פרוטוקול 09.09.2025

<#2#> נוכחים: ב"כ המאשימה, עו"ד יהונתן תדמור, עו"ד יהודית תירוש, עו"ד אלון גילדין, עו"ד טפת מויאל רוטשילד, עו"ד קרן צבירן, עו"ד אוראל בר מוחא, עו"ד גל פורה, עו"ד טליה קליין, עו"ד נועם הירש

וב"כ, עו"ד עמית חדד, עו"ד נועה מילשטיין ועו"ד ישראל וולנרמן ב"כ נאשמים 2 ו-3 עו"ד ז'ק חן (הגיע בצהריים) ועו"ד נועה פירר (בהעדר הנאשמים ), ב"כ נאשם 4 שרון קליינמן (הגיעה בצהריים) (בהעדר הנאשם ), העתק פרוטוקול – הושמטו חלקים בדלתיים סגורות פרוטוקול הדיון בחלקו הראשון שנשמע בדלתיים סגורות,, הוקלד במחשב מסווג העיד: ע"ה 1 – נאשם 1 – המשך חקירה נגדית לעו"ד יהונתן תדמור. הוגש מוצג: ת/1667. <#7#> החלטה הדיון הבא קבוע מחר, 10.9.2025 בשעה 09:30, להמשך החקירה הנגדית של נאשם 1. הדיון יתקיים בבית המשפט המחוזי בתל - אביב, בחלקו הראשון בדלתיים סגורות. תחילת הדיון בפרוטוקול מסווג בהקלדה והמשכו בהקלטה. תדפיס הפרוטוקול המסווג יועבר לכספת בית המשפט המחוזי בירושלים. <#8#> ניתנה היום ט"ז אלול תשפ"ה, 09/09/2025 במעמד הנוכחים. העתק פרוטוקול – חלקים שהותרו לפרסום

חלקו הראשון של הדיון, שנשמע בדלתיים סגורות, הוקלד במחשב מסווג. לאחר הפסקה: דיון בדלתיים סגורות.

הדיון שנשמע בדלתיים סגורות הושמט מהעתק פרוטוקול זה. המשך דיון בדלתיים פתוחות.

אנחנו לא נוכל לעמוד בגזירה הזאת, זאת גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה. הציבור הוא שלושת האנשים שעומדים פה מולכם והמשפחות שלנו. גם אם יש דיון שמתבטל או לא, זה לא כל - כך משנה, כי הדברים תמיד עם ביטולים ברגע האחרון, לא נוכל לעשות את זה מכל כך הרבה בחינות ואבקש לנגוע בהן אחת אחת. ברמה האישית, המעמסה שהדיונים האלה מטילים עלינו היא בלתי אפשרית, גם ככה 3 פעמים בשבוע זה אירוע מורכב. פרשת הגנה, ואני לא יודע כמה כבודכם חשוף לאיך נראית פרשת הגנה מבחינת ההגנה. אתה מכין חקירה נגדית לעדים, ואז העבודה שלך היא אתה מול הצוות במשרד. בפרשת הגנה אנחנו מגיעים לבית המשפט, מכינים את החקירה הנגדית עוד לפני כן, אתה גם היחידה החוקרת וגם ההגנה בהקשר הזה, וגם אתה עורך - דין. זה דבר שהוא מטיל עומס בלתי אפשרי. אנחנו מכינים את עדי ההגנה, זה אינסוף ישיבות שצריך רק כדי להבין מה הפוטנציאל שצריך, גם לא תמיד יש לנו קשר עם הנאשם, כמו עכשיו. אנחנו נמצאים במצב שבו עוד קש קטן והגב נשבר, אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה ברמה הפרקטית, צריך להבין את זה, זה לא בכי ונהי, אי אפשר, פשוט אי אפשר. אני גם לא מכיר מקרה כזה של 4 דיונים בשבוע. מה חטאנו, מה פשענו? למה שנעשה את זה. יש לי משפחה, גם ככה הדברים מורכבים, ולא אפרט לפרוטוקול. זה לא דומה לשום תיק כזה, אין עוד שום תיק שמתנהל ככה. אני חושב שגם אנחנו, גם התביעה וגם כבודכם מרגישים את זה. אני לא מסוגל, לא אהיה מסוגל. זה לא רק אני, זה גם העובדים שלי. יש לנו את המקצוע שלנו אבל יש גם חיים. זה מסביב לשעון, אולי פעם אני אתן לכבודכם TIMESHEET. כבודכם קבע לנו את המועד לחקירה ראשית, שילמנו מחירים אדירים כדי לעמוד בזה, וגם כמו היום ראינו שעל היומן לא עברנו. להכין פרשת הגנה זה גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה. יש לי משרד, יש לי 60 עובדים, אני חייב גם זמינות לעובדים האחרים, אז יום א' ו - ה' זה החמצן, זה הפגישות ודיונים אחרים, ואין דיון שדורש מאיתנו עשירית מכל דיון כאן, כל דיון כאן יש לו את המאפיינים שלו ויש לו את הסיקור שלו, זה דברים שקורים כל הזמן אבל לא יכולים לקרות בדיון הזה. אני לא אומר את זה כביקורת חלילה, זה האפיון של התיק הזה שהיה אמור להסתיים לפני הפגרה, לצערי אנחנו ממשיכים איתו. אבל למה להפיל אותו עלינו? יש דרכים פשוטות לסיים את התיק הזה. עו"ד חן הציע דרך אחת, כבודכם אמר את שאמר ואפילו נדרש על - ידי התביעה לכתוב את זה, אבל לשים את זה עלינו. אני רוצה שכב' ההרכב יבין, אנחנו לא מסוגלים, בסוף אני איאלץ לייצג פה לבד, אני ארצה גם שתשמעו את עו"ד מילשטיין ואת עו"ד וולנרמן, אנחנו צוות קטן ומצומצם, אין לנו משאבים אינסופיים, אני גם לא יכול להגיד לראש הממשלה צריך לשלם עכשיו פי כך וכך. זה לא נכון לשים אותנו כהגנה במקום הזה מול בית - המשפט, אנחנו רוצים לעשות הכל, אנחנו קיבלנו החלטה שהיא לפעמים קשה, לצמצם את ההתנגדויות למינימום, לתת לדברים לזרום כמה שיותר ואנחנו גם נתמיד בזה. אנחנו לוקחים עדים ומשריינים אותם שאם יש ביטולים של ראש הממשלה אז עדיין יישמעו עדי הגנה. אנחנו עושים את הכל כדי שהרכבת תמשיך לנסוע, הגם שהיא הייתה צריכה לפי דעתי להסתיים הרבה לפני כן. אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה, במישור האישי שמתי רק את מקצת הדברים, אם יש צורך אני אביא יותר. יש גם את הטעמים הפרקטיים, דיונים אחרים, תיקים אחרים, יש אנשים ששמו מבטחם בי. יש לנו את ראשון וחמישי שאלו הימים שאנחנו עובדים בהם, יש לקוחות, יש עובדים. ברמה האישית אנחנו מתריעים שזו גזירה שהציבור, אמנם ציבור קטן, הציבור הזה, לא יכול לעמוד בה. זה כמו הסיפור על החקלאי שמוריד לו את האוכל פעם אחר פעם עד שבשלב מסוים החמור מת. אנחנו לא חמורים ואני מקווה שלא נמות חלילה אבל אנחנו מגיעים לקצה של הקצה. לכן אנחנו מבקשים בכל לשון של בקשה להתחשב, אנחנו צוות אחד שנמצא פה, אנחנו תמיד מגיעים לדיונים, זה לא כמו למשל בפרשת התביעה שיש אינטנסיביות וכל פעם יש צוות אחר, אני גם חושב ש-4 ימים בשבוע זה דבר בלתי אפשרי, לא סתם אין לזה אח ורע. שאלנו קולגות, זו ידיעה שיפוטית שזה לא קיים, אני לא מכיר דבר כזה, וגם למה? עם כל הכבוד, מה קרה? פרק הזמן של ההגנה לא יהיה ארוך יותר מפרק הזמן של התביעה, למה להפיל עלינו את הדבר הזה? כבודכם רוצה שההגנה תעשה את העבודה הכי טובה שהיא יכולה לעשות ואני אומר שזה לא יקרה, לא נהיה מסוגלים לעשות את זה. גם ככה יש דברים שהיינו יכולים לעשות ולא עשינו כי אין זמן ואין מספיק אנשים, אין לנו את כל הזמן שבעולם ואת כל האנשים שבעולם, אין לנו הרבה מאוד אנשים כמו שיש לתביעה, אנחנו עובדים בהרבה מאוד דברים כי אין שום אפשרות לסנגור לנהל את הדברים אחרת. כל זאת לצד מה שאמר ראש הממשלה, אלה עניינים ברומו של עולם ולא אחזור על זה, זה גם מייצר קושי אמיתי. אני רוצה שכבודכם ישמעו את שותפיי. עו"ד וולנרמן: אני הצטרפתי כיועץ לצוות של בן צור, כמי שמסייע מהצד, עם הזמן זה התפתח והתפקיד שלי התרחב, הצטרפתי גם לעבודה עם עמית, באופן אישי אני עורך דין בן 51, אני לא יכול לזרוק את כל הלקוחות שלי ולהתעסק רק בתיק הזה ואחר - כך בגיל 54-55 להתחיל לחפש לי לקוחות, אני לא אוכל, אני אצטרך לוותר על התפקיד הייעוצי שהתרחב בתיק הזה. זה המצב. כמו שעמית אומר, זה כרוך לא רק בשיקולים מקצועיים אלא גם בשיקולים משפחתיים. ואנחנו בקצה כפי שאומר עמית, אני מצטרף לאמירה שלו של הסוס שכמעט למד להפסיק לאכול, הוא כמעט הצליח להגיע להישג של ללמוד להפסיק לאכול עד שהוא מת.

אני כל הזמן דיברתי בעניין עינוי הדין של הלקוחות שלי, מבחינת האינטרס שלהם זה לקצר את הגיהנום הזה שאין לו שיעור ומידה, קשה למצוא לו תקדים וקשה למצוא לו הצדקה. מצד שני, אנחנו צריכים לאזן את זה, בסופו של דבר אנחנו נמצאים במשחק של איזון, עם הגנה ראויה, והגנה ראויה זה המקסימום שאנחנו יכולים לתת בנסיבות. אני כן מכיר מקרה אחד שאולי המגה - תיק הכי גדול לפני התיק הזה ותיק הצוללות, שאני גם נמצא שם, שבו ביקשו לקיים 4 ימי דיונים, ובימ"ש הנכבד קבע 4 ימים ברצף, הוגשה עתירה לבג"צ, בימ"ש לא התערב אבל המליץ למותב דלמטה לשקול זאת, ואותו מותב הוריד זאת ל-3 ימים בשבוע. כלומר גם באותו תיק שנעשה ניסיון להחיש, מחמת גודלו בסופו של דבר הם ירדו מ-4 ימים ל-3 ימים. כאשר מדברים על איזונים ואינטרסים, אני אבקש לדבר על חלקה של התביעה בהארכת הדיונים. בתחילת הדיונים, דן יחיד, דיברנו על סדרי הדין וכמה זמן צריך, הסיבה שניהלנו דיון לפי 144 שנה וחצי אחר - כך היא כי חסכנו הרבה מאוד עדים, אחרת זה היה מתארך עוד. אם היינו עושים זאת כפי המלצתי בתחילת המשפט היינו יכולים להיות במקום אחר לגמרי. מי שאמר שהוא לא בשל לעשות את זה, בצורה מאוד מפתיעה, זאת התביעה, עו"ד ליאת בן ארי, קמה ואמרה שהיא לא בשלה, בימ"ש הקשה עליה, תיק גדול, שתקצר, שתייעל, והתביעה סירבה. זה לא משחק האשמות כאן כי אנחנו מדברים על איזון ובאיזון האינטרסים צריך לקחת בחשבון אל מי הפתח רובץ. חבריי מבקשים ממני להפנות לפרוטוקול, אני מפנה לזיכרונה של כב' השופטת שניהלה את התיק, האמירה שזה לא בשל, גם אם זה לא מופיע בפרוטוקול. זאת הסיבה שלא התקיים דיון לפי סעיף 144 בתחילת ההליך כי עו"ד בן ארי אמרה שהיא לא בשלה.

אני לא שמעתי כזה דבר.

אני לא המצאתי. הנקודה השנייה, וגבירתי גם הייתה שם, אני ביקשתי שסדר האישומים יהיה אחר ויתחילו עם האישומים הקטנים יותר, מה שהיה מקצר את מועד תחילת המשפט כי צריך פחות זמן להתכונן לאישומים הקטנים, התביעה התנגדה בתוקף בנימוק שיש עדי מדינה, הראשון התחיל להעיד אחרי חצי שנה, השני אחרי שנה, ככה שזה לא היה הנימוק האמיתי, זאת פררוגטיבה של התביעה, פה מדובר על חודשים, לא על ביטול ישיבה אחת או שתיים. אני מזכיר אירוע נוסף, אי העברת חומר חקירה עצום ממדים שלא שנוי במחלוקת שהוא רלוונטי, זה שהוא רלוונטי להגנה אין בכך בכלל ספק, שהביא לדחיית המשפט לשבועות ארוכים ולבקשות חוזרות ונשנות של התביעה להאריך את משך ההפסקה עד שתעבור על כל החומר כמצוות בימ"ש ותעביר לנו אותו, ולאחר מכן העד אילן ישוע שהחומר נוגע אליו, היה בחו"ל, זה נדחה בעוד שבוע - שבועיים, ואח"כ נכנסנו לפגרה, זה יצר פער של זמנים מאוד משמעותי. היום כשעושים לנו את הרשומון של משך הזמן, באים ואומרים איפה נשמע שחקירת אילן ישוע תהיה כל - כך הרבה שבועות וחודשים, זה בגלל זה, לא בגלל משהו אחר. אנחנו זוכרים שהיו גם דברים שלא קשורים בתביעה או בנו, מלחמה, קורונה, זה דברים שנחתו על כולנו, ואנחנו גם זוכרים שאנחנו, וכבודכם יודע, הוא מנוסה, במשפטים מרובי נאשמים, שמגיעים סנגורים מנופפי שרוולים ואומרים לא מעניין אותי מה חקר זה שלפניי, אני חוקר מהתחלה, בית - המשפט אומר שהסנגור הקודם חקר והעורך דין החדש אומר זה אל מעניין אותי אני רוצה לחקור. אנחנו עשינו חלוקה של החקירות בין עו"ד בן צור לביני על פרשת התביעה, חילקנו את העדים, ניסינו לקצר ולעשות כל מה שאנחנו יכולים על מנת לקצר ולייעל. אני לא סופר עכשיו את הבקשות של התביעה לביטולים, או הבקשות שלנו, בפתח הראשית הסתבר גם שהייתה לי קורונה, נסעתי הביתה אבל באתי לנגדית. ילדים התגייסו, אירועים משפחתיים, כל מיני דברים שכבודכם אפילו לא מודעים אליהם ומחירים אישיים כבדים שאנחנו משלמים. בסיטואציה כזאת אנחנו צריכים לאזן בין עינוי הדין להימשכות ההליכים לבין עבודת סנגוריה, עזרה לבית - המשפט בחקר האמת, ולהגיע למסקנות הנכונות. זה איזון שקשה לעשות אותו, בתיק עם מאפיינים מאוד ייחודיים. גם לנו יש פרקטיקה ואילוצים ומשרדים ואנחנו מחלקים את הזמן, אנחנו כבר נכנסנו למצב שאנחנו מבקשים לקבוע רק בימים א' ו - ה', בתי משפט אחרים התחשבו עד כמה שניתן, למשל בפרשת הצוללות נקבעו דיונים לימי חמישי, אבל הודיע בימ"ש שהוא עובר עכשיו ליומיים וייתכן אפילו שלושה. על - מנת להתמודד באותו תיק, וזה לא שאנחנו לוקחים כי"תביאו תביאו", הרי תיקים פליליים מתחילים בחקירה ועד שזה מגיע לבית - המשפט זה 4-5 שנים, מי חשב בכלל, ואנחנו לא יכולים לנטוש לקוחות שם. כדי לא לעכב זאת, צירפתי שני משרדים אחרים. את שאול אלוביץ, יש לו משפט אחר שמתנהל בבימ"ש מחוזי בת"א, גם לקחתי את התיק הזה, העברתי אותו למשרד אחר, לעו"ד אלון רון המצוין כדי שינהל אותו. אנחנו עושים את כל ההתארגנויות שאנחנו יכולים לעשות כדי שהרצף כאן לא יעצור. יש לקוחות שאנחנו לא מקבלים. אני כמעט מתבייש להכניס אתכם למשרד אבל אין מנוס, כי זה מת בטא ביכולת שלנו, הפיזית, המנטלית, המקצועית, פרקי הזמן, לתת ייצוג נאות, ואנחנו משתדלים לתת ייצוג נאות ללקוחות שלנו. יש את העניין של השקידה הראויה, אי - אפשר לנהל תיקים כמו רחפן, בטח לא תיק כזה, אנחנו חייבים לצלול לעובי הקורה. אני לא מבקש פידבק אבל כך או אחרת אנחנו באמת שוקדים כראוי כי כך צריך. הראינו לכם והבאנו בפניכם דברים שאלמלא אותה שקידה ראויה לא הייתם רואים ומלאכתכם בחקר האמת הייתה נפגמת. על כל אלה נוסיף שבגלל כל זה, ובלי לקחת בחשבון גם דברים אחרים שלא שייכים לאולם הזה אבל אולי שייכים לכולנו כאזרחים. אז באתי באותה הצעה שנעשה גישור והייתה הסכמה של כל הנאשמים ללכת למקום הזה. עדיין נשגב מבינתי משום שבכל תיק התביעה אומרת שהיא מוכנה ללכת לגישור. בתיק של דוד ביטן עם מצלמות הם הלכו לגישור, בתיק הזה לא, למה? בימ"ש צירף את המלצתו החמה עם רמז עבה כפיל מבחינת הסיכונים והסיכויים. אחרי שציירתי את כל התמונה, ויכול להיות שיש מקומות שאפשר היה לקצר, יש שאלות שאפשר היה לחסוך, יש עוד איזשהו מאמץ למתוח את החבל הזה עוד טיפה, זה מטבע הדברים כך, תמיד כך, בטח ככל שהזמן מתארך, אבל זה בטל בשישים, אז היינו חוסכים כמה? חודש? חודשיים? שלושה? אני לא מבטל את זה אבל על פני השנים זה בטל בשישים. כאשר זה המצב, לבוא ולהעמיס על כתפי ההגנה שזאת תמונת המצב האמיתית את האינטרס הציבורי לקידום המשפט לייעולו ולקיצורו אחרי כל מה שתיארתי שנעשה על - ידי ההגנה ורק עלינו, לא בפרשת התביעה, בפרשת ההגנה, לקצר את הגיהנום הזה עד כמה שניתן אבל זה לא יכול להיות במחיר של פגיעה בהגנה שלהם. אני לא נכנס לסוגיות אישיות ומשפחתיות מעבר למה שאמרתי, פשוט מחויבויות אחרות שיש לנו בניהול המשרד, אבל אתם גם יכולים לדמיין שיש עולם אחר חוץ מהמקצועי, כל אחד עם העניינים והאירועים שלו והצרכים הדחופים שלו, שלא נכון שאפרט זאת כאן. אגב בזה אני בטוח שהתביעה עובדת קשה והתביעה יש לה עניינים אישיים משלה והתביעה עושה כל מה שהיא יכולה כדי לקדם ולייעל ולקצר, אבל גם פה צריך להבין, ובניגוד לאגדה אורבנית ולכתבות בעיתון, אג'נדות, תרדו, בהם, דברים מופרכים מהמציאות. מדינת ישראל נגד נאשם זה עולם עתיר משאבים, חבית ללא תחתית מול אנשים בשר ודם שלא משנה מה היכולות שלהם בעבר ומה היכולות שלהם היום, הם לא פרומיל מהכוח של המדינה, העוצמות והמשאבים שלה. תסתכלו כאן, וזה אפילו לא כל הצוות, איך אפשר בכלל להשוות את משאבי המדינה למשאבים שלנו? אפילו ברמה של לממן את האקספרימנט הזה, מי מסוגל לעמוד בזה? ולא אכנס למה שקורה ללקוחות שלנו במישור הזה, שאפשר לסכם את זה במילה אחת, קטסטרופה, ואיך זה משליך עלינו? למדינה אין את הבעיה הזאת, משאבים אינסופיים. ואנחנו עוד צריכים בשיטת המשפט האדוורסרית להעמיד הגנה שקולה מבחינת התנאים לשלהם. יש אנשים שמתקתקים מאחורה ומחייכים לשמע המצוקות האלה, למה? משום שהגיליוטינה מחלידה ואפשר היה להגיע אליה מהר יותר, זה זכות לכתוב מאמרים עליהם אבל שצריך לפרוע את השטר אז מצקצקים, וההגנה חשודה תמיד והנאשמים מושחתים תמיד והתביעה צודקת תמיד. אגב אם מדברים על תפקיד התקשורת, במקום כלב השמירה של המנגנונים האלה הם הפכו להיות חלק מהם, ורודים בנו ורודים בכם כבודכם. לכן אני מבקש מכבודכם, קודם כל משום שאין תקדים ל-4 פעמים בשבוע, להישאר ב-3 פעמים בשבוע, אנחנו נעשה כל מאמץ להמשיך לשאת בעול הזה עד כמה שניתן, נסחב את העגלה הזאת, אני מבטיח לכם נאמנה שאנחנו עושים מאמצים כבירים על - מנת שזה יקרה. אי - אפשר לקרוע את החבל הזה. עו"ד קליינמן: אני לא אחזור על הדברים ואני מצטרפת למה שאמרו חבריי, כולל מה שאמר חברי לגבי עינוי הדין. ביחס לפרשה שלנו, היא פרשה בהיקף יותר מוגבל והדבר לכשעצמו מעורר היבטים של עינוי דין אבל ההשלכות של זה מבחינת מספר הימים שכבודכם רוצים להרחיב, יש לזה השלכות גם מבחינה זו שאנחנו לא יודעים מתי אנחנו נצטרך לשוב ולהופיע כאן, לכן זה משליך על כל יכולת התכנון שלנו של העבודה. אנחנו נותנים כל הזמן מועדי דיון במועדים אחרים, כרגע אנחנו מגבילים עצמנו לראשון וחמישי, אם נצטרך לאפשר רק יום אחד, זה מאוד יקשה על המשרד שלנו, אנחנו משרד שצריך את רוב הזמן למלא, אני מגיעה לכאן לאותם מועדים ספורים שעוסקים בפרשה אבל אני לא יכולה שהיומן שלנו יהיה מושבת לגמרי בגלל שנצטרך מתישהו להגיע, זה קשור גם לעניין התכנון. אם וכאשר יגיע המועד שלנו, ככל שיהיו 4 ימי דיונים נניח בפרשת ההגנה של נאשם 4, זה בהחלט נטל בלתי אפשרי, זה בלתי אפשרי ברמת המשרד, כי כאמור אנחנו חייבים להחזיק משרד למשך כלה שנה מלבד המופעים המאוד מצומצמים שלנו פה, יש לי מחויבות ללקוחות ועובדים וכו', וברמת נאשם, להעיד 4 ימים בשבוע זה יהיה בלתי אפשרי, זו תהיה מעמסה בלתי אפשרית, היא גם לא נדרשת מנאשם 1 אבל אנחנו צריכים לקחת בחשבון שאם זה יופנה לנאשם 4 זה יהיה בלתי אפשרי.

כבדוכם ראה שזה היה קצת אמוציונלי, אני לא אחזור על הדברים שחבריי אמרו, אני כן רוצה לשקף לכבודכם, מה שאתם רואים כאן הוא קצה הקרחון של עבודה או פי 10 או פי, 100 כל קלסר שכבודכם מקבל זה שעות עבודה רבות מאוד, בד"כ מסתיימות בשתיים בלילה, לפעמים שלוש, כשמגיעים חזרה למשרד בשבע בבוקר. בכמה שנים האחרונות החיים שלי נעצרו, ממש ככה, אפילו לאזכרה של אבא שלי אני לא הולכת כדי לא לפספס דיונים. עשיתי ניתוח לפני שנה, יומיים אחרי כן הייתי בדיון הבא, אני חושבת שחברותיי מהספסל ראו והרגישו את המאמצים שעשיתי כדי להגיע. השנה האחרונה שהייתה הייתה קיצון של הקיצון שחווינו בשנים האחרונות מבחינתי, עבדנו להערכתי 20 שעות ביום, 7 ימים בשבוע, לא אגזים, לילות, ימים, חגים, שבתות, בכל השעות של היום כדי להיות ערוכים לעשות את זה הכי טוב שאפשר, כי באמת זה תיק לא רגיל, כל טעות וכל פספוס זוכה מכל הכיוונים להדהוד ולביקורת ואנחנו מנסים לעשות את זה בדרך הכי טובה ומוצלחת שאנחנו יכולים, המחירים האישיים שזה גובה ממני זה הגיע לכך שאני כבר הודעתי לעו"ד חדד שאם ההחלטה של כבודכם תישאר אני לא אהיה לידו בספסל כאן, לא בשביל זה נהייתי עורכת - דין, לא בשביל זה הגעתי לכאן ואני באופן אישי לא אוכל לעשות את זה. עו"ד תדמור: קודם כל זאת לא בקשה של התביעה, חבריי ראו לנכון לחזור על מה שהם מייחסים מחדלים וכו,' אנחנו לא ביקשנו לעבור ל-4 ימים בשבוע, אנחנו נקבל כל החלטה שכבודכם יקבע ואנחנו נפעל לפיה. אגב ההתקפות של עו"ד חן, מצאנו את הפרוטוקול, בעניין ה - 144, כב' האב"ד אומרת שזה נראה לה קצת מוקדם לקבוע מועד לפי 144 ואומרת בן ארי אז לא חייבים עכשיו, אז לאחר הגשת כתב האישום. לא כל דבר צריך בכל עניין לתקוף את התביעה. אני כבר אומר לחברי שאין צ ורך להגיש בקשה לפי, 108 יש כאן אדם שניהל 4 פעמים בשבוע את פרשת הולילנד, בהולילנד אכן שמענו 4 פעמים בשבוע, במקרה יעיד כאן הקלדן, וזה אחרי תחנונים שלא נשמע את התיק עד שמונה בערב. אני יודע בדיוק איזו השקעה נדרשת כדי להעמיד את ההגנה ואיזו השקעה נדרשת כדי להעמיד את פרשת התביעה. אנחנו ביקשנו בקשה לעיון חוזר בהחלטת ההרכב הנכבד לשמוע עדי הגנה תוך כדי, חברי לא חשבו שהם צריכים להצטרף ואני מכבד את העמדה, אני שומע שהקושי הגדול הוא בהבאת העדים והכנת וריענון העדים, הם עומדים על הזכויות שלהם ועושים עבודתם תוך כדי הדיון. כבודכם החליט בהחלטתו שהנאשם יכול להעיד 3 פעמים בשבוע, ואז התקיים דיון שלם בדלתיים סגורות, אכן צריך להמשיך בשמיעת עדותו של הנאשם 3 פעמים בשבוע, לא לשמוע עדי הגנה תוך כדי, מהותית חשבנו שזה בעייתי ועכשיו חבריי בעצם מצטרפים ואומרים שיש לנו קושי אדיר לנהל פרשת הגנה, אני לא מקל ראש בעבודה שלהם שהם צריכים לראיין ולהכין, ולכן בהחלט צריך לנהל את המשפט באינטנסיביות רבה, לעמוד על ביטול דיונים רק במקרים שהדבר באמת מתחייב ולסיים את שמיעת עדותו של הנאשם באופן רציף ואז מעבר לחלק הבא של הבאת עדים. לעניין הבקשה ל-4 פעמים בשבוע, אנחנו נקבל כל החלטה של ההרכב, אנחנו מבינים את הקושי ואנחנו מציעים שנוכח הצעת ההרכב, שמה-1 בנובמבר הנאשם יעיד 3 פעמים בשבוע, אז שאכן יעיד 3 פעמים בשבוע באופן רציף ואחרי שזה יסתיים נעבור לשלב הבא במשפט.

לגבי הדוגמא שחברי נתן בתיק הולילנד, הדוגמא הזאת מצוינת, משום ששם זה בא על חשבון האיכות, 1,200 עמודים כתבו הכרעת - דין מחדש בבית - המשפט העליון ולקח להם שנה לעשות את זה, זה היה מהר מהר כמו במבצע סבתא, מתחילים מהר ומעלים את הקצב, ולאן מגיעים? יש הכרעת - דין של בימ"ש המחוזי, יש פס"ד של העליון, פשוט צריך להשוות מה קורה כאשר מתחילים מהר ומאיצים את הקצב.

ביחס להולילנד, שם היו פרשות נפרדות אחת מהשנייה ולא היה נאשם 1 שכל העניינים היו קשורים אליו, ואת זה חברי בוודאי יאשר. לכן זה אירוע שונה. בסוף אירוע מהסוג הזה הוא אירוע שהוא חסר תקדים, אני לא חושב שהולילנד זה תו תקן למשהו, יש לי הרבה משהו להגיד אבל לא אכנס לויכוחים מיותרים. הדגש מבחינתנו הוא באלמנטים האישיים שהצגנו ולא אחזור. עו"ד תדמור: אני מעריך שנזדקק ל-3 שעות דלתיים סגורות. עו"ד קליינמן: פניתי לחברתי וביקשתי לקבל הערכה מתי תתחיל חקירתו הנגדית של נאשם 1 בפרשת 2000, כי אנחנו צריכים להתארגן. עו"ד תדמור: אנחנו נודיע לפני. חברתי פנתה לעורכת - דין תירוש, אנחנו נשיב עם הערכה, פנו אלי לפני הפגרה ואמרתי שאני מעריך, אנחנו רק התחלנו את פרשת 1000 וברור שהיא תיקח זמן. מדובר על חודשים קדימה.

סוף הדיון