ערוץ המשפט תיקי האלפים · מאגר הפרוטוקולים

מענה בנימין נתניהו

תשובת הנאשם נתניהו לכתב האישום, ינואר 2021.

המסמך המשודרג המסמך הרשמי

תקציר המסמך

77 נושאים. כל נושא נפתח, וכל סעיף שבו קופץ אל מקומו במסמך.

הממשלה ) להגיש מענה מטעמו לאישו מים בהם הוא מואשם בכתב האישום. 7 סעיפים · עמ' 1
אישום ראשון – תיק 4000 24 סעיפים · עמ' 2
לאמור בסעיפים 17 - 21 לאישום הראשון – ארוחת הערב בחודש דצמבר 2012 4 סעיפים · עמ' 5
לאמור בסעיפים 22 - 40 לאישום הראשון – הסיקור המקובל והסיקור שהיה 14 סעיפים · עמ' 5
שתומך בהתנחלויות ועיתון אחר שמתנגד להתנחלויות, עיתון אחד שיתמוך במתווה הגז ועיתון אחר שיתנגד למתווה הגז, עיתון אחד שיתמוך בראש הממשלה ועיתון אחר שלא. [...] הבעיה המרכזית תמיד 18 סעיפים · עמ' 7
אחר – הייתי רוכ שאת וואלה! בעצמי. 3 סעיפים · עמ' 9
שום דבר, אתה יודע זה כל יום, כל הזמן, בוודאי בתקופות של לפני בחירות, כל הזמן ]...[ 2 סעיפים · עמ' 10
בתקופה שערכתי את Ynet היו מספר פעמים בודדות שראש הממשלה פנה אלי לגבי פרסומים שונים, בעיקר שליליים. ]...[ אני חייב לציין שזה נוהל מקובל בקרב פוליטיקאים רבים, וישנם פוליטיקאים 13 סעיפים · עמ' 10
– הוא שקרן פתולוגי והוא לא במקצ וע הזה. ]...[ 2 סעיפים · עמ' 11
וגלוי נגד המחאה, ויסביר למה נתניהו הוא ראש ממשלה נפלא שעשה את הדברים בצורה נהדרת ושרק על הארבעה חודשים האחרונים שבהם הוא הביא לנו ארבעה הסכמי שלום, חיסל את ראש הגרעין האירני והביא את מבצע החיסונים הכי טוב שקרה בעולם כרגע, רק על זה הוא צריך לשבת עכשיו בבלפור עוד ארבע שנים – אם יוסי ורטר היה מעלה את המשפט הזה, שאפשר לומר עליו הרבה דברים אבל הוא לגיטימי להופיע בתקשורת [...] אז אני לא חושב שי וסי ורטר ימשיך להיות הרבה זמן הכתב הפוליטי של"הארץ ", אם הוא יתחיל להחזיק בקו המערכתי הזה. [...] זה המשחק וזה בסדר, ואף אחד לא מצפה מיוסי ורטר עכשיו שיגיד"סליחה, אני עכשיו כותב כמו הפרשן הפוליטי של'מקור ראשון ', ואני עובד ב'הארץ '". לא, זה לא יקרה, וזה בסד ר. זה המשחק. די להעמיד פנים. 3 סעיפים · עמ' 12
מניסיוני אני יכול להעיד. פעם כתבתי בעיתון ליברלי, שעורכו היה מקורב לראש הממשלה. 3 באותה תקופה כל עורכי העיתונים בישראל היו מקורבים לראש הממשלה. הם דאגו לכך שלא תיכתב שום מלה 2 סעיפים · עמ' 12
השתנה כיוון הרוח, לא הייתי יכול לכתוב את המאמר הזה, ואתם לא הייתם יכולים לקרוא אותו. 8 סעיפים · עמ' 12
על עיתונאי המועסק אצלו, לכתוב כתבה על נושא הנראה לו חשוב, והוא יכול להנחותו בקווים כלליים 4 סעיפים · עמ' 13
( פרטי ) של כלי תקשורת להחליט איזה חומר להדפיס ואיזה לדחות, בין כתבות"מוזמנות ", ובין כאלה 4 סעיפים · עמ' 13
מגוונים מאשר אמצעי תקשורת פרטי. לבעלים הפרטיים של אמצעי התקשורת עומדת זכות הקניין ( סעיף 3 לחוק - יסוד: כבוד האדם וחירותו ). נקודת המוצא היא כי אדם רשאי לעשות ברכושו 14 סעיפים · עמ' 13
מכנים במערכת"קים ", על שם קים ג'ונג - און, המנהיג הדיקטטור של צפון קוריאה. הגב'שרה נתניהו 2 סעיפים · עמ' 15
ראש הממשלה"רוקח המזימות הכושל מקיסריה"ומי ש"הפריט א ת ישראל כלכלית ופורר אותה חברתית". 10 סעיפים · עמ' 15
האישום מב קש לקבע נרטיב ולספר סיפור. הוא מכנה פניות שונות שהופנו לאנשי"וואלה" – פניות 10 סעיפים · עמ' 16
או כך, בעיני ראש הממשלה, חש יבותו של אתר"וואלה"היתה זניחה למדי. ראש הממשלה עצמו עמד 12 סעיפים · עמ' 17
סקירה שביצענו ב'מידה'אחר הסיקור החדשותי השוטף, מאמרי הפרשנויות וטורי הדעה שהתפרסמו 2 סעיפים · עמ' 19
השם"נתניהו"בין 2015 ל - 2016. נמצא כי רוב מאמרי הדעה – היו נגד ראש הממשלה. 7 סעיפים · עמ' 19
אצל ראש הממשלה"הבנה"ויסוד נפשי שמגבשים את עבירת השוחד – בלתי מתקבלים על הדעת, ועלולים ליצור את הרושם כי עמדתם והטייתם של עורכי"וואלה"וכתביה הם ה"סטנדרט," ואילו פניותיו ראש הממשלה חורגות מ"קו אמצע"זה. 5 סעיפים · עמ' 20
דרישות" ( שלמעשה לא היו דרישות כלל )" – לרבות אותן פניות שכביכול הוא היה מודע להן – כלל לא 9 סעיפים · עמ' 20
הייתה במקלט לנשים מוכות בסדר?.[.. ] יש מצב שאני אכתוב, שיכניסו את השש תמונות האלו שהוא ביקש, אבל זה היא ביקשה [...."] 32 סעיפים · עמ' 22
זאת, כתב האישום מזכיר רשימה ארוכה של דוברים אשר באו במגע עם גורמים ב"וואלה" – בעז 26 סעיפים · עמ' 26
– על הסיקור ב"וואלה "; האם מבחינתו קיבל סיקור אוהד או זכה להיענות"חריגה;" והאם הוא ראה 16 סעיפים · עמ' 29
לאמור בסעיפים 41 - 45 לכתב האישום – התזה לקיומה של"עסקת שוחד"משוללת יסוד 14 סעיפים · עמ' 31
לאמור בסעיף 46 לכתב האישום – כהו נתו של ארדן כשר התקשורת 4 סעיפים · עמ' 32
לאמור בסעיף 47 לכתב האישום – היתר שעבוד בעסקת"בי קום" 7 סעיפים · עמ' 33
אמור בסעיפים 48 - 49 לכתב האישום – " עסקת יד 2 " 10 סעיפים · עמ' 34
עדותו של ישועה. למעשה, מחומר החקירה עולה כי ישועה פעל באופן נמרץ העסקה, וזאת מסיבה 8 סעיפים · עמ' 35
לאמור בסעיפים 50 - 52 לכתב האישום – סיום כהונתו של ארדן 2 סעיפים · עמ' 36
האחרונה פעלה נגד קידומה. ראש הממשלה נעתר לבקשה. ומה קרה? בתקופה זו השלים ארדן את החתימה והפרסום של התקנות הקשורות ביישום רפורמת השוק הסיטונאי, לרבות המחירים הרל וו נטיים, 2 סעיפים · עמ' 36
פשר ראש הממשלה לשר ארדן להשלים מהלך פוגעני כלפי"בזק ", המקבע מחירים לתקופה ארוכה – 3 סעיפים · עמ' 36
לאמור בסעיף 53 - 55 לכתב האישום – הפגישה מיום 28.11.2014 3 סעיפים · עמ' 36
אמור בסעיפים 56 - 58 לכתב האישום – מינוי צפריר; החפיפה שערך צפריר לפילבר בעניין"עסקת 5 סעיפים · עמ' 37
לאמור בסעיפים 59 - 60 לכתב האישום – " עסקת בזק - יס" – אישור מועצת הכבלים והלווין 11 סעיפים · עמ' 37
22.2.2015.) אף אחד מהמכתבים לא נענה ולא זכה להתייחסות מצדו של ראש הממשלה. 5 סעיפים · עמ' 38
לאמור בסעיף 61 לכתב האיש ום – פיטורי אבי ברגר 6 סעיפים · עמ' 38
לאמור בסעיפים 4 6 - 65 לכתב האישום – פגישה בין ראש הממשלה ופילבר 3 סעיפים · עמ' 39
לאמור בסעיפים 66 - 73 לכתב האישום – אישור"עסקת בזק - יס"במשרד התקשורת 4 סעיפים · עמ' 39
הקבוצה ללא השפעה תחרותית. לא בכדי, הממונה על ההגבלים העסקיים נתן את אישורו לעסקה ( לאחר 11 סעיפים · עמ' 40
הגבלים עסקיים אשר מופקד על שיקו לי תחרות ומנוסה בבחינתם. הממונה החליט לאפשר את העסקה, 7 סעיפים · עמ' 41
לאמור בסעיפים 74 - 78 לכתב האישום – אישור"עסקת בזק - יס"במשרד התקשורת 9 סעיפים · עמ' 42
לאמור בסעי פים 78 - 79 לכתב האישום – פעולות רגולטוריות שנעשו על ידי פילבר 3 סעיפים · עמ' 43
וסבירות. הליך קבלתן נעשה ללא מעורבות ראש הממשלה כלל ועיקר, למעט חתימתו מקום בו היא נדרשה. 5 סעיפים · עמ' 44
עולה מחומר החקירה, כי לבאות סבר שצריך לבטל את ההפרדה המבנית מפני שהיא פוגעת בצרכן; וכי היא 17 סעיפים · עמ' 44
לאמור בסעי פים 80 - 3 8 לכתב האישום – שיחות בין ראש הממשלה לפילבר 5 סעיפים · עמ' 46
לאמור בסעיפים 84 - 87 לכתב האישום – אירועים בהם לא היה מעורב ראש הממשלה 7 סעיפים · עמ' 46
לאמור בסעיפים 90 - 4 9 לכתב האישום – אין תקדים להעמדה לדין בגין"זיקת סיקור" 10 סעיפים · עמ' 47
בהתייחס לסעיפים 95 - 98 לכתב האישום – ראש הממשלה לא הסתיר את הקשר עם אלוביץ' 8 סעיפים · עמ' 48
לאמור בסעיפים 99 - 105 לכתב האישום – מסירת מידע לנציגי הייעוץ המשפטי לממשלה 5 סעיפים · עמ' 49
לאמור בעיפים 106 - 108 לכתב האישום – חוות הדעת של עו"ד שמרון 9 סעיפים · עמ' 50
אישום שני – תיק 2000 2 סעיפים · עמ' 51
– כתב האישום לא מגלה עבירה 51 סעיפים · עמ' 51
לאמור בסעיפים 13 - 21 לאישום השני 26 סעיפים · עמ' 56
לאמור בסעיפים 22 - 29 לאישום השני 16 סעיפים · עמ' 58
במליאת הכנסת, מה שיביא את החוק לוועדת הכנסת לצורך הדיון וההצבעה באיזו וועדה בדיוק החוק 10 סעיפים · עמ' 59
לעמדת הממשלה והעומד בראשה, מה שהיה עולה כדי הפרת המשמעת הקואליציונית. מעבר החוק כאשר 4 סעיפים · עמ' 60
אמור בסעיפים 30 - 43 לאישום השני – הפגישות המאוחרות 28 סעיפים · עמ' 61
אמור בסעיפים 44 - 46 לאישום השני 10 סעיפים · עמ' 64
ביכולתו לקדם את"חוק ישראל היום"ולהביא לחקיקתו – ראש הממשלה לא האמין שלמוזס יש כוונה רצון להשפיע על אופן הסיקור ב"ידיעות אחרונות". 4 סעיפים · עמ' 65
וראש הממשלה לא הרים את הכפפה ולא ביקש לממש אמירות אלה. ולראיה, רון ירון נשאל על אודות קשר 7 סעיפים · עמ' 65
זאת שעה שישנו חשש ברור – אם מקבלים את שיטת המאשימה – כי דווקא בסמוך לבחירות"תתהפך 2 סעיפים · עמ' 66
משפחתו הופיעו בכלי התקשורת של קבוצת"ידיעות אחרונות ". פרסומים שליליים אלה התגברו במיוחד 17 סעיפים · עמ' 66
אישום שלישי – תיק 1000 29 סעיפים · עמ' 68
לאמור בסעיפים 1 - 3 לאישום השלישי – החברות האמיצה בין ראש הממשל הלמילצ'ן 9 סעיפים · עמ' 70
אמור בסעיפים 4 - 6 לאישום השליש י – החברות עם פאקר 22 סעיפים · עמ' 71
אמור בסעיף 21 לאישום השלישי – אירועים שהתיישנו 8 סעיפים · עמ' 74
אמור בסעיפים 23 - 32 לאישום השלישי – ויזה 18 סעיפים · עמ' 74
אמור בסעיפים 33 - 38 לאי שום השלישי 9 סעיפים · עמ' 76
אמור בסעיפים 39 - 55 לאישום השלישי – רעיון בוסרי למיזוג ר שת - קשת 17 סעיפים · עמ' 77
לאמור בסעיפים 56 - 60 לאישום השלישי – כללי ועדת אשר 11 סעיפים · עמ' 78
ראש הממשלה לציין את שמו של מילצ'ן בשאלון ניגוד העניינים, שכן מילצ'ן אינו מחזיק בתפקיד, 10 סעיפים · עמ' 79
אמור בסעיף 61( א ) לאישום השלישי – לא נעברה עבי רה של הפרת אמונים 9 סעיפים · עמ' 80
אמור בסעיף 61( ב ) לאישום השלישי 3 סעיפים · עמ' 81
לאישומים הראש ון והשני 2 סעיפים · עמ' 81

עמוד 1

בפני כב'השופטים פרידמן - פלדמן, בר - עם ושחם מדינת ישראל

באמצעות פ רקליטות המדינה המחלקה הפלילית רחוב צאלח א - דין 31, ירושלים טלפון: 073-3924600, פקס ': 03-5163093

המאשימה; - נגד -

1. בנימין נתניהו

באמצעות עוה"ד בעז בן צור, ישראל וולנרמן, דקלה סירקיס, כרמל בן צור ואסנת גולדשמידט - שרייר מרח'הארבעה 28, תל אב יב טל:' 03-7155000 פקס:'; 03-7155001 וכן באמצעות עוה"ד עמית חדד, נועה מילשטיין אביחי יהוסף ויאיר לשם מרח'ויצמן 2 ( בית אמות ), תל אביב טל:' 03-5333313 פקס:'; 03-5333314

2 שאול אלוביץ '.

באמצעות ב"כ עוה"ד ז'ק חן ויהל דאר מרח'ויצמן 2, תל אביב 6423902 טל:' 03-6932077 פקס:', 03-6932082

3 איריס אלוביץ '.

באמצעות ב"כ עוה"ד מיכל רוזן - עוזר ונעה פירר מרח'ויצמן 2, תל אביב 6423902 טל:' 03-6932077 פקס:', 03-6932082

4. ארנון ( נוני ) מוזס

באמצעות ב״כעוה״דנוית נגב, איריס ניב - סבאג, יאנה פוגל - סלוצניק ואריאל אילוז מרח׳ ויצמן 2, תל - אביב מיקוד 6423902 טל: 03-6099914 פקס:' 03-6099915

הנאשמים;

תשובה לאישום מטעם הנאשם 1

להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 8.1.2021, מתכבד הנאשם 1, מר בנימין נתניהו ( להלן גם: נתניהו או

הממשלה ) להגיש מענה מטעמו לאישו מים בהם הוא מואשם בכתב האישום.

עמוד 2

האישום שבפנינו לוקה מיסודו. כתב האישום, בחלקים עיקריים שבו, מתיימר באורח ראשוני – ובדיעבד להפליל התנהגויות שלא היה ואין בינן ובין הדין הפלילי דבר.
למשל, באישום הראשון מבקשת המאשימה – כחידוש חסר תקדים – לייסד אישום לפיו ״ היענות חריגה״ נטענת לבקשות סיקור מטעם איש פוליטי מהווה"מתת"מושחתת, " שוחדי ת ". זאת על דרך האינדוקציה וההיסק המתפרש, שהרי גם המאשימה אינ הטוענת לקיומה של הסכמה בעניין – לא בכתב ולא בעל פה. למיטב הבדיקה, כזאת טרם נודע בשיטות משפט עד עתה, ובצדק.
למשל, באיש ום הראש ון ממשיכה ומבקשת המאשימה לייצר – שוב לראשונה – זיקת ניגוד עניינים של איש ציבור לבין גוף תקש ורת שמסקרו. זיקה כזאת לא הוכרה במשפט הישראלי. היא לא מצויה בשאלוני ניגוד העניינ ים. היא לא נוהגת בפרקטיקה – לא לפני החקירה שהובילה להגשת כתב האישום ולא לאח רי ה. אפילו המאשימה מגלה בהתנהלותה, שהיא סבורה שזיקה כזו אינה קיימת, בכך שהיא אינה נמנעת מ"זיקת סיקור"עם התאגידים"ידיעות אחרונות"ו -" וו אלה"גם במשך השנתיים האחרונות, במהלכן עניין הגשת אישום נגד תאגידים אלה רבץ להכרעתה.
למשל, באישום השני מבקשת המא שימה לייצר חובה חדשה, ששיטתנו המשפטית אינה מכירה בה, לנהוג באופן מידי ובדרך מסוימת ומדויקת כאשר אדם נחשף למעשה עבירה ( נטען ומוכחש ) – חובה הנשללת מפורשות בהוראת חוק ספציפית שיוחדה לנושא זה בחוק העונשין, התשל"ז - 1977.
למשל, באישום השלישי טוענת המאשימה לר אשונה כי קבלת מתנות מחברים עולה כדי עבירה של הפרת אמונים, תוך שהיא חורגת מהמסגרת הנורמטיבית הספציפית שקובעת הסדרים בנושא זה – חוק שירות הציבור ( מתנות ), התש"ם - 1979.
סעיף 6
עקרון החוקיות הוא ע קרון יסוד בדין הפלילי. על פי עקרון זה, בין הית ר, ״אין עונשין אלא אם מזהי רים״. גילומו של עקרון יסוד זה מצוי הן בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, הן בסעיפים מפורשים ראשונים ויסודיים חוק העונשין ( סעיף 1 וסעיף 3). הפללה בלתי ראויה בדיעבד מהווה הפרה וחצייה רבתי של עקרון יסוד זה. אין להתיר.
סעיף 7
מהלך זה של כתב האישום, החותר תחת עיקרון החוקיות, קשור בטבורו לפגמים הקש ים והחמורים עליהם הצבענו עד עתה במסגרת הטענות המקדמיות, ובכללן הטענות להגנה מן הצדק. כפי שהחקירה הייתה פגומה ולוקה מיסודה, כפי שההליך נועד לחפש אדם ולא עבירה, כך גם תוכנו של כתב האישום לוקה בבסיס ו. הדברים כמובן מצטרפים זה לז הומחזקים – זה מפה וזה מפה – את הצורך לבטל את כתב אישום מלכתחילה, ולמצער בסוף ההליך ) ולהורות על זיכוי מלא.

אישום ראשון – תיק 4000

סעיף 8
ראש הממשלה כופר בכל המיוחס לו באישום זה, למעט העובדות שבהן יודה במפורש, כמפורט להלן.
סעיף 9
האמור בתשובה אינו מהווה מענה מלא לגבי הנטען בכתב האישום, אלא יש בו כדי להתייחס לעיקרי הדברים. משכך, אין לראות בתשובה זו את עמדתו המלאה והמפורטת של ראש הממשלה, אשר תוצג במהלך המשפט.
סעיף 10
ראש הממשלה לא עבר עבירה פלילית כלשהי.

עמוד 3

שיתברר בהליך זה, טענות המאשימה והתזה שייסדה אינן מתיישבות, כלל ועיקר, עם מושכלות יסוד של התנהלות תקשורתית מקובלת בין פוליטיקאים, קל וחומר פוליטיקאים בכירים, לבין התקשורת. המאשימה מתיימרת לצעוד – ובגסות – עמוק לתוך המתחם הרגיש שבין אישי ציבור לבין התקשורת. מהלך מנותק מהדין ומהשגרה, והוא טומן בחובו סכנה ברורה להפ ללת התנהגויות שגרתיות.
ראה במסמך זה, בתמצית, כי לאנשי תקשורת ישנה עמדה פוליטית המשפיעה על הסיקור. באופן כללי ניתן לומר כי בישראל, התקשורת מוטה זה שנים כלפי הצד השמאלי של המפה הפוליטית. עמדתו של ראש הממשלה היא, כי דרך עיקרית ליצירת איזון היא הקמתם וביסוסם של כלי תקשורת ימניים, שינהלו ויכוח שוטף עם כלי התקשורת השמאליים. בעניין זה קיים ראש הממשלה אינטראקציה עם בעלי כלי תקשורת שונים, כעניין שבמדיניות. כך נוהגים גם פוליטיקאים אחרים.
סעיף 13
בהתאם, גם דובריו של ראש הממשלה פנו לדרגים הבכירים בכלי התקשורת, כמקובל. פניו ת אלו לא היו דרישות ", כפי שמכנה זאת המאשימה. לה י פך; דובר, על פי רוב, בפניות סטנדרטיות – לרבות"הודעות לעיתונות ", תגובות, דיוק פרסומים וכן הלאה. כל זאת, ביחס לחלק מינורי מהסיקור הכולל של ראש הממשלה ב"וואלה"בתקופה הרלוונטית – סיקו ר הנמדד באלפי פרסומים, שבמ נעד שבין"שלילי"ל"חיובי" נוטה, במובהק, לשלילי.
סעיף 14
הניסיון להפליל התנהגות מסוג זה הוא בעל השלכה על חופש הביטוי, חופש העיתונות ועקרונות דמוקרטיים בסיסיים. מכל מקום, די בניסיון להביא להפללתה של התנהלות מקובלת זו – לראשונה – בעניינו של ראש ממשלה, כדי להביא למסקנה כי לא ניתן לייחס לראש הממשלה"הבנה"כי היענות ( ככל שהייתה ) לפניות סיקור – מהווה"מתת ". " הבנה"כזו חייבת להיות ברורה ומובהקת, והיא לא תיתכן בהתחשב בכך שעד לחקירותיו של ראש הממשלה יחסי סיקור מעולם לא נחשבו"מתת"ומעולם לא טופלו במישור המשפט הפלילי בכל ל, או דרך עבירת השוחד בפרט.
סעיף 15
זאת ועוד; כדי למלא אחר הרכיבים הנדרשים לביסוס עבירת שוחד, קיבצה המאשימה פעולות רגולטוריות שנעשו בעניינה של קבוצת"בזק ", שהיתה בתקופה הרלוונטית לאישום בבעלותו של אלוביץ ', בניסיון ליצור הרושם כאילו הן היו קשורות באיזושהי דרך וא ופן לסיקור התקשורתי. אלא שכל הפעולות הנזכרות בכתב האישום הסתכמו במתן חתימה טכנית בעיקרה, חתימה שבאה לאחר אישורים שניתנו בסופה של בדיקה מעמיקה שנערכה על ידי שורה של גורמים מקצועיים.
סעיף 16
ודוקו: מעורבותו של ראש הממשלה, וטיב ההליך שהתנהל, נבחנו כבר בשנת 2016 על י די משרד המשפטים. מבקר המדינה בחן את אותן החלטות רגולטוריות הנזכרות בכתב האישום כ"תמורה שנתן ראש הממשל ה היענות חריגה מצד אלוביץ' ". מבקר המדינה מצא כי לא נפל פגם בהחלטות המקצועיות שהתקבלו במשרד התקשורת – ועל כן, דינן להיוותר על כנן. עוד קבע מבקר המדינה, כי ההחלטות הרגלוטורית היו החלטות ראויות וסבירות, פרי המלצת הגורמים המקצועיים; וכן כי הליך קבלתן נעשה ללא מעורבות ראש הממשלה, למעט חתימתו מקום בו היא נדרשה.
סעיף 17
מכאן נדרש לפירוט הדברים בהרחבה. 1
שיפורט להלן, חלק לא מבוטל של העניינים המפורטים בכתב האישום אינו בידיעתו של ראש הממשלה, והוא אף לא נחקר עליהם. בתגובה זו נסמך בחלקו על בחינת חומרי החקירה.

עמוד 4

סעיף 18
ראש הממשלה כופר באמור בחלק הכללי לכתב האישום, למעט העובדות שבהן יודה במפורש כמפורט להלן.
סעיף 19
אשר לסעיף הראשון לאישום – אכן, אזרחי ישראל בחרו בראש הממשלה, שוב ושוב, לייצגם בכנסת, כשר וכראש הממשלה. עם זאת, אף שהגדרת"עובד ציבור"ככלל חלה גם על נבחר ציבור, הרי שאין גזירה שווה עובד מקצועי ממונה, לבין מי שהציבור בחרו על מנת שייצגו. החלת כללי ניגוד עניינים על נבחרי ציבור אינה פשוטה, וככל שהיא אפשרית – מן הראוי שתיעשה באורח שלא ייפג ום ביכולתם של נבחרי הציבור לייצג הציבור אשר בחר בהם, בראש ובראשונה באמצעות הליכי חקיקה.
סעיף 20
אשר לסעיפים 6-2 – עיתון"ידיע ות אחרונות"ואתר Ynet אכן מצויים בשליטת ארנון מוזס, ואתר"וואלה" מצוי בשליטת שאול אלוביץ ( בשרשור )'. לראש הממשלה אין ידיעה על מצבן הכלכלי של החברות בקבוצת בזק"." כמו כן, לראש הממשלה אין ידיעה בדבר תפקידה של גב'איריס אלוביץ'. יחד עם זאת, החזקה זאת אינה מקימה בהכרח מידת"שליטה"שווה של שניים אלה ביחס לנכס שבבעלותם. כמקובל בכלי תקשורת בעולם, מידת השפעתם של מו"לים על התכנים המפורסמים בכלי התקשורת משתנה ממקרה למקרה, כתלות בגורמים שונים ובהם רצונו הבסיסי של בעל השליטה להיות מעורב בקו המערכתי, גודל המערכת, זהו ת העיתונאים העובדים בה וכן הלאה.
מקום מן הראוי להבהיר, כי לאורך שנים ארוכות, לרבות בתקופה הרל וו נטית לכתב האישום, " זכה" ראש הממשלה לסיקור שלילי מתאגידי התקשורת האמורים.
סעיף 22
לעניין שיעורי החשיפה הנטענים – ראש הממשלה אינו יודע את שיעור החשיפה המדויק של כל אח ד מהאתרים, ומכל מקום, שיעור החשיפה אינו המדד לקביעת חשיבותו של כלי התקשורת ולמידת השפעתו על היום הציבורי, כפי שנלמד גם מחומרי החקירה ומהעדויות השונות.
סעיף 23
אשר לסעיף 7, ולמר שלמה פילבר – מינויו של פילבר למנכ"ל משרד התקשורת אושר על ידי ממשלת ישראל. בהקשר זה, ובניגוד לנטען בכתב האישום, יובהר כי פילבר הוא עורך דין, בעל תואר ראשון במשפטים ותואר במנהל עסקים, ששימש בשורה של תפקידים ציבוריים ומקצועיים. פילבר הוא בעל רקע מקצועי רל וו נטי, והיה בעל כישורים וניסיון עדיפים על גורמים ששימשו כמנכ"לי משרד התקשורת בעבר, ובמיוחד בכל הקשור לרפורמות של פתיחת שוק התקשורת ולתחרות שביקש ראש הממשלה לקדם.
סעיף 24
אשר לסעיף 8, ול מר ניר חפץ – חפץ שימש כמנהל מטה ההסברה של הליכוד בבחירות 2015, וכן שימש בתקופות שונות כיועץ תקשורת של בני משפחתו ושל מר נתניהו.
סעיף 25
אשר לסעיף 9 ולמר אילן ישועה – יש ועה שימש כמנכ"ל"וואלה"במהלך התקופה הרלוונטית לאישום. כעולה מכתב האישום עצמו, והדברים נלמדים מחומר הראיות, ככלל לראש הממשלה לא היה קשר עם אילן ישועה.
סעיף 26
אשר לסעיף 10 ולמר זאב רובינשטיין – למיטב ידיעתו של ראש הממשלה, רובינשטיין היה מיודד עם בני הזוג אלוביץ'. באשר לטענה בדבר קרבתו של רובינשטיין לראש הממשלה ולרעייתו, הרי שבין רובינשטיין לבני נתניהו היו קשרי ידידות. יחד עם זאת, והדברים ניכרים מחומר הראיות ונעמוד עליהם גם בהמשך, רובינשטיין עמד בעיקר בקשר עם גב'נתניהו, לרבות באותן פניות נטענות בענייני סיקור.
סעיף 27
ראש הממשלה אינו כופר באמור בס עיף 11 לכתב האישום ביחס לארי הר ו.
סעיף 28
לסעיפים 13-12 תובא התייחסות במסגרת האישום השלישי.

עמוד 5

בהמשך כתב האישום. לפיכך האמור להלן מתייחס לנטען באיש ום גופו. לנוחות הדיון, התייחסות לסוגיית הרקע הרגולטורי תובא במסגרת הדיון שיעסוק בנושאי הרגולציה.
סעיף 30
נפתח בנושא הטענות בעניין הסיקור.

לאמור בסעיפים 17 - 21 לאישום הראשון – ארוחת הערב בחודש דצמבר 2012

האישום פותח את תיאור המעשה בארוחת ערב שהתקיימה בחודש דצמבר 2012. זוהי נקודת זמן רנדומלית על ציר הזמן, שהרי נסח כתב האישום חיפש"עוגן"כלשהו להיתלות בו. רנדומלית אמרנו, מפני כתב האישום לא טוען לקיומה של"עסקה"שהתגבשה בין הצדדים במועד זה אלא לקיומה של"הבנה ", שהפציעה בליבו של כל אחד מן המעורבים, שבעקבותיה נ וצרה בין הצדדים מערכת יחסים של"תן וקח"ש על בסיסה פעלו הצדדים.
סעיף 32
נקדים ונבהיר אפוא את העובדות הבאות: נושא הרגולציה לא נדון במהלך ארוחת הערב ( לעניין פעולותיו הרגולטוריות של ראש הממשלה נתייחס בהמשך הדברים ). מה שדובר, בין היתר, בארוחת ערב זו, היה טענות ראש הממשלה שלפיהן אופן הסיקור שלו בכלי תקשורת בכלל, וב"וואלה"בפרט, היה מוטה לרעה, בלתי ובלתי הגון. מנגד, אלוביץ ', שהציג עצמו כאיש ימין, הזמין את בני הזוג נתניהו לפנות לכלי התקשורת, לרבות"וואלה," בעניין זה.
סעיף 33
עובדות פשוטות אלה מבארות כי ארוחת ערב אגבית ז ולא הייתה תחילתו של מהלך פלילי מכל סוג שהוא, אלא שיח לגיטימי – ומקובל – בין מושא סיקור לבין בעל כלי תקשורת. שיח שגרתי ושכיח זה, שסופו בא לידי ביטוי באותן פניות נטענות המופיעות בנספח א'לכתב האישום ( פניות המבטאות בעיקרן שגרה של עבודה דוברותית, כפי שיפ ורט להלן ), הפך אצל המאשימה לכזה המגבש את תחילתה של עבירת השוחד. כך, הגם שאף לפי שיטתה של המאשימה, בשום שלב במסגרת ארוחת ערב זו לא נוהל בין הצדדים שיח הכורך בין נושאי סיקור לבין פעולות רגולטוריות – תן לי ואתן לך"."
סעיף 34
הניסיון"להרים"מארוחת ערב זו, על התכנים השגרתיים שנדונו בה, " עסקת שוחד" – מבטא אי - הבנה בסיסית של התנהלות תקשורתית בין פוליטיקאים, קל וחומר פוליטיקאים בכירים, לבין כלי תקשורת וגורמים בכירים בהם, באופן המבקש להביא להפללת התנהגויות שגרתיות, על כל המשמתמע מכך.

לאמור בסעיפים 22 - 40 לאישום הראשון – הסיקור המקובל והסיקור שהיה

מנת להשיב לטענה הנשמעת בסעיפים אלה יש להקדים רקע קצר.
התקשורת המודרנית והשיוך הפוליטי
סעיף 36
הסברה המרכזית בכתב האישום היא זו: כלי תקשורת הם אובייקטיבי ים וחסר י פניות. ובכן, טעות יסודית נפלה בעמדה זו. המציאות התקשורתית מוכיחה כי סיקור תקשורתי – הן כרוניקה ( ידיעות המתארות התרחשויות יום - יומיות ), הן ובעיקר טורי פרשנות ודעה – הוא פרי תפיסת עולם ( פוליטית, חברתית, כלכלית הלאה ) ומושפע ממנה. מה משמעות חלוקה תקשורתית - פוליטית זו? משמעותה היא, כי לעיתים ידיעות שיופיעו בכלי תקשורת אחד, ל א יופיעו באחר; לעיתים יוצנעו או יובלטו ידיעות בהתאם לאותה תפיסת עולם שורשית; ולעיתים ה"מסגור" ( framing של אותה ידיעה יהיה שונה.)
סעיף 37
ואכן, התפיסה הפוליטית משפיעה על הסיקור עצמו, ובגלוי. כך למשל זכור היטב, כי במהלך ימי ההתנתקות השליטה בעיתון הארץ "" עמוס שוקן,, סבר כי יש לתמוך בראש הממשלה שרון ככל האפשר, כל עוד הוא מקדם את ההתנתקות. עורך עיתון"הארץ בזמנו," דייוויד לנדאו, אף הודה כי עיתונו העלים עין מענייניו המשפטיים של שרון כדי לקדם את ההתנתקות וזוהי דוגמה בלבד..

עמוד 6

סעיף 38
ואמנם, בישראל, מרבית כלי התקשורת נגועים בהטיה כלפי הצד השמאלי של המפה הפוליטית, כך, על אף תוצאות הבחירות העקביות. נתונים אמפיריים מבססים זאת היטב. 2 תובנה זו היתה נהירה גם לראש הממשלה. כפי שהעיד חפץ, ראש הממשלה סבר כ י"כ - 70% מהציבור היהודי בישראל הוא ימני ורוצה לצרוך תקשורת ימנית, בעוד ש - 90% מהתקשורת הישראלית היא שמאלנית".
כלי התקשורת המזוהים עם השמאל – שאלה הם רוב כלי התקשורת בישראל – ישנם גם כלי תקשורת המזוהים עם הימין. דומה שתהיה זו כמעט ידיעה שיפוטית לומר, כי למול חלק מכלי התקשורת בישראל המשקפים תפיסת עולם פוליטית הנוטה שמאלה ( למשל עיתון"הארץ "), אחרים מזוהים עם הימין ( למשל ישראל היום "). בדומה ידוע כי גם בעולם ניתן לסווג את כלי התקשורת, בהתאם לתפיסת העולם הפוליטית השלטת בו, על הציר שבין"ליברליזם"ל״שמרנות," המקביל במידה מסוימת לחלוקה המקובלת בישראל בין לבין שמאל ( ולדוגמה – CNN בקצה האחד, הליברלי, ו - News FOX בקצה השני, השמרני:)
סעיף 40
נוכח מציאות מובהקת זו, עמדתו העקבית של ראש הממשלה היתה ועודנה, כי דרך עיקרית לאזן וליצור שוק דעות הוגן ומגוון היא על ידי יצירת כלי תקשורת ימניים שינהלו ויכוח שוטף עם כלי התקשורת השמאליים. נוהג שוק התקשורת והדעות בכל הדמוקרטיות המובילות. המצב הרצוי, לפיכך – וזו היתה גישת ראש
https://www.the7eye.org.il/12884 על פי מחקר אמפירי המובא שם, מאת אבי ד"ר גור אשר פיתח ויישם נוסחה מתמטית,. לחלץ את מידת ההטיה של כלי תקשורת, תוכנית מסוימת או אף מנחה ספציפי - מחקר הנשען על מיון אלפי מאמרי דעה בעיתונות ועשרות אלפי כותבים ומרואיינים שהופיעו בתקשורת האלקטרונית ( 38,887 אישים, 124,879 דקות שידור ו - 8,324 מאמרי דעות ) אחרונות"היה כלי התקשורת המוטה ביותר לטובת השמאל, עם הטי י המשוקללת בשיעור של 78.8% ( כלומר, נטייה של 78.8% אמצע"הפוליטי ששירטט גור ). אחריו ברשימה: רשת ב'של קול ישראל, שהיתה מוטה בשיעור משוקלל של 74.5%, ואחריהן, בסדר עם 70% הטיה, הערוץ הראשון עם 55%, גלי צה"ל עם 43.5% ו"מעריב ", שאף הוא היה מוטה לטובת השמאל במידה של 34%.

עמוד 7

להכרי ח איש לצרוך תכנים מסוימים, ולכן, מאליו מובן כי אם התכנים המפורסמים בכלי התקשורת לא יימצאו קהל המעוניין בהם – לא תהא לכלי התקשורת זכות קיום.
סעיף 41
תפיסה זו של ראש הממשלה נובעת מגישתו הכללית, והמוכרת, בדבר חשיבות השוק החופשי. ראש הממשלה האמין שפתיחת שוק התקשורת לתחרות מלאה עם שורה של גורמים פרטיים שיקימו גופי תקשורת תשפר – כדרכו של שוק חופשי – את הגיוון והפלורליזם המתבקשים, ותמנע את המצב המתמשך שבו כלי התקשורת משקפים דרך כלל עמדת חלק מסוים מה ציבור, כאשר רובו של הציבור אינו זוכה לייצוג תקשורתי נאות.
האמין ראש הממשלה, והוא מאמין גם היום, כי זכותו לפעול לשיפור הסיקור שלו עצמו כמי שמייצג באורח הבולט ביותר את האגף הימני בציבוריות הישראלית. " זכות"זו היא מנת חלקם של אנשי ציבור כמו שגרה נוהגת מימים ימימה.
סעיף 43
הדרך הטבעית והנכונה להסתכל על ניסיון כזה היא לראות בו חלק ממאמץ רעי וני ואידיאולוגי של פוליטיקאי להביא את השקפותיו לידיעת הציבור, ולגוון את אופן הסיקור בתקשורת הישראלית. ברור הוא כי אין זה הגיוני לנסות לאפיין ניסיון כזה כחלק מ"מתת," וקל וחומר אין יסוד לטעון כי ניסיון כזה יגבש אצל ראש הממשלה"הבנה"כי הוא מצוי ביחסי"תן וקח"עם בעל השליטה של כלי התקשורת.
סעיף 44
וזאת יש להבין; התקשורת – אינה באמת אובייקטיבית. במאמר שפורסם בעיתון"הארץ"תחת הכותרת תקשורת אובייקטיבית? אין דבר כזה,"" הסביר את הדברים היטב אורי כץ:
אף אחד לא באמת מעוניין בתקשורת אובייקטיבית. רוב צרכני התקשורת מעוניינים י ותר בתקשורת אשר תאשר את דעותיהם הקדומות לגבי העולם ( בנושאים שלגביהם קיימות אצלם דעות קדומות כאלו ). ימניים מעדיפים עיתונים ימניים, שמאלנים מעדיפים עיתונים בעלי הטיה שמאלית, כל אחד בטוח שהתקשורת שהוא צורך באופן אישי היא אובייקטיבית, ולכן כולם יספרו לכם שהם מעוניינים בתקשורת אובייקטיבית, אבל כולם מוטים. ]...[ אנשי תקשורת בישראל ובמדינות אחרות לא אוהבים לחשוב בכיוון הזה, מכיוון שהם לא מאמינים שהם מוטים אידיאולוגית. הם חושבים שהאידיאולוגיה שלהם נכונה באופן אובייקטיבי, ומי שמתנגד אליה הוא או מושחת או טיפש. כמובן, יש ביניהם כאלו שהם יותר או פחות הוגנים, יותר או פחות מוטים, אבל באופן כללי הם בני אדם כמו כולנו. בורות, רעיונות ודעות קדומות כובלים אותם ומעוורים אותם כמו שהם כובלים ומעוורים כל אחד אחר. אז מהו הפתרון? כיצד יכול אדם לדעת את האמת, לפחות בנוגע לנושאים של גביהם אין לו דעות קדומות?

התשובה היא פשוטה: תחרות. כל עוד יש הרבה כלי תקשורת, שמופעלים על ידי הרבה אנשים עם הרבה

דעות, וכל עוד אין חסמי כניסה, שוק הדעות והרעיונות לא יהיה חסום. זה בסדר גמור שיש עיתון אחד

שתומך בהתנחלויות ועיתון אחר שמתנגד להתנחלויות, עיתון אחד שיתמוך במתווה הגז ועיתון אחר שיתנגד למתווה הגז, עיתון אחד שיתמוך בראש הממשלה ועיתון אחר שלא. [...] הבעיה המרכזית תמיד

הייתה ותמיד תהיה היעדר גיוון ותחרות חופשית בשוק הרעיונות והדעות.
סעיף 45
פרופ'ירון אזרחי, פרופ'במחלקה למדע המדינה וממייסדי"העין השביעית," הסביר את הדברים היטב:
במובנו הפשטני, קריטריון האובייקטיביות אינו ישים לעבודה העיתונאית כשם שאינו ישים אפילו לעבודה המדעית. הוא מניח שהעיתונאי יכול לתפקד כמראה המשקפת באופן פסיבי, כמעט אוטומטי, את העולם החיצוני. אך העין האנושית, ולו גם זו הקבועה בראשו של ע יתונאי אחראי בעל מזג קר ואנליטי, אינה מראה. ]...[ תפיסה פשטנית של תיאור"אובייקטיבי"של המציאות מתעלמת מתהליכי הסלקציה והמסגור הכרוכים בכל פרספקטיבה אנושית אינדיבידואלית על העולם.

עמוד 8

מושג"האובייקטיביות"מעוגן מבחינה היסטורית בהנחת קיומה של זווית ראייה אלוהי ת שממנה אפשר לראות את כל העולם ללא סלקציה וללא אינטרס או אוריינטציה חלקיים. בניגוד לכך, הראייה של כל אדם היא בהכרח סלקטיבית, חלקית ומבטאת את האוריינטציה שלו. קל וחומר כשמדובר בראיית התנהגויות ואירועים אנושיים. התיאור של חומרים כאלה מתווך על - ידי הנחות תרבות יות ופרשניות ששום עיתונאי אינו יכול להימלט מהן. ]...[
מכיוון אחר, נתבונן דברים באמצעות פסק הדין הידוע בעניין כרמלה בוחבוט ( ע"פ 6353/94 בוחבוט נ'מדינת ישראל פ"ד מט (, 3 ) 647 ( 1995 )). בפרשה מוכרת זו נדון ערעורה של מי שהורשעה, על פי הודאתה, בהריגתו של בעלה, לאחר מסכת התעללויות ארוכה שהופעלה על ידי הבעל כלפיה משך 24 שנות נישואיהם. כך נפתח פסק הדין של כב'השופט בך בפרשה זו:
הגב'כרמלה בוחבוט ( להלן – המערערת ) הורשעה ביום 12.9.1994 על - ידי בית המשפט המחוזי בנצרת, על - פי הודאתה, בהריגת בעלה יהודה בוחבוט ( להלן – המנו ח ), עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, ובעבירות בנשק שלא כדין, לפי סעיף 144 א ) רישה לחוק העונשין.( המערערת גרמה ביום 18.2.94 למותו של המנוח על - ידי שנטלה רובה צבאי מסוג גלילון, שנמצא ברשותו של בנה החייל, וירתה מתוכו את כל הכדורים שהיו במחסנית הרוב ה, היינו 31 כדורים, לעבר המנוח. לפחות 24 קליעים פגעו במנוח, בכל חלקי גופו, לרבות הלב, הריאות, הקיבה והמעיים, ומותו של המנוח נגרם בשל כך.
סעיף 47
ובאותה פרשה, ובאותו פסק דין, פותחת כב'השופטת דורנר את פסק דינה כך:
כרמלה בוחבוט הייתה אישה מוכה. עשרים וארבע שנים התע לל בה בעלה. ביישוב הקטן שבו היא מתגוררת היה זה סוד גלוי. הורי בעלה, אחיו, אחיותיה והסביבה, כולם ידעו על כך ושתקו. היא הסתובבה כצל, נושאת על פניה ועל גופה סימני חבלה ואינה מעלה חיוך. בניה בגרו באווירה של מכות שהוכתה אמם, וגם כשבגרו לא התערבו. בנובמבר 1993 היא אושפזה בבית - חולים לאחר שבעלה הכה בראשה בקבקב. אובחנו סימני חבלה חמורים, ועל פני הדברים ברור היה כי הוכתה. לסגל בית החולים היא הסבירה כי הכתה את עצמה, ולמרבה הפלא הבסה ר התקבל. בתאריך 18.2.94 הוגדשה הסאה. הבעל הכה אותה מכות קשות במעמד שלושת בניה. היא נסו גה לחדר השינה וביקשה נפשה למות. בחדר היה רובה גלילון שבנה החייל הביא עמו. היא טענה אותו במחסנית ודרכה את הנשק. לשמע קול הדריכה התקרב הבעל לפתח חדר השינה. אזי היא כיוונה את הנשק לעברו וירתה ירי אוטומטי עד שהמחסנית התרוקנה. כך הוא נהרג.
בתי משפט אפוא, לא רק עיתונאים, " ממסגרים"לעיתים את הדיון על פי תפיסתם. זו זכותם. זו גם זכותו עיתונאי, קל וחומר בעל שליטה – כפי שעוד יוסבר להלן.
סעיף 49
תובנות אלו צריך שילוו אותנו לאורכו ולרוחבו של הליך זה. עלינו לזכור אותן בכל פעם שהמאשימה תבקש לעסוק ב"קנה מידה תקשורתי מקובל," או תטען ל"חריגות"של סיקור, מונחים שהיא עצמה טב עה בהליך בניגוד לסברתה, שיש בה ממד אורווליאני כמעט, וכפי שבכוונת ראש הממשלה לבאר היטב בהליך זה – נוהגת התקשורת בעידן המודרני, ובכך – וזה הדגש לענייננו – אין כל פגם.
חיובי ": שאיפה גורפת – ולגיט ימית – של אנשי ציבור
סעיף 50
בסעיף 17 לכתב האישום נטען, כי אופן הסיקור בכלי התקשרות היה נושא חשוב מאד בעיניו של ראש הממשלה, במיוחד במהלך תקופת בחירות. כך גם נטען בסעיפים 16 ו - 28 לכתב האישום.

עמוד 9

אינטרס לגיטימי וברור שלו. כל פוליטיקאי – הניזון מדעת קהל – בא בדברים עם התקשורת ומבקש שזו תסקרו באורח חיובי, שהרי התקשורת היא האמצעי שדרכו ניתן לתקשר עם הציבור.
סעיף 52
למעשה, שאיפה זו אינה נחלת אנשי ציבור ופוליטיקאים בלבד. מתברר, כי גם נציגי המאש ימה נוהגים להיפגש תדיר עם עיתונאים, והכל במטרה להטיב את הסיקור התקשורתי שלהם.
למשל, נפגש פרקליט המד ינה לשעבר, שי ניצן, 32 פעמים עם עיתונאים בשנים 2017 - 2019, לרבות עיתונאי וואלה"ו"ידיעות אחרונות "" – כלי תקשורת הקשורים קשר ברור להליך זה. על פי דיווח עי תונאי, גם היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, נפגש 71 פעמים עם עיתונאים בתקופה שבין פברואר 2016 לבין סוף פברואר 2019. כמובן שנתונים אלה כוללים פגישות בלבד. הם אינם מבטאים את הפעמים אינספור שבהן התקיימו שיחות רקע, " תדרוכים ", " פניות ", " דרישות"וכיוצא באלה המאפיינים את יחסי המאשימה עם אמצעי התקשורת. למעשה, ככל שיהיה בכך צורך, אנו נראה בהליך זה כי גם לאחר הגשת כתב אישום זה, בהליך המבקש לחדש את החידוש המשפטי בדבר"היענות חריגה ", המשיכו גורמים שונים במאשימה להיפגש, לתדרך ולפעול להטבת הסיקור שלהם.
לא ברור מ ההמציאה הגדולה שמצא נסח כתב האישום, למשל בסעיף 17, עת סבר כי"אופן הסיקור בכלי התקשורת היה נושא חשוב עד מאד בעיניו של הנאשם נתניהו ". פסקה דומה ניתן היה לכתוב כמעט על פוליטיקאי ואיש ציבור בישראל, ובכלל. דווקא בשל כך שמדובר בשגרה – יש להיזהר זהירות מופלג ת ניסיון להפלילה.
סעיף 55
להמחשת הדברים נביא מדברים שאמר בימים האחרונים חיים רמון, פוליטיקאי עתיר ניסיון שכיהן כחבר כנסת, שר בממשלות ישראל ויושב ראש ההסתדרות, ואף שימש כמשנה לראש הממשלה. וכך אמר רמון:
אם נתניהו חכם, או פרקליטיו, שיעלה לדוכן העדים את כל הפוליטיקאים שכיהנו בעשר שנים האחרונות, לרבות הדובר אליכם, ושהם יחקרו אותי כמה פעמים פניתי ודרשתי לתקן, לדברר, לשנות ידיעות בכל

העיתונים, לא בעיתון אחד [...] שהוא יעלה הרבה פוליטיקאים, ואת העיתונאים, על מנת לבוא ולבדוק האם הדרך שבה הוא התנהג ]...[ היא אופיינת להרבה מאוד פוליטיקאים, חברי כנסת ועיתונאים. אני כבר שנים אומר שהטענה הזו לשוחד היא מופרכת [...] האשמה של פוליטיקאי בשוחד כשהשוחד

הוא, איך עכשיו – " היענות חריגה "? ו"ניסיון לשנות או להשפיע על פרסומים הקשורים אליו "? הוא דבר

מופרך, שיורד ומנתץ את שורש היחסים בין פול יטיקאים, עיתונאים ומו"לים.

סעיף 56
העיתונאי הוותיק שי גולדן, שהחל את דרכו כעיתונאי באתר"וואלה" ( כן, אותו"וואלה"שעליו כתב האישום בפרשה זו,) עבד בהמשך ב"ידיעות אחרונות ", שימש עורך מוסף התרבות של"מעריב ", כיהן כסמנכ"ל תוכן וערוצים ב"ענני תקשורת ", ערך את המוסף הפול יטי של עיתון"הארץ"וכן את מוסף"הארץ"ובהמשך שימש עורך עיתון"מעריב" – כתב דברים דומים:

אם היה לי שקל על כל פנייה שקיבלתי במהלך הקריירה שלי, מפוליטיקאים ומרואיינים, ומושאי כתבה, ומושאי תחקיר, ואינטרסנטים ויחצ״נים, ודוברים – שכל תכליתן להתערב בתוכן היד יעה שצפויה

להתפרסם, או פורסמה – הייתי אדם אמיד מאד. אולי כמו אלוביץ׳.

יותר מזה, אם היה לי שקל על כמות הפעמים שניהלתי משא ומתן של ״תן וקח״ עם מושאי

כתבה / ראיון / תחקיר, תמורת שינוי הידיעה, עידונה, אילו שאלות יישאלו, כמה ובאיזה נוסח – או כל דבר

אחר – הייתי רוכ שאת וואלה! בעצמי.

תיק וואלה! הוא יריקה בפניו של כל מי שעוסק בעיתונות וכל מי שמכיר את הדיאלוג בין עיתונאים למושאי פוליטיקאים, ואנשי עסקים, וקציני צבא ( על הדלפה תמורת סי קור אוהד שמעתם? זה לא שוחד? לא ממש ) ואנשי בידור וספורטאים צריכים לשבת בכלא. ועוד מאות עיתונאים, שמצידם, גם הם, לא אחת, משתמשים בשיטות שמזכירות סחיטה באיומים, כאשר מדובר בבלעדיות בראיון או פירסום, צריכים להיות מוזמנים לחקירה. אבל איש לא מוזמן לחקירה, כי ככה המשחק עובד. משני הצדדים. ולהפוך אותו לפלילי, הוא לא רק תקדים משפטי מוזר מאד, אלא גם כרסום אמיתי בעבודת העיתונות ובחירות הדיאלוג בין עיתונאים ועורכים למושאי הסיקור שלהם. ]...[

עמוד 10

סעיף 57
עורך Ynet, ערן טיפנבורן, תיאר מציאות דומה:
הפרקטיקה הקבועה היא שגורם מסוקר כמעט תמיד בא בטענות, למה הכתב כותב עליי ככה, או למה הוא לא מקשיב לי אני עורך ראשי, מרים לי טלפון סער ( משפט לא ברור ), הוא אומר תעשה לי טובה,[...] הכתב שלך לא בסדר מולי או הכתב שלך מזניח אותי, או הכתב שלך, נתתי לו משהו והוא לא עושה עם זה

שום דבר, אתה יודע זה כל יום, כל הזמן, בוודאי בתקופות של לפני בחירות, כל הזמן ]...[

בסביבות עמוד ענן [...] הייתה מתיחות מאוד גדולה בין דובר צה"ל לבין רוה"מ [ צ"ל רון – הח"מ ] בן ישי והוא דרש שבאיזה סיטואציה שבו רוה"מ [ צ"ל רון – הח"מ ] לא יהיה ]...[
בבחירות המוניציפאליות האחרונות הייתה מתיחות מול אחד המועמדים עם עיריית רמת גן, והוא דרש שהכתב שמסקר את הסיפור הזה לא [...] הוא פנה וביקש שכתב אחר יכסה ]...[

בתקופה שערכתי את Ynet היו מספר פעמים בודדות שראש הממשלה פנה אלי לגבי פרסומים שונים, בעיקר שליליים. ]...[ אני חייב לציין שזה נוהל מקובל בקרב פוליטיקאים רבים, וישנם פוליטיקאים

שעושים בנוהל הזה שימוש רב וארוך מאשר מר נתניהו. ]...[
סעיף 58
אולי לשם כך הוסיף כתב האישום כי פניותיו של ראש הממשלה"אף נגעו לסיקור של יריביו הפוליטיים של נתניהו" ( סעיף 23 לכתב האישום ). התיבה"ואף" (" ואף נגעו ") נועדה, כך נראה, לשוות רושם רב לדברים, כאילו פניה של פוליטיקאי העוסקת בסיקור יריב פוליטי מרעידה את אמות הסיפים. אלא שאין בכך כלום; פוליטיקאי ( ואיש ציבור ) חפץ בקבלת סיקור תקשורתי אוהד ובהתאם, נוהג לפעול באופן אקטיבי, לרבות באמצעות יועצים ודוברים, על מנת להיטיב את הסיקור התקשורתי בעניינו, ובפרט: לקדם ידיעות חיוביות בעניינו; למזער ידיעות שליליות בעניינו; ולעיתים לקדם ידיעות שליליות נגד מתחריו. וכך כולם – ימין ושמאל.
סעיף 59
לפיכך, ראש הממשלה כופר בטענה הנזכרת בסעיף 22 לכתב האישום, כי דובר במערכת יחסים של"תן וקח," התנהל ותו התקשורתית מול אלוביץ'היתה שגרתית ביחס לכלי תקשורת מסוגו של"וואלה ". ראש הממשלה לא פעל לטובת האינטרסים של אלוביץ'אלא נהג על פי המלצת הגורמים המקצועיים, ומעורבותו היתה טכנית בעיקרה כפי שיפורט להלן )(. ראש הממשלה כופר בנטען בסעיף 23 לכתב האישום ובטענה כי הקשר שהתנהל היה חריג, כמפורט בהמשך.
בנושאי תקשורת – לדרגים הבכירים בכלי התקשורת
סעיף 60
עמדתו הברורה של ראש הממשלה היתה, ועוד נ ה, כי שיח מול כלי התקשורת יש לערוך מול הגורם הבכיר בכלי התקשורת – בעל השליטה, או מול דרגים בכירים ביותר בו. ואמנם, השיח שניהל ראש הממשלה עם בעלי השליטה לא היה נחלת"וואלה"בלבד. השיח מול אלוביץ'היה דומה לזה שהתקיים מול גורמים בכירים בכלי תקשורת אחרים, הן כאלה המתנגדים לדרכו, הן כאלה האוהדים אותו.
סעיף 61
עמדתו זו של ראש הממשלה נלמדת לא רק מעדותו, אלא גם משורת מקורות עצמאיים.

עמוד 11

תמיד – " לדבר עם הבעלים או האנשים הבכירים ביותר ", בכל כלי התקשורת. חפץ העיד כי מדובר בדפוס פעולה"טיפוסי מאוד להתנהלותו [ של ראש הממשלה – הח"מ ] מול התקשורת ". כך העיד חפץ, כי תמיד ראש הממשלה"דורש ממני לדבר עם הבעלים או האנשים הבכירים ביותר בכלי התקשורת. פעמים רבות כאשר למשל פונה לעורך ראשי של כלי תקשורת, וחוזר אליו עם תשובה, הוא נוהג לנזוף בי מדוע אני לא מדבר הבעלים".
סעיף 63
למשל, ולפי עדותו של חפץ: ב"מעריב" – עם הבעלים אלי עזור; ב"חדשות 2 " – עם המנכ"ל אבי וייס או העורך הראשי גיא סודרי; ב"קשת" – עם המנכ"ל אבי ניר; ב"רשת" – עם המנכ"ל אבי צבי; ב"ישראל היום" עם העורך הראשי עמוס רגב; ב"ערוץ 20 " – עם המנכ"ל אבי בר, וכן הלאה.
סעיף 64
אנשי"ידיעות אחרונות"העידו אף הם על המקובלות בתחום זה. עורך Ynet, ערן טיפנבורן, מסר כי פגש לאורך השנים יותר מעשר פעמים את ראש הממשלה. " אלה שיחות מקצועיות שמתנהלות בין ראש ממשלה לעורך של כלי תקשורת מרכזי. נוהל שגרתי מרכזי נקודה, נוהל שגרתי ולגיטימי". טיפנבורן מתאר כי כעורך ראשי נהג לשמור על קשר"עם כל שחקן מרכזי בפו ליטיקה ", לרבות אהוד אולמרט, ציפי לבני, גלעד ארדן, ישראל כץ, מירי רכב, נפתלי בנט, יאיר לפיד, יצחק הרצוג, אביגדור ליברמן ואחרים.
ד"ר רן ברץ, יועצו של ראש הממשלה, פובליציסט ומרצה לפילוסופיה, העיד כי משרד ראש הממשלה התנהל גם"מול עורכים, מנכ"לים ובעלים במקר השל אלוביץ'או שוקן וגם מוזס ]...[ ". " בגדול כשאתה בא משרד רוה"מ אתה עובד מול עורכים ראשיים או מנכ"לים ", הסביר ד"ר ברץ. שי חייק, דובר פוליטי של ראש הממשלה מטעם הליכוד, מסר דברים דומים. הוא תיאר כיצד ראש הממשלה הנחה אותו לפנות לעמוס לאבי וייס ולמפק דגלי צה"ל בנושאים שונים. כשנשאל על פניות ראש הממשלה לאלוביץ'השיב חייק בפשטות: " אני לא רואה משהו יוצא דופן, הוא יכול לעשות את זה למו"לים אחרים".
סעיף 66
ואמנם, בעלי שליטה בכלי תקשורת רבים מעורבים בקביעת מדיניות הסיקור של כלי התקשורת שבבעלותם. שהעיד גם אילן יש ועה, מנכ"ל"וואלה ", התבוננות על מבנה הבעלות של המדיה בישראל ובעולם מעלה כלי התקשורת מצויים על פי רוב בבעלות אנשים אמידים, שאינם רוכשים את גופי תקשורת בשל הרווח הטמון בהם. לפיכך, השפעה של בעלי כלי תקשורת על התכנים המופיעים בו היא תופעה שכיחה. חומרי החקיר המלמדים כי תובנות אלו היו נהירות גם לעיתונאים שנחקרו בהליך זה ממש. ואכן, טול מבעלי השליטה את יכולת השליטה, ות י מצא בעולם שבו, שעה שההיתכנות הכלכלית מוטלת בספק, על פי רוב אין הצדקה להוסיף ולממן כלי תקשורת.
הדברים עמד גם העיתונאי גולדן בראיון רדיופוני שהע ניק לאחרונה:
יש משחק של"תן וקח ", של איומים, של סחיטה, של פוליטיקה פנימית שבה הדוברים מנסים להכניס ידיעות והעורכים מנסים להגן על אינטרסים. זה המשחק. ]...[

אם יש כלי תקשורת אחד בישראל, שאין עליו לחץ פוליטי, עסקי או אחר שיורד מהבעלים למטה אל העורך והמנכ"ל [...] אם יש גוף תקשורת אחד בישראל – אחד, אני אומר לכם, אחד – אני עבדתי בכמה וכמה – שאין בו לחץ מלמעלה שיורד, אם בצורה של הבנה של רוח המפקד, אם בצורה של הוראה ישירה, אם בצורה של הטיה עדינה שבה שולחים"איש ביניים"כזה, מין עורך שיגיד"לא בעייני לא נכון לראיין היום את [...]" כש בעצם זה הנחתה מלמעלה. יש 300 דרכים להנחתות, להתערבויות בוטות ולדרך שבה אנשים מנסים להיכנס לתוכן שאנחנו צורכים

בטלוויזיה, באינטרנט, ברדיו, איפה שזה לא יהיה. מי שאומר שזה לא נכון וזה לא קורה כמעט בכל אייטם

– הוא שקרן פתולוגי והוא לא במקצ וע הזה. ]...[

זה בעיני מקובל למשל [...] שאנשי ידיעות אחרונות לא יסקרו את המשפט של נוני כפי שמסקרים אותו אצל איש שמשלם לך משכורת. זו פרנסתך. עכשיו, אתה רוצה להגיד"א ני עכשיו נכנס ראש בבעלים שלי, או בבוס שלי, או מה שהוא מבקש ממני או אומר לי ואני יודע שחשוב לי – אני מצפצף עליו "? מאה אחוז, אז אל תתפלא אם האיש בעוד שלושה חודשים ימצא מישהו אחר שיעשה את העבודה במקומך.

עמוד 12

[...] אם למשל הכתב המדיני של"הארץ ", או הפרשן הפוליטי של עיתון"הארץ ", יוסי ורטר, שהוא אדם שאני מעריץ אותו, מחבב אותו ואפילו מחשיב אותו להיות חבר יתחיל עכשיו לכתוב באופן ברור

וגלוי נגד המחאה, ויסביר למה נתניהו הוא ראש ממשלה נפלא שעשה את הדברים בצורה נהדרת ושרק על הארבעה חודשים האחרונים שבהם הוא הביא לנו ארבעה הסכמי שלום, חיסל את ראש הגרעין האירני והביא את מבצע החיסונים הכי טוב שקרה בעולם כרגע, רק על זה הוא צריך לשבת עכשיו בבלפור עוד ארבע שנים – אם יוסי ורטר היה מעלה את המשפט הזה, שאפשר לומר עליו הרבה דברים אבל הוא לגיטימי להופיע בתקשורת [...] אז אני לא חושב שי וסי ורטר ימשיך להיות הרבה זמן הכתב הפוליטי של"הארץ ", אם הוא יתחיל להחזיק בקו המערכתי הזה. [...] זה המשחק וזה בסדר, ואף אחד לא מצפה מיוסי ורטר עכשיו שיגיד"סליחה, אני עכשיו כותב כמו הפרשן הפוליטי של'מקור ראשון ', ואני עובד ב'הארץ '". לא, זה לא יקרה, וזה בסד ר. זה המשחק. די להעמיד פנים.

" עדות"מכלי ראשון, המראה כי כך מתרחשים הדברים הלכה למעשה. וכך כתב העיתונאי ואיש התקשורת הוותיק ארי שביט, עוד בשנת 2011:
[...] כאשר דוד בן גוריון היה ראש הממשלה, טדי קולק ניהל בעבורו את קול ישראל. כאשר לוי אשכול היה ראש הממ שלה, העיתונות לא דיווחה על כך שהוא נוטה למות. רוב כלי התקשורת בישראל שירתו את גולדה מאיר, עד שהובילה את המדינה לאסון. כל כלי התקשורת סגדו ליצחק רבין והסתירו מהציבור את כשלי אוסלו. כאשר אהוד ברק היה אהוד וכאשר אריאל שרון היה אהוד – הם אותרגו.
לאהוד אולמרט בראשית כהונתו היתה שליטה טובה למדי על שניים וחצי עיתונים ושניים וחצי ערוצי טלוויזיה. לשמעון פרס העיתונות תמיד סלחה על הכל. רק אל מול ראשי ממשלה ימניים, שניהלו מדיניות ימנית, התקשורת היתה באמת נשכנית. ]...[

מניסיוני אני יכול להעיד. פעם כתבתי בעיתון ליברלי, שעורכו היה מקורב לראש הממשלה. 3 באותה תקופה כל עורכי העיתונים בישראל היו מקורבים לראש הממשלה. הם דאגו לכך שלא תיכתב שום מלה

רעה על ראש הממשלה. אני, כדרכי, לא הייתי ממושמע. חשבתי שראש הממשלה טועה, וכתבתי שראש הממשלה טועה.
כעבור זמן קצר העורך הליברלי זימן א ותי אליו והבהיר לי, שאין מקום בעיתוננו לעיתונאי כמוני. אלמלא

השתנה כיוון הרוח, לא הייתי יכול לכתוב את המאמר הזה, ואתם לא הייתם יכולים לקרוא אותו.

עיתונאים אחרים, שמזלם לא שפר עליהם, איבדו את מקום עבודתם. ]...[
סעיף 69
והנה, מתברר כי טרם הגשת כתב אישום המאשימה לא ט רחה לבצע בחינה השוואתית איכותנית ואמפירית,, ביחס לשאלה כיצד פועלת התקשורת בשגרה מול פוליטיקאים בכירים. מכאן היא נקלעה לשגגה שלפיה ישנו קנה מידה תקשורתי מקובל ", כלשונה בכתב החשדות ( טענה ממנה נסוגה עם הגשת כתב האישום ) – שאינו בנמצא. תחת זאת, התקשורת היא מגו ונת וכוללת כלי תקשורת בעלי מאפיינים שונים, המאפשרים נגישות שונה לפוליטיקאים – בהתאם לתפיס ו ת היסוד הש ולט ו ת בהם.
סעיף 70
אחד הכשלים הטמון בכתב האישום הוא אפוא הנחת היסוד והנחת המבוקש המשתמע ו ת ממנו, כי כתביו ועורכיו של כלי תקשורת אמור ים להיות מנותקים כליל מעמדתו של בעל השליטה בכלי התקשורת ( קרי, מי שהוא הבעלים המחזיק בנכס שנקרא"כלי תקשורת "), ומרצונו להעניק צביון מסוים לכלי התקשורת שבבעלותו. במקרים רבים אין יסוד להנחה זו. המציאות התקשורתית סותרת הנחת יסוד זו. הדין המצוי סותר הנחת יסוד זו.
סעיף 71
הדין הישראלי מכיר בזכותו של בעלים של כלי תקשורת לכוון את עיתונו לנתיבים הרצויים ולמנוע פרסומים
היתה לעורך עיתון"הארץ"לשעבר, דיו ויד לנדאו, ולראש הממשלה לשעבר אולמרט.

עמוד 13

רשאי לסרב לדרישות הבעלים, וכי אין בכך כדי לפגוע בחופש הדיבור של העיתונאי.
סעיף 72
קולעים במיוחד לע נייננו, הדברים שנקבעו בבית הדין הארצי לעבודה בדב"ע 3-223 / נג פלסטין פוסט בע"מ נ' יחיאל, פד"ע כ"ז, 436, 451 ( 1994 ). באותו עניין שורה של עיתונאים התפטרו מעבודתם בעיתון"ג'רוזלם פוסט"לאחר חילופי הבעלות בעיתון, וטענתם נגעה להתערבות המו"ל או המנכ"ל בנושא הכתבות שהתפרסמו בעיתון ובתוכנן. וכך נקבע:
רשאי וזכאי בעלים של עיתון, גוף ציבורי או חברה פרטית, לכוון את עיתונו לנתיבים הרצויים לו, ולמנוע

פרסומים נוגדים. רשאי בעלים של עיתון לקבוע את הקו הפוליטי, הכלכלי והתרבותי של עיתונו, ואינו

חייב לפרסם בעיתונו דעות נוגדות. ר שאי בעלים של עיתון, ישירות או באמצעות מי שמונה לכך, להטיל

על עיתונאי המועסק אצלו, לכתוב כתבה על נושא הנראה לו חשוב, והוא יכול להנחותו בקווים כלליים

של הרצוי. אין עיתונאי בתחום בו הוא כותב, רשאי לסרב לכתוב אותה כתבה. ]...[
עיתון, יהא נפוץ כאשר יהא, אינו חי יב ליתן"ביטוי מתאים של השקפות שונות הרווחות בציבור"כשם שרשות השידור חייבת לעשות מכח חוק. רצוי וראוי כיש יעשה כן, אך זכותו גם שלא לעשות כן. ציבור הקוראים שמכספם הוא ניזון, יחליט אם להמשיך ולקנות אותו עיתון, שהוא חד צדדים בדיווחיו והשקפותיו. [... ]
אין בס ירוב העיתון לפרסם מאמר זה או אחר של עובד פגיעה בחופש הדיבור של העיתונאי. עיתונאי שעורכו סרב לפרסם את פרי עטו, רשאי למצוא לו במה אחרת, או להקימה, וכל עוד הכתוב, אף אם הוא מהווה"ביטוי חריג ", אינו פוגע בשלום הציבור, הסדר הציבורי או אושיות הדמוקרטיה. [... ]
בענייננו – יש ליתן את הדעת לזכות הקניין, המעוגנת בחוק יסוד; כבוד האדם וחרותו. מקום בו חופש הביטוי נשמר, אך לא דוקא בכלי תקשורת פרטי זה או אחר, וכל אדם, לרבות העיתונאי, יכול לכתוב כמעט כעולה על רוחו במגוון של פרסומים, יש ליתן משקל נכבד לזכות הקניין, ולענייננ ו – לזכותו של בעלים

( פרטי ) של כלי תקשורת להחליט איזה חומר להדפיס ואיזה לדחות, בין כתבות"מוזמנות ", ובין כאלה

המוגשות לו על ידי העיתונאים המועסקים בעיתון.
" ץ 6218/93 ד"ר כהן, עו"ד נ'לשכת עורכי הדין פ"ד מט (, 2 ) 529, 567 ( 1995) נדונה עתירה של עותר שביקש רסם בביטאון של לשכת עורכי הדין מאמר ביקורתי על תפקוד הלשכה וראשיה וסורב על ידי הוועד המרכזי. באותו עניין, שופטי הרוב דחו את העתירה, בקובעם כי אין לחייב את הוועד המרכזי לפרסם את המאמר הנדון, באופן שמאלץ אותו להעניק לביטאון אופי שונה מזה שבכוונת לשכת עורכי הדין לשוות לו הגם שמדובר בכלי תקשורת ציבורי:)
הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין רשאי להחליט על פירסום ביטאון מטעמו, בעל מתכונת אינפורמטיבית גרידא כמתואר לעיל. וכל זמן שלא ייעשה שימוש לרעה בכלי תקשורתי זה, היינו לא יתפרסמו בו דברי תעמולה וביקורת מגמתיים וחד - צדדיים, הרי אינה קיימת לדעתי עילה מספקת, במסגרת השמירה על עקרון"חופש הביטוי ", במובנו הדו - סיטרי שהוסבר לעיל, לאילוץ הלשכה להעניק לביטאון האמור אופי שונה מזה שבכוונתה לשוות לו.
סעיף 74
יוטעם, כי גם הנשיא מ'שמגר, שהיה בדעת מיעוט, סבר כי אמנם יש לחייב את הביטאון שה וא כלי תקשורת ציבורי לפרסם את המאמר ( בניגוד לדעת שופטי הרוב ), אך הבהיר שהדברים היו שונים אילו היה מדובר בכלי תקשורת פרטי. הנשיא שמגר הבהיר לעניין זה, כי בכלי תקשורת פרטי לבעלים נתונה זכות קניין, ונקודת

המוצא היא שהוא רשאי לעשות בו כרצונו ( כמו במקרה של"ווא לה" ) ( ראו בעמ' 548-547:)

אמצעי תקשורת ציבורי כפוף בצורה רחבה יותר, מן הבחינה היחסית, לחובה לתת גישה לביטויים

מגוונים מאשר אמצעי תקשורת פרטי. לבעלים הפרטיים של אמצעי התקשורת עומדת זכות הקניין ( סעיף 3 לחוק - יסוד: כבוד האדם וחירותו ). נקודת המוצא היא כי אדם רשאי לעשות ברכושו

כרצונו. זו מהותה של הבעלות: לעשות בנכס"כל דבר וכל עסקה בהגבלות לפי דין או לפי הסכם" ( סעיף 2 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969; סעיף 2 לחוק המיטלטלין, תשל"א - 1971 ). שונים הם פני הדברים מקום בו הנכס הוא ציבורי.

עמוד 14

התקשורת שבבעלותו – קל וחומר שעה שמדובר בכלי תקשורת פרטי. ככל שיש רצון לשנות דין מצוי זה, הדרך לעשות זאת היא בחקיקה או ברגולציה שתמנע כל התערבות של בעלים של כלי תקשורת באופן הסיקור ובעבודתם של עורכי כלי התקשורת ועיתונאיו, על המחירים הכרוכים בכך. יוצא מאלה, כי כתב האישום מבטא, הלכה למעשה, עמדה פוליט ית - ערכית של מנסחיו, המבקשים כי – במיוחד לעניינו של ראש ממשלה – ישונה הדין המצוי ( והרצוי.) לא כך פועלת שיטתנו המשפטית.
סעיף 76
סקרנו בתמ צית את הדברים, וכעת מן הראוי לציין את הדבר הבא: שר תקשורת רשאי וחייב שתהיה לו עמדה בעניין כלי התקשורת ובעניין גופי התקשורת השונים. בשיטת המשטר הפוליטית הישראלית, שר התקשורת כמעט לעולם פוליטיקאי, האוחז גם באינטרסים פוליטיים. משמעות הדבר היא כי שר תקשורת מקבל, באופן תדיר וכחלק מתפקידו, החלטות הנוגעות לכלי התקשורת השונים, וכפוליטיקאי – גם הוא מבקש להיות מסוקר על ידי כלי התקשורת, ומטבע הדברים ומטבע האדם – באופן"חיובי". מן העבר השני, גופים הכפופים לרגולציה אינם ששים להתעמת עם הרגולטור המפקח עליהם, וכלי תקשו רת אינם יוצאים מן הכלל בהיבט זה.
שהוסבר בספרות הרלוונטית, אין זה יוצא דופן כי הגורם המפוקח אינו מאמין במקצועיות הגוף המפקח ובכנות כוונותיו של הרגולטור. כך למשל, בחלק מהמקרים, המפוקח מעריך כי פעולות הרגולטור מכוונות לרכוש את אהדת הציבור, בלי להביא בחשבון את ההשפעה הכוללת של החלטותיו על כלל בעלי הדבר, ואינו סומך על הרגולציה שתהיה עקבית וצפויה. לכן, שאיפה"להימנע מעימות"עם גורם מאסדר, לרבות שר תקשורת, היא אינהרנטית לפעילות של גופים מפוקחים ובכללם כלי התקשורת, ובהתאם זהו שיקול שכלי תקשורת – ללא תלות בשאלת אופן סיקור שוק התקשורת מצדו – שוקל. כאמור, כך הדין וכך הנוהג ביחס לגורמים מפוקחים ולגרמים מאסדרים גם בהקשרים אחרים.
סעיף 78
דברים בנושא זה אמר, למשל, ח"כ לשעבר מיקי רוזנטל, מי ששימש בעבר ראש מערכת החדשות וסגן עורך ידיעות אחרונות "" אולי כלי התקשורת הגדול בישראל., רוזנטל עמד על תופעה שעליה העיד גם ראש הממשלה בחקירותיו: השיפור הפתאומי שחל בסיקורו של פוליטיקאי המתמנה לתפקיד שר התקש ורת. ואלה דבריו: " שרי התקשורת לדורותיהם, חוץ מאלה שהפנו עורף ל'ידיעות אחרונות ', הם כולם היו עם מנת המשכל של איינשטיין ועם היכולות המופלאות של ברק אובמה – לפחות. רובם היו אנשים די בינוניים, אבל ידיעות אחרונות'הם צוירו בקווים של גאוני הדור ".
סעיף 79
במובן זה, אתר"וואלה"אינו שונה מכלי תקשורת אחרים, העושים לעצמם"חשבון פנימי"ביחס לאופן שבו מסקרים גורמים רגולטוריים. דברים דומים מתרחשים גם ביחס למפרסמים גדולים.
מוכר וידוע, כי גופי תקשורת נוהגים לעיתים לסקר בעדינות – ומעבר לכך – גופים שיש להם אינטרס כלכלי לנהל עמם מערכת יחסים חיובית. למעשה, גם ל"וואלה"היו אינטרסים כספיים – למשל, ניסיונותיהם להוביל לכך שה"ליכוד"יפרסם באתר.
מהליך זה, ונפ תח סוגריים לטובת סיפור קצר על העיתון"מעריב ", בתקופת שליטתו של בעל השליטה דנקנר והעורך הראשי, אחד – עד המדינה ניר חפץ. עיקרי הדברים פורסמו בתקשורת, בכתבה שכותרתה לשרת ולרצות ". נוחי דנקנר היה איש עסקים בולט, יו"ר אי. די. בי אשר השתלטה על"מעריב ". כך נרא ו הימים האחרונים של עיתון"מעריב"בעריכתו של חפץ:
הבדיחה במסדרונות מספרת על ספר שייכתב על תקופת דנקנר ב"מעריב"וייקרא"נוחי דנקנר פלוס". ומדוע? " בעקבות ידיעות שהתפרסמו מעת לעת ב'עסקים'על חברת השקעות, בנייה או בנק, היית הולך אחד הביטויים הבולטים להיענות עורכי"מעריב"לאינטרסים זרים היתה הצנעת המחאה החברתית, שחרתה על דגלה התנגדות ל"טייקונים ", שנוחי דנקנר נמנה עימם ]...[ חפץ פסל לאיל [ נדב איל – הח"מ ] טור שעסק בתנובה ובמנכ"לית זהבית כהן, שהתמודדו עם מחאת צרכנים עזה ]...[ טוריו של איל ]...[ נדחקו יותר ויותר אל אחורי המוסף. בהמשך ]...[ פוטר ]...[ ערב הבחירות לראשות העבודה הורה חפץ להכין כתבת תחקיר על ח"כ יחימוביץ ', שתקפה בשיטתיות את הריכוזיות בעסקיו של דנקנר. ]...[ בעקבות תגובתה, שעירבה את שמו של הטייקון, החליט חפץ לגנוז את הכתבה, שנועדה להתפרסם ב"מוספשבת ", דקות לפני שאושרה לדפוס. ]...[ מנגד, היו"הרשימות הלבנות" – מונח רווח בבית"מעריב" – אנשים שמצווה לפרגן להם: שר החינוך גדעון סער, שלמד משפטים עם חפץ; שר האוצר יובל שטייניץ, מנ כ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי ומזכיר הממשלה צבי האוזר. שני האחרונים קולגות של חפץ מתקופת עבודתו במשרד ראש הממשלה. כן היתה הקפדה על בחירת תמונות סלקטיבית של שרה נתניהו. רקפת רוסק - עמינח זכתה בעקבות מינויה למנכ"לית בנק לאומי לכתבת תדמית זוהרת במיוחד ב"מוספשבת"של"מעריב ". גנדן, חברת האחזקות הפרטית של דנקנר, חייבת ללאומי כחצי מיליארד שקל. על הרשימות השחורות והלבנות, שעליהן דיברו בבית"מעריב ", אומר עורך בעיתון: " מדובר ברשימות וירטואליות, אין באמת כאלה, אבל רוח המפקד שרתה עלינו. אנשים הבינו מהר מה מצופה מהם, את מי הם אמורים לסקר לחיוב או לשלילה, ואיך צריך לכתוב על נושאים שאי. די. בי קשורה אליהם". ]...[

עמוד 15

סעיף 82
ובקיצור, די לפסאודו - רומנטיקה הכאילו נאיבית של המאשימה. גם אם יש לו לאדם דעה על היבטים אתיים העולים מהתנהלות זו, אין מקומם של אלה בהליך פלילי.
לכלי התקשור ת והיחס בין תפיסת העולם הפוליטית של פוליטיקאים ובעלי שליטה
סעיף 83
מובן הוא, כי פוליטיקאים שונים נהנים מגישה ברמות משתנות לכלי תקשורת שונים. דברים אלה הם פועל יוצא גם, ולעיתים בעיקר, של"הקו המערכתי"הכללי של כלי התקשורת ( שבראשו ניצב בעל השליטה ), אשר להתיישב טוב יותר – או פחות – עם תפיסת העולם של אותם פוליטיקאים.
אדם זכאי לדעתו הפוליטית, שהרי במדינה דמוקרטית יכול כל אדם לאחוז בכל דעה. אולם, משעה שעניין בסוגיות של סיקור וב"קנה מידה תקשורתי מקובל ", " חריגות"וכל כיוצא באלה – יש לנתון זה השלכה ראיית הדבר ים.
סעיף 85
בענייננו, מערכת"וואלה"הורכבה מאנשי שמאל. שיעורם של תומכי השמאל במערכת זו היה הרבה מעל ומעבר לחלקם היחסי באוכלוסייה. לא רק שמאל – איבה לראש הממשלה ממש. את ראש הממשלה נתניהו

מכנים במערכת"קים ", על שם קים ג'ונג - און, המנהיג הדיקטטור של צפון קוריאה. הגב'שרה נתניהו

כונתה"ריי סול" – על שם ריי סול ג'ו, הגברת הראשונה של קוריאה הצפונית.
סעיף 86
העדויות מלמדות, כי אילן ישועה ( מנכ"ל האתר ) גילה עמדתו כי ראש הממשלה"מחריב את המפעל הציוני," כן הוא – ישועה – סולד ממנו "". בכירים אחרים כמו אבי אלקלעי ( העורך הראשי ) העידו על עצמם כי הם שמאלנים. אותו אלקלעי כינה את ראש הממשלה ורעייתו"כלבים מתועבים ", ועל ראש הממשלה אמר: " איש שגונב את המדינה ". אודי הירש ( משנה לאבי אלקלעי, ומי שהפך עורך ראשי בשנת 2016 ), כינה בכתובים את

ראש הממשלה"רוקח המזימות הכושל מקיסריה"ומי ש"הפריט א ת ישראל כלכלית ופורר אותה חברתית".

והדוגמאות עוד רבות.
סעיף 87
נתעכב קמעא על עניין זה. הלוא תהא זו תפיסה תלושה ומנותקת מה מציאות לטעון שפניות שנועדו להפחית, במידת מה, עמדה עוינת זו נתפסות כחריגות וכסטייה מנורמה כלשהי.

עמוד 16

הימין ד"ר ברץ העיד כי הוצג לו, על ידי בני הזוג אלוביץ ', שהם מעוניינים להפוך את"וואלה"לימני יותר.. אילן ישועה מסר שבני הזוג אלוביץ'אמרו כי האתר אינו מאוזן, כי הוא"שמאלני"וכי יש לאזן אותו.
סעיף 89
עמדה בסיסית זו – הנוטה לימין – עולה בקנה אחד עם תפיסת עולמו של ראש הממשלה, ועל כן מובנת הסברה פניות מסוימת בנושאי סיקור הקשורות בו ייענו, ככל שייענו, בכלי תקשורת זה, לעומת כלי תקשורת אחרים שהשקפת עולמם מנוגדת ב - 180 מעלות לעמדתו הפוליטית ( לדוגמה, עיתון"הארץ"או ערוצי ט לוויזיה מסוימים ). זו היתה הבנתו של ראש הממשלה עצמו, אשר ראה הזדמנות ליצור סיקור מאוזן יותר דרך גוף תקשורתי, אשר בעליו מחזיק בדעות ימניות. " וואלה ", מבחינת ראש הממשלה, נמנה אפוא עם כלי תקשורת שבעליהם מחזיק בתפיסת עולם ימנית – ולפיכך"קבוצת השוויון"של אתר"ו ואלה"לא היתה, מבחינתו, התקשורת בכללותה ( שכן זו אינה עשויה, כמובן, מקשה אחת ) – אלא כלי תקשורת שבראשם עומד בעל שליטה שעמדותיו דומות לאלו שלו.
סעיף 90
אלא, שכפי שהעיד ד"ר ברץ, נמסר לו על ידי בני הזוג אלוביץ'כי בניגוד לעמדתם – " ב'וואלה'יש הרבה אנשים שמושכים לקו שמא לני ". עמדה פוליטית זו הדריכה את אנשי"וואלה ", והתערבבה – כדרכן של עמדות פוליטיות – עם שיקולים"עיתונאיים" " אוביקטיביים ", כביכול על רקע זה מלמדים חומרי החקירה,. ובבירור, כי אנשי"וואלה"נהגו שלא לבצע, או לבצע תוך שינויים, בקשות שהופנו אליהם מישועה – שמא מטע מים של נטיות פוליטיות שמא מטעמים אחרים. הדברים היו נתקלים, לא אחת, בסירוב ומִ סמוס.
סעיף 91
מסתבר עוד, כי לא רק שעורכי וכתבי"וואלה"לא נענו מעת לעת להנחיות. היתה זו מדיניות ממש, שההוגה שלה היה מר ישועה. ישועה כינה זו מדיניות של"מקל וגזר ": " לשכנע את שאול שלצד ידי עות מיטיבות לתת ידיעות לא מיטיבות ", או"ידיעות רעות כטקטיקה".
סעיף 92
יוצא, אפוא, כי כאשר פניות נ עש ולאלוביץ ', לא היה מדובר בפניות חריגות; הן נועדו להביא לכך שבעל שליטה באתר, אם ירצה בכך, יפעל במידת מה לשנות את הקו המערכתי שהציג הטייה ברורה לשמאל הפוליטי, משל סיקור"הטבעי"של אנשי"וואלה"הוא ה"נורמה"או"הקו הישר," ואילו ניסיון לאזנו ולגוונו הוא ה"מתת" ה"אלכסון"
סעיף 93
נוכח האמור, ראש הממשלה כופר בתיאור הדברים המובא בסעיפים 24-22 לכתב האישום, בשים לב ליכולתו בעל שליטה לפעול בנכס ששבבעלותו. ראש הממשלה פנה לאלוב יץ'במישרין פעמים בודדות, ובאופן שאינו שונה מפניות שנערכו לגורמים בכירים אחרים בכלי תקשורת נוספים. לעניין פניות בני המשפחה – ראש הממשלה לא היה מודע למרבית פניות אלו מעבר לידיעה כללית ביותר על קיומו של קשר בין גב'אלוביץ ', גב'נתניהו. גם מחומרי החקירה עולה כי פניות רבות נעשו ללא מעורבותו. בנסיבות אלו ראש הממשלה לא היה מודע לחלק ניכר מתוצאות פניות שכאלו.
סעיף 94
אשר לנטען בסעיף 25 לכתב האישום – ראש הממשלה לא היה מודע לקשר שהתנהל בין אלוביץ'לישועה.
הכרחית ) על ההבדל בין"דרישה"ל"פנייה"

האישום מב קש לקבע נרטיב ולספר סיפור. הוא מכנה פניות שונות שהופנו לאנשי"וואלה" – פניות

שדומות להן מופנות, תדיר, לכלי תקשורת אחרים – בשם"דרישות ". בחירה טרמינולוגית זו מנסה להניח המבוקש ולקצר את הדרך. היא מבקשת, מתוך עצמה – facto ipso – לבסס תחושה של"אשמה ". אך זו הי בחירה מטעה, שאינה מתיישבת עם העובדות. אכן, נעשו פניות ל"וואלה ". נעשו פניות ל"וואלה"כשם שנעשו פניות לכלי תקשורת רבים בישראל, גדולים וכקטנים. לעיתים הפניות נשאו פרי, ולעיתים לא.

עמוד 17

בודדים בלבד, לשיטת המאשימה עצמה ) דובר לעיתים ב"בקשה,", ובמקום מסוים אף ב"תחנונים ". כמובן, עסקת שוחד תמוהה מאוד, אם בה נדרש ה"משוחד" " להתחנן"בפני ה"משחד".
סעיף 97
נמחיש, למשל, את ההבחנה בין"דרישה"לבין"פניה ", בהפניה לפריט 84 לנספח א'לכתב הא ישום. כך מתואר האירוע בכתב האישום: " אירוע מיום 14.2.15: דרישה לפרסום מכתבי תמיכה של עובדי מעון ראש הממשלה ". ובכן, להלן הדרישה – כך כתב חפץ לישועה:
אני שולח לך שני מכתבים שחתומים עליהם עובדים לשעבר בבלפור. נשמח אם המערכת תשקול לעשות מזה הסיפור גדול, כמובן לפי שיקולי העריכה העיתונאיים שלכם.
סעיף 98
והמחשה נוספת: בעניין פריט 196, מבקש חפץ מישועה – כדרכם של דוברים, לשלב קובץ וידיאו בכתבה שהועלה (" תוכל לשים וידיאו?"). על כך עונה ישועה: " שלחתי לאבי [ אלקלעי – הח"מ ], זו החלטה שלו".
סעיף 99
והנה עוד"דרישה ". פריט 99 לנספח קובע: " א ירוע מיום 9.3.15: דרישה להסיר פרסום סקר המצביע על יתרון למחנה הציוני ". הכתבה שפורסמה הוכתרה בכותרת – " אופטימיות זהירה במחנה הציוני: ' יתרון גדול בסקרים הפנימיים '". כמובן, לא היה זה מפליא כי בסקר פנים מפלגתי זכתה המפלגה המזמינה ליתרון גדול. והנה, לא דרישה, ולא הסרה. חפץ כותב לישועה, כי לא נהוג לפרסם"סקרים של מפלגות ", שכן"ברור שזה ספין".
סעיף 100
דוגמאות נוספות ישנן למכביר. למשל, פריט 207 – העוסק בעניין מני נפתלי. חפץ פונה בעניין זה ואומר: אנחנו חושבים שראוי שכל כלי התקשורת יטפלו בנושא וישאלו את המשטרה מה קורה עם זה ". ואכן, לפי סימוניו של חפץ, פנייה זו הופצה בתפוצה רחבה. פריט 314 נוגע לנאום ראש הממשלה בעניין ממשל אובמה. מבקש: " אפשר כמו במאקו אתר חדשות מבית'קשת '[ – הח"מ ] לתת תמליל של כל דברי ראש הממשלה?". לכך קורא כתב האישום"דרישה לעריכת פרסום".
סעיף 101
נמצאנו למדים: כתב האישום מתאר פניות הבחירה הסמנטית בתיבה החזרתית"דרישות"אינה מקרית,. והיא נועדה להוביל את הקורא למסקנה המבוקשת על ידי המאשימה. אלא שהדרך אינה הקדמת מסקנה לניתוח. המהלך הנכון מחייב בחינה עניינית של חומר הראיות, שרק היא תלמד על טיב הקשר שהתקיים בין דוברי ראש הממשלה לבין אנשי"וואלה".
סעיף 102
נוכח האמור עד כה, ראש הממשלה כופר בנטען בסעיף 26 לכתב האישום בשל כך שאין מדובר בתיאור מלא ומדויק. כאמור, לא דובר ב"דרישות"כי אם בפניות. בנוסף, מטרתן של הפניות היתה לא רק להיטיב את סיקורו ( עניין לגיטימי בעליל ), אלא גם לקדם סי קור מאוזן הנותן ביטוי גם לצד הימני של המפה הפוליטית. ראש הממשלה כופר בנטען בסעיף 27 לכתב האישום. מדובר בסעיף המפנה בעיקרו לנספח א'לכתב האישום, אשר יידון ביתר פירוט להלן.
של"וואלה ": חשיבותו – זניחה; וגישתו – שלילית

או כך, בעיני ראש הממשלה, חש יבותו של אתר"וואלה"היתה זניחה למדי. ראש הממשלה עצמו עמד

בהודעותיו על כך שראה באתר"אתר קיקיוני"ו"חסר חשיבות ". על הסיבה לפנייתו לאלוביץ'מעיד ראש הממשלה – משום שהוא היה פשוט הוא היה בראש אתר," שהוא אמנם קיקיוני אבל בכל זאת בראש אתר שהוא ימני ". הפוליטיקאי הוותיק גלעד ארדן סבר שזהו"יותר אתר סקס" "( דרך אגב באופן אישי אני רואה Walla יותר אתר סקס מאשר אתר חדשות כאילו אני לא לא... הוא לא באמת אתר כזה שמשפיע על פוליטיקאים ביומיום שלו "). אבירם אלעד ( עורך"וואלה ") העיד על קוראיו שהם התעניינו יותר בביקורת על וואלה"לא עניין כלל את ראש הממשלה בימים שאינם ימי בחירות, שאז לדבריו"החשיבות שלו היא אפס אפס ד"ר ברץ מסר, כי האתר לא עמד במוקד ההתעניינות שלו, וחשיבותו נמוכה:".

עמוד 18

" בהתחלה טלוויזיה, אחר כך עיתונות מודפסת, רדיו ואז אינטרנט".
סעיף 104
אשר לתוכן שפורסם ב"וואלה" – עיון באתר"וואלה"בתקופה הרלוונטית לכתב האישום מגלה מצב ברור: וואלה "" לא היה אתר אוהד לראש הממשלה כלל וכלל. נקודה זו היא חשובה, שהרי כתב האישום מניח – בייחסו עבירה פלילי ת הדורשת מודעות פלילית – כי ראש הממשלה היה מודע לכך שניתנת לו טובת הנאה, זו ניתנת לו"בעד פעולה הקשורה בתפקידו".
סעיף 105
כותרות"וואלה"בתקופת ה"שוחד ", כביכול, היו לא אחת קשות תוקפניות ולעומתיות. מעט מזער:, " רוברט גייטס: ביבי שחצן. אסור לו להתקרב לבית הלבן – ' נפגעתי מהביקורת שלו כלפי מדיניות ארצות הברית, שלא לציין את השחצנות והיומרות המוגזמות של'כתב גייטס"., ' אמרתי שאסור לתת לביבי להיות שוב בשטח הבית הלבן ', הוסיף; " לנתניהו יש הרבה מה ללמוד מרוחאנ י – נוסח תגובתו של נתניהו, הבהמית והרדודה, מסמל עד כמה נתניהו לא מצליח להבין ( או שמא מסרב להתעניין ) במעמדה הדיפלומטי של ישראל בעולם בכלל, ובמשא ומתן עם הפלסטינים בפר ט;" " נתניהו, לרב עובדיה היית אומר ללבוש ג'ינס? – איזו בורות והתנשאות הפגין ראש הממשלה, כשהציע לאיראנים'חופש'בסגנון פרסומת של קוקה קולה. [...] נתניהו משחק איתנו משחקי מחשבה מסואבים. [...] הוא מגביל את זכויות הפרט שלנו, מרסק את הדמוקרטיה, שעיקרה שימור עקרונות החופש, והוא מטיף, לאחרים, באוזנינו, איך אמורים להיות חופשיים;" " אובמה בשיחות סגורות: ' נתניהו פחדן, מוביל להרס עצמי' – לדבריו, אובמה סבור כי בכל הודעה ע להתנחלות חדשה, ' נתניהו מוביל את ארצו בנתיב שמוביל לבידוד כמעט מוחלט '"; " התחזית ל - 2013: ' נתניהו – כאב קבוע בטוסיק' – יש סבירות של 85% שמזג האוויר מחר יהיה זהה להיום ושראש ממשלת ישראל יהיה כאב קבוע בטוסיק של העולם ]...[;" " דרור מורה: ' נתניהו הוא סכנה קיומית לישראל' – ' אני חושב שראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, מהווה איום גדול לקיומה של מדינת ישראל' [...] נתניהו אומר שהוא מעוניין בפתרון שתי מדינות, אבל אני לא חושב שאפילו הבן שלו מאמין לזה "; " תחפור, ביבי, תחפור – פיאסקו הנגיד עוד דוגמה לתוצאות העגומות של זלזולו של ראש הממשלה בעבודת מטה מסודרת [...] בנושא הגרעין האיראני, נתניהו טוען שנעשית עבודת מטה רצינית ויסודית, שכמותה טרם ראינו במחוזותינו. לפי המקצועיות שניכרת בסביבתו בבחירת הדמות הכלכלית החשובה במדינה, המסקנה ברורה: אזרחי ישראל, תכינו את המקלטים. ומהר ".
אתר"וואלה ", וזוהי ה"היענות החריגה".
נתעכב על הדברים עוד.
סעיף 108
לעניין סעיף 28 לכתב האישום – את תקופת הבחירות רואה כתב האישום כתקופה בעלת חשיבות מיוחדת לראש הממשלה ( וראו גם סעיף 17 לכתב האישום ). על כן יש מקום לבחון כיצד סוקר ראש הממשלה באותה תקופה"חשובה מאוד ", לכאורה, היא כאמור תקופת הבחירות. במקום המתאים לכך בהליך, אנו נפרק את הסיקור ב"וואלה"לבנה אחר לבנה, ובאופן סדור אם יהיה צורך לעשות כן.
סעיף 109
בשלב זה נסתפק בכך, שמגזין התקשורת"העין השביעית" – הידוע בגישתו הליברלית – ערך בדיקה השוואתית של הכותרות הראשיות שנתן האתר לחמישה אירועים מרכזיים בתקופת הבחירות בשנת 2015 לעומת אתרי החדשות המרכזיים בישראל.

עמוד 19

העיתונאים של הליכוד נגד ארגון V15; פרסום דו"ח מבקר המדינה על הוצאות מעון רא שהממשלה; נאום נתניהו בקונגרס האמריק נ י; ועצרת הימין בכיכר רבין יומיים לפני פתיחת הקלפיות – אתר"וואלה"היה לכל היותר מאוזן, שלא לומר – ביקורתי כלפי ראש הממשלה.
סעיף 111
ביחס לפיטורי לבני ולפיד צוין כי הסיקור היה מאוזן, אך הצילום של ראש הממשלה שנבחר לא היה מחמיא; עניין תנועת 15 V נקבע כי האתר היה ביקורתי לראש הממשלה; בעצרת הימין הסיקור היה מאוזן; באשר לפרסום דו"ח המבקר הודגש כי הכותרות שנבחרו היו לא נוחות, התמונות בלתי מחמיאות והסיקור נטה לצד הביקורתי; ומסקירת כותרות סביב נאום ראש הממשלה בקונגרס עולה כי נבחרו כותרות ארסיות ( כגון נתניהו כולו דיבורים – ואפס מעשים.)"
כי כן, בדיקה איכותנית של גוף ביקורת תקשורת שאינו מזוהה, לשון המעטה, עם ראש הממשלה, העלתה הסיקור של ראש הממשלה באותה תקופה בעלת חשיבות מיוחדת ( כך כתב האישום ) של בחירות 2015 נע " מאוזן"לבין"ביקו רתי ", לרבות שימוש בתצלומים לא מחמיאים. זוהי פסגת ה"תמורה"או"המתת" שקיבל ראש הממשלה אליבא דכתב האישום. זוהי אותה"מתת"שהיתה אמורה לגבש אצל ראש הממשלה ההבנה כי היא ניתנת לו בעד פעולה הקשורה בתפקידו.
סעיף 113
יצוין כי בדיקות דומות שערכו אחרים הגיעו לממצאים דומים: אתר"וואלה ", גם בתקופת הבחירות של שנת 2015, כלל לא היה אוהד לנתניהו. באתר"מידה" ( מגזין יומי חדשותי המזוהה עם הימין ) סיכמו זאת כך –

סקירה שביצענו ב'מידה'אחר הסיקור החדשותי השוטף, מאמרי הפרשנויות וטורי הדעה שהתפרסמו

בתקופת הבחירות האחרונות מעלה כי הסיקו ר שהעניק'וואלה'לנתניהו רחוק מאוד מלהיות אוהד".
בדיקה שנערכה בעיתון"גלובס העלתה, כי הכתבות ומאמרי הדעה ב"וואלה "" " מטילים בספק את הטענות לסיקור אוהד של ראש הממשלה". כתב העיתון סקר קרוב ל - 4,000 כתבות ודעות ב"וואלה"שאזכרו

השם"נתניהו"בין 2015 ל - 2016. נמצא כי רוב מאמרי הדעה – היו נגד ראש הממשלה.

סעיף 115
בניגוד לנטען בסעיף 28 לכתב האישום, " וואלה"אינו אתר משמעותי הקובע סדר יום תקשורתי – וכך הוא נתפס על ידי ראש הממשלה. סעיף זה מפנה גם הוא לנספח א'לכתב האישום, ולפיכך לעניין פניות ספציפיות נרחיב את הדיון בחלק המתייחס לנספח זה.
סעיף 116
לעניין סעיפים 30-29 לכתב האישום – ראש הממשלה כופר בנטען בסעיפים אלה. אשר לפניות מצד בני המשפחה – נפנה לאמור בסעיפים 137-133 להלן.
סעיף 117
אשר לסעיף 31 לכתב האישום – מדובר בראיה ברורה לאופן שבו עמד ראש הממשלה עצמו על טיב הסיקור וואלה ", ומזמן אמת, הרי שזו בנמצא. מתברר, כי בז מן אמת הוכנה לבקשת ראש הממשלה – הן עבור וואלה," הן עבור כלי תקשורת אחרים – בחינה של הסיקור בתקופה שבין סוף שנת 2014 ועד לחודש אוגוסט 2015 סקירה זו העלתה, ביחס ל"וואלה,". כי מרבית הפרסומים – שליליים ( 64% ), יתרתם ניטרליים ( 23% ) מיעוטם חיוביים ( 13.5%.)
סעיף 118
והנה, מסמך זה נזכר בכתב האישום בסעיף 31. המדהים הוא, שמה שמצא בו נסח כתב האישום הוא ראיה מעורבות ישירה"של ראש הממשלה בקשר עם אלוביץ' " בנושאי הסיקור ". מה שהודגש פחות הוא דווקא העיקר: מסקירה זו עלה כי – להבנת ראש הממשלה – וואלה "" סיקר אותו באופן ביקורתי ופוגעני. כך נוהג, לגישת המאשימה, " משוחד ": הוא סבור שהסיקור ( ה"מתת )" – עוין; הוא מעלה זאת על הכתב; הוא פונה משחד"ולכלי תקשורת אחרים, ומצביע על עוינות הסיקור.

עמוד 20

בנו של ראש הממשלה. מתברר, כי יאיר נתניהו החזיק בעמדה מגובשת, ולפיה אתר"וואלה"הוא אתר עוין לימין, ובמובהק. יאיר התכתב על הדברים עם חפץ בשנת 2016, עמוק בתוך"תקופת השוחד"הנטענת והמוכחשת ). במועד אחד, למשל, שלח יאיר לעיונו של חפץ תמונה של ידיעות שהתפרסמו ב"וואלה"בעניין חקירת חשד לכך ששריפות שפרצו בעיר חיפה פרצו כתוצאה מהצתות לאומניות.
סעיף 120
יאיר הביע תסכול רב וברור מאופן הסיקור ב"וואלה ", והעמיד את חפץ על כך ש"וואלה"מצויים ב"בועה שמאלנית של הברנז'ה ", ואינם ערים למה ש"עם ישראל חושב על האתר עוכר ישראל שלהם".
ויאיר הוסיפו והתכתבו על האופן שבו סוקרה"הרמת כוסית"במפלגתו של ח"כ לפיד. יאיר השווה בפני בין הסיקור האוהד – במופגן – לאירוע של לפיד, לעומת הסיקור העוין – הברור – לנאומ נתניהו בקונגרס נאום שהיה נקודת ציון משמעותית במסגרת תקופת הבחירות. " על נאום בקונגרס הם ירקו," כתב יאיר לחפץ.

כי כן, בפעמים הבודדות בהן פנה ראש הממשלה, פניותיו לא היו אלא ניסיון לאזן במידת מה את

ההטיה הקשה של אתר"וואלה ". הכתמתן של פניות אלו כחלק מיחסי שוחד, והניסיון לטעון כי פניות אלה

אצל ראש הממשלה"הבנה"ויסוד נפשי שמגבשים את עבירת השוחד – בלתי מתקבלים על הדעת, ועלולים ליצור את הרושם כי עמדתם והטייתם של עורכי"וואלה"וכתביה הם ה"סטנדרט," ואילו פניותיו ראש הממשלה חורגות מ"קו אמצע"זה.

סעיף 123
במבט כולל – ולא במבט הצר המאפיין את כתב האישום – את ר"וואלה ", על אלפי הפרסומים שפורסמו בו בתקופה הרלוונטית ביחס לראש הממשלה, לא העניק סיקור אוהד לראש הממשלה – ופניותיו של ראש הממשלה בנושא הזה לא היו חריגות.
סעיף 124
אשר לסעיפים 36-32 – דיון בנושא זה יערך במסגרת החלק הנוגע לנספח א'לכתב האישום. ראש הממשלה כופר בטענה כי בוצע"מעקב אחר מידת ההיענות ", כמו גם בטענה כי"חלק ניכר"מהפניות מצד גב'נתניהו יאיר הועברו אליו טרם העברתן לאלוביץ'ולישועה. כאמור לעיל, לראש הממשלה אין ידיעה על שיח שהתקיים בין אלוביץ'לבין ישועה.
סעיף 125
אשר לסעיפים 38-37 – כפי שיפורט להלן, התיאור בסע יפים אלה מטעה ומסולף. ראש הממשלה לא קיבל עדכונים שוטפים"כנטען, והיענות לפניות, אם היתה, לא היתה חריגה". ראש הממשלה לא קשר בין פניות בענייני סיקור או היענות לפניות כאמור, ככל שהייתה, לבין פעולות רגולטוריות.
סעיף 126
אשר לסעיף 39 – שיח כללי בנושא זה נוהל על ידי ראש הממשלה ואלוביץ'. לראש הממשלה לא היתה ידיעה מעורבות של גב'נתניהו בנושא זה.
סעיף 127
אשר לסעיף 40 – ראש הממשלה כופר בסעיף זה. הקשר בין ראש הממשלה לאלוביץ'נחלש מטעמים אחרים. ראש הממ שלה אינו יודע דבר על הנחיות מצד ישועה לעובדי האתר.

לנספח א'לאישום הראשון – א ירועי סיקור בנאליים

סעיף 128
בפתח הדברים נציין זאת: עיון בחקירותיו של ראש הממשלה מעלה, כי המרבית המוחצת של אותן

דרישות" ( שלמעשה לא היו דרישות כלל )" – לרבות אותן פניות שכביכול הוא היה מודע להן – כלל לא

התבררו עם נתניהו בחקירותיו. כך, חוקרי המשטרה לא שאלו את ראש הממש לה עליהן, וממילא לא נתנו לו הזכות המינימאלית, המתחייבת מכוח הדין, להתייחס לדברים. על עניין משמעותי זה נעמוד בבקשה

עמוד 21

סעיף 129
ולגוף הדברים. ראש ממשלה הוא ראש וראשון המסוקרים בכל מדינה, ודאי במדינה כמו ישראל הניצבת תדיר בפני אתגרים ביטחוניים, מדיניים וכלכליים. היקף הסיקור, שאין שני לו, של ראש ממשלה, נוגע הן לתפקידו הציבורי, הן לחייו האישיים. בתקופה הרלוונטית סוקר ראש הממשלה באתר"וואלה" – ובכל כלי התקשורת – אלפי פעמים.
היו הדברים ביחס לכל ראשי הממשלה מאז ומתמיד. כפועל יוצא ובאופן טבעי, האינטראקציה בין ראש ממשלה לבין כלי התקשורת אינה שגרתית. לא ניתן להשוות אותה לאף אישיות אחרת, תהא הבולטות הציבורית שלה אשר תהא. נוכח מעמדו, אף אין דומה לראש ממשלה מבחינת יכולתו לבוא בדברים עם כלי תקשורת בשאלה מה וכיצד לפרסם על אודותיו.
היתר, ראש הממשלה פועל באמצעות דוברים. מטרתו של דובר היא להביא לידיעת התקשורת נושאים שונים הקשורים בגורם המדוברר, וכן להיטיב את הסיקור של הגורם שאותו הוא מדברר. לשם כך עושה הדובר פעולות רבות: הוא משוחח עם עיתונאים וגורמים אחרים – כתבים, עורכים ובעלי שליטה ( מו"לים.) מדבר על ליבם. הוא"מאיים" (" אם לא תפרסם כך או אחרת – לא תקבל ממני מידע נוסף "). הוא מבצע עסקאות" (" אם לא תפרסם כתבה זו – אתן לך מידע בלעדי בהמשך "). הוא לוחץ (" הגורם שאותו אני מדברר מהאייטם הזה, ואני מבקש ממך להוריד אותו "). הוא מנסה לשפר (" שים תמונה מחמיאה יותר של המנכ"ל "). הו א מנסה למזער נזקים (" תוריד את ההתייחסות להסתבכות הוותיקה של המנכ"ל, זה מיותר.)"
דובר – וסגנונו. חלק מן הדוברים פונים בנימוס, בשמם ולא בשם מושא הסיקור. חלק מן הדוברים נוקטים לשון חריפה. לעיתים הדוברים, או אנשי יחסי הציבור, מיטיבים עם עיתונאים מסוימים כדי לשרת את הגורם המדוברר. חלק מהדוברים פונים לכתבים זוטרים. אחרים עומדים בקשר עם הגורמים הבכירים. לעיתים דוברים פונים על דעת עצמם, מתוך מחשבה שהם משרתים את טובת הלקוח. ובמקרים מסוימים – הדוברים פונים כדי לשרת את עצמם.
סעיף 133
נקודת המוצא של הליך פלילי צריך שתהא, כי לפנינו הנאשם – והוא בלבד. ראש הממשלה ניצב בהליך זה, בני משפחתו או דובריו. בהיעדר ראיות ברורות, לא ניתן יהיה לייחס לראש הממשלה פעולות שביצעו אחרים, לעיתים ללא ידיעתו, וכמובן שלא יהיה ניתן להרחיק לכת ולייחס לראש הממשלה ידיעה על הנעשה בתוככי"וואלה ", למשל על שיח פנימי בין אלוביץ'לישועה או בין ישועה לאנשי האתר.
סעיף 134
במובן זה בנתה המאשימה מבנה רב קומות: היא מבקשת לקשור את ראש הממשלה, ברמת הידיעה, לפעולות בני משפחתו; לפעולות של דובריו; ולעיתים – קשה להאמין, אך כך זה – לדברים שנעשו בתוככי אתר וואלה עצמו"." זהו מבנה רעוע, וסופו להתפרק בהליך זה.
סעיף 135
ונזכיר, כי המאשימה לקתה בנושא זה עת ניסחה א ת כתב האישום, ומן הטעם הזה הורה לה בית המשפט הנכבד להגיש כתב אישום מתוקן. התיקון שבוצע היה כולל ורחב היקף, והוא נגע לעשרות סעיפים בכתב האישום. די בהשוואה פשוטה בין שני המסמכים כדי להיווכח, עד כמה ביקשה המאשימה לכרוך ולערבב בין ראש הממשלה לבין אחרים.
נקדים ונציין, כי חלק ניכר מהאמור בהמשך התשובה נסמך על בחינת חומרי החקירה שבתיק, וכל על עיון בכלי הנקרא"גוגל" להניח שהיה זמין גם לחוקרים ולנציגי המאשימה ), המראה כי פניות רבות פורסמו, לעיתים מילה במילה, בכלי תקשורת אחר ים בהמשך.)( כאשר בפרשה זו התברר כי לא אחת הוצגו, כלפי חוץ, פניות בנושא תקשורת כאילו הן באו מראש הממש לה על אף שהוא לא היה המקור להן. העיד על כך ניר חפץ מפורשות, באומרו: " לעיתים כאשר רציתי לטשטש העובדה שמדובר בשרה או אפילו יאיר ייחסתי את הדבר לראש הממשלה באופן אישי או להגדרה יותר מעורפלת שהיא כוללת את כולם [... ] לא רציתי שיהיה בצד השני, משהו ששרה ביקש ה, כי זה לא מכבד, לא רציתי, לא מכבד אותי לפעמים. יכול להיות למשל מקרה טיפוסי. אם אתה עוסק באיזה עניין של שרה [... ]

עמוד 22

הייתה במקלט לנשים מוכות בסדר?.[.. ] יש מצב שאני אכתוב, שיכניסו את השש תמונות האלו שהוא ביקש, אבל זה היא ביקשה [...."]

סעיף 137
בחינה של חומרי החקי רה בתיק מעלה, כי פניות רבות ביותר המוזכרות בכתב האישום לא נעשו על ידי ראש הממשלה, לא בידיעתו ולא על דעתו. למעשה, ראש הממשלה אינו ככל"גולש"ב"אינטרנט ". ככלל, ידיעות צורך להביא לעיונו – מודפסות לו. ודאי שהסברה כי ראש הממשלה"גלש"כל היום באתר"וואלה," בעיקר בשולי - השולים של אתר זה, ולעומקו של מדור הרכילות וואלה סלבס "" ולעניין כתבות ( בעלות אופי רכילותי ברובן ) הקשורות ברעייתו – מנותקת מן המציאות, ובמחילה – גם מהשכל הישר. עוד נותרו לראש הממשלה עיסוק או שניים דחופים יותר.
סעיף 138
ואכן, חלק מן הפניות שנערכו, והטעמים שהוצגו להן, היו על דעת"הדוברים"בלבד. כך, לעיתים פנו לאתר וואלה"מי מסביבתו הקרובה של ראש הממשלה, מטעמיהם ומשיקוליהם, מבלי לעדכנו; לעיתים היו אלו דוברים – למשל חפץ – שעשו בשמו שימוש כדי"להניע לפעולה ", מתוך מחשבה שעצם שרבוב שמו של ראש הממשלה יוסיף לדברים נופך של חשיבות. חפץ העיד זאת. גם אנשי"וואלה"העידו לא אחת כי הבינו היטב מקור הפניות אינו ברגיל בראש הממשלה.
המקום לציין, בקצרה, כי לגורמים בסביבתו של ראש הממשלה ישנו אינטרס ברור, ואנושי, " להתרברב" בשמו של ראש הממשלה. הזכרת הטענה כי"ראש הממשלה"בי קש שדבר מה ייעשה היא לעיתים רבת רושם. עשויה לשכנע גורם אחר לבצע כך או אחרת. ועוד; הזכרת שמו של ראש הממשלה מעלה את קרנו של הדובר. כך, למשל, מקום שבו מר חפץ טוען כי הוא פועל מטעם ראש הממשלה, הוא כמו מעיד על עצמו שהוא אדם חשוב, שיש לו השפעה כלשהי על הילוכ ושל ראש הממשלה, שהוא קרוב לאוזנו וכן הלאה. מוניטין זה חשוב לחפץ במיוחד, במסגרת ניסיונותיו לאתר לעצמו אפיקי פרנסה שונים ומשונים, לרבות אצל אלוביץ' עצמו – ובתוך"תקופת השוחד"הנטענת ( והמוכחשת.) " אינטרס לעצמי כינה זאת חפץ בחקירותיו".,
ייפלא הדבר, כי ח פץ השתמש ביחסיו עם ישועה גם כדי לקדם מי שנדמים ללקוחות אחרים שלו – למשל חברת"ארקיע" (" אילן אפשר לבקש טובה אישית? יש אייטם שהופץ על ידי לקוח שלי לכל התקשורת וזה נכנס בהרבה כלי תקשורת, כולל אמור להתפרסם בוואיינט – ידיעה רגילה – אפשר לפרסם גם אצלכם? ]...[ קוח שלי זה ארקיע [...] אילן תוכל לבקש שיפרסמו האייטם הזה? יצאתי פארש כי הבטחתי ללקוח.)" דברים אלה מתיישבים עם מה שמסר ד"ר ברץ בעניין חפץ. ד"ר ברץ ציין כי"גם היה ידוע שיש לו את החברה , העסק שלו, אין לי מושג מה היא עושה – אבל השמועה [ היא ] שהקרבה שלו לביב י עוזרת לו בחיים ]...[ הוא עסקן ואני לא טיפוס של עסקנים".
כל פנים, בשעה טובה – כתב האישום תוקן ( הגם שהמאשימה הותירה ממד של עמימות אסורה גם בכתב האישום בנוסחו החדש ) עתה מונחת רשימה שאותה ערכה המאשימה, הכוללת את כל"אירועי הסיקור ". שלגרסתה מגבשים את המתת שהתקבל אצל ראש הממשלה. כמובן – וכזאת יתברר בהליך – הנספח לכתב האישום מתעלם מהתמונה הרחבה והנכונה. הוא אינו מעלה על הכתב – ולא לחינם – את היקף הסיקור הנרחב ביותר של ראש הממשלה על פני שנים באתר"וואלה ", אשר כלל אלפי סיקורים. הוא מבצע"קטיף בדרכים שונות ומגוונות.

עמוד 23

נדרש לעיקריו של נספח זה, מתוכו הוא. יובהר, כי ראש הממשלה כופר כפירה כללית באמור בנספח זה. מעבר לכך, נתייחס להלן לפריטים רבים מתוך הנספח.
לכתב האישום – ניסיון בוטה להפליל פעולות דוברות
סעיף 143
חלק עיקרי של הנספח לכתב האישום עוסק בשניים: ניר חפץ וזאב רובינשטיין.
סעיף 144
תפקיד מרכזי של חפץ נגע להתנהלות מול גב'שרה נתניהו. " ניר זה שהיה צריך ליחצ"ן אותה, ניר יש לו את תפקיד היחצ"ן ", העיד ד"ר ברץ. חפץ עצמו העיד, כי הו א היה איש אמונה של שרה, וכי פעמים רבות הוא עשה שימוש בשמו של ראש הממשלה, למרות שמקור הפניה היה בגב'שרה נתניהו ולא בראש הממשלה.
סעיף 145
אשר לרובינשטיין, חומרי החקירה מעלים, כי גם רובינשטיין עמד בעיקר בקשר עם גב'שרה נתניהו. ואכן, מנספח א'לכתב האישום עולה כי הפני ות המיוחסות לרובינשטיין קשורות בעיקרן בגב'שרה נתניהו.
סעיף 146
הטענה הנלמדת מכתב האישום היא כי חפץ ורובינשטיין שימשו כ"מתווכים"העיקריים להעברת פניות בענייני הסיקור. אלא שמשעה של פי חומרי החקירה, ואף על פי נספח א'לכתב האישום, פניות רבות שטופלו פי הנטען על ידי חפץ ורובינשטיין הגיעו מגב'שרה נתניהו, הרי שיש בכך כדי לפגום באופן יסודי במודעות אשר המאשימה מבקשת לייחס לראש הממשלה. הדברים אמורים הן לגבי מודעות לעצם הפניות בענייני סיקור, הן למודעות לקיומה של"היענות חריגה ", והן למודעות"כללית" ( קונסטרוקציה משונה החותר ת תחת עקרונות היסוד של הדין הפלילי ) אשר המאשימה מבקשת לייחס לראש הממשלה בנסיבות העניין.
סעיף 147
טרם בחינת נבכיו של הנספח לכתב האישום, מן הדין להתעכב על נקודה מרכזית. ציינו קודם לכן, כי התקשורת אינה עשויה מקשה אחת. לעיתים, דובר יבקש להוציא הודעה בתפוצת רחבה, לכל כלי התקשורת. לעיתים הוא יפנה לכלי תקשורת אחד ויעניק לו"בלעדיות ", כדי להגביר את החשיפה דרכו. לעיתים הדובר יפנה לכלי תקשורת מסוימים, בעלי גישה אוהדת ללקוח. כמובן, לעיתים הדובר משיב לפנייה של כלי תקשורת מסוים משום שאותו כלי תקשורת – ורק הוא – מבקש להעלות"איי טם"בנושא זה או אחר.
סעיף 148
הנספח שצורף לכתב האישום כולל שלל מופעים בנושא זה. בין היתר נכללות בו פניות שהוצאו לכלי תקשורת רבים לעיתים לכל כלי התקשורת,. ולעיתים לכלי תקשורת בעלי גישה אוהדת לראש הממשלה.
עשרות פניות הנזכרות בכתב האישום, סומנו על ידי חפץ ככאלו שהופצו בתפוצה רחבה כאמור,( לעיתים לחלק מכלי התקשורת, ולעיתים לכולם ) ראו למשל:.
פריט 82; פריט 89; פריט 120; פריט 139; פריט 178; פריט 180; פריט 186; פריט 193; פריט 196; פריט 197; פריט 200; פריט 202; פריט 205; פריט 208; פריט 209; פריט 210 (" זה לכולם ", מבהיר חפץ ); פריט 213; פריט 217; פריט 218 (" זה לכולם "); פריט 219 (" לשכת רוה"מ שולחת לכולם "); פריט 221 ( שלגביו חפץ מציע לישועה לקבל"תדרוך לכתב"מאת עו"ד גיל לימון, עוזרו הבכיר של היועץ המשפטי לממשלה, בעניין ערעור שהגישה הפרקליטות – עובדה שהושמטה משום מה מכתב האישום ); פריט 222; פריט 223 הופץ לכולם "(" – וככל הנראה אף נשלח ראשון ל"וואלה ", בבחינת בלעדיות ); פריט 225; פריט 226 ( תביעה של ראש הממשלה יגאל סרנה. התביעה הופצה לכולם – ושוב"וואלה"קיבלו ראשונים. " אחלה סיפור ", כותב חפץ ); פריט
סעיף 231
; פריט 232; פריט 234 (" דובר העמותה מפיץ לכולם "); פריט 235; פריט 238; פריט 242 הופץ לכולם;)"(" פריט 249 (" בקשה מפורשת של סטמבלר "); פריט 264; פריט 270; פריט 273; פריט 274; פריט 277 ( הודעה ט 303 (" הופץ לכולם "); פריט 310.

עמוד 24

סעיף 150
נמקד מבטנו במעט דוגמאות פרטניות אשר ימחישו היטב את העיקרון. פריט 222 לנספח עוסק במני נפתלי. נשאל, כך למיטב ההבנה, על פרסום זה. הוא השיב כי ייתכן שאותה פנייה, שנשלחה ל"וואלה ", נשלחה לאתרים נוספים – לאתר NRG, לאתר ערוץ 20 ולאתר 0404. חפץ הבהיר: " בדרך כלל ההפצה לא הייתה לוואלה, אלא מהסוגים האחרים שתיארתי לך" – היינו לקבוצת האתרים שנחשבה לכזו המזוהה עם הימין.
סעיף 151
דוגמה נוספת. ד"ר ברץ מסר, כי פריט 299 שהוזכר בנספח – הופץ ברבים (" חבר'ה זה לא כך. זו העבודה של דובר, הוא מתקשר לכל מי שיכול: ל'ישראל היום ', ל'בשבע ', ל - NRG. זו העבודה "), ועוד הוסיף כי"בענייני שרה שקשורים ללשכה היינו מוציאים בתפוצת נאט"ו".]...[
דוגמה. שי חייק העיד, כי בעניין פריט 175 המוזכר בנספח – " רוה"מ אמר לי שלח את זה למערכות, למי שמתעניין באייטם".
סעיף 153
למעשה לעיתים פניות שבוצעו ל"וואלה ", נענו דווקא על ידי כלי תקשורת אחרים:
כך, פריט 120 עוסק באירוע ציבורי שבו השתתפה גב'נתניהו. חפץ ביקש מישועה לסקר את האירוע. בסופו של דבר התברר, כי"וואלה"הודיעו ( למצער בתחילה ) כי לא יגיעו לסקר את האירוע, בעוד שדווקא ערוץ 2 דו וקא שלח צלם למקום.
כך, פריט 210 עוסק בהגשת ערעור מטעם גב'נתניהו על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה. חפץ הפיץ את ההודעה לחדשות 2 " וואלה,", NRG, " ישראל היום"ו - Ynet. ומה קרה? דווקא"וואלה"התעכבו בהעלאת הכתבה – " אבי [ אלקלעי ] מעכב כל דבר ", מסביר ישועה לחפץ.
סעיף 154
דוגמא נוספת, רחבה יותר: פריט 111 לנספח עוסק בפניה שעניינה תגובה לביטול הרוטציה בין הרצוג ללבני. פנייה זו, וההיענות לה ( הכנסת תגובה ) כלולה בנספח לכתב האישום. ובכן, מתברר כך: חפץ נשאל על פנייה השאלה היתה ברורה: " תגיד הבקשה היא ספציפית לאתר וואלה?". גם התשובה היתה ברורה: " לא". נשאל שוב: " ספציפי לאתר וואלה?". התשובה הבאה היתה ברורה עוד יותר: " תקשיב, בטוח שניסינו להפיץ את המסר הזה בכל ערוץ שרק הסכים לפרסם אותו".
רק חומרי החקירה מלמדים אותנו על התפוצה הרחבה שלה זכו פניות רבות. באמצעות כלי החקירה שוכלל"גוגל ", בחנו מה עלה בגורלן של חלק מן הפניות. ובכן כך, מספר דוגמאות.
סעיף 156
ביום 17.3.2015 יב קש חפץ לפרסם את דברי נתניהו שלפיהם לאחר הבחירות, יתקשר למרים פרץ ובהמשך לנפתלי בנט. כתב האישום ( פריט 113 ) מכנה זאת – " דרישה ". האמת היא, שציטוט זה הוזכר ב"הארץ ", ב"דה מרקר ", ב"ישראל היום ", ב"גלובס ", ב"מעריב ", בערוץ 7 וב"כיכר השבת".
סעיף 157
פריט 114 עוסק בסרטון שפורסם ביום 17.3.2015. אלקלעי מעיד כי"בסוף לאחר שזה עלה בכל האתרים זה גם ב'וואלה' [...] כל אתרי החדשות העלו אותה ". ואם בכך לא די, הדברים שנאמרו בסרטון זה סוקרו ב"גרדיאן," בוושינגטון פוסט,"" במגזין" Politico ", בערוץ הטלוויזיה האמריקני" MSNBC," באתר האינטרנט" Salon " ו ברשת השידור"אל - ג'זירה"שמשדרת בארצות הברית.
זה נמשך: פריט 121 – הודעה לעיתונות – הופץ, לפי חפץ, בתפוצה רחבה, ואכן סוקר גם, למשל, באתר בערוץ 2, באתר NRG ובערוץ 7; פריט 142 – גם זו הודעה לעיתונות – סוקר גם ב - Mako וב"ישראל היום;" פריט 168 – שוב הודעה לעיתונות – פורסם גם ב"הארץ"וב - NRG; פריט 175 פורסם ב - Ynet, בישראל היום "" מעריב;" התגובה שהוזכרה בפריט 75 פורסמה גם ב"גלובס ", " מעריב ", ערוץ 2, " ישראל היום"ו"בחדרי חרדים". וכך ניתן להמשיך עוד ועוד.

עמוד 25

מראה עיניים, ולכן נראה כיצד, למשל, באים הדברים לידי ביטוי בחומרי החקירה, התכתבויות חפץ - ישועה. זהו פריט 137 לנספח – הודעה סטנדרטית לעיתונות:
פריט 168 – הודעה לעיתונות מטעם משרד יחסי ציבור:

עמוד 26

נחשב למחמיא לכלי התקשורת.
סעיף 162
פריט 176 עוסק בפניה בעניין פעילות ספורטיבית של ראש הממשלה בכינרת. ההודעה נמסרה ל"וואלה" בלעדיות ". חפץ אף ציין בפני ישועה – " ערוץ שתיים מתחננים לצילומים חחח אמרנו להם שזה וואלה צילמו ". " מצוין!!!", משיב לו ישועה. התוצאה היא פריט נוסף לכתב האישום.
סעיף 163
פריט 199 עוסק בהכנסת הכלבה קאיה להסגר. הסיפור הועלה"בוואלה ". " כל התקשורת מצלצלים אליי לעשות פולו [' פולו אפ' – טרמינולוגיה עיתונאית המתארת סיקור בכלי תקשורת אחד בעקבות ידיעה שהתפרסמה בבלעדיות בכלי תקשורת אחר, סיקור הנחשב מחמיא לכלי התקשורת שהביא את הפרסום לראשונה – הח"מ ] – יצא טוב לכולם ", אומר חפץ. גם זה פריט בכתב האישום.

זאת, כתב האישום מזכיר רשימה ארוכה של דוברים אשר באו במגע עם גורמים ב"וואלה" – בעז

סטמבלר, שי חייק, רן ברץ ולירן דן ( ראו סעיף 35 לכתב האישום ). אף הנספח לכתב האישום, המונה את אירועי הסיקור, מזכיר – פעם אחר פעם – דוברים אלה, כמי שהעבירו"דרישות" ( למעשה – " פניות ") בנושאי סיקור. אלא, שניסיון לייחס פעולה בלתי שגרתית לדוברים אלה נסתר מחומר הראיות.
למשל, בעניין בעז סטמבלר. סטמבלר מוזכר בנספח לכתב האישום לא פחות מ - 15 פעמים ( פריטים 171,
סעיף 174
, 187, 188, 190, 191, 216, 247, 249, 268, 305, 309, 310, 311, 312 סטמבלר פנה ל"וואלה ", כך הטענה,). בנושאים שונים ומגוונים: סיור של ראש הממשלה בצפון; תפקודו של ראש הממשלה בעניין הגרעין האיראני; חתימה על הסכמי גג בבאר שבע; חוק הנוגע לזריקת אבנים; ביקור ראש הממשלה ברוסיה; פגישת ראש הממשלה עם נשיא ארצות הברית אובמה וסיק ור הנאום שנשא בעצרת האו"ם; הקמת כוח בין - מדינתי, וכן הלאה וכן הלאה.
סעיף 166
פניות אלו – כולן בכתב האישום. פניות אלו – כולן, כך גרסת המאשימה, " מתת" – כך ממש. אלא, שעובדי וואלה העידו, כי מערכת היחסים עם סטמבלר היתה עניינית ו"נשמרו יחסי העבודה. גם לא היה ניסיון מצידו להשפיע באופן חריג [...] במקרה של בועז היה מדובר על יחסים עיתונאים לגמרי מקצועיים. לא היו תכתיבים הקשר איתו לא חרג מקשר שיש לי עם כל דובר אחר" ( מיכל קליין, שהועסקה באתר שנים ארוכות ומונתה לראש מערכת החדשות בשנת 2016.)
למשל, בעניין רן ברץ ( פריטים 266, 267, 299, 300, 306, 313 ), שפנה גם הוא בנושאים שונים ובהם משבר עבודות הרכבת; הגדרת צ'כיה את ירושלים כבירת ישראל; וטיפול בשריפות. ברץ הבהיר לחוקרים, כי ראש הממשלה לא ביקש ממנו להסיר כתבה שפורסמה, " לערוך"אותה או לפנות לגורמים אלה או אחרים. הוא הבהיר להם כי התנהל כדובר לכל דבר ועניין.
למשל, בעניין שי חייק ( פריטים 161, 162, 165, 166, 175, 192, 195, 202, 230, 237 ). חייק העיד כי ההתנהלות מול"וואלה" " הייתה מקצועית לגמרי, כמו כל אתר אחר. לא ייחסתי להם שום משמעות סגולית שעולה על ערוצי התקשורת האחרים ". אלקלע י מסר כי העבודה עם חייק התנהלה"בנוהל תקין".
למשל, בעניין לירן דן, המוזכר בנספח פעמיים ( פריטים 48 ו - 65 ), בעניין דחיית הבחירות לנשיא המדינה ביקור ראש הממשלה ביפן – אירועי שגרה מובהקים הנוגעים לראש ממשלה. עובדי"וואלה"העידו, כי מערכת היחסים איתו"היתה ט ובה" ( אבירם אלעד.)
סעיף 170
מדוע אפוא טורח כתב האישום להוסיף כל פניית דוברות בנאלית ושגרתית? מובן, כי"העמסת"אירועי סיקור המאשימה, המבקשת להצביע על עסקת שוחד שהשתכללה בסמוך לחודש דצמבר 2012.

עמוד 27

סעיף 171
מועד זה, שבו נוקבת היום המאשימה, לא היה המועד הראשון שאיתו היא יצאה אל הדרך. " מועד השוחד" עובדת ליבה מרכזית לכל הדעות ) " הוזז"באופן בלתי מוסבר מימי כתב החשדות, שבא לעולם לאחר שכל חומר החקירה היה בפני המאשימה, ועד להגשת כתב האישום.
כתב החש דות מתאר עסקת השוחד "" אשר התגבשה לכל המאוחר בשנת 2014. על פי כתב החשדות, רק לכל המאוחר ) בשנת 2014, עת ראש הממשלה נדרש לחתום על היתר שעבוד ( אישור החלפת נאמן ) בעסקת קום ", התגבשה אצלו ההבנה ה"שוחדית"של מערכת היחסים. במהלך השימוע הובהר למאשימ ההבהר היטב, כנלמד באופן ברור בעליל מחומר הראיות, שלא ניתן"לנעוץ"את תחילת קיומה של מערכת יחסים שוחדית "" בחתימה טכנית ונעדרת חשיבות רגולטורית ( כפי שעוד יובהר בהמשך.)
סעיף 173
לפיכך, בכתב האישום"עסקת השוחד"כבר התגבשה לה בסמוך לארוחת ערב שהתקיימה בחודש דצמבר 2012.
סעיף 174
שינוי דר מטי זה, הנוגע למועד התגבשות העבירה, מעיד כמו מתוך עצמו על כך שלא היתה ולא נבראה עסקת שוחד. אך במקום להימנע מאישום בשוחד, בחרה המאשימה"להזיז"באופן מלאכותי, שאינו מעוגן בראיות, " עסקת השוחד" ( שלא הייתה ולא נבראה ) לחודש דצמבר 2012.
סעיף 175
אלא מאי? עדים נקראו לחדר החקירות, והעידו. עדים אלה לא היו מאוהדיו של ראש הממשלה נתניהו, אם להשתמש בלשון המעטה. ומה מסרו עדים אלה? ובכן כך, למשל: מיכל קליין, ששימשה כאמור בשלב מסוים ראש מערכת החדשות באתר"וואלה" – התבקשה לתאר תכנים"בעייתיים"שעלו לאתר. קליין מתארת אירוע אחד בש נת 2013 לאחר מכן, כך היא מעידה, " לא היו אירועים משמעותיים, גם לא סביב הבחירות ". שהיו, כזכור, " אירוע השיא"של תקופת השוחד שלו טוענת המאשימה; וראו למשל סעיף 17 לכתב האישום.) קליין מסבירה כי"סביב 2015 אני לא זוכרת אירועים חריגים [...] גם מקריאה באתר לא הובא לידיעתי סיקורים אוהדים ". גם אבי אלקלעי לא הצליח לתאר אירועים כלשהם בשנים שקדמו ל - 2015.
נשוב לכתב האישום ( המתוקן ) ונמנה, ניווכח כי עד לבחירות בשנת 2015 ( שהתקיימו ב - 17 למרץ ) אוחז הנספח לכתב האישום 116 פריטים. מתוך 116 אירועים אלה זוכרת קליין אירוע אחד, בודד, בשנת 2013. לא בכדי ראש הממשלה לא נחקר כלל על אודות למעלה מ - 90% מאירועים אלה – שכן הם נוצרו ונכתבו לטובת התזה החדשה של המאשימה, שבאה לעולם עם גיבוש כתב האישום, כאילו"עסקת השוחד"נרקמה בסמוך לחודש דצמבר 2012. ברור אפוא כי מדובר בניפוח מלאכותי.
בעניין תגובות ודיוק הסיקור בנספח לכתב האישום מעלה כי נכללו בו"דרישות"מרובות לפרסם תגובה לידיעה זו או אחרת – כ - 20 תגובות במספר:
פריט 57 לנספח: תגובה לתחקיר העוסק בטענות מני נפתלי; פריט 75: תגובה בעניין דו"ח מבקר המדינה על הוצאות המעון וטענות מני נ פתלי; פריט 111: תגובה לביטול הרוטציה בין הרצוג ללבני; פריט 125: תגובת הליכוד לדבריה של ענת וקסמן; פריט 126: תגובת הליכוד לדברי אודי פרידן; פריט 127: תגובה לטענות על מיעוט התיקים שהותיר ראש הממשלה לחברי הליכוד לאחר הבחירות; פריט 153: תגובה לכתבה שעסקה בפשרה בין ישראל לרשות הפלסטינית; פריט 157 תגובת הליכוד לדברי יאיר לפיד בעניין הסכם הגרעין;: פריט 165: תגובה ביחס לפרסומים ברשתות שבהם הופיעו ראש הממשלה והנשיא במדי אס. אס (!); פריט ליברמן; פריט 201: תגובה בעניין חקירה של בת משפחה; פריט 204: תגובה לפסק הדין בתביעה שהגיש מני נפתלי; פריט 228: תגובה לגבי עמדת המדינה ביחס לבקשת הפסילה שהג ישה שרה נתניהו במסגרת ההליך ת הדין לעבו דה; פריט 230: תגובה בעניין ח"כ ליברמן; פריט 242: ת גובה בעניין דו"ח מבקר המדינה; פריט 255: תגובת הליכוד להודעת היועץ המשפטי לממשלה; פריט 289: תגובה לעניין מבקר המדינה; פריט

עמוד 28

סעיף 303
תגובת עורכי דינה של גב'שרה נתניהו.:
סעיף 178
אלא שמה שלא נהיר למאשימה, במקרה הטוב, הוא שפרסום תגובה – כן, תגובה – הוא חלק מושרש ומוכר מהעב ודה התקשורתית. יתרה מכך; מדובר בחובה ממש. עיתונאי שאינו מצרף תגובה של מושא הפרסום חוטא לתפקידו ומבצע עבירה אתית. גם הפסיקה עמדה על כך לא אחת. הכללת פניות לפרסום תגובה כחלק ממערכת יחסים"שוחדית" – מעידה היטב על הפריכות שבתזת המאשימה.
כולל כתב האישום – באופן מפעים למדי – פניות שעניינן דיוק הסיקור העיתונאי, כדי שזה יצטלב, מה לעשות, עם העובדות. כך, פריט 104 משמיע"דרישה לשינוי כותרת ראיון עם הנאשם נתניהו ". מתברר, כי ביקש מישועה לשנות כותרת, שבה נטען כי ראש הממשלה"לחוץ ", כדי שזו תאמר"מודאג ", בהתאם בדות. " נדאג, זה מה שהוא אמר" – מתקן חפץ את ישועה. ובהמשך חפץ ממשיך ומבאר: " מי שם מלכתחילה בכותרת הראשית את השליליות הזאת? נתניהו בלחץ מהסקרים – זה אפילו חדשות 2 לא עושים, בטח לא בראיון בלעדי, ולאינטרנט זה בלעדי ". ישועה נאלץ להודות – " יש מידה מסוימת של צדק בדבריך".
ברץ העיד עד כמה דברים אלה הם שגרתיים: " אם אני רואה משהו לא נכון, לדוגמה כהנא ממקור ראשון, אומר לו'אריאל, כתבת כך וכך, חלק מהדברים אתה יודע שאנחנו טוענים אחרת ומנהלים שיחה עובדתית אם הייתי רואה משהו, כותרת לא נכונה או עובדות לא נכונ ות, מרימים טלפון לכתב או לעורך ומבקשים לתקן".
סעיף 181
ועדיין, גם זאת מצא את דרכו לכתב האישום.
נלאה גם מלמקד את המבט גם לאירוע הנזכר בפריט 139, המזכיר, באופן סתום, " דרישה למניעת העלאת כתבה הנוגעת ליאיר נתניהו ". הקורא התם אינו יודע, כי הכתבה נגעה לעניינים מובהקים שבצנעת הפרט. בעניין זה פנה חפץ, פנייה הנזכרת פריט 139. פניה דומה נעשתה גם לערוץ 2, " מעריב"ו"הארץ ". לדברי חפץ פנייה זו נענתה על ידם, שהרי הדבר – מתבקש.
סעיף 183
ועדיין, גם זאת מצא את דרכו לכתב האישום.
סעיף 184
לבסוף יש להעיר, כי הנספח לכתב האישום כולל גם פריטים סתומים, ללא ציון פרט כלשהו בעניין טיב הפרסום ( פריט 59, פריט 145 ), ואפילו אירוע המתואר כך: " אירוע מיום 7.5.14: הסרת פרסום שתוכנו אינו . הפרסום הוסר במעורבות הנאשם אלוביץ '" ( פריט 47 ). לא רק שמדובר באירועים שאינם קשורים לראש הממשלה – מדובר באירועים שככל שבכלל התר חשו ( ודי בעמימות הסובבת אותם כדי ללמד כי המאשימה עצמה אינה יודעת מה נסיבות התרחשותם ), לא ניתן לנהל בעניינם הגנה סדורה מחמת העמימות הברורה האופפת אותם.
סעיף 185
והערה אחרונה: לשיא נוסף מגיעים הדברים עת מעיינים בכתב האישום, ומגלים בו שפע של מקרים שבהם – לא ראש המ משלה, לא רעייתו, לא בנו, לא דובר – איש לא פנה ל"וואלה"ולא ביקש דבר; ובכל זאת, נעשו שינויים באתר"וואלה"בעניין סיקור הנוגע לראש הממשלה, ולעיתים, למרבה הפליאה – גם סיקור שאינו קשור אליו ( למשל בסעיף 25 לכתב האישום; ראו גם בסעיף 36 לכתב האישום.) זוהי דוגמה מובהקת, ראש הממשלה אינו יודע דבר על שיח פנימי שהתקיים בתוך"וואלה ". כמובן שראש הממשלה אינו אחראי, לא אחריות פלילית וגם לא אחריות אחרת, לאירועים המתרחשים הרחק ממנו, שאין לו – ולא יכולה להיות לו – ידיעה על אודותיהם.

עמוד 29

סעיף 187
יודגש, כי הלך רוחו של ראש הממשלה צריך להיבחן מתוך מעשיו ומודעתו שלו עצמו – מה הוא ידע או לא

– על הסיקור ב"וואלה "; האם מבחינתו קיבל סיקור אוהד או זכה להיענות"חריגה;" והאם הוא ראה

בסיקור הניתן כזה המתקבל בעד פעול ההקשורה בתפקידו, או שמא סיקור הניתן במסגרת יחסים שגרתיים ראש הממשלה עם כלי תקשורת, קל וחומר כזה שבעליו אוחז באותה דעה פוליטית בה אוחז ראש הממשלה.
אחרונות נרחיב, במסגרת תשובה לאישום, על הקושי הנורמטיבי הטמון בתזה שאותה מבקשת המאשימה לגבש תב אישום תקדימי זה. על רקע כל שהצגנו כאן נסתפק בהערות הבאות.
סעיף 189
סיווג"סיקור חיובי ( או"היענות חריגה "" ) כ"מתת"העשויה להיחשב ל״שוחד"משמע ו, כי כל פעולה לטובת אדם יכולה לגבש את עבירת השוחד. נקודת המוצא לדיון חייב שתהיה, כי בהכרח לא כל פעולה יכולה להקים, בהגדרה עבירת שוחד., אחרת, ישנה סכנה כי אינטראקציה שאינה בעלת נופך פלילי עם איש ציבור תהפוך לאינטראקציה"שוחדית". אם לא כך נאמר ( קרי, אם נסבור כי כל פעולה יכולה לגבש את עבירת השוחד ) – שהלכה למעשה ייתרנו יסוד זה של העבירה. פרשנות מעין זאת אינה מתאימה למשפט הפל ילי ולגישה הפרשנית המצמצמת הנדרשת בו. ממילא, אם כל מתת יכולה להוות שוחד, יש בכך פתח נרחב להפללת יתר שפע התנהגויות שכיחות ומקובל ו ת במסגרת מערכת היחסים שבין פוליטיקאים לבין עיתונאים ובכלל.
סעיף 190
במסגרת מערכות יחסים שגרתיות בין כלי תקשורת לבין פוליטיקאים ועובדי ציבור, לעיתים ניתן לפוליטיקאים ועובדי ציבור סיקור חיובי – הן במובן זה שמסוקרים נושאים החשובים לפוליטיקאים או לעובדי הציבור לצורך קיבוע תדמית ציבורית חיובית, הן באופן שבו מוצגים הדברים ( framing ). לפיכך, גם בהנחה שכתב ות חיובי ו ת מספק ו ת"הנאה"לעובד הציבור, המסקנה שלפיה סיקור חיובי ( או היענות לפניות לסיקור,) כשלעצמו, יכול להקים את היסוד הנדרש לעבירת השוחד – אינה מתקבלת על הדעת, שכן היא מקרבת לסף הפלילי התנהגות רווחת ונורמטיבית.
סעיף 191
וכבר נקבע בפסיקה, כי"דברי שבח" ( ולענייננו, סיקור"אוהד ") אינם נחשבים ל"טובת הנאה"לצורך התגבשות העבירה של קבלת דבר במרמה ( ע"פ 752/90 ברזל נ'מדינת ישראל פ"ד מו (, 2 ) 539 ( 1992 )). הדברים נכונים בתורת קל וחומר לגבי עבירת השוחד. וחשוב בהקשר זה לשים לב לכך, שעבירת השוחד מוגדרת בצורה רחבה, עד כדי כך שהיא עלולה להשתרע גם על עניינו של מי ש״ מעשהו אינו נגוע במאפיינים המיוחדים המקנים לעבירת השוחד את חומרתה ", ובכך לגרום לו לעוול; כמו גם לשחוק את החומרה המיוחדת שלה.
רקע זה נקבע בפסיקה, כי נוכח רוחב יריעתן של הוראות החוק, על בית המשפט להיזהר שלא יילכד ברשת שהדין אינו חל עליו. סכנתה של לכידה"עודפת"כזו היא כי יורשע בעבירת שוחד מי שמעשיו אינם שקולים לקלון שבלקיחת שוחד. עבירת השוחד, על אף היקף התפרסותה הניכר, אינה"עבירת סל"לכל ההפרות האפשריות של כללי מנהל תקין.
האישום ב"פרשת 4000 " מופנה לשנעשה ב"וואלה ". נטען בו – אם לפשט – כי נעשה, על יד י בעל השליטה, ניסיון"לרצות"את שר התקשורת ( עוד ניסיון כזה ואבדנו, שהרי כפי שראינו ונראה – בפועל סיקורו הכולל לחיים עצמם ", להבין כי כך נוהגים כלי תקשורת רבים – מטעמים מובנים.

עמוד 30

סעיף 194
ממילא, בנסיבות מקרה זה, יש להביא בחשבון כי"וואלה"להבדיל מ"ידיעות אחרונות )"( אינו שחקן מרכזי בשוק התקשורת הישראלי; וכי הסיקור שניתן היה שלילי עד מאוזן. בנסיבות אלו, הניסיון לכנות תקשורת שגרתית בין ראש ממשלה לבין בעל כלי תקשורת – שאינו משמעות י – שוחד ", הוא מוקשה עוד יותר".
סעיף 195
לבסוף, למסקנה"מפלילה"עשוי להיות אפקט מצנן ובלתי רצוי על השיטה הדמקורטית וחופש הביטוי, ובפרט על היכולת של כלי תקשורת להציג עמדה הנובעת מתפיסת עולם יסודית. נדגים זאת בקצרה.
נפרץ הוא שפוליטיקאי או עובד הציבור מעביר לעיתו נאי מידע שהגיע אליו בעקבות תפקידו הציבורי, ושזמין רק לו וזאת תמורת"סיקור אוהד ",. לשם כך עושה הפוליטיקאי או עובד הציבור שימוש במשאב ציבורי – המידע המוחזק בקרב משרדי הממשלה ( וראו בהקשר זה החלטת ממשלה מס' 4515: " ממשלת ישראל מכבדת את חופש המידע ומחויבת לקידום השקיפות והדיווחיות במרחב הציבורי [...] ממשלת ישראל מצהירה כי המידע המוחזק בידי הממשלה הינו משאב ציבורי. ולפיכך תפעל לספק לציבור גישה מרבית אליו, ואפשרות לעבדו ולהשביחו [...] ׳׳.)
סעיף 197
הפוליטיקאי מקבל אפוא – " סיקור אוהד "; ונותן – מידע, שהוא"משאב ציבורי ". לכאורה, לפי הגישה המבקשת להפליל אינטראקציה מסוג זה – כתבה חיובית הניתנת בתמורה להדלפת מידע בלעדי, כמוה כשוחד, שהרי הדלפה "" ( על דיונים פנימיים במשרד ממשלתי, למשל ) שקולה, לכל דבר ועניין, לעשיית פעולה בכוח השלטוני של עובד הציבור.
סעיף 198
ההשלכה על חופש הביטוי, חופש העיתו נות ועקרונות דמוקרטיים בסיסיים – ברורה.
סעיף 199
למעשה, ניתן לחשוב על שאלה זו גם מהכיוון ההפוך: מה דינו של שר המבצע פעולה מסוימת במסגרת סמכותו בניגוד לשיקול דעתו ובניגוד לעצת גורמי המקצוע, רק כדי לזכות בתקשורת אוהדת? האם שר כזה"מבקש" שוחד? האם הוא"נוטל"שוחד? למה לא, בעצם? לכאורה, ככל שסיקור אוהד יכול בכלל להיחשב לשוחד – שתפיסת עולם קוהרנטית מחייבת לקבוע כי גם התנהגות כזו נופלת במסגרת גדריה של עבירת השוחד ונזכור כי"המבקש או המתנה שוחד, אף שלא נענה, כמוהו כלוקח שוחד "; סעיף 294( א ) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977). ואולם, גישה זו, המפלילה התנהגות כאמור – כפי שהזהירה הספרות, וכפי שכבר ציין בית המשפט העליון – מותחת את גבולות עבירת השוחד מעבר לנדרש, גם למחוזות שבהם ההגיון הפשוט ותפיסת אינטואיטיבית בסיסית יטעימו כי אין מדובר בעבירת שוחד.
סעיף 200
ולבסוף, אם אכן סיקור חיובי ( א ו"היענות חריגה )" יכול להיות בגדר"שוחד ", ממילא מתבקש, לכאורה, שתערך בחינה ביחס לסיקור אוהד בכלי תקשורת של איש או עובד ציבור. קביעה כאמור יוצרת"חזקת אי תקינות"ביחסים שבין פוליטיקאים ואנשי ציבור לבין עיתונאים, מקום שבו מדובר, כפי שראינו, בדפוסי התנהגות קו נבנציונליים, ולא רק בישראל. מערכות היחסים בין צדדים אלה מתאפיינות ב״תן וקח"הדדי, שאין לו היבטים פליליים, ושלא ראוי לקבוע כי יש לו היבטים כאמור.
סעיף 201
בחינה פלילית של אינטראקציה מסוג זה – גם אם יש המבקשים לבקרה, והיא אינה נושאת חן בעיניהם – תהווה כניסה לתוך מרקם היחסים העדין שבין עיתונאים לבין פוליטיקאים, והיא עלולה לסכן את יכולתה העיתונות לבצע את עבודתה תוך שקילת שיקולים ארוכי טווח ביחס למערכות יחסים עם מקורות ואנשי ציבור. זוהי צעידה – מסוכנת – של המשפט אל תוך נבכי פעולתה של התקשורת שאינם תמיד כה"נאים,", בייקטיביים"ו"סטריליים"כפי שייתכן שיש מי שהיה רוצה לחשוב.

עמוד 31

שהייתה ) לפניות סיקור מהווה"מתת ". " הבנה"כזו חייבת להיות ברורה ומובהקת, כדי לגבש את יסוד בעד ", והיא לא תיתכן בהתחשב בכך שעד היום יחסי סיקור מעולם לא נחשבו"מתת"ומעולם לא טופלו במישור המשפט הפלילי בכלל, או דרך עבירת השוחד בפרט.

לאמור בסעיפים 41 - 45 לכתב האישום – התזה לקיומה של"עסקת שוחד"משוללת יסוד

סעיף 203
בכתב האישום נטען, כי בסמוך לאחר ארוחת ערב שהתקיימה בחודש דצמבר 2012 ניצתה בליבם של נתניהו הזוג אלוביץ'הבנה על קיומם של אינטרסים הדדים; ובעקבות הבנה זו נוצרה בין הצדדים מערכת יחסים " תן וקח".
סעיף 204
בהתאם, בסמוך לאחר ארוחת הערב שהתקיימה בח ודש דצמבר 2012 נרקמ הכביכול,, " עסקת שוחד"לפי כתב האישום. בחודש מרץ 2013 סיים השר כחלון את כהונתו כשר התקשורת. ראש הממשלה מי נה לו מחליף – השר גלעד ארדן. ראש הממשלה היה יכול למנות עצמו לתפקיד, אך הוא בחר להעניקו לשר ארדן. מכאן, שחודשים ספורים לאחר שנרקמה כביכול"עסקת השוחד" – לא היה יסוד להניח כי ראש הממשלה יכהן כשר התקשורת, שכן ההנחה היתה כי כהונתו של השר ארדן תסתיים רק בשנת 2017.
סעיף 205
מינויו של ראש הממשלה לשר התקשורת אירע רק בחודש נובמבר 2014, כתוצאה מהתפטרות ושל שר הפנים חבר הכנסת גדעון סער. התפטרות זו הוביל הלקידומו של ארדן למשרד הפנים, והותרת משרד התקשורת שר ממונה. למו תר לציין שהתפטרות ושל סער היתה בלתי צפויה לחלוטין. ודאי שלא ניתן לטעון ברצינות, כי עת"מתגבשת"עסקת שוחד, אחז מי שאחז ב"כדור בדולח"שהיה יכול לחזות כי ארדן ימונה לתפקיד שר התקשורת ( במרץ 2013); כי סער יתפטר מתפקידו כשר הפנים ( בנובמבר 2014 ); כי בעקבות כך ורר צורך פוליטי לקדם את ארדן לתפקיד שר הפנים; וכי בנסיבות אלה יתמנה ראש הממשלה לשר התקשורת.
זאת, סמכויותיו הרגולטוריות של ראש הממשלה בענייני"בזק"היו מוגבל ו ת. ראש הממשלה לא היה גורם"מחליט"בענייני"בזק ". אלוביץ'מודע לכך; ראש הממשלה מודע לכך. לכל היו תר, חתימתו של ראש הממשלה נדרשת לפי צו התקשורת, כחתימה נוספת, לאחר אישור הגורמים המקצועיים, ולאחר חתימת שר התקשורת.
אפוא חתימה פורמלית, שכן: ( א ) מקום בו שר התקשורת אינו חותם, אין העניין מועלה כלל לחתימת ראש הממשלה; ( ב ) מקום בו ניתנה חתימת שר התקשורת, חתימת ראש הממשלה היא עניין פורמלי, ולפי הידוע – לא ארע מקרה בו ראש ממשלה סירב לחתום חתימה שנ י יה לאחר חתימת שר התקשורת.
סעיף 208
למעשה, מחודש דצמבר 2012 ועד לחודש ינואר 2014, קרי לאורך תקופה של למעלה משנה, כתב האישום אינו מייחס לראש הממשלה ביצוע"פעולות שלטוניות"א ומתן"תמורה"עבור ה"מתת"שנית נה כביכול לראש הממשלה בדמות"היענות חריגה ( למעט אותה שיחה שהתקיימה עם שר התקשורת ארדן, אשר על עניינה," וליתר דיוק על היעדר חשיבותה ומשמעותה, נעמוד להלן.)
סעיף 209
יתרה מזו; דווקא בתקופה זו, הממשלה, בראשות נתניהו, החליטה לאמץ את הרפור מה בעניין השוק הסיטונאי ולנקוט צעדים נח וצים להוצאתה א להפועל. אלה מהלכים חקיקתיים אשר פוגעים באינטרסים " בזק" ( הכוונה היא לעיגון רפורמת השוק הסיטונאי בהחלטת ממשלה בחודש מאי 2013; וכן לעיגון הסמכויות הסטטוטריות הנחוצות לשם הוצאתה של הרפורמה אל הפועל בחודש אגוסט 2013.) ראש הממשלה תמך במהלכים אלה.

עמוד 32

הממשלה"מקבל" " היענות חריגה" ( תהא משמעותה של תיבה משונה זו אשר תהא ) – ומנגד, הוא פועל בניגוד ברור לאינטרסים של קבוצת"בזק"ומסב לה נזק.
סעיף 211
מציאות הדברים כמובן פשוטה יותר. בתקופה זו ראש הממשלה יודע היטב כי הוא אינו קשור לענייני רגולציה " בזק"או עניינים הקשורים לחברות אחרות שבשליטת אלוביץ '. ראש הממשלה גם יודע, כי אם בוצעה בתקופה זו פעולה כלשהי קידום רפורמת השוק הסיטונאי )(, הרי שהיא לא תאמה את האינטרסים של"בזק ", לשון המעטה.
סעיף 212
בנסיבות אלו, וכפי שעוד יוכח בפני בית המשפט הנכבד, אין בסיס לתזה העולה בכתב האישום שלפיה ראש הממשלה היה מודע לכך ש"היענות"נטענת לענייני סיקור קשורה בתפקידו הציבורי או נעשית כחלק מציפיה הדדית כי יפעל לטובת"בזק ". בפו על, ההיפך הוא הנכון; ככל שהייתה היענות כאמור, הרי שבהב נת ראש הממשלה היא קשורה לנסיון ( המוצדק והלגיטימי ) לאזן את הסיקור המוטה לרעה.
סעיף 213
לפיכך, ראש הממשלה כופר באמור בסעיף 41 לכתב האישום כפירה ברורה ומוחלטת.
סעיף 214
אשר לנטען בסעיף 42 לכתב האישום – פעולותיו הרגלטוריות של ראש הממשלה היו טכניות בעיקרן, ונשענו עמדת הגורמים המקצועיים, כפי שיפורט להלן. לראש הממשלה אין ידיעה על התנהלותו הכספית של מר אלוביץ '. סעיף 43 לכתב האישום עוסק בבני הזוג אלוביץ'ואינו קשור לראש הממשלה.
סעיף 215
התייחסות לסעיף 44 לכתב האישום, בו כופר ראש הממשל ה, תובא במסגרת הדיון בטענה למרמה והפרת אמונים.
סעיף 216
ראש הממשלה כופר באמור בסעיף 45 לכתב האישום. ראש הממשלה לא"גמל"לאלוביץ ', אלא פעל בהתאם לעמדת גורמים מקצועיים רבים, בהליך מקובל. למותר לציין, כי כפי שהובהר לעיל, ראש הממשלה לא רק שלא ראה בנעשה ב"וואלה"משום"היענות חריגה" – אלא שהוא סבר שהסי קור חסר איזון ומוטה לרעה וואלה"כנגדו. בהתאם, טענה שבתקופה זו"הבין"ראש הממשלה כי בינו לבין אלוביץ'מתקיימים יחסי וקח"היא טענת סרק הנשללת מתוך עצמה ועל רקע עובדות היסוד הברורות.

לאמור בסעיף 46 לכתב האישום – כהו נתו של ארדן כשר התקשורת

סעיף 217
במהלך כהונתו של ארדן כשר התקשורת, שארכה כ - 20 חודשים, מיוחסת לראש הממשלה שיחה – אחת, בודדת – שהתקיימה בין החודשים מרץ 2013 לנובמבר 2014 תקופת כהונתו של ארדן )(. במסגרת שיחה זו, לפי הנטען, שאל ראש הממשלה את ארדן"האם בזק מקבלת את יו מה והאם טענותיה בעניין רפורמת השוק הסיטונאי נשמעות ". יצוין, כי בחקירותיו לא שלל ראש הממשלה קיומן של שיחות כלליות עם ארדן, לא זכר את השיחה הספציפית הזו.
מקרה, ביחס לשיחה זו העיד ארדן עצמו, כי זו היתה השיחה היחידה שבמסגרתה שח עמו ראש הממשלה בעניין"ב זק". דובר על המלצה – בסיסית – של ראש הממשלה, שלפיה כאשר נעשית רפורמה, רצוי להעניק קשבת לגורמים שעשויים להיפגע ממנה. כידוע, מדובר במושכלות יסוד; על כל רשות מינהלית מוטלת חובה לאפשר למי שעלול להיפגע מהחלטתה להישמע. עקרון ותיק זה נקבע בפסיקה עוד בבג"ץ 3/58 ברמן נ' הפנים, פ"ד יב 1493 ( 1958 ), שם כינה זאת כב'השופט זילברג, כתוארו אז, במלים"יישמע גם הצד האחר" , בעמ '( 1504.)
כי כן, שיחה יחידה שבוצעה עם ארדן ככל שהיתה,, היא ממילא לגיטימית בתכלית, כמעט מובנית ששימש מנכ"ל משרד התקשורת בתקופת כהונתו של ארדן, ושהמשיך לכהן כמנכ"ל משרד התקשורת כמחצית השנה לאחר שסיים ארדן את כהונתו, מסר בחקירתו כי"בזמני לא קרה כלום".

עמוד 33

סעיף 220
ונשוב ונציין, כ י במהלך אותה תקופה, שהמאשימה, מט עמיה, החליטה שהיא"תקופת שוחד" – הממשלה, בראשות נתניהו, החליטה לאמץ את רפורמת השוק הסיטונאי, שגובשה וקודמה על ידי השר כחלון והמשיכה וקודמה על ידי השר ארדן, ולנקוט את כל הצעדים הנחוצים להוצאתה אל הפועל ( החלטת ממשלה 157 מחודש 2013 ), וזאת כאשר, הלכה למעשה, מדובר במהלכים חקיקתיים אשר הרעו עם"בזק ". ראש הממשלה כופר אפוא באמור בסעיף זה.

לאמור בסעיף 47 לכתב האישום – היתר שעבוד בעסקת"בי קום"

פי הנטען בכתב האישום, ביום 28.1.2014 חתם ראש הממשלה על היתר שיעבוד מניות השליטה ב"בזק ", שנדרש לצורך הוצאתה לפועל של הנפקת אגרות חוב של חברת"בי קום"שבשליטת אלוביץ '. חתימתו של ראש הממשלה נדרשה לפי חוק התקשורת ( בזק ושידורים ), התשמ"ב - 1982.
שניתן לראות כבר מעיון פשוט בכתב האישום, אין טענה כלפי ראש הממשלה כי פעולה זו בוצעה בניגוד להוראות הדין, או בניגוד לחוות דעת הגורמים המקצועיים. אין אף טענה ראש הממשלה היה צריך למנוע את העסקה או כי הופעלו לחצים מצד גורם כלשהו לחתימה. הה י פך; כל שנאמר הוא, כי חתימת ראש הממשלה נדרשה לפי דין. יתרה מזו – וזו עובדה שהוסתרה בכתב האישום: חתימתו של ראש הממשלה לא עסקה באישור ראשוני לשיעבוד מניות השליטה בבזק, שכן הללו כבר היו משועבדות לאחר שניתן לכך אישור בעבר. עניינו של האישור היה בהחלפת נאמן שיופקד על מימוש השיעבוד ( ככל שיידרש ) – מנאמן א'לנאמן ב '. לו כן.
סעיף 223
הדברים משתק פים היטב גם בחומר י החקירה. בשונה מהאירועים הרגולטורים האחרים הנזכרים בכתב האישום, על אודותיהם נחקרו אנשי משרד התקשורת ונשאלו מאות ואף אלפי שאלות, ביחס ל"עסקת בי " לא ביקשו החוקרים לברר דבר מול אנשי משרד התקשורת, ובכלל אלה, שר התקשורת במועד העסקה, ארדן, שחתימתו קדמה לחתימת לראש הממשלה; היועצת המשפטית, עו"ד דנה נויפלד; ואחרים.
מקום, ראש הממשלה כופר בתיאור הדברים בסעיף זה. מדובר בחתימה טכנית, אחת מיני רבות. ראש הממשלה חתם על אישור השעבוד לאחר שהעניין נבחן – ואף אושר – על ידי כל הגורמים המקצועיים והרגולטורים הרל וו נטיים, בדיוק כפי שהוא נוהג עם אישורים רבים הטעונים ח תימתו, כבדבר שבשגרה.
הידוע, אין תקדים למקרה בו ראש הממשלה סרב לחתום – חתימה שנייה לאחר שר התקשורת – על אישור רגולטורי, לאחר שכל הגורמים המקצועיים הרל וו נטים לרבות שר התקשורת )( המליצו את שהמליצו. אדרב ה, לו היה ראש הממשלה נמנע מלחתום מקום נדרשת חתימתו לפי דין, לאחר ששר התקשורת כבר חתם האישור שנוסח על ידי הגורמים המקצועים )( ולאחר שכל הגורמים המקצועים המליצו לאשר – אז היה מתבקש לתמ וה אילו שיקולים עומדים מאחורי הימנעות מחתימה.
סעיף 226
דומה כי הטעם היחיד להעלאת טענה ( מופרכת ) זו, קשורה בקשיי התביעה לייצר תזה מפלילה. כזכור, על פי אותה תזה, בארוחת ערב שהתקיימה ביום 27.12.2012 בנוכחות בני הזוג נתניהו ובני הזוג אלוביץ,' " ניצתה" במוחם של ראש המ שמ לה ובני הזוג אלוביץ'תודעה והבנה, כי"כל אחד מחזיק באינטרס משמעותי שהצד השני הוא בעל יכולת לקדמו" ( סעיף 19 לכתב האישום.) לפיכך, נאלצה המאשימה לאתר – בכוח – פעולות רגולטוריות של ר אש הממשלה שיש להן זיקה לאלוביץ'ול"בזק ", שנעשו לאחר אותה ארוחה שהתקיימה נה, כאמור, דבר לא מתרחש – לא בשנת 2012 ולא בשנת 2013. הפעולה המוקדמת ביותר שנמצאה היא חתימת ראש הממשלה על אישור טכני בחודש ינואר 2014, וזאת כאשר על פי נספח א'לכתב האישום, דרישות סיקור מופנות החל מראשית שנת 2013.

עמוד 34

סעיף 228
ואולם, חתימה טכנית וסטנדרטית זו, שאין שום חשש לגבי נחיצותה ושברור הרקע לנתינתה – כפי שמעלה עיון בניסוח הטענה עצמה בעניין זה – בוודאי אינה יכולה להיחשב כ"תמורה בעד היענות לסיקור התקשורתי ", כפי שמתיימרת המאשימה לטעון. היא גם אינה יכולה לבסס"הבנה" – לא בחודש דצמבר 2012 בכל מועד אחר – כי"תמורת"כך ניתן לראש הממשלה סיקור תקשורתי ( וכאמור לעיל, הסיקור לכל אורך התקופה הרל וונ טית היה אם כבר,, מוטה לרעת ראש הממשלה ).

אמור בסעיפים 48 - 49 לכתב האישום – " עסקת יד 2 "

סעיף 229
בדומה לעניין"בי קום ", גם האישום בעניין"עסקת יד 2 " הוא משולל יסוד, ולמעשה הוא בבחינת נתון מזכה.
סעיף 230
כמוכר לגולשי אינטרנט רבים, אתר"יד 2 " הוא למעשה לוח מכירות אינטרנטי, שבו ניתן למצוא דירות להשכרה; כורסאות למכירה; וחיות מחמד למסירה. מכאן נלמדות כמה עובדות יסוד.
סעיף 231
ראשית, " עסקת יד 2 " לא היתה אמורה להיות כפופה לרגולציה כלשהי, בהיעדר סוגיות של רגולצ יה תקשורתית או היבטים ביטחוניים העו לים ממנה. אף היועצת המשפטית של משרד התקשורת, עו"ד דנה נויפלד, העידה כי היא סברה שעסקה זו כלל לא היתה צריכה להיות מפוקחת על ידי משרד התקשורת, כך: אני סבורה בכלל שהאישור לעסקה הוא סוג של עודף רגולציה. נכס כמו יד 2 לא קשורה בכלל לפעילות משרד התקשורת [... ]", ו -" אין צידוק אמיתי לרגולציה כזו על חברה כמו יד 2."
סעיף 232
שנית, לא היתה מניעה עניינית - מקצועית לאישור העסקה – ההיפך הוא הנכון. הגורמים המקצועיים המליצו אישור העסקה, ואילו חתימותיהם של שר התקשורת ושל ראש הממשלה היו טכניות בלבד. כך, היועצת המשפטית של משרד התקשו רת העידה, כי"כל הגורמים הסכימו לאישור הבקשה [...] סמנכ"לים אחרים סברו שאין הערות לבקשה וכן שירות הביטחון הכללי לא התנה ולא התנגד לעסקה [... ] הסיכום שלי כיועמ"ש שאין מניעה משפטית לאישור המכירה ". אף מעדותו של שר התקשורת דאז, ארדן, עולה כי"לא היו סימני שאלה האם לאשר את העסקה ", בהינתן שגורמי המקצוע המליצו על אישורה. כלומר, כאשר גורמי המקצוע ממליצים – השר חותם. פשוט ועניינני. וכך גם במקרה זה.
סעיף 233
שלישית, ראש הממשלה לא היה מעורב בתהליך באופן הנטען. אישור העסקה הגיע לחתימתו של ראש הממשלה כפי שחתם על אישורים רבים אחר ים. בניגוד לנטען בכתב האישום, כאילו אלוביץ'פנה אל ראש הממשלה בעניין העסקה, חומר החקירה דווקא מגלה כי לא נעשתה פניה אל ראש הממשלה, לא מצד אלוביץ' מצד אחרים. לא בכדי, ראש הממשלה לא זכר ואף הופתע שחתימתו נדרשה לצורך"עסקת יד 2 ". גם היועצת המשפטית של משרד התקשורת, עו"ד נויפלד, העידה כי מעורבות ראש הממשל ההסתכמה בכך שהאישור הועבר ממשרד התקשורת לחתימתו – לא יותר ולא פחות.
סעיף 234
באשר לטענת המאשימה כי אלוביץ'היה בקשר עם"גורמים מסביבתו"של ראש הממשלה, הרי שהדבר אינו לראש הממשלה ואינו מעניינו; וממילא, חומר החקי רה מגלה שגורמים שכביכול היו מעורבים בעניין אנשים שסיימו את עבודתם בלשכת ראש הממשלה חודשים ארוכים קודם למועד התרחשות הדברים.
סעיף 235
רביעית, ניסיון המאשימה לטעון כי אישור העברת השליטה ב"עסקת יד 2 " היה מואץ, וכי אלוביץ'פעל להאיץ ידרוש שינוי בתנאיה – אינו עולה בקנה אחד עם חומר החקירה. בפועל, אישור העסקה, שמלכתחילה אין יסוד להפעלת רגולציה בעניינה, נעשה בפרק זמן סביר בהתחשב באופיה של העסקה, כך לפי דבריה של היועצת המשפטית של משרד הת קשורת. זו אישרה כי האישור המהיר שניתן לעסקה לא היה חריג. עוד עולה מחומר החקירה, כי הגורמים במשרד התקשורת חשו חוסר נוחות מעיכוב העסקה, מהטעם שלא היה צידוק אמיתי להפעלת רגולציה על חברת"יד 2 ".

עמוד 35

למותר לציין, כי לפי שנמצא בדיעבד, ובניגוד לנטען בכתב האישום, לא היה חשש אמיתי לנסיגתו של הרוכש הגרמני אשר היה מחויב בעסקה, ואף מבחינת הוראות ההסכם – לא היה יכול היה לסגת מהעסקה.
סעיף 237
ממילא, עולה מחומר החקירה, כי פעול המצד מפוקחים לקדם קבלת אישורים בעסקאות טעונות אישור גורמים רגולטוריים – היא עניין שבשגרה, אשר ב א לידי ביט וי ביחסים עם מפוקחים כגון חברת"הוט ", פרטנר"ועוד.
סעיף 238
בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, ראוי להדגיש מי דווקא היה הגורם שהפעיל לחצים להאיץ את העסקה. ובכן, מדובר בלא אחר מעד התביעה, מר אילן ישועה – שהיה זכאי לבונוס בסך מיליוני שקלים רבים שתצא העסקה אל הפו על. כך עולה מעדות גורמים במשרד התקשורת, כגון היועצת המשפטית; וכך על

עדותו של ישועה. למעשה, מחומר החקירה עולה כי ישועה פעל באופן נמרץ העסקה, וזאת מסיבה

פשוטה: הוא היה זכאי לבונוס בסך של 15 מיליון ש"ח עם יציאת העסקה אל הפועל. עובדה זו אינה שנויה במחלוקת ( וראו סעיף 105 לתג ובת המאשימה לטענות המקדמיות ). לכן, למרות שהיה ברור שהעסקה תאושר מקרה – ישועה חשש מעמדתו הנוקש השל ארדן כלפי"בזק ", ופעל באופן אישי לשם אישור העסקה.
כי כן, וכעולה מחומ רי החקירה, אף בתקופה שאליה מתייחסים האירועים הנזכרים בסעיפים 49-47 לכתב האישום, לא ניתן לבסס טענה בדבר מודעותו של ראש הממשלה לכך ש"היענות חריגה"לפניות סיקור שהופנו נעשית בעד פעולות שלטוניות בענייני רגולציה שהרי:.
239.1. גם בתקופה זו ראש הממשלה אינו מכהן כשר התקשרות, ואין ציפיה כי ימונה לתפקיד זה. מינויו לשר התקשורת נעשה רק בחודש נובמבר 2014, כאמור בעקבות התפטרותו של השר גדעון סער.
239.2. גם בתקופה זו סמכויותיו הרגולטוריות של ראש הממשלה בענייני"בזק"מוגבל תו, וחתימתו נדרשת, לכל היותר, כחתימת קיום, לפי צו התקשורת וכחתימה שנ י יה לאחר אישור הגורמים המקצועיים ולאחר חתימת שר התקש ור ת.
וצאה היא, אם כן, כי שני האירועים בעניינם מיוחס לראש הממשלה ביצוע"פעולות שלטוניות"בתקופה " עסקת בי קום"ומכירת"יד 2 " – הם אירועים בהם מעורבות הנטענת של ראש הממשלה היתה זניחה, וממילא מתבקשת, תקינה וחוקית לחלוטין, כפי שהוצג לעיל. כך, חתימתו של ראש הממש לה בוצעה לאחר שהעסקאות נבחנו ואושרו על ידי הגורמים המקצועיים במשרד התקשורת, לרבות שר התקשורת עצמו.
סעיף 241
משעה שאלה הן הפעולות המדוברות, פעולות טכניות במהותן, שנעשות לאחר אישור שר התקשורת ולאחר אישור הגורמים המקצועיים, ממילא לא ניתן לומר, כי בעקבות פעולות אלה רא שהממשלה"הבין"כי היענות"לפניות בנושא סיקור ניתנ הלו בעד פעולות הקשורות בתפקידו.
ועוד; מעת שמבחינתו של ראש הממשלה חתימתו היא חתימת קיום, מבלי שהיה דבר מה חריג בעצם החתימה על העסקה ( שהרי חתימתו באה לאחר אישור הגורמים המקצועיים ), ברי שאין יסוד לטענה כי ראש שלטוניות.

עמוד 36

סעיף 243
מעבר לכל אלה יש לשוב ולהדגיש גם את זאת: במהלך תקופה זו, שר התקשרות הוא גלעד ארדן. גם על פי האישום, השר ארדן קידם התנהלות פוגענית כלפי"בזק ". ראש הממשלה לא התערב בפעילות זו, לא הנחה את השר ארדן בדרך כלשהי, וממילא לא היתה סיבה להניח באותם ימים, כי כהונתו של השר ארדן תגיע לסיומה לפני תום התקופה בה תכהן ממשלה זו ( קרי, סוף שנת 2017.)

לאמור בסעיפים 50 - 52 לכתב האישום – סיום כהונתו של ארדן

סעיף 244
בעקבות הת פטרותו של שר הפנים דא ז, מר גדעון סער, הציע ראש הממשלה לארדן כי הוא ימונה לתפקיד שר הפנים ( יצויין, כי גדעון סער נבחר למקום הראשון בפריימריז וגלעד ארדן נבחר למקום השני בפריימריז, ועל היה מצופה מראש הממשלה להציע לארדן את משרת השר הבכירה יותר שבה החזיק סער עד לפרישתו ).
סעיף 245
והנה, ארדן ביקש להישאר פרק זמן נוסף במשרד התקשורת על מנת להשלים רפורמות הקשורות ב"בזק ", ובפרט, ביקש ארדן מראש הממשלה, לאפשר לו להשלים את רפורמת השוק הסיטונאי – אשר פגעה בבזק,

האחרונה פעלה נגד קידומה. ראש הממשלה נעתר לבקשה. ומה קרה? בתקופה זו השלים ארדן את החתימה והפרסום של התקנות הקשורות ביישום רפורמת השוק הסיטונאי, לרבות המחירים הרל וו נטיים,

אשר קובעו לתקופה ארוכה.
סעיף 246
העובדה היא, אפוא, כי לאחר שגובשה"עסקת שוחד ", כביכול, בחודש דצמבר 2012, לא רק שראש הממשלה הנחה את השר ארדן בדבר, אלא שגם לאחר שמטעם חיצוני ובלתי צפוי התפנ ת המשרת שר התקשורת,

פשר ראש הממשלה לשר ארדן להשלים מהלך פוגעני כלפי"בזק ", המקבע מחירים לתקופה ארוכה –

מהלך שבגינו אף הגישה בזק לאחר מכן בג"ץ בטענה לפגיעה בזכויותיה. ברור כי עובדה בסיסית זו פשוט אינה מתיישבת עם תזת כתב האי שום.
סעיף 247
לפיכך, ראש הממשלה כופר לחלוטין באופן הצגת הדברים בסעיפים אלה, המטעה את הקורא ומעלימה את עובדות היסוד הרלוונטיות.
סעיף 248
ממילא, הטענה כי אלוביץ'ביקש להעביר מסר דרך חפץ ( אירוע נטען שראש הממשלה אינו זוכר שהתרחש ), כאילו הוא מתנגד להארכת כהונתו של ארדן, אינה מתי ישבת עם התזה המפלילה. שהרי, ככל שהיו"יחסים שוחדיים"בין ראש הממשלה לאלוביץ ', היה פונה האחרון באופן ישיר לראש הממשלה. ואפילו הייתה פניה מאלוביץ'לחפץ – היא לא השפיעה כלל על ראש הממשלה: ראש הממשלה אפשר לארדן להמשיך את תקופת כהונתו כדי להשלים את רפורמת השוק הסיטונאי – זו ש"בזק"כל כך התנגדה לה.

לאמור בסעיף 53 - 55 לכתב האישום – הפגישה מיום 28.11.2014

סעיף 249
ביחס לפגישה מיום 28.11.2014 – פגישה בין אלוביץ'לראש הממשלה התקיימה במועד זה. ראש הממשלה בו כפי שנפגש עימו בהזדמנויות אחרות, ודן עמו, בין היתר וכפי שעשה גם במקרים אחרים ועם גופי תקשורת אחרים – בחוסר האיזון הקיים בסיקור התקשרותי, ובין היתר גם באתר"וואלה ".
סעיף 250
הטענה כי הפגישה התקיימה על רקע"אי קידום בקשת יס לאישור העברת השליטה מיורוקום לבזק"מופרכת מעיקרה. כידוע, לא אירע דבר מבחינתו של ראש הממשלה בכל הנוגע לקי דום"עסקת בזק - ס"לאחר יום 28.11.2014 ואף לא חודשים רבים לאחר מכן. פעילותו הראשונה של ראש הממשלה בענין זה, שהיתה טכנית ומתבקשת על פי הדין, נעשתה כארבעה חודשים לאחר מכן.

עמוד 37

התקיימה הפגישה בין אלוביץ'לבין ראש הממשלה במועד זה ותכליתה ( בין היתר בסעיף 55 לכתב האישום,) חוטא לאמת, לרבות ניסיון המאשימה לשוות לפגישה זו מעטה של"חשאיות ". יצוין, כי כדבר שבשגרה וכנוהג, מתקיימות במעונו של ראש הממשלה פגישות עם גורמים שונים במקביל ( בין היתר, נוכח לוח הזמנים האינטנסטיבי בו פועל ראש ראש הממשלה,) כאשר כדבר שבשגרה וכנוה ג אין עירוב בין הפגישות השונות.

אמור בסעיפים 56 - 58 לכתב האישום – מינוי צפריר; החפיפה שערך צפריר לפילבר בעניין"עסקת

סעיף 252
ראש הממשלה כופר בנאמר בסעיפים אלה נוכח הצג תם המטעה, כפי שיפורט להלן.
איתן צפריר מונה לתפקיד רמ"ט שר התקשורת בסמוך לאחר עזיבתו של גלעד ארדן. תפקיד רמ"ט שר התקשורת התקיים גם תחת שרים קודמים, כגון השר ארדן.
סעיף 254
בהתייחס לתיאור הנטען של פגישה בה נכחו ראש הממשלה, צפריר וברגר ( סעיף 57 לכתב האישום ) – די בכך שנציין כי ברגר עצמו אישר בחקירתו כי במהלך פגישה זו לא שוחחו על ענייניה של"בזק ".
מקום, ראש הממשלה כופר בטענה כי הוא הנחה את צפריר לפעול לקידום"עסקת בזק - יס ". טענה זו ממילא נסתרת מעדותו של צפריר עצמו, חרף הלחצים האגרסיביים ואמצעי החקירה פסולים שהופעל ועליו בניסיון לגרום לו לאשר את הדברים.
סעיף 256
מוכחש גם הנטען בסעיף 58 לכתב האישום. יחסי שוחד או יחסי"תן וקח"לא התקיימו בין אלוביץ'לבין ראש הממשלה. הפעולות הספורות שנעשו על ידי צפריר, בפרק הזמן הקצר בו שימ שבתפקיד רמ"ט שר התקשורת, נעשו באופן מקצועי ולצורך קיד ום נושאים שהיו טעונים קידום במשרד התקשורת.

לאמור בסעיפים 59 - 60 לכתב האישום – " עסקת בזק - יס" – אישור מועצת הכבלים והלווין

סעיף 257
לאחר שהוגשה הבקשה לאישור"עסקת בזק - יס"למשרד התקשורת ולמועצה ביום 14.7.2014, נדרשו הגורמים הרגולטרי ים לשני הליכים: האחד, בחינת הבק שה במועצה ( נוכח חובת היוועצות של משרד התקשורת במועצה ); והשני, בחינת הבקשה במשרד התקשורת. אך לא זה ולא זה נעשה.
שעולה מחומר החקירה, המועצה לא החלה לבחון את הבקשה משום שלא התקבלה פניה רשמית משר התקשורת להיוועץ עמה, ומתוך הסברה כי היא אינה יכולה לטפל בבק שה על דעת עצמה. רק ביום 24.3.2015, כשלושת רבעי השנה בקירוב לאחר הגשת הבקשה, נשלח מכתב משר התקשורת ( הנאשם 1) להתחיל בהליך הבדיקה על מנת לקיים את חובת ההיוועצות של משרד התקשורת.
סעיף 259
ראש הממשלה כופר בנטען בסעיף 60 לכתב האישום, נוכח ההצגה המטעה של הדברים. בניגוד לנטען בסעיף ראש הממשלה לא יזם את הכנת המכתב אל יו"ר המועצה. ממילא, הפעולות שבוצעו על ידי צפריר ושרן פעולות לגיטימיות, שראש הממשלה לא יזם אותן, ודאי שלא על רקע מערכת יחסים נטענת של"תן ", שכלל לא התקיימה.
סעיף 260
העובדות הן פשוטות:
260.1. צפריר, רמ"ט משרד התקשורת, קיבל פניה מ"בזק"דרך דוד שרן; וכן פניה ישירה ממנכ"ל"יס ".

עמוד 38

התקשורת.
260.3. בהתאם, היועצת המשפטית של משרד התקשורת הכינה טיוטת מכתב שאותה העבירה לאישורו של מנכ"ל המשרד, אשר אישר את הנ וסח ללא הערות.
260.4. בנסיבות אל והוכן מכתב על ידי היועצת המשפטית של משרד התקשורת, עו"ד דנה נויפלד, וזו העבירה את טיוטת המכתב אל מנכ"ל המשרד, מר אבי ברגר. ברגר השיב כי אין לו הערות, וניתן להעביר את המכתב.
סעיף 261
והיכן ראש הממשלה?
, ברור כי כדי לשרת את התזה המפלילה, המסכת העובדתית הפשוטה מתוארת בסעיף 60 לכתב האישום כמעשה פסול שמקורו בהנחיות ראש הממשלה. כך על אף שכפי שעולה בבירור מחומר החקירה, אין ולא היתה לראש הממשלה יד בדבר.
סעיף 263
ואפילו אם נלך לשיטת המאשימה, הרי שראש המ מש לה החל לכהן כשר התקשורת בחודש נובמבר 2014, אלא ש ר ק בסוף חודש מרץ 2015 ( כארבעה חודשים מיום כניסתו לתפקיד ) נשלח מכתב מטעמו ( כביכול ) אל המועצה במטרה לקיים את חובת ההיוועצות. עוד קודם לכן – ועובדות אלה נעדרות מכתב האישום – נשלח ו שר התקשורת, ראש הממשלה, שלושה מכתבים מטעם מנכ"ל"יס"בהם התבקש להאיץ את הטיפו ל בבקשה שהוגשה כבר ביום 14.7.2014 ( מכתב מיום 18.1.2015; מכתב מיום 10.2.2015; מכתב מיום

22.2.2015.) אף אחד מהמכתבים לא נענה ולא זכה להתייחסות מצדו של ראש הממשלה.

סעיף 264
יוצא, כי הטענה היא כי ה"משוחד" – ראש הממשלה – כה שש לקדם את האינטרסים של חברות הקשורות באלוביץ ', עד שהוא מתעלם כליל משלושה מכתבים שונים הנשלחים אליו.
כי כן, ראש הממשלה לא ביקש להאיץ באופן מיוחד, ולא בכלל, את הליך הבדיקה – שממילא עוכב בצורה מכוונת על ידי משרד התקשורת.
צריך ראיה נוספת לכך, הרי שגם ד"ר יפעת בן חי שגב יו"ר המועצה,, הסבירה, כי מחודש יולי 2014 ועד חודש מרץ 2015 נושא"בזק יס"כלל לא היה בראש סדר העדיפויות של השר, ועל כן זה לא טופל. יתרה מכך; חי שגב מסרה, כי ראש הממשלה דווקא שוחח איתה באופן ישיר – אבל על נושאים אחרים. הוא לא דיבר איתה על אישור בעניין"עסקת בזק - יס ".
יובהר, כי המ ועצה היתה רשאית לגבש את המלצתה לאישור העסקה ללא התייעצות במומחה כלכלי, אולם המועצה החליטה לאתר חברת ייעוץ כלכלי שתבחן את הנושא ותערוך חוות דעת בבחינת למעלה מן הדרוש. והנה, ביום 23.6.2015, לאחר שהמועצה קיבלה סקירה של העבודה שבוצעה על ידי חברת ייעוץ כלכ לי, התקיים דיון במועצה והוחלט להמליץ – פה אחד – לאשר את העסקה.
סעיף 268
נמצאנו למדים: הליך בדיקת המועצה"נסחב"משך זמן ממושך, ולבסוף, כ שהמועצה החלה לערוך את הבדיקה ( שהיה עליה לבצע חודשים קודם לכן ) – זו נעשתה בהליך תקין שלא דבק בו רבב.

לאמור בסעיף 61 לכתב האיש ום – פיטורי אבי ברגר

נחדש דבר אם נאמר, כי סיום העסקת מנכ"לים של משרד ממשל תי נעש החדשות לבקרים, באשר מדובר הרקע לסיום העסקתו של ברגר לא היה אפוא, כפי הנטען בסעיף 61 לכתב האישום, תלונות נטענות של אלוביץ'על ברגר, וראש הממשלה כופר באופן הצגת הדברים.

עמוד 39

סעיף 270
הראיה לכך פשוטה: לו היה ממש בטענה כי ראש הממשלה פיטר את ברגר בשל תלונות אלוביץ,' מדוע המתין מחצית שנה ולא עשה כן עם תחילת כהונתו כשר התקשורת, בסוף שנת 2014? הרי כבר אז ע מדתו הלעומתית ברגר כלפי"בזק"היתה ידועה כך לפי כתב האישום )(. מדוע שראש הממשלה, הפועל כביכול להיטיב עם בזק ", ימתין עם כך עד לאחר הבחירות?
סעיף 271
והלוא, לא ראש הממשלה ולא אלוביץ'היו יכולים לדעת כי ראש הממשלה אכן ייבחר גם בבחירות שהתקיימו בשנת 2015; ולא ראש הממשלה ולא אלוביץ'ידעו שראש הממשלה ימשיך לכהן כשר התקשרות גם לאחר הבחירות ( שכן הדבר מותנה בתוצאות הבחירות ובאפשרויות הרכבת הקואליציה, עובדות אשר כמובן לא ניתנות לחיזוי מראש ), באופן שיאפשר את פיטוריו של ברגר לאחר הבחירות.
על כך העיד ראש הממשלה בחקירתו, עת הבהיר את הדברים הבאים: " הרי עסקה להיות יכולה, עסקה , איפה? פיטרתי. למה לא אם לפני הבחירות יש לי האפשרות לפטר את ברגר ".
סעיף 273
באשר לנטען בסעיפים 63-62 לכתב האישום – ראש הממשלה המליץ למנות את פילבר לתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת, וזאת נוכח הרקע המקצועי הרל וו נטי של פילבר והניסיון שלו בניהול מערכות. מינויו אושר על ידי הממשלה כדין.
סעיף 274
אשר לטענה הנוגעת לתדרוך "" צפריר לפילבר – מחומר החקירה עולה כי התקיימה חפיפה בין השניים, במהלכה נדונו נושאים שונים. החפיפה לא יוחדה לעניין"בזק - יס ", כפי שנטען בכתב האישום; וממילא ראש הממשל העצמו לא הנחה את צפריר להעביר לפילבר מסרים בנוגע לקידומה של"עסקת בזק - יס ".

לאמור בסעיפים 4 6 - 65 לכתב האישום – פגישה בין ראש הממשלה ופילבר

סעיף 275
ראש הממשלה כופר בתיאור הפגישה כפי שהוא מופיע בכתב האישום כ"פגישת ההנחיה ", וכן בטענה כי הוא הנחה את פילבר לפעול בא ופן שייטיב עם אלוביץ '.
פגישה שהתקיימה בין פילבר לבין ראש הממשלה לאחר מינויו של פילבר לתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת היתה חלק"ממהלך עסקים רגיל," במהלכה נדונו נושאים שונים המצויים בטיפול משרד התקשורת.
סעיף 277
כעולה מחומר הראיות, גם לפי גרסתו של פילבר עצמו, ראש הממשלה לא הנחה אותו להיטיב עם"בזק ", ובוודאי שלא הנחה אותו לפעול תוך סטייה מהשורה ובניגוד לדעת הגורמים המקצועיים.

לאמור בסעיפים 66 - 73 לכתב האישום – אישור"עסקת בזק - יס"במשרד התקשורת

סעיף 278
ראש הממשלה כופר באמור בסעיפים 73-66 לכתב האישום. זאת, בשל ההצגה המטעה של הדברים ומשעה שהוא עצמו לא היה מעורב במרבית האירועים הנזכרים בסעיפים אלה. בכל הנוגע לפעולות המיוחסות לראש הממשלה בסעיפים אלה יובהר, כי ראש הממשלה לא הנחה את פילבר לפעול לקידום ענייניו של אלוביץ ', ולא מעורב בפעולות השונות שנעשו על ידי פילבר בנוגע ל"עסקת בזק - יס ". מעבר לכך, נוסיף ונפרט את הנתונים הבאים, הנלמדים מחומרי החקירה.
סעיף 279
ביום 23.6.2015 חתם ראש הממשלה בסמכותו כשר התקשורת על היתר להעברת אמצעי שליטה בחברת"י ס"

עמוד 40

המקצועיים, לר בות המלצת מועצת הכבלים והלוויין לאשר את העסקה.
היתה סיבה עניינית למניעת אישור העסקה, בין היתר מהטעם שמדובר בהעברת אמצעי שליטה בתוך

הקבוצה ללא השפעה תחרותית. לא בכדי, הממונה על ההגבלים העסקיים נתן את אישורו לעסקה ( לאחר

שנתן דעתו לשיקולי התחרות.)
סעיף 281
יובהר, כי בהינתן שתוצאת אישור העסקה היא העברת בעלויות בתוך קבוצת"יורקום ", כאשר"יס"נותרה בשליטת אלוביץ' – לא היה טעם כי משרד התקשורת י ימנע מלאשר את העסקה. כך, בדיוק כפי שנעשה עת נדרש היתר העברת השליטה עבור חברת"הוט"בחודש מאי 2015: התקבלו ההמלצות של הגורמים הנ דרשים ראש הממשלה בסמכותו כשר התקשורת – חתם.
סעיף 282
כעולה מחומר החקירה, עיכובים שחלו במשרד התקשרות באישור העסקה נבעו משיקולים בלתי עניינים.
במשרד התקשורת החזיקו בעמדה, לפי האין לאשר את העסקה"ללא כריכתה בתנאים שיקדמו את יישום רפורמת השוק הסיטונאי ". זו לשונ ושל סעיף 58 לכתב האישום.
סעיף 284
מחומר החקירה עולה, כי לאחר שהוגשה בקשת"יס"לאשר את העברת אמצעי השליטה בחודש יולי 2014, החליטו שר התקשורת דאז, ארדן, ומנכ"ל משרד התקשורת דאז, ברגר, להשתמש באישור המבוקש כמנוף " בזק"כדי שתפעל בעניין השוק הסיטונאי., כידוע, " השוק הסיטונאי"ה וא כינוי לרפורמה שמקורה וועדת חייק ", ושנועדה לייצר תחרות בשוק התקשורת על ידי מתן אפשרות לחברות תקשורת שונות להשתמש בתשתית של חברת"בזק" ( בתח ומים שונים – אינטרנט, טלפוניה ).
סעיף 285
ונזכיר, כי לשיטת כתב האישום, " עסקת השוחד"המוכחשת )( התגבשה כבר בשנת 2 201. יוצא, כי משרד התקשורת פגע ב"בזק"ועיכב מתן אישור אשר יניב רווחים נ יכר ים, כך לשיטת כתב האישום, לקבוצת"בזק". זאת מתרחש בשנים בהן מתקיימים יחסי"תן וקח"לשיטת כתב האישום. בתקופה זו, ולאחר שנרקמה כביכול"עסקת שוחד ", משרד התקשורת החל לקדם את הרפורמה הסיט ונאית שפגעה ב"בזק"וציצמצמה כוחה בשוק הטלפוניה.
סעיף 286
כאמור, ראש הממשלה כיהן כשר התקשורת החל מחודש נובמבר 2014. אף על פי כן, היחס המתנכל מצד גורמי משרד התקשורת כלפי"בזק" – נותר בעינו. בנסיבות אל ו, וכעולה מחומר החקירה, קבוצת"בזק" גייסה את מר אלי קמיר, שיסיי ע בעדה ויפעל מול משרד התקשורת להאיץ את אישור"עסקת בזק - יס ".
סעיף 287
כלומר, באופן שאינו מתיישב עם התזה המפלילה בכתב האישום, בתקופה בה כיהן ראש הממשלה כשר התקשורת התמודדה"בזק"עם יחס בלתי ענייני. כעולה מחומר החקירה, על רקע זה אלוביץ'פנה אל קמיר, שהעניק שירותי"לו בינג"עבור חברת"פרטנר"באותה תקופה. קמיר נשכר כדי לייצר שיח והידברות מול ברגר ומול הרן לבאות, סמנכ"ל כלכלה במשרד התקשורת, אשר החזיקו בעמדה עוינת כלפי"בזק ".
סעיף 288
מחומר החקירה עולה, ובבירור, כי משרד התקשורת"גרר רגליים"בטיפול בעסקה. עובדה זו אילצה גורמים בזק"ומחברת"יס"לפנות שוב ושוב אל גורמים שונים במשרד התקשורת ולשכת ראש הממשלה. כפי שניתן להיווכח מעדויותיהם של אנשי"בזק ו "" יס ", הפניות לא נענו; וכפי שניתן להיווכח מעדויותיהם של הגורמים במשרד התקשורת – הם לא ראו בפניות שנעשו מצד גורמים ב"בזק"וב"יס"משום"לחץ חריג ", אלא פניות שגרתיות של גורמים מפוקחים, כפי שהיה באישורים שנדרשו למשל לעסקה של"סלקום ", וכפי שהיה עת נדרש אישור העברת השליטה בקבוצת"הוט"בחודש מאי 2015.

עמוד 41

השליט ה – התנהל תהליך תקין ומקצועי, תחת ניהולו של פילבר.
סעיף 290
כאמור, עוד קודם לבדיקות שנערכו במועצה ובמשרד התקשורת, העסקה עברה בחינה דקדקנית של הממונה

הגבלים עסקיים אשר מופקד על שיקו לי תחרות ומנוסה בבחינתם. הממונה החליט לאפשר את העסקה,

כפוף לקיומם של תנאים שנקב באישורו.
סעיף 291
בהמשך, המליצה המועצה לאשר את הבקשה, וזאת בהתאם לתנאים שנקבעו באישור רשות ההגבלים העסקיים ( ולא מעבר לכך.)
סעיף 292
לאחר מכן, התקיימה בדיקה במשרד התקשורת, המתוארת במזכר מאת היועצת המשפטית של משרד התקשורת, עו"ד נויפלד, אשר סוקר את ההליך ואת ההמלצות ש להגורמים המקצועיים הרלוונטיים. מזכר הונח בפני ראש הממשלה בתיקיית המסמכים שנמסרה לו לצורך חתימתו על האישור. וזה תוכן המזכר:

עמוד 42

מימון שמילה. במעמד זה, הציג שמילה לראש הממשלה את הנושא, והסביר מדוע הבקשה לאישור העסקה מתעכבת כבר שנה במשרד התקשורת. ראש הממשלה שאל את שמילה מי בחן את העסקה ואישר אותה, ורק אחר ששמילה מנה והציג את שורת הגורמים המקצועיים שנתנו אישורים רגולטורים והמלצות לאישור העסקה – חתם ראש הממשלה על אישור העברה השליטה.
סעיף 294
בהתייחס לנטען בסעיף 72 לכתב האישום – כעולה מחומרי החקירה, פילבר ביקש להוריד את סעיף 7 מנוסח האישור, וזאת מפני שנא מר לו שאם האישור יהיה מותנה או מסויג, הדבר עלול להכשיל את העסקה. כעולה מחומר החקירה, מר שמילה, כאמור סמנכ"ל בכיר לפיקוח ואכיפה במשרד התקשורת, הסכים, מטעמים עניינ י ים, להוריד את הסייג האמור.
היתר, שמילה הסכים לכך שכן ייתכן שבכלל לא היה צורך במתן אישור, נוכח אישור מוקדם שניתן. זאת ; הוספת סעיף 7 לטיוטה הייתה בבחינת"משנה זהירות ". כך לפי עדויותיהן של עורכות הדין של המחלקה המשפטית במשרד התק שורת, שמסרו כי גם לאחר שהוסר סעיף 7 מהאישור – משרד התקשורת יהא רשאי לנקוט הליך אכיפה ופיקוח. יתרה מזו; שמילה עצמו ראה בכך זוטי דברים, כאשר גם לאחר שניתן האישור, נעשה שימוש בסמכות הנתונה למשרד התקשו ר ת שלא פתח בהליך אכיפה ופיקוח בנוגע למימוש האופציות.
ר לכך: ראש הממשלה לא היה מעורב בעניינים אמורים אלה וקיבל את המסמכים לחתימתו, לאחר עניין כבר הוסדר והושלם, ללא מעורבתו או השפעתו.

לאמור בסעיפים 74 - 78 לכתב האישום – אישור"עסקת בזק - יס"במשרד התקשורת

סעיף 297
באשר לנטען בסעיף 74 לכתב האישום, ראש הממשלה חתם ביום 23.6.2015 על אישור העברת השליטה. אלא שראש הממשלה כופר ביתר הטענות חסרות היסוד המופיעות בסעיף זה, ובכלל זה הטענה כי הוא היה"מודע שהאישור קודם על ידי פילבר, על פי הנחייתו, על מנת להיטיב עם הנאשם אלוביץ'ובהתאם לציפיותיו וצרכיו של הנאשם אלוביץ' " ראש המ משלה כופר בדברים, והראיות שיוצגו בפני בית המשפט הנכבד ילמדו מופרכותה של טענה זו.
סעיף 298
כאמור לעיל וכעולה מן הראיות, ראש הממשלה לא פעל ולא עסק בקידום הפעולות שנדרשות לאישור"עסקת - יס ". חומר החקירה מלמד דווקא על היעדר מעורבות מצדו של ראש הממשלה בשלבים שהוביל ולאישור העסקה.
סעיף 299
יתרה מזו; גם האופן בו חתם ראש הממשלה על אישור"עסקת בזק - יס" ( לאחר שהתקבלו כל האישורים הנדרשים ) שולל טענה בדבר מודעות נטענת לכך שמצופה ממנו כביכול,, להיטיב םע אלוביץ,' בתמורה סיקור אוהד"או"היענות חריגה"או כל מכתם אחר. על פי הראיות, וכפ י שנזכר לעיל, בשלב בו הובא האישור לחתימתו על ידי אותו שמילה, סמנכ"ל בכיר במשרד התקשורת, ראש הממשלה ביקש לדעת מי בחן העסקה ומי אישר אותה, ורק לאחר שהוצגו בפניו האישורים הרגולטוריים שניתנו על ידי שורה ארוכה גורמי מקצוע – חתם ראש הממשלה על האישור.
המאשימה נסתרת אפוא,, מתוכה: הרי, ככל שראש הממשלה"הנחה"את פילבר לקדם את העסקה ולהביא לאישורה – תחת אותה"מודעות"שמצופה ממנו לפעול לאישור העסקה לטובת האינטרסים של אלוביץ' – מדוע ביקש לברר האם התקבלו כל האישורים המתחייבים לשם חתימה על העסקה?
סעיף 301
בפרט, מדוע שיפ נה בשאלות אלה למי שלכאורה אינו מצוי בסוד העניינים שלא היו )(? ידוע, כי אין טענה שמר הסתייגויות ותנאים לאישור העסקה ). שאלות כגון אלה, שהועלו מטעמו של ראש הממשלה לפני החתימה, בפרט בפני שמילה – הרי יכול ות להזמין עיכובים, תנאים או סייגים שיסכלו את אישור העסקה. הן אינן מתיישב תו עם מי שמצוי ב"תודעה פלילית ( מופרכת )" לפיה הוא צריך לפעול לאישור העסקה עבור אינטרסים אלוביץ'.

עמוד 43

סעיף 302
בהתאם, ראש הממשלה כופר מכל וכל בנטען בסעיפים 76 ו - 77 לכ תב האישום. טובות הנאה לא ניתנו. ראש הממשלה לא פעל לקדם את אישור עסקת"בזק - יס"בתמורה ל"טובות הנאה"נטענות. ממילא, התכתבויות שנעשו, ככל שנעשו, בין אלוביץ'לבין ישועה, לא היו בידיעתו של ראש הממשלה. התכתבויות אל ו, שראש הממשלה אינן צד להן, אינן יכולות להשליך ע לעניינו של ראש הממשלה, ובפרט לא על שאלת התודעה שלו על הילך רוחו.
סעיף 303
ודוק; דווקא מהלך הדברים כפי שתואר לעיל ביחס ל"עסקת בזק - יס," וכפי שעוד יוכח בפני בית המשפט הנכבד, שולל מן היסוד את"תזת השוחד"של המאשימה, כמו גם את טענתה כי ראש הממשלה"ידע כי טובות ההנא הניתנות לו בעד פעולות הקשורות בתפקידו הציבורי ופעל לקידום אישור עסקת בזק יס בתמורה לטובות ההנאה" ( כנטען בסעיף 76 לכתב האישום.)
סעיף 304
ברור, כי אילו התקיימו אותם"יחסי תן וקח ", הנטענים לאורך כתב האישום, לא היה מועד מתאים יותר מבחינתו של ראש הממשלה לספק את התמורה המצופה ממנו בסמוך לתקופת הבחירות. הרי – כך מספרת המאשימה – ראש הממשלה זקוק לאלוביץ'לשם קבלת"סיקור אוהד ( או"היענות חריגה )"" בתקופה זו; הוא מבין שההיענות לפניות בנושא סיקור תלויה בכך שימלא את חלקו ב"עסקה," קרי – " ידאג"לאינטרסים אלוביץ'במשרד התק שורת והנה,. חרף כל אלה, לא נעשות על ידי ראש הממשלה פעולות בנושא.
סעיף 305
ברור, כי ככל שראש הממשלה היה מצוי ב"תודעה פלילית"של"עסקת שוחד"והפעולות שמצופות ממנו, לפי טענת המאשימה, לא מתקבל על הדעת כי היה מתמהמה חודשים ארוכים בביצוע פעולות ה"מקדמות"את עסקת בזק - יס" " לטובת"אלוביץ '. נזכיר, כי על פי תזת כתב האישום, כבר מחודש נובמבר 2014 מובא לידיעת ראש הממשלה כי הנושא דחוף וחשוב עבור אלוביץ' ( סעיף 53 לכתב האישום ). אלא, שבסופו של דבר לקראת סוף חודש יוני 2015 חותם ראש הממשלה על אישור העברת השליטה, לאחר תהליך שמתקיים במשרד התקשורת ללא מעורבותו ולאחר קבלת אישורים מהגורמים המקצועיים. לא רק זאת; ראש הממשלה מוודא שאלה אכן התקבלו, ורק אז חותם על האישור.

לאמור בסעי פים 78 - 79 לכתב האישום – פעולות רגולטוריות שנעשו על ידי פילבר

סעיף 306
ראש הממשלה כופר באמור בסעיפים 78 ו - 79 לכתב האישום, נוכח ההצגה המטעה של הדברים. בכלל זה יודגש, כי ראש הממשלה לא הנחה את פילבר לקדם את עניינו של אלוביץ'במשרד התקשורת, וממילא, ככלל היה מעורב או מיודע בפעולות המיוחסות לפילבר בסעיפים אלה. מעבר לכך, נוסיף ונציג את הנתונים הבאים.
סעיף 307
בשלהי שנת 2015 ניהל משרד המשפטים, בשיתוף משרד התקשורת, הליך יסודי של בדיקת ניגוד עניינים של ראש הממשלה בפעולות רגולטוריות הקשורות ב"בזק ". בסיומו של הליך זה הוחלט, בהסכמת ראש הממשלה לפנים משורת הדין ), לערוך הסדר ניגוד עניינים שיימנע – בעתיד – מעורבות של ראש הממשלה בהחלטות משר דהתקשורת הנוגעות לאלוביץ'ועסקיו.
סעיף 308
במסגרת הליך בדיקת ניגוד העניינים, בחן משרד המשפטים את ההחלטות שהתקבלו בעניינה של בזק, ואת במשרד התקשורת טרם עריכת הסדר ניגוד עניינים – ועל כן, דינן להיוותר על כנן. כן הוחלט, כי ההחלטות הרגלוטורית עליהן חתם ראש הממשלה התקבלו משיקולים מקצועיים ולג י טימיים. הן היו החלטות ראויות

עמוד 44

וסבירות. הליך קבלתן נעשה ללא מעורבות ראש הממשלה כלל ועיקר, למעט חתימתו מקום בו היא נדרשה.

סעיף 309
כזאת נקבע מפורשות, במ סגרת עריכת הסדר ניגוד עניינים לראש הממשלה.
סעיף 310
ודוק והיטב: הפעולות הרגולטוריות, שעברו הליך בחינה של ביקורת המדינה, הן אותן החלטות רגולטוריות הנזכרות בכתב האישום – כ"תמורה שנתן ראש הממשלה בעד היענות חריגה מצד אלוביץ '". והנה, מבקר המדינה בחן, העמיק, מצא וקבע שאין אינדיקציות כי הת קבלו החלטות מוטות לטובת"בזק ".
מקום, הפעולות הנזכרות בסעיף 79 לכתב האישום נעשו במסגרת סמכותו של פילבר כמנכ"ל משרד התקשורת, על דעת גורמים מקצועיים ממשרד התקשורת – וזאת ללא מעורבות ראש הממשלה או בהנחייתו.
למשל, ביחס לנטען בנוגע לפע ולות פילבר בקשר עם ההפרדה המבנית, ובניגוד מפורש לנטען בסעיף 79 ג' לכתב האישום, חומרי החקירה מעלים כי גורמי המקצוע במשרד התקשורת סברו שחלף זמנה של ההפרדה המבנית, ושיש להחליפה ברגולציה אחרת.
סעיף 313
חומרי החקירה מעלים כי בחודש ביוני 2016 נשלח מכתב מטעם פילבר ובו נקב ע, כי בשלה העת להתחיל בביטול ההפרדה המבנית החלה על"בזק"ובחינת המהלכים הנדרשים לשם כך. מחומר החקירה עולה, כי המכתב נוסח ברובו המכריע על ידי הרן לבאות סמנכ"ל כלכלה במשרד התקשורת,)( והוא יצא על דעתו. עוד

עולה מחומר החקירה, כי לבאות סבר שצריך לבטל את ההפרדה המבנית מפני שהיא פוגעת בצרכן; וכי היא

אגרסיבי ויקר שלא נותן מענה על רקע השקת השוק הסיטונאי. על כן, סבר לבאות שיש להחליפו בכלי רגולטורי אחר.
סעיף 314
בפועל, ואף זאת בניגוד לנטען בכתב האישום, פילבר לא קידם מהלך של ביטול הפרדה מבנית, אלא קידם מהלך של ביטול הפרדה ת אגידית. מהלך זה מאפשר מיזוג התאגידים"בזק"ו"יס"ויוצר לישות הממוזגת יתרונות מס. למהלך שכזה אין השפעה על התחרות ועל הצרכן, שכן הוראות ההפרדה המבנית נשמרות ונותרות על כנן.
סעיף 315
בניגוד לנטען בכתב האישום, במכתב שנשלח לע ידי פילבר לבזק ביום 22.12.2016, לא הוצג מצג בעניין קידום ביטול הפרדה מבנית. נאמר, כי בשלב זה משרד התקשורת יפעל לביטול הפרדה התאגידית בין"בזק"ל"יס ", שימו ר ההפרדה החטיבתית בין הפעילויות השונות ושמירת ההפרדה המבנית, בהתאם לרישיונה של בזק ". לגבי ביטול ההפרדה המבנית נכתב שבכוונת המשרד לצאת לשימוע בדבר הסדרים חדשים, כמפורט במכתב יוני 2016 ( שנוסח על ידי לבאות.) כזאת, ותו לא.
סעיף 316
בהתאם לחומרי החקירה, פילבר, גם לאחר שחתם על הסכם עד המדינה, הסביר כי מהלך ההפרדה התאגידית ננקט משיקולים מקצועיים טהורים; והוא סבור עד היום, כי המהלך נעשה לטובת הציבור. עוד מסר פי לבר הוא קידם את המהלך במסגרת יוזמה עצמאית שלו, וללא קשר לראש הממשלה או להנחיה מטעמו.
סעיף 317
ממילא, מהלך הדברים התבצע לאחר שנקבע הסדר ניגוד עניינים של ראש הממשלה, כאשר הוא היה מנוע מלהתערב בענייני"בזק ".
סעיף 318
אשר לרפורמת השוק הסיטונאי – רפורמת השוק הסיטונאי יצאה א להדרך בחודש מאי 2012, בתקופת כהונתו של השר כחלון כשר התקשורת. במסגרת אותה רפורמה, ביקש משרד התקשורת לחייב את"בזק"

עמוד 45

גבי התשתית של בזק"ו"הוט"."
סעיף 319
מחירי הטלפוניה הסיטו נאית נקבעו כחלק מרפורמת השוק הסיטונא י. מחירים אלה לא שונו במהלך כהונתו ראש הממשלה כשר התקשורת, ולא במהלך כהונתו של פילבר כמנכ"ל משרד התקשורת ( למעט שינויים טכניים הנובעים משינוי מדד, כקבוע במודל התמחור שנקבע בתקנות השוק הסיטונאי.) יתרה מכך; לא נעשה ניסיון להניע מהלך לשינוי מחירי הטלפוניה הסיטונאית הקבועים בתקנות השוק הסיטונאי בתקופת כהונתם שני אלה. היועצת המשפטית אף מסרה כי – " מומו [ הח"מ – פילבר ] אמר כשהוא נכנס לתפקיד שרוה"מ תומך ברפורמה של השוק הסיטונאי ושצריך להמשיך עם הרפורמה".
ועוד; ראש הממשלה לא הנחה את פילבר למתן את מחירי הטלפוניה הסיטונאית במסגרת רפורמת השוק הסיטונאי. פעולותיו של פילבר היו מבוססות על שיקולים מקצועיים עצמאיים שלו, ולא על הנחיות שקיבל כביכול ) מראש הממשלה.(
סעיף 321
יצוין, כי חרף הנטען בכתב האישום ביחס לפעולות שביצע פילבר בעניין רפורמת השוק הסיטונאי שנועדו כביכול, להיטיב עם"בזק ", המצב היום הוא ש"בזק"אינה מספקת טלפוניה סיטונאית, למרות שהיא חייבת לספק ה.
סעיף 322
פילבר בא ופילבר הלך. הגיע מנכ"ל חדש שדרש מ"בזק"לעמוד בתיק השירות. וטלפוניה סיטונאית – עדיין ללמדך, שיישום השוק הסיטונאי הוא מהלך ממושך ומורכב, ואין לכך דבר וחצי דבר עם פילבר, עם ראש הממשלה, או עם"עסקת שוחד"שלא הייתה ולא נבראה.
סעיף 323
אשר לטענות בעניין רפורמת ההדדיות והתשתיות הפסיביות – שירות התשתית הפסיבית מעניק לספקיות חסרות תשתית זכות שימוש בכל מקטעי התשתית של בעלי תשתיות תקשורת.
סעיף 324
כעול המחומרי החקירה, משמעותה של רפורמת ההדדיות היא הרחבה של האפשרות לשימוש בתשתיות פסיביות, כך שגם ספקי שירות שיש להם תשתית משלהם, יוכלו לעשות בהן שימוש ( ולא רק ספקי שירות חסרי תשתית ). דה פקטו, עיקר השפעתה של רפורמת ההדדיות הוא בכך שהיא מעניקה לחברת הוט "" יתרון עצום, שכן היא יכולה לחסוך בעלויות הכנת התשתית ( הן בהיבט הרגולטורי, הן בהיבט המעשי - תכנוני ) ולהגיע לפרישה רחבה יותר באמצעות השחלת כבלים בצנרת של"בזק ", תמורת תשלום שגובהו המקסימאלי נקבע בתקנות ( מחיר מפוקח.)
סעיף 325
כעולה מחומר החקירה, בחודש אוגוסט 2015, כחודשיים לאחר כניסתו של פילבר לתפקיד, הניח הרן לבאות מסמכים לחתימתו לצורך פרסומו של שימוע ליישומה של רפורמה זו. פילבר החליט לדחות זאת לאחר החגים, וזאת מהטעמים – הטובים – הבאים:
325.1. ראשית, פילבר לא הכיר את הנושא וביקש ללמוד אותו לעומק, בדיוק כפי שביקש לעשות ביחס למהלך לביטול ההפרדה המבנית ( שעיכובו נגד את האינטרסים של"בזק ".)
325.2. שנית, הואיל והמשמעות של רפורמת ההדדיות היא לאפשר ל"הוט"גישה לתשתיות הפסיביות של " בזק ", ולפרוש דרכן תשתית של"הוט," פילבר רצה לנצל הטבה זו בין היתר כדי לוודא ש"הוט" תפרוש תשתית מתקדמת ולא ארכאית, ותע מוד בהתחייבותה לפריסה אוניברסיאלית.
מקרה, ובכל האמור בראש הממשלה עצמ ו, הרי שהוא לא הנחה את פילבר בדבר וחצי דבר בעניין רפורמת ההדדיות והתשתיות הפאסיביות, ועל כך מעיד גם פילבר לאחר שהפך לעד מדינה. כל שכן, שעה שבשלב לפי שיקול דעתו המקצועי.

עמוד 46

לאמור בסעי פים 80 - 3 8 לכתב האישום – שיחות בין ראש הממשלה לפילבר

סעיף 327
ראש הממשלה כופר בנטען בסעיפים 80 ו - 81 לכתב האישום. ראש הממשלה לא קיים עם פילבר שיחה שנועדה לוודא שעני יני אלוביץ'מטופלים על ידו בהתאם להנחייתו של ראש הממשלה ". הנחיה שכזו ממילא לא ניתנה.
גם באשר לטענה בעניין"שיחת הנזיפה" ( מונח מרגש מבית היוצר של המאשימה ), הנזכרת בסעיף 82 לכתב האישום, שנגעה כביכול להרן לבאות. כאשר נשאל על שיחה זו בעניינו של הרן לבאות, ראש הממשלה כלל לא ידע במי מדובר. יצוין עוד, כי לא בכדי המאשימה נקבה בתאריך ערטילאי ומנותק ביחס למועד קיומה של שיחה זו – שכן פילבר עצמו מסר בחקירתו, כי לאחר בדיקת ניגוד העניינים ( תחילת שנת 2016 ), הוא וראש הממשלה הפסיקו לשוחח בענייני"בזק"וטלקום.
סעיף 329
מכל מקום, לא רק שלא היתה שיחה כאמור, אלא שאפילו היתה שיחה כאמור, היא מפריכה את התזה בכתב האישום, הואיל ולבאות לא פוטר לאחריה, וגם לא חודשים ארוכים לאחר השיחה. שמע מינה: פילבר לא פעל לפי"הנחיות"של ראש הממשלה, אלא הפעיל שיקול דעת עצמאי ופעל לפי ראות עיניו. לא למות ר להוסיף, כי למיטב הידיעה, לבאות עזב את משרד התקשורת בסוף שנת 2016 ( כמעט שנה לאחר אותה שיחה נטענת ומוכחשת ), וזאת לאחר שהתגלה כי הוא הדליף לעיתונאים מידע ממשרד התקשורת.
סעיף 330
בהתייחס לאמור בסעיף 83 לכתב האישום יובהר, שיחות שהתקיימו בין ראש הממשלה לבין פילבר, היו שיחות ענייניות שבהן פילבר עי דכן את ראש הממשלה בענייני משרד התקשורת – שהרי הוא שר התקשורת. המדינה אף מתאר בעצמו מופעים ניטרליים לחלוטין בנושא זה – שיחות תמציתיות שארכו"לא יותר מדקה ושתיים ", שהתקיימו כדי למלא את חובתו ליתן דיווח לשר התקשורת.
ראש הממשלה אף כופר בטענה כאילו הוא הנחה את חפץ לפנות לפילבר לוודא כי הוא פועל בהתאם להנחייתו לפעול לטובת אלוביץ '. אף טענה זו נסתרת מחומר החקירה.

לאמור בסעיפים 84 - 87 לכתב האישום – אירועים בהם לא היה מעורב ראש הממשלה

סעיף 331
ראש הממשלה כופר בנטען בסעיפים 87-84 לכתב האישום. הסעיפים מתייחסים לאירועים שראש הממשלה לא היה מעורב בהם, גם על פי האמור בכתב האישום, או להבנה ו / או ידיעה של נאשמים אחרים בכתב האישום. ממילא, ראש הממשלה אינו יכול ואינו אמור להתייחס לדברים אלה.
סעיף 332
יודגש רק, נוכח הנטען בסעיפים אלה, כי ראש הממשלה לא קיבל"טובו ת הנאה ", כמובהר לעיל. ממילא, ראש הממשלה לא קשר, בשום שלב, בין פעולות רגולטוריות שבוצעו, באופן שגרתי ותקין לחלוטין, לבין פניות שנעשו בענייני סיקור.
סעיף 333
יתרה מזו וכפי שכבר הובהר לעיל, ראש הממשלה לא היה צד לשיח הנטען בין מי מבני הזוג אלוביץ'לישועה, וממילא שיח נ טען זה, אינו יכול להשליך על עניינו של ראש הממשלה או להוות ראיה כלשהי לשאלת המודעות הפלילית שהמאשימה מבקשת לייחס לו. מודעות שכזו לא התקיימה.

עמוד 47

סעיף 334
ראש הממשלה כופר מכל וכל בנטען בסעיפים 88 ו - 89.
סעיף 335
כעולה מתשובה זו וכפי שיוכח בפני בית המשפט נכבד, לא התקיימה עסקת שוחד או"הבנה שוחדית"בין ראש הממשלה לבין בני הזוג אלוביץ'או מי מהם. ראש הממשלה לא קיבל טובות הנאה מבני הזוג אלוביץ' בתמורה לביצוע פעולות מיטיביות עם אלוביץ'.
סעיף 336
ככל שהיתה לראש הממשלה מעורבות בפעולות רגולטריות המפורטות בכתב האישום, הרי שאלה נעשו בהתאם לדין.
סעיף 337
מכל מקום, גם לא התקיים היסוד הנפשי הדרוש בעבירת השוחד. לראש הממשלה לא היתה מודעות לביצוע מעשה פלילי כלשהו על ידו, ולא מודעות לכלל רכיבי עבירת השוחד. בין היתר, ראש הממשלה לא סבר שהוא מקבל טובות הנ אה מבני הזוג אלוביץ ', ולא קשר בין פעולות שילטוניות שבוצעו לבין ציפיה נטענת של בני הזוג אלוביץ'ככל שבכלל היתה כזו )(, כי ראש הממשלה י י טיב עם עסקיו של אלוביץ'.

לחלק ג ( אישום במרמה והפרת אמונים )

סעיף 338
ראש הממשלה כופר באמור בחלק ג'לאישום הראשון בכתב האישום ( אישום במרמה והפרת אמונים ), למעט העובדות בהן יודה במפורש כמפורט להלן.

לאמור בסעיפים 90 - 4 9 לכתב האישום – אין תקדים להעמדה לדין בגין"זיקת סיקור"

סעיף 339
טענת כתב האישום לפיה עצם הפניית בקשות בענייני סיקור ו / או עצם העובדה כי גוף התקשורת נענה לפניות סיקור, מעמיד האת איש הציבור בזיקת ניגוד עניינים – היא טענה שאין לה מקום בדין, ולבטח אין להחילה באורח רטרואקטיבי בניגוד לעקרון החוקיות המעוגן בסעי פים 1 ו -3 לחוק העונשין.
סעיף 340
טענ הלפיה גורם הזוכה לסיקור מגוף תקשורת, ומצוי עימו בקשר, מנוע מלעסוק בעניינו של גוף התקשורת חוטא ת לשגרה לגיטימית ומקובלת. שהרי, שרי תקשורת בעבר ובהווה, קיבלו, באופן תדיר וכחלק מתפקידם החלטות הנוגעות לכלי התקשורת השונים, וכפוליטיקאים – גם הם מסוקרים על ידי כלי התקשורת. יותר מכך, לו המאשימה היתה בוחנת את הדברים במבט השוואתי, היא היתה רואה כיצד קיימת על י יה בסיקור חיובי של כלי התקשורת לשרי התקשורת בתקופת כהונתם, וכיצד אצל ראש הממשלה לא קרה כדבר הזה.
סעיף 341
ממילא, טענה זו נסתרת מאופן התנהלות המאשימה עצמה בקשר ההדוק שניהלה משך שנים עם תאגידי התקשורת"ידיעות אחרונות"ו -" וואלה ", בעוד עניינם של אלה מונח לפתחה של הפרקליטות, לשבט או לחסד; להגשת כתב אישום או להימנעות מכך. המאשימה ממשיכה בכך גם בימים אלה ממש, מבלי שאיש סבור שקמה"זיקת סיקור"המונעת מן המאשימה, והעומדים בראשה, לקבל החלטות בעניין.
סעיף 342
לא רק זו, טענה בדב ר"זיקת סיקור"נושאת מעצם טיבעה קשיים אינהרנטיים. טענה לפיה"זיקת סיקור" מקימה ניגוד עניינים תחייב בתורה את הטענה ההפוכה לפיה קיומו של"סיקור עוין"מקים אף הוא ניגוד עניינים ( רק מהצד ההפוך ). מכאן קצרה הדרך למסקנה כי מסוקר תדיר כראש ממשלה מצוי בניגוד עניינים תמידי. והפירכה ברורה על פני הדברים.
סעיף 343
לא זו אף זו; לא יכול שיהא חולק, כי הטענות ל"זיקת סיקור תקשורתי"הן חדשניות ותקדימיות לחלוטין.

עמוד 48

של זיקה כזו, או לצורך לדווח עליה. אם וככל שמאן דהוא יסבור שיש לחדש את הדין בעניין ( ולטעמנו אין לכך מקום ), הרי שחידוש כאמור ראוי שייעשה בדרך של שינוי הדין והרגולציה הקיימים, ולא בדרך של העמדה לדין פלילי תוך רמיסת עקרון החוקיות לפיו, כידוע, אין עונשין אלא אם מזהירין.
סעיף 344
העובדה כי"זיקת סיקור"היא בגדר המצאה מהעת האחרונה נלמדת באור ח ברור מהת נהלות משרד המשפטים לאחר פרסום הכתבה בתקשורת על אודות"הטבות סיקוריות"שניתנו כביכול לראש הממשלה ידי אתר"וואלה ". בכל הבחינות והשאלות שהועלו לאחר מכן לא נבחנה בכל דרך שהיא"זיקת סיקור," אלא אך קיומן של זיקות ידועות ומו כרות בדין, כגון חברות קרובה וכדומה.
סעיף 345
כמפורט לעיל, ראש הממשלה לא סטה מן השורה בהתנהלותו מול אלוביץ ו / או"בזק ", ופעל בהתאם להמלצות הדרגים המקצועיים באופן ענייני ומקובל. ממילא, ראש הממשלה לא סבר שהוא פועל"בניגוד עניינים".
סעיף 346
יודגש, כי לאחר בחינות שנעשו על ידי משרד המשפטים ומשרד התקשורת הודו הללו ואישרו בזמן אמת – במסגרת טיוטות הסדר ניגוד העניינים, הן במסגרת תגובותיהם למבקר המדינה – כי כל ההחלטות של משרד התקשורת התקבלו בהתאם להמלצות הגורמים המקצועיים, ולא הייתה בהן סטייה מן השורה. קביעות אלו ניתנו על בסיס מידע שהתקבל ישירות מהגורמים המקצועיים.
סעיף 347
עוד יבואר בהקשר זה, כי בכתב החשדות נזכר הסדר ניגוד העניינים שגובש, אך עניינו הושמט, ולא בכדי, מכתב האישום, שכן יש בו כדי ללמד על כך שאין יסוד לטענות בדבר סטייה מן השורה.

בהתייחס לסעיפים 95 - 98 לכתב האישום – ראש הממשלה לא הסתיר את הקשר עם אלוביץ'

סעיף 348
בכתב האישום נטען כי ראש הממשלה הטעה את מבקר המדינה בכך שהסתיר עובדות רלוו נטיות בדבר זיקת"הסיקור הנטענת במסגרת שאלון לאיתור חשש לניגוד עניינים עליו השיב, באמצעות ב"כ עו"ד דוד שמרון, ביום 23.11.2015.
סעיף 349
השאלון לא כלל שאלות בדבר"זיקת סיקור ", שכן כאמור עניינים כגון דא – לא בא זכרם בשאלוני ניגוד עניינים. ראש הממשלה סבר, ובצדק, כי אין מקום להכליל"קשרים"שקיים עם תאגידי תקשורת במסגרת שאלון ניגודי עניינים – לא בכל הנוגע ל"ידיעות אחרונות ", ל"ישראל היום ", לערוץ 10 או ערוץ 2, כמו גם בכל הנוגע לאתר האינטרנט"וואלה ".
סעיף 350
לא רק זו – הטע יי השל מבקר המדינה יכולה להתקיים אם מידע מסוים נעלם מעיניו. היא ודאי שאינה יכולה להתקיים בנוגע לטענות שזכו לפרסום נרחב. והנה, בכל הנוגע ל"זיקת הסיקור"האמורה ניתן גילוי מירבי על דרך פירסום בשער בת רבים עוד ביום 29.10.2015 כחודש לפני הגשת השאלון האמור,, בכתבה נרחבת של העיתונאי גידי וייץ בעיתון"הארץ"לפ יה אלוביץ'העניק לנתניהו ורעייתו סיקור אוהד באתר וואלה "". כתבה זו הייתה בידי נציגי משרד המשפטים שעסקו בעניין והם היו מודעים לה. מכאן שככל שמאן הוא היה סובר שיש בכך משום ניגוד עניינים, הרי שהעובדות בעניין נפרסו ברבים ובגלוי, עוד טרם מילוי השאלון על ידי ראש הממשלה.
סעיף 351
בנסיבות כאמור ברי כי הצהרתו של ראש הממשלה בשאלון לא הייתה הסתרה, אלא הצהרה בתום לב שתאמה לתפיסתו הסובייקטיבית, כי הטענות שהועלו כלפיו אינן נכונות וכי הוא אינו נדרש להצהיר על מערכת היחסים הרופפת למדי שהייתה לו עם אלוביץ'או עם כל בעל כלי תקשורת אחר )( במסגרת שאלון תשובותיו של ראש הממשלה יש לראות כשיקוף אותנטי של עמדתו הסובייקטיבית בעניין.

עמוד 49

סעיף 352
חשוב לציין, כי במוע דהאמור כלל לא היה ברור מן השאלון שיש לדווח אפילו על יחסי חברות קרובים. ועל , הב היר צוות לחשיבה מחודשת בהיבטי ניגוד עניינים בדו"ח משרד המשפטים מיולי 2018 ( קרי, כשלוש שנים לאחר מילוי השאלון על ראש הממשלה ) ( בסעיף 94 א )( את הדברים הבאים:),
בהתאם לאמור, הצו ות ממליץ להבהיר ולהסדיר את השלבים של הדיווח וההסדרה במקרים הנוגעים ליחסי חברות וזאת כפי שיפורט להלן:
עדכון השאלון: הצוות סבור כי השאלון, כפי שמנוסח היום, אינו ברור דיו בכל הנוגע לצורך לדווח גם על יחסי חברות הדוקים במסגרת הדיווח של קרובים ומקורבים. ניתן להנ יח כי הדיווחים המעטים בהיבט זה נובעים, בין היתר, מההתייחסות הלא מספקת בשאלון. המצב האמור אף יוצר חוסר אחידות בנושא זה ביחס לעובדי הציבור השונים. על כן, הצוות ממליץ כי במסגרת השאלון יצוין באופן ברור כי ניגוד עניינים עשוי להיווצר אגב קשרי חברות קרובים, ויינת נו מספר אינדיקציות ליחסי חברות כאמור. יודגש כי אין הכוונה לכל קשר חברות, אלא רק ליחסי חברות קרובים שיש בהם כדי להביא לחשש ממשי להשפעה על שיקול דעתו של בעל התפקיד, ושעשוי להיות קשר בינם לבין עבודת המשרד. יצוין, כי בכל מקרה של ספק יש להתייעץ עם היועץ המשפטי למשרד, כבר בשלב הדיווח ועוד בטרם גיבוש ההסדר.
סעיף 353
משכך, ולחלופין בלבד, אף אם ייקבע – בדיעבד – כי ראש הממשלה היה צריך לדווח לנציגי מבקר המדינה איזה מהעניינים הנזכרים בכתב האישום, הרי שהוא לא ידע כי עליו לדווח עליהם ולא צר יך היה לדעת עליו לדווח כאמור.

לאמור בסעיפים 99 - 105 לכתב האישום – מסירת מידע לנציגי הייעוץ המשפטי לממשלה

סעיף 354
בכתב האישום נטען כי ראש הממשלה הסתיר מידע רל וו נטי והטעה את נציגי הייעוץ המשפטי. בפועל, ההיפך הוא הנכון, וההתנהלות מול נציגי הייעוץ המשפטי מוכיחה כי בשום שלב לא סברו המעורבים, לרב ות נציגי הייעוץ המשפטי, כי"זיקת סיקור"נטענת מייצרת ניגוד עניינים.
סעיף 355
החל מיום 8.12.2015, קרי לאחר פרסום הכתבה האמורה מחודש באוקטובר 2015, החלו מגעים בין ראש הממשלה לבין נציגי הייעוץ המשפטי. בשלב זה, ובניגוד לנטען בכתב האישום, פורסמו ברבים הטענות בדבר הקשר הקיים כביכול בין נתניהו לאלוביץ ', ואף על פי כן, בכל בחינות ניגודי העניינים שנערכו לא עלה נושא הסיקור מצד נציגי הייעוץ המשפטי אלא אך שאלת טיב קשרי הידידות שבין ראש הממשלה לאלוביץ '.
סעיף 356
מעניו של ראש הממשלה בעניין היו נכונים, והוא הבהיר אף מיוזמתו כי הוא מנהל עם אלוביץ'שיח בעניין תקשורת בדומה לקשרים שהוא מנהל עם גורמים ו / או עורכים של כלי תקשורת אחרים דוגמת ערוץ 2, מעריב ", " ישראל היום ", ועוד. הדברים תועדו בתרשומות מזמן אמת, אשר כתב האישום בחר משום מה להתעלם מקיומן.
סעיף 357
ודוק ו: על אף שנושא זה הועלה על ידי ראש הממשלה מיוזמתו, ועל אף שבאותה עת הדברים גם פורסמו בהרחבה בתחקיר עיתונאי, דווקא נציגי משרד המש פטים ראו בזיקה זו כזיקה בלתי רלוו נטית כלל, והם אלו שבחרו שלא לכלול אותה בהסדר ניגוד העניינים, על אף שכאמור הית הבפניהם עובר לעריכת ההסדר האמור.
סעיף 358
חשוב להדגיש, כי נציגי הי יעוץ המשפטי העלו על הכתב את השאלות שהפנו לראש הממשלה, ועל אף שזה האחרון העלה את הדברים מיוזמתו כאמור, ואף על פי שפורסם ברבים כי ראש הממשלה ובני משפחתו סיקור, מספ רן, עניינן, ההיענות להן וכיוצא באלה שאלות. ללמדך שאיש לא סבר שקשר בין גורם מסקר לבין גורם מסוקר מכל סוג ומין,, הם בעלי רל וו נטיות לשאלת ניגוד העניינים.

עמוד 50

לאמור בעיפים 106 - 108 לכתב האישום – חוות הדעת של עו"ד שמרון

סעיף 359
בניגוד לנטען בכתב האישום, ראש הממשלה לא הסתיר את עצם קיומו של קשר בין גורם מס וקר לגורם מסקר, ואף הבהיר כי שיח מסוג זה התקיים גם עם אלוביץ,' בדומה לגורמים רבים אחרים בשוק התקשורת כפי שאכן היה ). נציגי הייעוץ המשפטי כלל לא הציגו שאלות בהקשר זה, וזאת על אף שפורסם על קיומו של קשר סיקורי נרחב ( לפי הט ענה ) בין ראש הממשלה ורעייתו ואלוביץ'כל זאת,. מן הטעם הפשוט שאיש לא סבר שיש בכך משום ניגוד עניינים. שאלות נציגי הייעוץ המשפטי נגעו לשאלת קיומו של קשר חברי, וגם שאלות אלה השיב ראש הממשלה תשובות נכונו ת.
סעיף 360
אין אף ממש בטענה כי ראש הממשלה היה מודע לכך ש"העדיף"את ענייניו של אלוביץ '. ראש הממשלה, שהיה סמוך ובטוח שפעל כדין, הציע לנציגי הייעוץ המשפטי שוב ושוב לבחון את פעולותיו השלטוניות בכל הנוגע ל"בזק"ואלוביץ ', והבהיר, בזמן אמת, כי הוא"מציע לבחון את החלטותיו עד היום, שהתקבלו על יסוד המלצות של ועדות מקצועיות". וכזכור, עניין זה נבחן – ונמצא כי כל ההחלטות התקבלו כדין. לא כך נוהג מי שסטה מן השורה על יסוד מערכת יחסים שוחדית וניגוד עניי נים. ההיפך הוא הנכון; הצעה זו של ראש הממשלה מעידה כי גם בזמן אמת הוא סבר שכל ההחלטות התקבלו בהתאם להמלצות הגורמים המקצועיים. מעבר לכך, עצם העובדה שראש הממשלה הציע לבצע בדיקה לגבי כל ההחלטות שהתקבלו מלמדת כי לא היה לו מה להסתיר. תשובה זו היא עדות מובהקת לתום הלב של ראש הממשלה.
סעיף 361
ראש הממשלה אף השיב נכונה לגבי תדירות המפגשים בינו לבין לאלוביץ'אחת למספר חודשים עד שנה,)( שכן כך היו הדברים לאו רך השנים ( פעמים מעט יותר ופעמים מעט פחות ). באשר לטענת כתב האישום כי ראש הממשלה לא גילה את מספר שיחות הטלפון, הרי שטענה זו אינה ברורה וחסרת פשר: ראשית, מספר שיחות הטלפון לא היה חריג ולא היה שונה מהותית לשיחות שניהל עם בעלי כלי תקשורת אחרים. שנית, ראש הממשלה לא התבקש לפרט על אודות מספר שיחות הטלפון ( אלא על אודות מפגשים ). הטענה כי יש לגבש"הסתרה פלילית ", בגין שאלה שכלל לא נשאלה, היא יותר מתמוהה.
סעיף 362
בכל הנוגע להסדר ניגוד העניינים – על אף היעדרו של ניגוד עניינים בפועל, הסכים ראש הממשלה לעריכת הסדר ניגוד עניינים שי נוסח באופן הרחב ביותר האפשרי, כך שיימנע מלעשות כל פעולה הנוגעת ב"בזק" במישרין או בעקיפין. נוכח כך, אין יסוד לטענה כי ראש הממשלה"הטעה"כביכול את נציג היועץ המשפטי לממשלה שניסח את הסדר ניגוד העניינים. לא רק שלא הייתה הטעיה, כפי שפורט לעיל ובהרחבה, גם אין יון בטענה שמאן דהוא יטעה צד שלישי, כאשר הוא ממילא מסכים להחיל על עצמו את הסדר ניגוד העניינים הרחב ביותר.
סעיף 363
בעניינה של חוות הדעת של עו"ד שמרון – דובר בחוות דעת שהייתה חסרת נפקות מעשית. חוות הדעת הוגשה לאחר שכבר נוסחה טיוטה סופית של הסדר ניגוד העניינים, שכלל, כאמור, הסכמה של ראש הממשלה לאיסור נקיטת כל פעולה בענייניה של"בזק ". חוות דעת עו"ד שמרון עסקה בשאלת המכרות ונפקותה, שכן אלו הנושאים שעלו בשאלות נציגי היועץ המשפטי לממשלה. בכל הנוגע לקשרי הסיק ור, הרי שאלו כאמור היו מוכרים, וגורמי הייעוץ לא העלו בעניינם שאלו ת נוספות.
סעיף 364
לחלופין בלבד, אף אם ייקבע בדיעבד שראש הממשלה צריך היה לדווח לנציגי הייעוץ המשפטי על איזה מהעניינים הנזכרים, הרי שהוא לא ידע כי עליו לדווח עליהם ולא צריך היה לדעת כי עליו לדווח כאמור.

עמוד 51

סעיף 365
נוכח כל המפורט אין יסוד למסקנת כתב האישום לפיה התקיימה עבירה פלילית של מרמה והפרת אמונים.
סעיף 366
יודגש, כי אף מקום בו מתקיים ניגוד עניינים בפועל ( וכאמור, בענייננו אין זה המצב ) אין בכך כדי לגבש, מניה וביה, עבירה פלילית. הלכה מיוסדת היא כי לא כל מצב של ניגוד עניינים, אף אם יש בו פסול מבחינה מנהלית או מבחינה מוסרית, עולה לגדר של עבירה פלילית. על מנת שתתגבש עבירה פלילית יש להוכיח קיומו של פן מחמיר נוסף.
לא רק זו; אף אם היו מתקיימים יסודותיה העובדתיים של עבירת מרמה והפרת אמונים, הרי שלא התקיים יסוד נפשי, שכן לראש הממשלה לא הייתה מודעות לביצוע מעשה פלילי כלשהו על ידו, בין היתר נוכח העובדות הבאות: א )( " זיקות סיקור"מעולם לא הוכרו בעב ר כזיקות היוצרות ניגוד עניינים; ב )( " זיקות סיקור"גולו על ידו ולא נשאלו בעניין כל שאל ות נוספות על ידי הייעוץ המשפטי; ג )( " זיקות סיקור"ממילא גולו ברבים בכתבה שפורסמה, כאמור.

אישום שני – תיק 2000

סעיף 367
ראש הממשלה כופר בכל המיוחס לו באישום זה למעט העובדות בהן יודה במפורש, כמפורט להלן.,
סעיף 368
ראש הממשלה דוחה באופן מלא את טענותיה של המאשימה ואת האופן המסולף בו היא מציגה את ההשתלשלות העובדתית ואת הפרשנות המשפטית בנוגע לאירועים נשוא אישום זה.

– כתב האישום לא מגלה עבירה

סעיף 369
באישום השני מקבל כתב האישום, הלכה למעשה, את עיקר טענותיו של ראש הממשלה. כתב האישום מקבל, כהנחת יסוד, כי ראש הממשלה לא התכוון לחוקק את ח וק"ישראל היום"כפי שזה הונח על שולחן הכנסת. כתב האישום גם מקבל את דבריו של ראש הממשלה כי הוא לא ביקש שוחד, לא התנה שוחד, לא קיבל שוחד ואף לא הסכים לקבל הצעת השוחד – שלא הייתה – ממוזס.
סעיף 370
ובכל זאת, כתב האישום הוגש גם נגד ראש הממשלה.
סעיף 371
אליבא דכתב האישום, איש ציבור שמציעים לו שוחד – חייב בסירוב לאלתר במתווה מסוים מאוד. אם לא יעשה זאת – צפוי לו כתב אישום. זוהי תזה משפטית שלא נראתה כמותה.
סעיף 372
לא נטען בעבר, ולא בכדי, שסירוב שאינו מהיר מספיק להצעה נטע נת של שוחד עולה כדי עבירה של הפרת אמונים.
סעיף 373
הטענה כאילו ראש הממשלה חייב היה לסרב להצעת שוחד נטענת טענה מוכחשת בפני עצמה )( בדרך מסוימת אחת, שאינה מעוגנת בחקיקה או בפסיקה – ומשעה שהוא לא סירב לכך הוא הפר אמונים – היא טענה נטולת אחיזה בדין.
סעיף 374
אין נורמה כזאת.
סעיף 375
האיסור הקבוע בחוק הוא איסור על קבלת שוחד. הוא לא מנביע מתוכו חובה, בוודאי שלא חוקית, לסרב בדרך מסוימת להצעת שוחד.

עמוד 52

סופו של ההליך נגד ראש הממשלה. עקרון החוקיות, הקבוע בסעיף 1 לחוק העונשין, שהוא אחד מאבני היסוד של המשפט הפלילי, לא מאפשר תוצאה אחרת.
סעיף 377
למרות זאת, כתב האישום בא חשבון עם ראש הממשלה על כך שלאחר אותה הצעת שוחד נטענת ומוכחשת )(, ראש הממשלה לא דחה את ההצעה של מוזס באופן מפורש מספיק, אלא המשיך את השיח הכללי עם מוזס. כלל לא מובן איזה היבט פלילי קיים בכך שהצעת שוחד נטענת לא נדחתה באופן מפורש באופן הרצוי על ידי המאשימה ( כאילו ישנה"דרך חוקית אחת לדחיית הצעות שוחד.)"
סעיף 378
כידוע, החוק אינו קובע חובה לדווח על ביצועה של עבירה על ידי אדם אחר. הדין קובע את קיומה של עביר ה של אי מניעת פשע עתידי לפי סעיף 262 לחוק העונשין; ועבירה של חיפוי על מעשה עבירה לפי סעיף 95 לחוק , המתייחס לחיפוי על עבירות חמורות ביותר, שעונשן הוא 15 שנות מאסר ומעלה.
סעיף 379
משמע, המחוקק קבע הסדרים ספציפיים לגבי האופן בו אדם צריך להגיב למעשה עבירה של אדם אחר, הוסיף וקבע מתי התנהגותו עולה כדי עבירה פלילית.
סעיף 380
הסדרים אלה נקבעו בצורה מושכלת וכחלק מעקרונות היסוד של המשפט הפלילי בישראל. הכלל הבסיסי בדיני עונשין הוא, ככלל, כי עבירה נעשית במעשה ( ולא במחדל ). החוק מבקש להימנע, כמעט כליל, מהטלת חובת עשה"על אדם, שאחרת הוא יעבור עבירה. קביעה נורמטיבית שלפיה בעת שהתגלה בפני אדם מעשה עבירה הוא מחויב לנהוג כך ולא אחרת – היא קביעה מוקשית. לפיכך ייחד הדין קביעה נורמטיבית זו למקרים ייחודיים וחמורים במיוחד, היינו לאותן עבירות שעונשן הוא 15 שנות מאסר ומעלה. עבירות כאלו נדירות בספר החוקים, ועבירת השוחד אינה באה בקהלן. זהו האיזון בו בחר המחוקק, ושומה על כולם, לרבות המאשימה, לכבדו.
בעולם המעשה, לא הועמד לדין עובד ציבור בשל כך שלא סירב להצעה פלילית שהוצגה לו באופן מי י די ובצורה מפורשת דיה.
סעיף 382
ככל שיהיה בכך צורך, במהלך המשפט נציג מקרים בהם עובדי ציבור, גם בכירים, נתקלו בהצעות פליליות כאלה ואחרות, ולא דיווחו עליהן באופן מיידי או בכלל לרשויות החוק והאכיפה. אף לא אחד מהם נחקר, ובוודאי שלא הועמד לדין, בחשד לביצוע עבירה של הפרת אמונים.
סעיף 383
נוכח האמור, המאשימה אינה יכולה לעשות שימוש בעבירה הכללית של הפרת אמונים, עבירת סל, כדי להרחיב את האיסורים הספציפיים הקבועים בחוק בנוגע לסיטואציה שכזו. מדובר בהרחבה פסולה ואסורה של הוראות החוק וכוונת המחוקק.
סעיף 384
שימוש בעבירת"הפרת אמונים ", לא כל שכן כאשר זו מופעלת בנסיבות מסוג אלו שלפנינו בפעם הראשונה כלפי ראש ממשלה מכהן, היא הרחבה פסולה ואסורה של הוראות החוק וכוונת המחוקק. יוצא, אפוא, כי אם היה בסיס לטענתה של המאשימה כאילו ראש הממשלה היה מודע לכך שהוצעה לו הצעת שוחד ( וזה אינו מצב הדברים ), הרי שאין ולא יכול להיות היבט פ לילי באופן בו הגיב ראש הממשלה להצעה נטענת זו.
סעיף 385
בשים לב לכך, מובן כי המעשים המתוארים באישום השני לכתב האישום, גם אם הצגתם היתה מדויקת ונכונה ( והיא לא ), אינם מקימים עבירה של הפרת אמונים או עבירה פלילית אחרת.
סעיף 386
וכל שנאמר לעיל, נטען על יסוד שיטת המאשימה, כאשר י ודגש כי העובדות מלמדות שלא הועלתה כל הצעת שוחד.

עמוד 53

עולמו הפוליטית - ציבורית של ראש הממשלה ביחס לתקשורת הישראלית
סעיף 387
לא ניתן לבחון את האירועים המתוארים באישום השני מבלי להקדים ולהתייחס לפעילותו הפוליטי ת ולתפיסת עולמו הדמוקרטית - ציבורית של ראש הממשלה.
סעיף 388
בסעיף 1 לאישום השני נטען כי אופן הסיקור התקשורתי של ראש הממשלה ובני משפחתו היה בעל משמעות רבה עבורו. עמדנו על טענה דומה גם ביחס לאישום הראשון והראנו כי היא שגויה מן היסוד בתמצית נזכיר,. מדובר באמירה צרה ושגויה. היא מתעלמת מכך שראש הממשלה ראה מאז ומעולם צורך ביצירת גיוון מירבי בשוק התקשורת בישראל; היא מתעלמת מכך שהאינטרס של ראש הממשלה בסוגיית הסיקור הוא רחב, ציבורי ולגיטימי, מתוקף היותו נבחר ציבור.
סעיף 389
כבר מתחילת דרכו בפוליטיקה הישראלית, וכחלק מתפיסת עולמו, ס בר ראש הממשלה כי מוטלת עליו חובה להביא לגיוון בשוק התקשורת, ובמיוחד בכל הקשור לתחום החדשות. ראש הממשלה, כנציג ציבור הנמנה על מחנה הימין, ראה חשיבות רבה בשמירה על שוק תקשורת פתוח לתחרות. גישה זו תואמת את השקפת עולמו הפוליטית והכלכלית הברורה, לפיה יש לצמצם א ת התערבות המדינה בשוק התקשורת ולמנוע חסמי סף לפתיחת כלי תקשורת חדשים. ראש הממשלה סבר כי תקשורת חד גונית אינה מתיישבת עם השיטה הדמוקרטית - פלורליסטית, וכי יש לגוון את שוק התקשורת הישראלי. עמדנו על הדברים, כאמור, גם ביחס לאישום הראשון.
סעיף 390
ככל שחלפו השנים, התחדדה הקוטביות בין היותה של התקשורת בישראל מוטה לצד אחד של המפה הפוליטית, לבין נטיית הציבור בישראל לימין הפוליטי. בעוד מרבית כלי התקשורת נוטים לצד השמאלי של המפה ( בצורה מובהקת יותר או פחות ), תוצאות הבחירות בשנים האחרונות ברורות ונוטות לצד השני של המפה הפוליטית.
סעיף 391
ראש הממשלה פעל במספר אפיקים כדי ליצור גיוון דעות בתקשורת הישראלית. אפיק מרכזי היה עידוד כניסתם של משקיעים לשוק התקשורת, הן על ידי הקמת גופי תקשורת חדשים, הן על ידי רכישת גופים קיימים. בתוך כך, קיים ראש הממשלה שיחות עם אנשי עסקים רבים ובכללם לן בלווטניק, לארי אליסון, מתיאס דורפנר ואף קיים עם מר מוזס שיח בדבר האפשרות למכור את השליטה ב"ידיעות אחרונות".
סעיף 392
בתוך עולם תקשורתי חד גוני זה, ראש הממשלה ראה בעיתון"ישראל היום"אמצעי תקשורת מרכזי וכמעט יחיד, שמה ווה כלי חשוב ביצירת פלורליזם בתקשורת הכתובה בישראל. ייחודיות ושל"ישראל היום"בשוק הדעות בתקשורת הכתובה – העיתון הגדול היחיד שביטא השקפת עולם ימנית – העני קה לו מעמד מי וחד אצל ראש הממשלה. ראש הממשלה הסביר את הדברים למוזס בשיחות שקיימו. הדברים תועדו גם בפגישה החמישית, כאשר ראש הממשלה הסביר למוזס שעיתון"ישראל היום"קם"כדי לייצר קול אלטרנטיבי".
סעיף 393
וזאת יש להדגיש; ראש הממשלה לא חתר לכך שכלי התקשורת בישראל יהיו רק מהצד הימני של המפה. תפיסת העולם של ראש הממשלה תומכת בגיוון תקשורתי בו ייצוג תקשורתי של כלל הדעות, בצורה מאוזנת ושקופה, ככל הניתן. זה ה"אני מאמין"של התפיסה הדמוקרטית של ראש הממשלה.
סעיף 394
לכן, ראש הממשלה היה קשוב במשך השנים לביקורות ולטענות לפיהן המודל של עיתון"ישראל היום" עלול להוביל לפגיעה כלכלית ו לסגירה של עיתונים אחרים, והוא שאף לשמור על איזון שיאפשר את קיומם של כמה שיותר עיתונים לטווח ארוך.

עמוד 54

הישראלית, ובכלל זה שלדון אדלסון, ארנון מוזס, אלי עזור ( שהיה במשך תקופה הבעלים של עיתון מעריב ") ואחרים – שיחות שנ ועדו לנסות ולשכנע את אותם גורמים לשמור הן על חופש העיתונות, הן על גיוון הדעות בכלי התקש ורת שלהם והן על תחרות חופשית והוגנת בין כלי התקשורת בישראל.
היחסים המתוחה בין קבוצת"ידיעות אחרונות"לבין ראש הממשלה משנת 1996
סעיף 396
במשך שנים ארוכות, הייתה מתיחות בין קבוצת"ידיעות אחרונות"לבין פוליטיקאים מהימין, ובכלל זה ראש הממשלה.
סעיף 397
החל משנת 1996, כאשר נבחר ראש הממשלה לכהונתו הראשונה, נוצרה מתיחות בין קבוצת"ידיעות אחרונות"ו מוזס לבין ראש הממשלה.
סעיף 398
מבחינתו של ראש הממשלה, כאשר עיתון"ישראל היום"בא לעולם, ההתקפות של"ידיעות אחרונות"כלפי ראש הממשלה כמנהיג הציבור הימני – הפכו אישיות וקיצוניות יותר.
סעיף 399
לתפיסתו של ראש הממשלה, קבוצת"ידיעות אחרונות"פעלה באופן חריג בכל הנוגע לפרסומים שליליים הנוגעים לו. התנהלות זו באה לידי ביטוי בין היתר,, בסיקור תוקפני כלפי ראש הממשלה וכלפי בני משפחתו, הדגשה לא פרופורציונלית של ידיעות שליליות בנוגע אליו ואליהם. לשם המחשה בלבד נציין, כי באופן תקדימי – פורסם כתב תביעה מלא שהגישה עובדת לשעבר במעון ראש הממשלה בעמודים הראשונים של מהדורת סוף השבוע של"ידיעות אח רונות ". כפי שציין עו"ד שמרון, מדובר היה באירוע חריג וצורם במיוחד.
סעיף 400
כאמור, ראש הממשלה עצמו היה ער לקו הלעומתי שננקט כלפיו. מי שהיה בעבר העורך הראשי של העיתון, שילה דה בר, העיד כי במקרה אחד פנה ראש הממשלה למר דב אייכנולד, מנכ"ל הוצאת הספרים של ידיעות ", והתל ונן בפניו על דה בר – " למה הוא [ דה בר – הח"מ ] כל כך רודף אותי".?
סעיף 401
לפי הידוע, מוזס אינו נוהג להתערב בעבודה העיתונאית היומיומית שנעשית בעיתון ולא רואה פרסומים קודם להופעתם. אולם, לשיטת ראש הממשלה, מוזס לא פעל, כבעל השליטה, כדי למתן ולו במעט את הקו התוקפני והחר יג שהנהיג"ידיעות אחרונות"כלפיו. ייתכן שמוזס אף מצא בכך תועלת, כחלק מהמאבק של ידיעות אחרונות"בעיתון"ישראל היום"."
סעיף 402
זהו הרקע לאותה"יריבות עמוקה"בין ראש הממשלה למוזס שתוארה על ידי המאשימה בתמצית, כמעט אגבית, בסעיף 2 לאישום השני.
סעיף 403
נוכח האמור לעיל, בשלב ז ההתקיימה תקשורת מצומצמת באופן יחסי בין ראש הממשלה ודובריו לבין כלי התקשורת של קבוצת"ידיעות אחרונות ", מהלך שנתפס על ידי מוזס ואנשי"ידיעות אחרונות"כ"חרם" מצד ראש הממשלה.
סעיף 404
חומרי החקירה מבססים היטב את השלכותיו של ה"חרם"על"ידיעות אחרונות".
סעיף 405
העורך הראש י לשע בר של"ידיעות אחרונות ", רון ירון, העיד, כי"באופן עקרוני אנשי ראש הממשלה די החרימו אותנו ", חרם שפגע ב"ידיעות אחרונות ": " המצב הזה של ריב או חרם בין ראש הממשלה ל'ידיעות אחרונות הוא מצב לא טבעי [...] גם אנחנו נפגעים, כי מערכת תקשורת צריכה או זקוקה ליחסים תקינ ים בינה לבין ראש הממשלה ", הסביר. עוד הבהיר ירון כי כתבי העיתון התלוננו שהם אינם מוזמנים למסיבות עיתונאים, לא נכללים בתדרוכים, לא זוכים לתגובות ולא מקבלים מידעים. " זאת צרה אמיתית ", כך הבהיר מאוד בין קבוצת ידיעות לבין לשכת רוה"מ".

עמוד 55

סעיף 406
במהלך תקופה זו נעשו ניסיונות שונים להפשיר את היחסים, ניסיונות שבאו לידי ביטוי, בין היתר, במפגשים שנערכו בין ראש הממשלה לבין מוזס בתחילת שנת 2013. את הרעיון לנסות ולהפשיר את היחסים באמצעות שיחות ישירות קיבל ראש הממשלה מיעקב נמרודי, שהמליץ לו לקיים שיחות עם מוזס. עצה דומה קיבל ראש הממשלה גם מאלי עזור, הבעלים של עיתון"מעריב ", כפי שסיפר עזור בעצמו.
סעיף 407
למרות ניסיונות אלה, המתיחות וה"עו י נות"בין הצדדים המשיכה גם לאחר אותן פגישות.
סעיף 408
במקביל, נעשו ניסיונות לקדם את האינטרסים של העיתונות הכת ובה וקבוצת"ידיעות אחרונות ", גם במסדרונות הכנסת.
סעיף 409
הניסיונות להעביר חוק שיוביל לסגירת עיתון"ישראל היום"או לצמצום משמעותי של פעילותו, התחילו כבר בשנת 2009. בדצמבר 2009 העלתה קבוצה של חברי כנסת ובכללם חברי כנסת מהימין,, הצעת חוק פרטית לתיקון פקודת העיתונות, לפיה הבעלים של עיתון ישראלי חייב להיות אזרח ותושב ישראל. היה ברור שהחוק מיועד ומכוון כלפי שלדון אדלסון ועיתון"ישראל היום ". בזמן אמת, ההנחה הייתה שמי שעמדו מאחורי הצעת החוק היו מוזס ונמרו די.
סעיף 410
הצעת חוק זו לא עברה בהצבעה טרומית בשל התנגדותו של ראש הממשלה.
סעיף 411
בשנת 2010 הגישה חברת הכנסת מרינה סולודקין, גם היא חברת כנסת מהימין, הצעת חוק נוספת, שביקשה לאסור על חלוקת עיתון בחינם לתקופה העולה על שנה. ביום 2.6.2010 נדחתה הצעת החוק בקריאה טרומית ברוב מו חץ. ראש הממשלה הקדים את חזרתו לישראל במיוחד כדי להשתתף בהצבעה.
סעיף 412
בהמשך אותה שנה הגישה חברת הכנסת סולודקין, יחד עם חבר הכנסת רוברט אילטוב, הצעת חוק נוספת, שביקשה לקבוע כי יש לחייב עיתון שתפוצתו מגיעה ל - 40% מנפח השוק של העיתונות הכתובה בתשלום מינימלי שייקבע בח וק.
סעיף 413
בכל אותן פעמים פעל ראש הממשלה במרץ כדי לבלום את הצעות החוק ולהפילן בשלבי חקיקה מוקדמים יחסית.
לשנת 2014 כל ניסיונות החקיקה נבלמו.,
הרקע ואלה הסיבות שבגינן ראש הממשלה ומוזס קיימו שיחות בשנים 2013-2008 – ניסיון לבלום מהלכים לסגירת עיתון"ישראל היום ", וניסיון להשפיע על מוזס למכור את השליטה בקבוצת"ידיעות אחרונות".
סעיף 416
בהקשר זה, ראש הממשלה דוחה את טענת המאשימה בסעיפים 8-7 לאישום השני, לפיה בפגישות בשנת 2009 ראש הממשלה ומוזס הגיעו להסכמה לפיה מוזס ישפיע על סיקורו של ראש הממשלה בקבוצת"ידיעות אחרונות," וראש הממשלה יפנה לאדלסון ויבקש ממנו לדחות את מהדורת סוף השבוע של"ישראל היום". סיכום שכזה בין ראש הממשלה ומוזס לא בא לעולם.
וד יש לדחות את ניסיונה של המאשימה בסעיפים 6 ו - 10 לאישום השני לייחס מעטה של חוסר לגיטימיות לפגישות בכך שהן לא תועדו ביומנים. באופן טבעי, לא כל פגישה ופעילות של ראש הממשלה מתועדות,

עמוד 56

לאמור בסעיפים 13 - 21 לאישום השני

סעיף 418
כפי שמצוין בסעיף 13 לאישום, ביום 12.3.2014 הגיש חבר הכנסת כבל הצעת חוק שדרשה שייגבה תשלום בגין כל עיתון יומי בעל תפו צ הרחבה להלן:( הצעת החוק ).
סעיף 419
סעיפים 21-13 לאישום השני מתארים באופן טכני למדי את הליך קידום הצעת החוק בכנסת ישראל. אלא שמדובר בתיאור פשטני של האירועים שהתרחשו בכל הקשור להצעת החוק. נעמיד אפוא דברים על דיוקם.
וקבוצת"ידיעות אחרונות"עמדו מאחורי הצעת החוק, ניווטו אותה בשלבי החקיקה השונים וגייסו חברי גם מהימין ומהליכוד, לתמוך בה
סעיף 420
בזמן אמת היה ברור לראש הממשלה ולמעשה לכל העוסקים בדבר, כי מוזס פעל באופן אקטיבי כדי לקדם את הצעת החוק – ובכלל זה הוא עמד בקשר ישיר עם ח בר הכנסת כבל, מגיש הצעת החוק; הוא פעל כדי לגייס תמיכה של חברי כנסת מכל קצוות המפה הפוליטית; והשפיע על עיתוי ואופן קידום הצעת החוק בכנסת.
סעיף 421
וביתר פירוט.
סעיף 422
הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת בזמן כהונתה של ממשלת ישראל השלושים ושלוש, שהורכבה מסיעות הליכוד, יש עתיד, ישראל ביתנו, הבית היהודי והתנועה.
סעיף 423
ראש הממשלה הבין כי למעשה, מי שעומד מאחורי הצעת החוק הם קבוצת"ידיעות אחרונות"ומוזס. חיים רוזנברג, מנהל הרכש בקבוצת"ידיעות אחרונות ", העיד כי הוא הודיע ליו"ר ועדת הכנסת דאז, יריב לוין, בכוונת קבוצת"ידיעות אחרונות" " להעלות את חוק ישראל היום כדי להגן על ידיעות אחרונ ות".
סעיף 424
סעיף 13 לאישום השני מציין שכבל הגיש את הצעת החוק למזכירות הכנסת, אך לא מתייחס למקור של להצעת החוק. בחקירותיו סיפק כבל מספר גרסאות ביחס למקור הצעת החוק. שאלה זו תתברר במהלך המשפט, אך דבר אחד ברור ואינו במחלוקת: מוזס היה מעורב עד מאוד בגיבוש הצעת החוק ובניסוחה.
סעיף 425
כבל ומוזס אישרו בחקירותיהם כי מוזס קיבל לידיו את הצעת החוק והעיר עליה הערות שונות. מוזס סיפר לאורך כל הדרך הוא שוחח עם כבל בעניין תהליכי החקיקה, והכל כדי להבטיח שהחוק יעבור בקריאה טרומית. מוזס אף אישר כי שוחח עם כבל ביחס לפרוצדורות הקשורות לה צעת החוק ולתזמון הגשתה, ושהוא היה מעורב בהחלטה של כבל לדחות את מועד הגשת הצעת החוק.
סעיף 426
מוזס, כמי שהיה לו אינטרס בקידום הצעת החוק, ביצע פעולות שונות כדי לסייע בקידומה. בתוך כך הוא פעל בעצמו, ובעזרתו של כבל ואחרים, לגייס חברי כנסת – מהקואליציה ומהאופוזיציה – כדי לתמוך בהצעת החוק. כנלמד מחומרי החקירה, כבר בשיחותיו הראשונות עם כבל, עוד לפני שהוגשה הצעת החוק, אמר מוזס לכבל כי יש הכרח לגייס חברי כנסת מהקואליציה שיתמכו בהצעת החוק. מוזס לא הסתפק באמירות כלליות; הוא ביקש מכבל לשוחח עם חברי כנסת שונים, כגון עופר שלח ורוברט אילטוב, כדי שיתמכו בהצעת החוק. מוזס אף פנה בעצמו לחברי הכנסת אילטוב, לפיד וליברמן כדי לשכנע אותם להצביע בעד הצעת החוק. מוזס אף הצליח להשפיע על חברת הקואליציה הבכירה ומי שכיהנה אז כשרת המשפטים – ציפי לבני לתמוך בהצעת החוק.

עמוד 57

שרים, ותמיד זה עולה. תמיד זה עלה ". גם ירון עצמו העיד כי"עם כולם דיברתי על זה ", ולדבריו – לפחות עם שלושים חברי כנסת. מערכת"ידיעות אחרונות ", ומוזס בראשה, התגייסה אפוא בצורה ניכרת ומשמעותי ת, ובהצלחה בלתי מבוטלת, לקידום חוק"ישראל היום".
סעיף 428
מאמציו של מוזס נשאו פרי. הוא הצליח לייצר רוב להעברת הצעת החוק בקריאה טרומית.
סעיף 429
סיכומה של הנקודה: מוזס עמד בקשר ישיר עם מגיש הצעת החוק, איתן כבל; הוא היה מעורב בהחלטה לדחות את מועד הגשת הצעת החוק; הוא העיר הער ות ביחס לתוכן ההצעה; הוא פעל כדי לגייס תמיכה בקרב חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה; ועוד ועוד.
סעיף 430
אכן, מקובל כי גורמים שונים שלהם אינטרס בחקיקה, עושים לובינג לטובת קידום הליכי חקיקה. יכולתו של מוזס בתחום זה היו מרשימות, והישגיו מרשימים אף הם.
הפוליטי - פרלמנטרי של ראש הממשלה נגד הצעת החוק
סעיף 431
ראש הממשלה הבין ש"ידיעות אחרונות"ו מוזס הצליח ולגייס לטובת הצעת החוק חברי כנסת רבים מהקואליציה ומהאופוזיציה. עד המדינה ארי הרו הסביר שראש הממשלה האמין כי תמיכת חברי הקואליציה בהצעת החוק היא תוצר מהלכיו של מוזס.
סעיף 432
ואכן, מוזס גייס חברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית כדי שיתמכו בהצעת החוק שהגיש כבל. במסגרת עלה חשש כי גם חברי כנסת מהליכוד יתמכו בהצעת החוק. זאת, לכאורה, בניגוד לאינטרס הברור של חברי כנסת ממחנה הימין – שהרי מוכר וידוע כי עיתון"ישראל היום"מזוהה עם השקפת עולם זו.
סעיף 433
הצבעת גורמים בקואליציה בניגוד לעמדת הליכוד עלולה הייתה להוביל למשבר קואליציוני שיפרק את הממשלה. פרח לרנר, שהייתה בזמנו יועצת בכירה של ראש הממשלה, סיפרה על החשש הכבד בסביבת ראש הממשלה כי בכירים בקואליציה, ואף שרים, יצביעו בעד הצעת החוק, גם אם לא יינתן חופש הצבעה.
סעיף 434
ראש הממשלה סבר שישנה חשיבות ציבורית ראשונה במעלה להמשך קיומו של עיתון המקדם דעה ימנית. מעבר לכך, היה ברור שבנסיבות הפוליטיות שהיו קיימות אז, מעבר של"חוק ישראל היום"היה גוזר בהכרח את הפלת הממשלה. ח"כ יריב לוין הבהיר במפורש כי"ברור שזה [ העברת חוק'ישראל היום ': – הח"מ ] יביא לנפילה מ י ידית של הממשלה ". על הדברים העידו גם בכירים בקבוצת"ידיעות א חרונות".
סעיף 435
לאור זאת, במהלכיו בנוגע לחוק"ישראל היום"ביקש ראש הממשלה לא רק ליישם את מדיניותו לגבי חופש העיתונות, אלא גם לשמור על שלמות הקואליציה באותה עת.
סעיף 436
החל מהגשת הצעת החוק על ידי חבר הכנסת איתן כבל בחודש מרץ 2014, פעולותיו של ראש הממשלה בנוגע להצעת החוק נועדו למנוע חקיקה שתפגע בחופש העיתונות ולשמור על שלמות הקואליציה. פעולותיו של ראש הממשלה בקשר להצעת החוק כללו שיחות עם יועצים וחברי כנסת שונים בנוגע לאפשרויות הפרלמנטריות והפוליטיות הקיימות להתמודדות עם הצעת החוק, הן במישור הפרוצדורה הפרלמנטרית, במישור הפוליטי המהותי.
סעיף 437
כאשר הבין ראש הממשלה שיש סיכוי ממשי שהצעת החוק תתקבל על ידי הכנסת, הוא החליט להיאבק בקידומה בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותו. כל העדים העידו שהנחייתו הברורה והעקבית של ראש הממשלה הייתה לבלום את"חוק ישראל היום"בכל כלי פרלמנטרי אפשרי.

עמוד 58

הקואליציה. חלק מדרכי פעולה אלה באו לידי ביטוי במסמך שכונה"תכנית הפעולה"שגובש כבר בחודש אפריל 2014, חודשים לפני הפגישות הרביעית והחמישית עם מוזס בשלהי שנת 2014.
סעיף 439
ככל שחלף הז מן, גיבש ראש הממשלה תוכניות נוספות לסיכול הצעת החוק, יחד עם חברי כנסת מהליכוד, ובכלל זה אלקין ולוין.
סעיף 440
כחלק מתוכניותיו הפרלמנטריות, פעל ראש הממשלה לדחות את מועד ההצבעה על הצעת החוק ( כאמור בסעיף 16 לאישום השני ) ולהעניק חופש הצבעה לחברי הממשלה ( כאמור בסעיף 17 לאישום השני ), כפי שיפורט בהרחבה בהמשך.
סעיף 441
במסגרת בחינת חלופות שונות ונוכח העובדה שהצעת החוק שהונחה על שולחן הכנסת הייתה מובילה לסגירה של עיתון"ישראל היום ", בחנו ראש הממשלה ויועציו גם אפשרות להעביר חוק מרוכך יותר – שיסייע לראש הממשלה להגן על עיתון"ישראל היום ", ככל שהוא לא יצליח לסכל את הצעת החוק לחלוטין. אפשרות זו, הגם שלא הייתה האפשרות הראשונה, ועם זאת, די היה בה כדי לשמור על גיוון מסוים בעיתונות הכתובה – על החשיבות הציבורית הנודעת לכך. ראש הממשלה בחן זאת כ"תוכנית מגירה," למקרה שניסיונותיו לסכל את הצעת החוק שהגיש חבר הכנסת כבל לא יצלחו.

לאמור בסעיפים 22 - 29 לאישום השני

סעיף 442
ראש הממשלה כופר באמור בסעיף 24 לאישום.
סעיף 443
השילוב בין המשמעות ההרסנית של מעבר החוק לחופש העיתונות ו לגיוון בשוק הדעות, לבין ההשלכות לשלמות הממשלה – עיצב את תודעתו של ראש הממשלה ואת נחישותו לעשות כל מהלך פרלמנטרי אפשרי כדי לבלום את המאמצים לסגור באופן אפקטיבי את עיתון"ישראל היום".
סעיף 444
רצונו של ראש הממשלה לשמור על חופש העיתונות ומגוון הדעות בתקשורת הכתובה; הצורך הפוליטי בשמירה על אחדות הקואליציה אל מול הצ עת חוק"ישראל היום "; ויחסיו המורכבים של ראש הממשלה עם קבוצת"ידיעות אחרונות"ומוזס בשנים שקדמו לפגישות – הם שעמדו כרקע וכבסיס לפגישות בין ראש הממשלה למוזס במשך השנים, ובפרט לשיחות המדוברות בשלהי שנת 2014.
סעיף 445
שני הצדדים הגיעו לפגישות עם אמון נמוך במיוחד כל אחד במשנהו, ועם חשדנות רבה לגבי כוונותיו של כל אחד מהם.
סעיף 446
במהלך אותן פגישות דנו ראש הממשלה ומוזס בשמירה על איזון בין חופש העיתונות ומגוון הדעות בתקשורת מצד אחד, לבין יכולתם הכלכלית של גופי תקשורת שונים להמשיך ולהתקיים מן הצד השני.
סעיף 447
ראש הממשלה לא ראה במוזס רק בעל עיתון מתחרה של"ישראל היום ", אלא בעיקר מי שיזם את חוק ישראל היום"ועומד מאחוריו. ראש הממשלה הבין כי מקורה של הצעת החוק שהניח כבל על שולחן הכנסת ידיעות אחרונות ", וכי מוזס הצליח לגייס לטובת קידום החוק מספר רב של חברי כנסת מכל המפלגות, מהאופוזיציה הן מהקואליציה.
סעיף 448
במצב שכזה, סבר ראש הממשלה – ובצדק סבר – כי הגורם הפוליטי שמולו יש להתנהל בקשר לחוק"ישראל היום"אינו חבר הכנסת שהגיש את הצעת החוק, אלא מוזס עצמו. ראש הממשלה הבין, כי ביכולתו של מוזס להשפיע על תוכן הצעת החוק, התזמון בו היא תעלה להצבעה במליאה, עמדתם של חברי כנסת שונים ראש הממשלה – היה מוזס.

עמוד 59

סעיף 449
ניהול השיח עם מוזס לגבי הצעת החוק היה מחויב המציאות בסיטואציה זו, וראש הממשלה נועד עמו כדי לבחון כיצד עליו להתמודד עם הצעת החוק ולנהל את הסיטואציה הפוליטית - ציבורית שנקרתה בדרכו.
סעיף 450
כפי שצוין קודם לכן, בתקופה שקדמה להעלאתה של הצעת החוק לקריאה טרומית, התברר לראש הממשלה מלבד תמיכת מרבית חברי האופוזיציה, הצעת החוק צפויה לזכות לתמיכה משמעותית של חברי כנסת רבים מהקואליציה, ובכלל זאת סיעות שחבריהן ישבו בממשלה באותה עת.
סעיף 451
לתמיכה זו של חברים בקואליציה היו שתי השלכות משמעותיות. ראשית, היא הייתה עלולה להוביל למצב החוק יעבור ( כנלמד מן העובד השהחוק אכן עבר בקריאה טרומית ), באופן שיפגע קשות בחופש הדעות בישראל על ידי סגירת עיתון"ישראל היום"הלכה למעשה. שנית, מעבר של הצעת חוק לה מתנגדים ראש הממשלה וסיעתו, בתמיכתם של חברי כנסת מהקואליציה ושרים בכירים בממשלה, עלול היה להוביל למשבר פוליטי חריף ולחו סר יציבות פוליטית. במצב שכזה התעורר צורך לנסות למנוע משבר קואליציוני חסר תקנה.
סעיף 452
קריאת המפה הפוליטית לפני ההצבעה על הצעת החוק בקריאה טרומית הובילה למסקנה שלהצעת החוק יהיה רוב, והיא הייתה עתידה לעבור בקריאה טרומית בתמיכתם של חברי כנסת מהקואליציה ושרים בכירים.
סעיף 453
במצב כזה, ראש הממשלה טיכס עצה יחד עם מספר יועצים, לפיה הדרך הטובה ביותר לצמצם את הנזק הפוליטי היא מתן חופש הצבעה לחברי הקואליציה בנוגע להצעת החוק וניתוב הצעת החוק לוועדת הכנסת.
סעיף 454
ההחלטה על חופש הצבעה, כך סבר ראש הממשלה בעצת יועציו, תגרום לכך שההצבעה של שרים בכירים וחברי כנסת מהקואליציה בעד חוק"ישראל היום"לא תיראה כ"מרידה"בממשלה ו כהפרת המשמעת הקואליציונית, וניתן יהיה לשמור אחריה על יציבות שלטונית בטווח הקצר.
סעיף 455
במקביל, וכחלק מתוכנית הפעולה לסכל את הצעת החוק, גובש פתרון לפיו אם החוק יעבור בקריאה טרומית, ידאגו חברי כנסת מהליכוד לנתב את הדיונים בהצעת החוק לוועדת הכנסת, על ידי הצעת מספר ועדות שונות לטיפול בהצעת החוק לאחר הקריאה הטרומית. לפי תקנון הכנסת, כאשר מוצעות מספר ועדות שונות, יש להעביר את הדיון לוועדת הכנסת כדי שזו תכריע איזו ועדה תכין את הצעת החוק לקריאות הבאות.
סעיף 456
ועדת הכנסת נוהלה באותה עת על ידי חבר הכנסת יריב לוין מהליכוד. ראש הממשלה ידע כי ניתוב הצעת החוק לוועדת הכנסת יאפשר"לקבור"אותה, הלכה למעשה, באותה ועדה, ולעכב למשך זמן רב את העלאתה להצבעה במליאה. בתור יו"ר ועדת הכנסת, לוין היה מוסמך לדחות את העלאת הצעת החוק לדיון בוועדה, והיא לא הייתה מגיעה להצבעה נוספת במליאת הכנסת – לפחות לא עד שיופעל אולטימטום מצד אחת ממפלגות הקואליציה בנוגע לקידום החוק.
סעיף 457
אלקין סיכם את התוכנית כך: " המלצתי להכריז על חופש הצבעה ולעכב את קידום החוק דרך'קבורתו' בוועדת הכנסת, באמצעות תרגיל פרלמנטרי שכיח. התרגיל הוא לאחר הצבעה על החוק להציע ועדה אחרת

במליאת הכנסת, מה שיביא את החוק לוועדת הכנסת לצורך הדיון וההצבעה באיזו וועדה בדיוק החוק

אמור לידון ]...[ ההמלצה שלי הייתה כמו שאמרתי לך ללכת להגיד קודם כל לא נלחמים עם ראש בקיר כי המדינה יומיים ובסוף נפסיד. ולקבוע את זה בוועדת הכנסת. חד משמעית זה מה שהמלצתי כי ועדת הכנסת ועדה שהייתה אז בשליטת יריב והייתה אמורה לעבור לשליטתי בראשון לינואר וידענו שלא ניתן לחלץ את זה משם".

עמוד 60

סעיף 458
תוכנית פרלמנטרית משולבת זו – מתן חופש הצבעה והעברת הצעת החוק לוועדת הכנסת – אכן יצאה לפועל.
סעיף 459
לצורך מתן חופש הצבעה בנוגע לחוק"ישראל היום ", נדרש היה כי הצעת החוק תעלה בפני ועדת השרים לענייני חקיקה, טרם ההצבעה על הצעת החוק בקריאה טרומית. לכן, התעורר צורך להביא לדחיית מועד ההצבעה, על מנת שהצעת החוק תספיק לעבור בוועדת השרים לענייני חקיקה טרם ההצבעה במליאה.
סעיף 460
ראש הממשלה הבין שעליו לפנות לבוא בדברים עם הגורם הפוליטי הרלו ונטי בעניין הצעת החוק – מוזס.
סעיף 461
זאת הסיבה שהחל מסוף חודש ספטמבר, לקראת פתיחת מושב החורף, ועד ליום 1.11.2014 ( הפגישה השלישית ), יום לפני ההצבעה בוועדת השרים, קיימו ראש הממשלה ומוזס פגישות ביניהם.
סעיף 462
ואכן, בסופו של דבר, דחה כבל ביום 29.10.2014 את מועד ההצבעה בק ריאה טרומית שהייתה מתוכננת לאותו היום.
סעיף 463
בעקבות דחייה זו, עלתה הצעת החוק להצבעה בוועדת השרים לענייני חקיקה ביום 2.11.2014. בהתאם לתוכנית הפרלמנטרית שהתגבשה, במסגרת ישיבת ועדת השרים, הוחלט כי יינתן חופש הצבעה בקריאה הטרומית בקשר ל"חוק ישראל היום ". כאמור, החלט הזו הייתה חלק מתוכניתו הפוליטית של ראש הממשלה לסכל את חקיקתו של"חוק ישראל היום"כפי שהונח על שולחן הכנסת.
סעיף 464
בהצבעה שנערכה בסופו של דבר ביום 12.11.2014, עבר חוק"ישראל היום"בקריאה טרומית ברוב של 43 חברי כנסת שהצביעו בעד החוק, 23 חברי כנסת שהצביעו נגד ו -9 חברי כנסת שנמנעו. בין חברי הכנסת שהצביעו בעד החוק נמנו ראשי מפלגות בקואליציה כגון אביגדור ליברמן, שרת המשפטים דאז לבני, וכן חברי סיעותיהם וחברים בסיעת יש עתיד שישבה גם היא בממשלה באותה עת.
אף שהיה מדובר בכישלון פוליטי לראש הממשלה, כישלון זה היה מצומצם בהשוואה לזה שהיה נגרם אילו הצעת החוק לא הייתה עוברת בוועדת השרים, ואם לא היה ניתן חופש הצבעה.
סעיף 466
אילו לא היה ניתן חופש הצבעה, היה קיים חשש משמעותי שחלק מסיעות הקואליציה היו מצב יעות בניגוד

לעמדת הממשלה והעומד בראשה, מה שהיה עולה כדי הפרת המשמעת הקואליציונית. מעבר החוק כאשר

קיים חופש הצבעה צמצם את ה"השפלה"הפוליטית הפוטנציאלית.
סעיף 467
בהתאם לתוכנית, לאחר שהצעת החוק עברה בתמיכת חברי כנסת רבים מהקואליציה ( תוך הימנעות מהפרה מפורשת של המשמעת הקואליציונית ), תועד בפרוטוקול הדיון חבר הכנסת אלקין מציע שהצעת החוק תידון בוועדת חוץ וביטחון, בעוד חבר כנסת אחר הציע שהיא תועבר לוועדת הכספים. בהתאם לתקנון הכנסת, " ר הכנסת יולי אדלשטיין הפנה את הצעת החוק לוועדת הכנסת, כדי שזו תכריע לאיזו ועדה תועבר הצעת החוק.
סעיף 468
התוכנית לעכב את הצעת החוק הצליחה, לפחות באופן זמני.
סעיף 469
לטענת המאשימה בסעיף 28 לאישום השני, לאחר אירועים אלה ארי הרו ויריב לוין נפגשו בביתו של הרו, הייתה מתקיימת לב קשתו של ראש הממשלה – אין בכך דבר. מכל מקום, שיח בדבר מתווים חלופיים להצעת החוק התקיים ביוזמתו של לוין. יריב לוין הבהיר, כי שיח זה בינו לבין הרו התעורר בעקבות פניות ישירות של גורמים ב"ידיעות אחרונות"אליו כדי למצוא פת רון מבחינתם ל"עניין ישראל היום"ממילא,. ניסיונה של המאשימה להציג את הפגישה בין יריב לוין וארי הרו כ"פעילות שלטונית"מצד ראש הממשלה לקידום מתווה חקיקה מרוכך, נעדר אחיזה במציאות.

עמוד 61

אמור בסעיפים 30 - 43 לאישום השני – הפגישות המאוחרות

סעיף 470
כאמור, ההחלטה של חברי קואליציה לתמוך בהצעת החוק לימדה את ראש המ משלה שהוא איבד את השליטה בקואליציה. ראש הממשלה גם הבין שהתוכנית שהציע אלקין לא תספיק, ובמוקדם או במאוחר הצעת החוק תעבור גם בקריאה ראשונה. גם בשל כך החליט ראש הממשלה לפזר את הכנסת.
סעיף 471
בנסיבות אלה, פוטרו השרים יאיר לפיד וציפי לבני מהממשלה ביום 2.12.2014, וביום 3.12.2014 עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק לפיזור הכנסת התשע עשרה.
סעיף 472
פיזור הכנסת פגע באופן משמעותי בתוכניתם של קבוצת"ידיעות אחרונות"ו מוזס לפעול להעברת חוק ישראל היום"בתמיכת הרוב שהיה לחוק בכנסת התשע עשרה, בשני אופנים. ראשית, פיזור הכנסת מאפס"את הליכי החקיק ה, כך שגם אם תוגש הצעת החוק מחדש בכנסת העשרים, יהיה צורך להעלותה להצבעה בקריאה טרומית כבראשונה. שנית תוצאות הבחירות לכנסת העשרים לא היו ידועות באותה עת,, ולא ניתן היה לדעת אם גם לאחר הבחירות יהיה רוב שיתמוך בהצעת החוק אם לאו. מוזס היה עלול לאבד את הסיטואצי ההייחודית, מבחינתו, בה יש לו רוב להעברת חוק שייפגע משמעותית ביריבו המסחרי.
סעיף 473
ראש הממשלה הבין שפיזור הכנסת טרף את הקלפים, אך לא סתם את הגולל על הניסיונות לסגור או לפגוע בעיתון"ישראל היום ". ככל שראש הממשלה היה מפסיד בבחירות לכנסת העשרים, והסיעות שתמכו בחוק ישראל היום"היו זוכות למושבים רבים יותר בכנסת, חוק"ישראל היום"היה מוגש מחדש לכנסת ועובר בקלות את שלבי החקיקה.
סעיף 474
ראש הממשלה חשש ממצב בו כלי התקשורת העיקרי שמייצג את הציבור הימני בישראל ומגוון את שוק הדעות, ייסגר בעקבות חקיקה שכזו.
סעיף 475
כדי להיערך לתרחיש זה, התחדשו השיחות בין ראש הממשלה ומוזס בנוגע להצעת החוק, במה שמכונה על ידי המאשימה"שלוש הפגישות המאוחרות"בשנת 2014. במהלך פגישות אלו דנו ראש הממשלה ומוזס בין היתר על מתווה חלופי של הצעת החוק, שיצמצמם את השפעתו של העיתון"ישראל היום"על עיתון"ידיעות אחרונות ". היה ברור לראש הממשלה ולמוזס, כי לצד השני יש אינטרס נוגד בקיומן של הפגישות, ולכן פגישות אלה נוהלו בחשדנות מיוחדת, כאשר שני הצדדים מודעים לכך שלצדדים אינטרסים נוגדים, שהצד השני לא אומר אמת במהלך הפגישות, ו שישנם אירועים רבים ושונים שמתרחשים מאחורי הקלעים.
סעיף 476
לאורך השנים, " ידיעות אחרונות"ומוזס הלינו על הפגיעה של"ישראל היום"בשוק העיתונות הכתובה בשל מה שכונה על ידם כ"דאמפינג".
בסיס תובנה זו, דנו מוזס וראש הממשלה בחוק אפשרי במתווה מרוכך, כחלופה לחוק"ישראל היום" בנוסחו באותה עת. המטר ההייתה למצוא מתווה שמחד גיסא, יגביל את האפשרות של"ישראל היום"לבצע את ה"דאמפינג"האמור, במגוון דרכים; ומאידך גיסא, לא יוביל לסגירתו של"ישראל היום ", כפי שהיה

עמוד 62

סעיף 478
השיח של ראש הממשלה עם מוזס על חוק מסוג זה היה טקטי בלבד. לראש הממשלה לא הייתה כוונה העביר חוק מסוג זה במועד בו נערכו השיחות. ראש הממשלה נערך לכל התרחישים האפשריים בנוגע לתוצאות הבחירות והשפעתן על שמירת חופש העיתונות בישראל.
סעיף 479
ראש הממשלה ניצח בסופו של דבר בבחירות לכנסת העשרים ואף הקים ממשלה ללא הסיעות שתמכו בחוק ישראל היום"מתוך הקואליציה בכנסת התשע עשרה: יש עתיד, ישראל ביתנו והתנועה.
סעיף 480
במטרה למנוע הישנות של העלאת הצעת חוק המסכנת את חופש העיתונות ומשתיקה קול ימני צלול וברור, בדמות חוק"ישראל היום ", דאג ראש הממשלה לקבוע במסגרת ההסכמים הקואליציוניים שחתם הליכוד עם שותפותיו סעיף שכונה בשלב מאוח ר יותר"סעיף התקשורת ". סעיף זה נוסח בהסכמים הקואליציוניים כדלקמן:
הממשלה תנהיג רפורמות מקיפות בשוק התקשורת. סיעת הליכוד ויתר הסיעות המצטרפות לקואליציה מתחייבות לתמוך ברפורמות הללו. כמו כן, סיעות הקואליציה וחבריהן, לא יתמכו בהצעות חוק בתחום התקשורת בלא אישו ר שר התקשורת. סיעות הקואליציה וחבריהן יתנגדו לכל יוזמה ו / או הצעה בתחום התקשורת, ששר התקשורת יתנגד לה.
סעיף 481
הכוונה של הסעיף ברורה – הסיעות שהצטרפו לקואליציה התחייבו שלא לתמוך בחוק"ישראל היום ", ככל שחוק כזה יונח פעם נוספת על שולחן הכנסת. ראש הממשלה הקדים תרופה למכה ומנע מראש פגיעה בחופש העיתונות והגיוון הפוליטי בתקשורת הכתובה.
סעיף 482
אולם, כאמור, ראש הממשלה נערך לתרחיש אפשרי נוסף, בו הוא יפסיד בבחירות ותוקם ממשלה בהנהגת המפלגות שתמכו בחוק"ישראל היום ". במצב שכזה היה מתרחש בסבירות גבוהה ביותר התרחיש המרכזי ממנו חשש ראש הממשלה, בו חוק"ישראל היום"בנוסחו באותה עת יעבור בקלות בכל הקריאות בכנסת העשרים, ועיתון"ישראל היום"המבטא את עמדת הציבור תומך הימין, ייסגר.,
סעיף 483
חוק שכזה היה מחזיר את ישראל אחורה למצב בו התקשורת הישראלית התאפיינה בחד גוניות מחשבתית המייצגת דעות מצד אחד בלבד של המפה הפוליטית.
סעיף 484
לצורך היערכות לתרחיש כזה, בחר ראש הממשלה להקליט חלק מפגישותיו עם מוזס. לשיקול זה הצטרף אף החשש כי מוזס עצמו מקליט את פגישותיהם וכי הוא יעשה שימוש מניפולטיבי בהקלטות. ות כניתו של ראש הממשלה הייתה, כי אם אכן יגיע מצב בו"כלו כל הקיצין"והוא יפסיד בבחירות ו"חוק ישראל היום" יוגש מחדש, הקלטות השיחות יפורסמו לציבור הרחב. ראש הממשלה הבין שיש לו הזדמנות להפיק הוכחה שאמורה הייתה להראות שקבוצת"ידיעות אחרונות"מונעת מאינטרסים; שלמוזס יש השפעה על חברי כנסת; ושהוא זה שעומד מאחורי חוק"ישראל היום" – קרי, להוכיח ש"ידיעות אחרונות"ומוזס אינם מציגים עיתונות ניטרלית, אלא נוקטים עמדה פוליטית ברורה ומתערבים בפעילות הפרלמנטרית של כנסת ישראל.
סעיף 485
פרסום ההקלטות היה פוגע בלגיטימציה הציבורית של חוק"ישראל היום ", ואפשר שאף היה גורם לכך שהחוק לא היה עובר, ועיתון"ישראל היום"היה ממשיך להתקיים ולשמור על הגיוון בתקשורת הכתובה – למרות הפסד של ראש הממשלה בבחירות.
סעיף 486
מכל מקום, עצם ההקלטה מלמד שלא התרחשה כל עבירה, ובוודאי שראש הממשלה לא סבר שמתבצעת הממשלה, שיש לו ניסיון רב בניהול סיטואציות פוליטיות, יקליט עצמו – ביודעין – מבצע עבירה פלילית, פשוט אינה מתקבלת על הדעת.

עמוד 63

סעיף 487
בשיחות לא כרך ראש הממשלה את סיקורו ב"ידיעו ת אחרונות"בקידום הצעת החוק, ובניגוד לטענת המאשימה – לא ביקש ליצור אצל מוזס את הרושם כי הוא בוחן את קידום היתכנות החקיקה ( כאמור בסעיף 39 לכתב האישום ). למעשה, הדברים נסתרים מתוך כתב האישום עצמו; כאמור בסעיף 40 לכתב האישום, ביום 13.12.2014 הודיע ראש הממשלה למוזס, כי המתווה המוצע על ידו אינו אפשרי.
סעיף 488
ניתן היה לצפות, כי מי שמבקש לכרוך בין הדברים כדי להיטיב את סיקורו, לא יבוא לבעל הדבר ויריבו הפוליטי – מוזס, ויודיע לו, מפורשות, כי הוא אינו עתיד לקדם את החוק המבוקש על ידו. היפוכם של דברים; לכאורה, על פי התזה שאותה מקדמת המאשימה, חזקה על ראש הממשלה שהיה נוהג הה י פך. ראש הממשלה לא פעל כך, אלא הודיע למוזס את שהודיע. זוהי ראיה ברורה העומדת בסתירה חזיתית לתזת כתב האישום.
סעיף 489
חשוב לציין שהאמור בסעיף 41 לאישום השני – כאילו מוזס פעל לטובת ראש הממשלה בכך שהצניע כתבה שלילית בעניינ השל הגב'נתניהו, ובכך שדאג לפרסום שלילי נגד בנט – לא היה ולא נברא.
סעיף 490
חומר החקירה גדוש ראיות לכך שלקבוצת"ידיעות אחרונות"היו אינטרסים אחרים בפרסום ביחס לבנט והמפלגה בראשה הוא עמד. עורך Ynet, ערן טיפנבורן, העיד כי הכתבה בעניינו של בנט פורסמה משיקולים ענייני ים, וכי הוא שינה את הכותרת כך שהאצבע תופנה לבנט משום שמדובר בכותרת"סקסית"יותר כלשונו, שתמשוך יותר עניין. טיפנבורן הסביר שההחלטה לשנות את הכותרת כך שתתקוף את בנט פרסונלית הייתה החלטה אישית שלו, מבלי שקיבל הוראות או הנחיות"מלמעלה ". טיפנבורן התעקש, לאורך כ לחקירתו, שמוזס לא היה מעודכן ביחס לכתבה – לא לפני פרסומה ואף לא בדיעבד. עד כדי כך היה עיקש טיפנבורן בדעתו, שגם כשהחוק ר ים איימו עליו הוא ייחקר באזהרה, הוא חזר והבהיר שההחלטה בעניינו של בנט הייתה החלטה שלו, ללא מעורבות כלשהי מצד מוזס.
תרה מכך; ביום בו פור סמה הכתבה בעניין בנט, הכותרת הראשית של עיתון ידיעות אחרונות הייתה כותרת שלילית מובהקת נגד ראש הממשלה: " ברגע האחרון: נתניהו ניסה לסגת מהבחירות ".
סעיף 492
הטענה כי מוזס ניסה"לעזור"לראש הממשלה באמצעות פרסום כתבה שלילית ( ושולית למדי ) על בנט, בה בעת שראש הממשלה הותקף בעמוד השער של"ידיעות אחרונות"אינה מתקבלת על הדעת.,
הטענה כאילו כתבה שלילית בעניינה של הגב'נתניהו הוצנעה בעיתון בעקבות הפגישה הרביעית, משוללת יסוד. חוקרי המשטרה לא שאלו ולו שאלה אחת בנושא את הכתבים והעורכים ב"ידיעות אחרונות ". הם לא בדקו למה הכתבה פורסמה, מי הורה למקם אותה היכן שמוקמה, האם היה ראוי למקם אותה במקום אחר, ועיקר העיקרים – האם מוזס התערב בנושא. שעה שהנושא לא נחקר, ממילא אין אפשרות לטעון כי הכתבה בעניינה של הגב'נתניהו נדחקה לשולי העיתון כמחווה שהעניק מוזס לראש הממשלה.
סעיף 494
מעניין לציין, שהכתבה בעניינה של הגב'נתניהו לא פורסמה רק בשולי העיתון, אלא פורסמה במקביל גם באתר Ynet. ברור כי אין מדובר ב"הטבה"כלל, אלא דווקא בהמשך המתקפה העקבית של"ידיעות אחרונות"נגד ראש הממשלה ורעייתו.
סעיף 495
וממילא, מתמליל השיחות עולה שראש הממשלה לא סבר שלמוזס יש יד ורגל בכתבה השלילית נגד בנט בשיחות של השניים. עובדה זו מתיישבת עם הנלמד מחומר החקירה - מוזס לא עדכן את אנשי קבוצת ידיעות אחרונות"אודות קיומן של השיחות שקיים עם ראש הממשלה באותה עת".

עמוד 64

סעיף 496
נציין עוד, כי לא רק שבין הפגישה הרביעית לחמישית מוזס לא ביצע פעולות, ולו ראשוניות, כדי להיטיב עם ראש הממשלה מבחינת הסיקור בקבוצת"ידיעות אחרונות ", כנטען בסעיף 41 לאישום השני, אלא שבתקופה שבין הפגישה הרביעית לחמישית"ידיעות אחרונות"רק הגביר את התוקפנות נגד ראש הממשלה ובני משפחתו, כאשר כותרות רבות של העיתון באותה התקופה תקפו את ראש הממשלה באופן אישי ושלילי במיוחד.

אמור בסעיפים 44 - 46 לאישום השני

סעיף 497
טענת כתב האישום היא כי הסיבה לכך שראש הממשלה לא דחה מיד את הצעת השוחד ( המוכחשת ) של מוזס, היא משום שראש הממשלה רצה לגרום למוזס להשפיע על אופן סיקורו בכלי התקשורת שבקבוצת ידיעות אחרונות"בתקופת הבחירות".
לדחות טענה זו. האינטרס של ראש הממשלה בקיום הפגישות עם מוזס היה הגנה על שלמות עיתון ישראל היום ", כמייצג הציבור הימני וככלי תקשורת המבטיח גיוון דעות בעיתונות הכתובה, ועל שלמות הקואליציה אותה הוביל. בפגישות ביניהם ראש הממשלה לא ראה בדברים שאמר לו מוזס כ"הצעת שוחד" כפי שטוענת המאשימה. לה י פך, השיח ביניהם היה שיח לגיטימי.
סעיף 499
למעשה, מוזס מעולם לא הציע לראש הממשלה שוחד כלשהו. את דבריו של מוזס באותן פגישות ניתן להגדיר בדרכים רבות, אך בוודאי שבעולם המושגים שקדם לחקירה ב"תיק 2000 ", אף אחד, ובוודאי שלא ראש הממשלה, לא ראה באמירות מסוג זה לגבי סיקור תקשורתי"הצעת שוחד".
סעיף 500
כפי שצוין לעיל, מערכת היחסים בין ראש הממשלה לבין מוזס הייתה מתוחה במשך שנים, והיא ידעה עליות ומורדות, בין היתר על רקע המתקפות האישיות של קבוצת"ידיעות אחרונות"את ראש הממשלה מחד גיסא, וה"חרם"הנטען של ראש הממשלה כלפי קבוצת"ידיעות אחרונות ", מאידך גיסא.
סעיף 501
חלק מהתוכן עליו שוחחו ראש הממשלה ומוזס לאורך השנים נעשה לשם"הנמכת הלהבות"בין הצדדים וניהול מערכת יחסים תקינה בין ראש הממשלה לאחד מגופי התקשורת הגדולים בישראל מפעם לפעם ( כפי שהציעו עזור ונמרודי ). מוזס אכן רצה לשפר את היחסים עם ראש הממשלה, כיוון שהוא הבין שאותו"חרם" כלפי קבוצת"ידיעות אחרונות"פוגע באיכות הסיקור הפוליטי של כלי התקשורת בקבוצת"ידיעות אחרונות".
סעיף 502
אולם, בשום שלב מוזס וראש הממשלה לא כרכו בין סיקור בקבוצת"ידיעות אחרונות"לבין הצעת החוק בעניין"ישראל היום ". בוודאי שבשום שלב ראש הממשלה לא ראה עצמו כמי שמנהל שיח על הצעה, הכורכת בין סיקורו התקשורתי בקבוצת"ידיעות אחרונות"לבין קידום חקיקה או כל היבט אחר הנוגע לתפקידו הציבורי.
סעיף 503
הפרשנות שמעניקה המאשימה לאמירות מסוימות בשיחות המוקלטות חוטאת למכלול ומנוגדת להקשרם של הדברים ולעובדה הברורה שראש הממשלה לא שיתף פעולה בנוגע לאופן סיקורו בקבוצת"ידיעות אחרונות ", כפי שיוסבר בהמשך.
סעיף 504
זאת ועוד; ראש הממשלה סבר, כי מוזס לא התכוון לשנות את אופן הסיקור של ראש הממשלה בקבוצת המוקלטות, לפיהם אין לו יכולת לשלוט בתכנים שמפרסמים כותבים בכירים ב"ידיעות אחרונות ", כגון נחום ברנע, סימה קדמון ויגאל סרנה.

עמוד 65

סעיף 505
מכל מקום, מחומרי החקירה עולה, כי מוזס לא היה מעורב באופן יום יומי בתכנים המתפרסמים ב"ידיעות אחרונות "; הוא לא עירב את אנשי קבוצת"ידיעות אחרונות"בפגישותיו עם ראש הממשלה, וגם לאחר אותן פגישות הוא לא חרג מהשגרה שבה הוא לא התערב בתכנים שפורסמו בקבוצה.
סעיף 506
בעוד שראש הממשלה סבר, והיה לו יסוד טוב לסבור, כי למוזס מהלכים רבים בזירה הפוליטית, וכי

ביכולתו לקדם את"חוק ישראל היום"ולהביא לחקיקתו – ראש הממשלה לא האמין שלמוזס יש כוונה רצון להשפיע על אופן הסיקור ב"ידיעות אחרונות".

סעיף 507
כיוון שראש הממשלה לא ראה בדבריו של מוזס כ"הצעת שוחד" ( כנטען בסעיף 44 לאישום השני ), ברי כי לא ניתן לטעון שהמשך השיח לאחר אותה"הצעה" – שאינה הצעה – מהווה עבירה של הפרת אמונים. בתודעתו של ראש הממשלה לא התגבשה אותה תודעה לה טוענת המאשימה. בפשטות, ראש הממשלה לא סבר כי מוצע לו"שוחד".
סעיף 508
נוכח זאת, מטרתו של ראש הממשלה בניהול השיח עם מוזס לא הייתה השגת"סיקור חיובי"כלפיו.
סעיף 509
אכן, ראש הממשלה – ככל פוליטיקאי ואיש ציבור – מעוניין להביא לידיעת הציבור את פועלו באמצעות התקשורת. אפילו המאשימה עצמה נוהגת כך, תדיר. ואולם, גם אם ראש הממשלה ביקש להימנע מעוינות של בעל שליטה בכלי תקשורת כלפיו, כמקובל, הרי שעולה בבירור מתמלילי הפגישות הנטענ ות כי ראש הממשלה דווקא לא פעל להשגת"סיקור חיובי"ב"ידיעות אחרונות"באמצעות מוזס.
סעיף 510
הוכחה ניצחת לכך היא כי אמצעים שונים – כגון שיח ישיר בין ארי הרו ועורכי"ידיעות אחרונות"ו אתר Ynet והוספת כתב לבחירתו של ראש הממשלה למדור הדעות של"ידיעות אחרונות" – הועלו מזה תקופה,

וראש הממשלה לא הרים את הכפפה ולא ביקש לממש אמירות אלה. ולראיה, רון ירון נשאל על אודות קשר

כשלהו עם ארי הרו והשיב – " לדעתי לא דיברתי איתו מעולם ". גם ערן טיפנבורן נשאל על אודות ארי הרו והשיב – מעולם לא נפגשנו ומעולם לא דיברנו"."
סעיף 511
אם ראש הממשלה הי הכה מעוניין בשינוי חיובי בסיקור בעניינו בקבוצת"ידיעות אחרונות"עד כדי כך שהמשיך שיח שהמאשימה מכנה אותו בדיעבד כ"שיח שוחדי ", מדוע לא אימץ את אותם אמצעים שמוזס הזכיר בפניו?
סעיף 512
ממילא, עצם התזה של המאשימה לפיה ראש הממשלה המשיך בשיח עם מוזס, למרות שלא הייתה לו כוונה לקבל את"הצעת השוחד"ולקדם את חוק"ישראל היום ", כדי לגרום למוזס להשפיע לטובה על סיקורו בתקופת ניהול שיח, משוללת היגיון.
אם נניח לצורך הדיון כי מוזס הוא בעל כוחות להשפיע באופן עמוק על התכנים המתפרסמים ב"ידיעות אחרונות," מהו הטעם בשיפור כלשהו בסיקו ר ( באמצעות מוזס ) לתקופה תחומה, שבה כביכול ראש הממשלה ממשיך בשיח עם מוזס ומהתל בו, כאשר מובן כי אמת סופה להתגלות, ומהר? הרי, אפילו לפי גרסת המאשימה ראש הממשלה לא התכוון לקדם את חוק"ישראל היום ". מוזס היה מבין זאת בשלב מסוים, וקרוב, וברור שהוא לא היה מגיב לכך באדישות.
סעיף 514
והנה, כבר במהלך הפגישה החמישית ראש הממשלה הבהיר בעצמו למוזס שאין היתכנות להעביר את החוק שלא ניתן להעביר את החוק בתקופה זו – מוזס יזעם. ברוח זו ממש העיד הר ו, כי בעקבות הדברים שאמר ראש הממשלה בפגישה החמישית, מוזס כעס עד מאוד. אם ראש הממשלה רצה"לדחות את הקץ"כדי לקבל סיקור טוב יותר בתקופת הבחירות, מדוע שיעדכן את מוזס בכך שאין אפשרות להעביר את הצעת החוק בכנסת הנוכחית.

עמוד 66

סעיף 515
והלוא, אם למוזס אכן הרצון והיכולת להשפיע ע להסיקור, ממילא צפוי כי לאחר שהאמת תתברר, תגיע מתקפה חריפה יותר, על אותו סיקור חיובי"לשעתו "; ואף צפוי היה כי אותה מתקפה הייתה מתרחשת דווקא בתקופת בחירות.
ברור מדוע אין ממש בטענת המאשימה בסעיף 45 לאישום השני, שלפיה ראש הממשלה המשיך בשיח עם מוזס במטרה לג רום לאחרון להשפיע על סיקורו בקבוצת"ידיעות"בתקופת הבחירות. הפגישות הרביעית והחמישית התקיימו בימים בהם התפזרה הכנסת, משמע כתשעים יום לפני קיום הבחירות. מדובר בתקופה רחוקה יחסית ממועד הבחירות. פוליטיקאי מנוסה כמו ראש הממשלה לא חשב שסיקור חיובי במשך מספר ימים, זמן רב לפני הבחירות, הוא שישפר את סיכוייו לזכות פעם נוספת בבחירות. כאמור, כל

זאת שעה שישנו חשש ברור – אם מקבלים את שיטת המאשימה – כי דווקא בסמוך לבחירות"תתהפך

הקערה ", והסיקור של ראש הממשלה יהא שלילי ביותר.
סעיף 517
לא רק שאין היגיון ברצון של ראש הממשלה לשפר את הסיקור דווקא בין הפגישה הרביעית לחמישי ת; אלא שגם בפועל בחינת הפרסומים בכלי התקשורת של קבוצת"ידיעות אחרונות"בתקופה בה התנהל השיח בין ראש הממשלה ומוזס, אותה תקופה בה לשיטת המאשימה רצה ראש הממשלה לקבל סיקור חיובי, מראה לא היה שיפור כלשהו לטובה באותה עת. לה י פך, פרסומים שליליים רבים נגד ראש הממשלה ובני

משפחתו הופיעו בכלי התקשורת של קבוצת"ידיעות אחרונות ". פרסומים שליליים אלה התגברו במיוחד

בתקופת הזמן הקצרה שבין הפגישה הרביעית לפגישה החמישית. באותה עת פורסמו כותרות ראשיות שליליות במיוחד נגד ראש הממשלה ב"ידי עות אחרונות" – כך, למשל, הכותרת הראשית של העמוד הראשון של"ידיעות אחרונות"ביום 9.12.2014 זעק ה"נתניהו בזיגזג "; ובכותרת המשנה נכתב"הליכוד החדש: ימני יותר, קיצוני יותר ". עוד באותה תקופה פורסם פרסום שלילי ונבזי במיוחד בפייסבוק של אחד מכתבי ידיעות אחרונות"נגד בנו של ראש הממשלה.
סעיף 518
בנסיבות כאמור, ברור שראש הממשלה לא סבר, ובטח שלא המשיך לסבור, שעצם ניהול השיח ישפיע על אופי הסיקור שלו בקבוצת"ידיעות אחרונות".
בכל הנוגע למצג שלטענת המאשימה ראש הממשלה הציג למוזס בדבר פעולותיו, תיאוריה של המאשימה רחוקים מן המציא ות. המאשימה טוענת בסעיף 44 לאישום השני כי ראש הממשלה"נקט פעולות כחלק מהצגת אפשרות של ממש שיעשה שימוש בכוחו השלטוני ובתפקידו הציבורי הרם על מנת לקדם את החקיקה המיטיבה עם הנאשם מוזס".
סעיף 520
אלא שלראש הממשלה אין כוח שלטוני בחקיקה. גם לשיטת המאשימה, ראש הממשלה לא הציג למוזס מצג לפיו הוא יעשה שימוש בסמכות ייחודית כלשהי כראש ממשלה לקידום החוק, אלא לכל היותר יצביע בהצבעה רגילה בעד החוק, כמו כל חבר כנסת. קולו של ראש הממשלה במליאה שווה לקולם של חברי כנסת אחרים. כחבר כנסת, ראש הממשלה הוא ראשון בין שווים. אין, אם כן, בסיס לטענת המאשימה כי ראש הממשלה הציג למוזס מצג לפיו הוא יעשה שימוש בכוחו השלטוני, שהרי זה אינו קיים.
סעיף 521
חשוב להתעכב על נקודה זו. בסעיף 44 לאישום השני, טוענת המאשימה כי בכך שראש הממשלה הציג בפני ידיעות אחרונות "", הוא ביצע עבירה של הפרת אמונים.

עמוד 67

סעיף 522
למעשה, במילים"מכובסות ", טוענת המאשימה כי הצגת מצג כאילו בכוונת ראש הממשלה להצביע בעד"חוק ישראל היום," תוך שהוא מצוי בניגוד עניינים, עולה כדי ניגוד עניינים בהליך חקיקה. שכן, לשיטת המאשימה, ראש הממשלה מציג מצג שיצביע בעד החוק, לא משיקולים אידיאולוגיים אלא בשל אינטרס ים אחר ים.
סעיף 523
אלא שלהווי ידוע, שהדין אינו מכיר בכך שהצבעה בפרלמנט יכולה להתבצע"בניגוד עניינים ". זאת, כיוון שכלל לא יכול להתקיים ניגוד עניינים בכל הנ וגע להצבעת חברי הכנסת במליאה והליכי חקיקה.
סעיף 524
מדובר בכשל בסיסי נוסף העומד ביסוד האישום השני.
סעיף 525
מטעם זה, ככל הנראה, ניסה נסח כתב האישום לטעון כי ראש הממשלה הציג אפשרות"שייעשה שימוש בכוחו השלטוני ", כדי לקרב את העניין לשדה"המנהלי"שכלל לא רלבנטי למקרה זה, הואי לובהליכים פרלמנטריים עסקינן.
סעיף 526
חברי כנסת מצביעים על מה שבמשפט מנהלי עשוי היה להיחשב ל"ניגוד עניינים"כ ענ י ין של יום ביומו. כך, למשל, חבר כנסת שאשתו מורה יכול שיצביע על העלאת שכר המורים, ובכך יזכה לתועלת כלכלית אישית. הדין הקיים אינו אוסר זאת.
סעיף 527
אלא שאי אפשר להתחמק מטענתה הבסיסית של המאשימה כי ראש הממשלה יצר אצל מוזס מצג כאילו בכוונתו להצביע בעד חוק"ישראל היום ", ובכך עבר עבירה של הפרת אמונים. אולם, אם לא קמה עבירה כאשר חבר כנסת מצביע בעודו מצוי בניגוד עניינים; בוודאי לא ניתן לטעון שקמה עבירה בכך שחבר כנסת מצי ג מצג כאילו בכוונתנו להצביע בעודו מצוי בניגוד עניינים.
סעיף 528
לסיכום חלק זה: לא ניתן להגיע למסקנות המשפטיות אליהן מגיעה המאשימה באישום זה על בסיס העובדות הקיימות. כל אחד מהשלבים הנדרשים כדי להגיע למסקנתה של המאשימה אינו מתקיים בפני עצמו.
סעיף 529
ראשית, לא הועלתה הצעת שוחד בפגישות שנערכו בין ראש הממשלה ומוזס. כמפורט לעיל, ראש הממשלה לא סבר כי ברצונו או בכוונתו של מוזס לשנות בדרך כלשהי את הסיקור בקבוצת"ידיעות ". ממילא לא בוצעה כריכה בין הליכי החקיקה לבין סיקורו של ראש הממשלה בכלי התקשורת של קבוצת"ידיעות אחרונות ".
סעיף 530
שנית, גם אם היה מתקיים השלב הראשון ומוזס התכוון להציע הצעת שוחד, ולא היא, הרי שראש הממשלה לא הבין כך את פני הדברים, ומבחינתו הצעה שכזו לא הוצעה.
סעיף 531
הטענה לפיה"סיקור חיובי" – שלא היה – יכול להוות"מתת"לצורך עבירת השוחד לא הומצאה באותה תקופה. לפיכך, הצעה הקשורה לסיקור בקבוצת"ידיעות אחרונות"כאמור, בתקופה הרלוונטית, לא היתה יכולה לגבש מודעות אצל ראש הממשלה לכך שמדובר בהצעת שוחד. והרי, עד לחקירת תיקי \"\" ו - 4000 ", אף לא אחד העלה בדעתו כי הצעה נטענת לסיקור חיובי – שלא היה – עשויה להיות הצעת שוחד; ואף לא אחד סבר כי סיקור חיובי הוא טובת הנאה. בנסיבות אלו, ברי כי ראש הממשלה לא ראה בדבריו של מוזס הצעת שוחד, וממילא הוא לא הבין ולא יכול היה להבין שיש פסול כלשהו במעשיו של מוזס.
סעיף 532
כלומר, גם אם נאמר כי ישנה חובה אקטיבית החלה על עובד ציבור לנהוג כך או אחרת כאשר מוצעת לו הציבור מזהה בזמן אמת את הצעת השוחד – כהצעת שוחד ( לפסיקה לפיה כדי שתתקיים עבירה של קבלת שוחד, עובד הציבור צריך להבין שמה שניתן או הוצע לו הוא אכן שוחד, ראו: ע"פ 3954/94 מדינת ישראל גיורא לב [ 28 עמ '], נא ( 2 ) 529 ( 1997 ) עמ ', 541; ע"פ 794/77 יורם מיכאל חייט נ'מדינת ישראל לב (, 2 ) 127 1978 ) עמ ', 129; ע"פ 521/87 מדינת ישראל נ'שמואל עינב מה (, 1 ) 418 ( 1990 ) עמ ', 436; ע"פ 8027/04 שמעון אלגריסי נ'מדינת ישראל ( 23.2.2006 ), פסקה 9) אם עובד הציבור לא מבין את הדברים באופן זה,. ממילא אי אפשר לייחס לו עבירה כלשהי בשל אי דחיית ההצעה.

עמוד 68

סעיף 533
שלישית, גם אם היה מדובר בהצעת שוחד ( ולא כך היא ), וגם אם ראש הממשלה היה מבין שהוצעה לו הצעת שוחד ( ולא כך היא ), ממילא מעשיו המתוארים של ראש הממשלה – שלא קיבל את ההצעה, ולא התכוון לקבל אותה – לא עולים לכדי עבירה כלשהי, ודאי שלא עבירה של הפרת אמונים – מכ פורט בהרחבה לעיל.

אישום שלישי – תיק 1000

הממשלה כופר בכל המיוחס לו באישום זה, למעט העובדות בהן יודה במפורש, כמפורט להלן.
החקירה מבקשת לחקור אדם ולא חשד לביצוע עבירה
סעיף 534
חומר החקירה שהועב ר לעיון ההגנה מלמד, כי חקירת ראש הממשלה לא נפתחה, וגם לא התנהלה כחקירה רגילה – שבה מבקשות הרשויות לברר חשד לביצוע עבירה פלילית.
סעיף 535
משטרת ישראל ביצעה חקירה אמורפית, כללית ונטולת גבולות שהמטרה שלה היא לאתר חשד לביצוע עבירה כלשהי שבוצעה לכאורה על ידי ראש הממשלה.
סעיף 536
חוקרי המשטרה פעלו כמי שיש להם"כרטיס פתוח"המאפשר להם ללקט כל בדל של רכילות, העיקר שיהיה קשור לראש הממשלה.
, חומרי החקירה הראשונים שנאספו בקשר לאישום השלישי, הם חקירותיהם של העיתונאי בן כספית, של ראש לשכת ראש הממשלה לשעבר גיל שפר, ושל נהגו של יאיר נתני הו, רועי רוזן. החקירות של השלושה נסובו סביב שלל רכילויות ו"טענות אווירה ", ללא יד מכוונת או חשד ברור.
סעיף 538
במהלך הדיון שהתקיים בפני בית המשפט הנכבד ביום 15.11.2020 התברר שככל הנראה עוד קודם לפעולות חקירה אלה, בוצעו פעולות חקירה נוספות בעניינו של ראש הממשלה, בנ ושאים שונים ומשונים, שאוגדו והוגדרו בדיעבד על ידי המשטרה כ"תיק 1000 הישן ". חומרים אלה טרם הועברו לעיון ההגנה, ואולם מתיאור הדברים על ידי המאשימה בדיונים ובמסמכים השונים, ברור כי חומרים אלה מחזקים את הטענה שהחקירה נגד ראש הממשלה לא נוהלה בשל חשד לביצוע עביר ות קונקרטיות, אלא בשל רצון לאתר, ויהי מה, חשד לביצוע עבירות על ידי ראש הממשלה – מבלי לדעת אילו עבירות בוצעו ואילו עובדות מקימות את אותם מעשי עבירה מדומיינים. המטרה הייתה אחת, לאתר עבירות שבוצעו אל ידי ראש הממשלה.
סעיף 539
מכל מקום, בשלב מסוים החליטו חוקרי המשטרה, ללא כל הסבר, לחקור את נהגו של מר יאיר נתניהו. שתי חקירותיו נסובו כולן סביב שהייתו של מר יאיר נתניהו יחד עם חבריו בדירה שהייתה בבעלות פאקר במלון רויאל ביץ '. חומר החקירה לא מסביר כיצד התברר לחוקרים אודות אירוע זה, מהו מקור המידע, מדוע

עמוד 69

סעיף 540
משלב זה, בוצעו על ידי המשטרה פעולות חקירה רבות שעסקו במלון רויאל ביץ' – הוצאו צווי חיפוש ותפיסה; נחקרו עובדי המלון; וכאמור, נחקר נהגו של מר יאיר נתניהו, בסוגיה אחת ויחידה – שהייתו של מר יאיר נתניהו במלון רויאל ביץ'.
סעיף 541
נודה ונתוודה, לא הבנו מה החשד שעלה מעובדה זו.
סעיף 542
מדוע שהייה של מר יאיר נתניהו בחדר במלון רויאל ביץ'מקימה עבירה כלשהי?! כיצד שהייתו של מר יאיר נתניהו קשורה ורלוונטית לראש הממשלה? לשאלות אלה אין מענה כיום.
סעיף 543
מכל מקום, חקירת חשד זה היא שהובילה בסופו של יום להגשת האישום השלישי בעניינו של ראש הממשלה.
סעיף 544
ראוי לציין בתמצית, שמהמסמכים שהעברה המאשימה ביום 7.1.2021, לאחר שחויבה להעביר את אישורי היועץ המשפטי לממשלה, עולה בבירור כי כלל פעולות החקירה שבוצעו בחודשים ספטמבר - דצמבר 2016 בקשר לאישום השלישי, בוצע ושלא כדין בהיעדר אישור היועץ המשפטי לממשלה, כמצוות סעיף 17 לחוק יסוד: הממשלה.
סעיף 545
בקשה מתאימה ומפורטת מוגשת בנושא בד בבד עם מענה זה, ולכן לא נרחיב בנושא.
היסודי באישום השלישי – מיזוג, חיבור והלחמה
סעיף 546
עיקרו של האישום השלישי עוסק במתנות שלטענת המאשימה ני תנו לראש הממשלה ולרעייתו מאנשי העסקים ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר. לטענת המאשימה מדובר במתנות שניתנו לראש הממשלה בזיקה לתפקידו כראש הממשלה, ולכן קבלתן מקימה לשיטתה עבירה של הפרת אמונים.
סעיף 547
אלא שכתב האישום אינו מבחין בין המעשים המיוחסים לראש הממשלה לבין מעשים המ יוחסים לרעייתו. למעשה, המאשימה ביצעה לאורך כל האישום השלישי הלחמה מלאכותית בין ראש הממשלה ורעייתו, כאילו מדובר באדם אחד, ולא בשני אנשים המהווים ישויות משפטיות נפרדות ומובחנות ( נפנה כדוגמה לסעיפים 2 ב,)( 8, 9, 11, 15, 16, 18 לאישום השלישי ).
סעיף 548
כהמשך ישיר להלחמה מלאכותית זו בין מתנות שלטענת המאשימה ניתנו לראש הממשלה לבין מתנות שלטענת המאשימה ניתנו לרעייתו, המאשימה אף סכמה את סך כל המתנות יחדיו וזאת מבלי לבצע הבחנה כלשהי בין המתנות שניתנו לשיטתה לראש הממשלה לבין המתנות שניתנו לשיטתה לרעייתו.
אף שמדובר בזוג נשוי לא ניתן ליצור מיזוג שכזה ביניהם ולהתעלם מהיותם ישויות משפטיות נפרדות., המעשים שהמאשימה טוענת שנעשו על ידי כל אחד מהם צריכים היו להיות מפורטים ומיוחסים לכל אחד בנפרד. הדברים נכונים ביתר שאת משעה שרעיית ראש הממשלה אינה נאשמת בהליך, וראש הממשלה ורעייתו אינם נאשמים בצוותא חדא במסגרת כתב האישום שהוגש.
סעיף 550
עמימותו של האישום השלישי אינה מתמצה רק בהלחמה בין קבלת מתנות על ידי ראש הממשלה לבין קבלת מתנות על ידי רעייתו. כתב האישום נעדר פירוט עובדתי מספק בדבר נסיבות ביצוע העבירות לכאורה, ובכלל המועדים שבהם התקבלו המתנות, זהות מוסר המתנות, זהות מקבל המתנות וזהות מבקש או יוזם המתנות.

עמוד 70

הרלוונטית ", מבלי לפרט מועדים קונקרטיים בתוך תקופת הזמן, בהם לטענת המאשימה נמסרו המתנות. טענת המשיבה כאיל ו"טובות ה הנאה"התקבלו באמצעות עובדיו של מילצ'ן לא זכתה לפירוט הולם, ולא ניתן לדעת מי לשיטת המאשימה העניק את המתנות ולמי הן נ י תנו.
סעיף 553
המאשימה לא מציינת בכתב האישום גם את האירועים שבהם לשיטתה התקבלו המתנות. כך למשל, בסעיף
סעיף 8
נטען כי המתנות ניתנו במסגרת"אירועים חברתיים ", אולם המשיבה לא טרחה לפרט מתי התרחשו אותם אירועים חברתיים נטענים. מדובר בטענה כללית וחסרת מסוימות.
סעיף 554
בנוסף, כתב האישום נוקט בלשון כוללנית ולא מחייבת בנוגע לעצם מסירת המתנות וזהות נותני ומקבלי המתנות בכל הזדמנות.
סעיף 555
לא ניתן להתמודד ברצינות עם טענה לפי הניתנו מתנות ב"מועד כלשהו"וכי"לעיתים"מתנות אלה הועברו ידי"מישהו מטעמו של מילצ'ן"ל"עובד כלשהו בבית ראש הממשלה ", מבלי שיפורט מתי ניתנו אותן מתנו ת, על ידי מי ניתנו ולמי אותן מתנות ניתנו.
סעיף 556
עמימות זו שבכתב האישום פוגעת באופן מהותי ביכולתו של המבקש להתמ ודד עם טענות המשיבה כנגדו. המפלילה של המאשימה מבוססת על שורה של הנחות יסוד חסרות אחיזה במציאות
סעיף 557
כאמור כתב האישום מייחס לראש הממשלה עבירה של הפרת אמונים בכך שקיבל מחבריו, מילצ'ן ופאקר,, מתנות.
סעיף 558
כדי לה פוך אירוע שאין בו חותם של פליליות, לעבירה פלילית, כתב האישום עושה את הפעולות הבאות: . הוא מצמצם את מידת הקשר החברי בין ראש הממשלה לבין מילצ'ן; . הוא קובע שראש הממשלה החל לקבל סיגרים רק לאחר שהחל לכהן כשר אוצר; . הוא טוען שלא מדובר בכלל במתנות שנתן מילצ'ן לראש הממשלה אלא בטובות הנאה שניתנו בזיקה לתפקיד; . הוא מצרף שמפניות שקיבלה הגב'נתניהו לסיגרים שקיבל ראש הממשלה; . הוא מוסיף שטובות ההנאה לא ניתנו מתוך רצון טוב של הנותן, אלא מתוך דרישה של המקבל, כשהוא מערבב וממזג, בכוונת מכוון, בין אופן קבלת השמפניות לבין אופן קבלת הסיגרים; . והוא סוכם את השמפניות והסיגרים למספר אחד משל הם ניתנו בהזדמנות אחת ולאדם אחד.,
סעיף 559
מדובר בתזה עובדתית מרובת שלבים וקונסטרוקציות שאין לה אחיזה במציאות ובחומר הראיות, והיא נוצרה כדי להפוך בצורה מלאכותית אירועים לגיטימיים לעבירה פלילית.

לאמור בסעיפים 1 - 3 לאישום השלישי – החברות האמיצה בין ראש הממשל הלמילצ'ן

סעיף 560
בין ראש הממשלה למילצ'ן התקיימה חברות אמיצה משך שנים ארוכות. מערכת יחסים קרובה זו

עמוד 71

סעיף 561
לצורך התזה המפלילה המאשימה מתיימרת לשוות למערכת היחסים החברית אופי אינטרסנטי – בעל זיקות וקשרים שונים "" כהג דרתה בסעיף 2 לאישום. אולם לא כך הדבר. הפעולות שעשו אחד עבור שני, הן פרי החברות הקרובה ורבת השנים בין ראש הממשלה ומילצ'ן. לא פחות ולא יותר.
סעיף 562
ראש הממשלה ומילצ'ן הכירו לראשונה בשנת 1996.
סעיף 563
הקשר בין ראש הממשלה לבין מילצ'ן התהדק דווקא לאחר הבחירות בשנת 1999 בהן הפסיד ראש הממשלה ולמעשה היה חסר אופק פוליטי, ובלשונו של ראש הממשלה"פגר פוליטי".,
סעיף 564
אלא שעובדה זו לא תואמת את התזה המפלילה, ולכן נשמטה מכתב האישום.
סעיף 565
במסגרת הקשר החברי ההדוק בין מילצ'ן לראש הממשלה – השניים שוחחו בטלפון אחת למספר ימים; הם נהגו להיפגש לעיתים יחד עם בנות זוגם לארוחות משותפות; ואף נהגו לציין יחד חגיגות ושמחות משפחתיות.
סעיף 566
ראש הממשלה ראה במילצ'ן כחברו הקרוב, אולי הקרוב ביותר.
סעיף 567
השיח החברי בין ראש הממשלה ומילצ'ן כלל שיחות עמוקות, גם בנושאים אישיים ביותר. מילצ'ן היה מתקשר אל ראש הממשלה מכל מקום בעולם, כדי לשוחח ולהיוועץ עם חברו הקרוב – נתניהו. על אף המרחק בין מקום מושבם, השניים היו נפגשים באופן תדיר, לעיתים מדובר היה בביקורים ספונטניים, לעיתים שניהם ולעיתים בנוכחות משפחתית. הקשר וההערכה ההדדיים בין ראש הממשלה לבין מילצ'ן התבטא גם בכך שראש הממשלה היה מתייעץ עם מילצ'ן בנושאים שונים. במסגרת החברות, שהתגבשה בשנים בהן ראש הממשלה היה מחוץ לחיים הציבורים, מילצ'ן נהג לתת לראש הממשלה סיגרים במתנה. לחבריו הקרובים של ראש הממשלה, ידוע היה שהוא חובב קריאת ספרים ועישון סיגרים.
סעיף 568
ויובהר: הסיגרים שניתנו במתנה לראש הממשלה הם חלק טבעי ממערכת היחסים הקרובה עם מילצ'ן – כאשר אלה ניתנו לראש הממשלה שלא בזיקה לתפקיד ציבורי ולא לצורך אינטרסנטי אחר.

אמור בסעיפים 4 - 6 לאישום השליש י – החברות עם פאקר

חברות בין ראש הממשלה לבין פאקר התאפיינה בקשר כמעט אבהי. פאקר העריך את ראש הממשלה וראש הממשלה הבי ע דאגה עמוקה אליו. הקשר החברי שנוצר עם פאקר היה לא רק עם ראש הממשלה, אלא גם עם בני משפחתו. פאקר בילה לא פעם בחברת בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו.
סעיף 570
בין ראש הממשלה לבין פאקר הייתה חברות קרובה, כאשר ראש הממשלה ובני משפחתו דאגו לפאקר ותמכו , מבלי שיש לפאקר אי נטרס כלכלי בישראל. באופן טבעי לחברות בין השניים, ראש הממשלה נחלץ לסייע כאשר מצבו הרפואי של פאקר ה ת דרדר.
סעיף 571
במסגרת החברות, אשר במהלכה התארחו בבתיהם הסמוכים, נתן פאקר סיגרים במתנה לראש הממשלה. הסיגרים ניתנו כחלק מן החברות והשכנות הטובה, ובהיעדר זיקה לתפקידו הצ יבורי של ראש הממשלה ממילא, לפאקר לא היו אי נטרסים כלכליים בישראל.)

עמוד 72

סעיף 572
ראש הממשלה קיבל, מפעם לפעם, סיגרים מחבריו מילצ'ן ופרקר, כפי שחברים נותנים מתנות זה לזה. ראש הממשלה לא דרש סיגרים. תשורות אלה נ יתנו מרצונם הטוב והחופשי של מילצ'ן ופאקר, כחלק מהדרך שבה הם ביטאו את החברות העמוקה ביניהם.
סעיף 573
דרישה לא באה מצידו של ראש הממשלה. מתן הסיגרים נעשה מרצונו הטוב והחופשי של מילצ'ן, כחלק מהחברות העמוקה בינו לבין ראש הממשלה. הניסיון לייחס לראש הממשלה פעולות ביחס לשמפניות שקיבלה רעייתו, ככל שנעשו, ושממילא אינן קשורות לראש הממשלה, נידון לכישלון.
סעיף 574
בניגוד לנטען בסעיף 8 לכתב האישום, מילצ'ן נהג להעניק לראש הממשלה סיגרים, מתנות ומחוות אחרות הרבה לפני שחזר לחיים הציבוריים. יתרה מזו: לשיטת המאשימה עצמה, הענקת הסיגרים החלה בשנת 2003 ונמשכה באופן תדיר עד שנת 2016. יוצא שגם כאשר ראש הממשלה קיבל החלטות שפגעו באינטרסים של מילצ'ן; ויותר מכך – גם כאשר ראש הממשלה היה באופוזיציה, מילצ'ן המשיך להעניק לראש הממשלה סיגרים במתנה, ולא חדל מנוהג זה נוכח פעולות רגולטוריות בעלות פוטנציאל מזיק לענייניו הכלכליים או כאשר נתניהו איבד מכוחו הפוליטי.
סעיף 575
במילים אחרות, טיב החברות אף הוא לא הושפע מהשינויים במעמדו של ראש הממשלה. חברות זו, שהתהדקה בשנת 1999 לאחר שראש הממשלה הפסיד בבחירות, הוסיפה להתקיים כאשר ראש הממשלה חזר לחיים הציבורים, נותרה אמיצה גם כאשר הוא הפסיד בבחירות וכיהן כיושב ראש האופוזיציה ( החל מחודש אפריל 2006 קשרי החברות לא השתנו גם כאשר ראש הממשלה פעל בניגוד לאינטרסים של מילצ'ן.). והנה, בכל אותה עת, היה מעמדו של ראש הממשלה אשר היה – מילצ'ן העניק לו, מפעם לפעם, סיגרים במתנה – כחלק מהחברות ההדדית.
סעיף 576
מדובר בעובדות שמתנגשות חזיתית עם התזה המפלילה של המדינה, כאילו ראש הממשלה קיבל ממילצ'ן סיגרים"בזיקה לתפקידו".
לדחות גם את ניסיון המאשימה לייחס לראש הממשלה אחריות ביחס לקבלת שמפניות על ידי רעייתו.
סעיף 578
ראש הממשלה לא דרש שמפניות; ראש הממשלה לא קיבל שמפניות; ראש הממשלה לא צרך שמפנ יות; ראש הממשלה לא א והב שמפניות; ככלל ראש הממשלה לא ידע מתי והאם מתקבלות שמפניות. ככל שגב ', נתניהו קיבלה או דרשה שמפניות, זה עניינה שלה. ראש הממשלה גם לא היה מודע להיקף השמפניות הנטען שקיבלה הגב'נתניהו – ככל שקיבלה. מאליו ברור, כי ראש הממשלה והגב'שרה נתנ יהו הן ישויות נפרדות ולא ניתן לייחס לראש הממשלה פעולות שנעשו, אם נעשו, על ידי רעייתו.
סעיף 579
כתב האישום מערבב, מאחד וממזג בין ראש הממשלה לבין רעייתו משל היו ישות אחת, תוך הפרה ברורה של עקרונות היסוד במשפט הפלילי. חומר החקירה מבחין הבין היטב בין השניים. הדברים באים לידי ביטוי, בין היתר, בהודעותיהם של מילצ'ן, עד המדינה ארי הרו, נהגו של מילצ'ן יונתן חסון וכיו"ב. כולם, ללא יוצא הכלל מבחינים בין ראש הממשלה לבין רעייתו, כאשר מעשיה אינם מעשיו, ולהיפך.
סעיף 580
מבלי לגרוע מכלליות ההכחשה לעיל, מובהר כי ראש הממשלה כופר בסכומים בהם נקבה המאשימה בחלק של האישום. שווים הכספי הנטען של השמפניות והסיגרים שניתנו על ידי מילצ'ן ופאקר לכאורה, מבוססים על השערות, הערכות כלליות וניחושים.
סעיף 581
שיטת החישוב "" בכתב האישום של כמויות השמפניות שניתנו לכאורה, יס ודה בהערכות גסות, והיא השמפניות והסיגרים שניתנו לכאורה על ידי פאקר ומילצ'ן לראש הממשלה ולרעייתו.

עמוד 73

סעיף 582
חשוב לציין, כי סכימת שווין של המתנות, שעורכת המאשימה בכתב האישום, כושלת לא רק במישור העובדתי, אלא גם במישורים נוספים.
סעיף 583
כתב האישום מבטל את פריסת המתנות בציר הזמן, ומצייר את הדברים באופן מעוות. ראש הממשלה לא קיבל סיגרים במאות אלפי שקלים. הוא קיבל מחברו הטוב מילצ'ן סיגרים בעיקר במהלך ביקורים חברתיים. ראש הממשלה חווה את הדברים – לא חבר שמרעיף עליו סכומי כסף, אלא חבר טוב שמע ניק לו סיגרים בנסיבות חברתיות. בתחושה הסובייקטיבית של ראש הממשלה, הסיגרים לא נצברים ולא יכולים להצטבר. הדברים נכונים ביתר שאת שעה שהסיגרים הם מוצר מתכלה. הם לא הצטברו זה לזה. כשם שאנחנו לא סוכמים כמה צעדים פסענו במשך חמש שנים. זהו הטבע האנושי, וכתב האישום מתעלם ממנו במכוון.
סעיף 584
הטענה בסעיף 11 לכתב האישום, כאילו מילצ'ן העניק"קו אספקה"של סיגרים עבור ראש הממשלה נשללת מכך שראש הממשלה רכש לעצמו ובעצמו סיגרים ( באמצעות אחרים ). הדברים עולים מעדויותיהם של המדינה ארי הרו, של ראש לשכתו של ראש הממשלה לשעבר גיל שפר, של ראש הסגל של ראש הממשלה דוד שרן, ומעדויות נוספות.
סעיף 585
סעיף 12 לכתב האישום מבקש לייחס לראש הממשלה קבלת תכשיט שניתן לרעייתו לכבוד יום הולדתה. גם כאן מבצע כתב האישום מיזוג והדבקה אסורים. העובדה שראש הממשלה היה מודע לכך שהגב'נתניהו קיבלה ממילצ'ן תכשיט, לבקשתה ולרגל יום הולדתה, אינה הופכת את קבלת התכשיט על ידי הגב'נתניהו, לקבלת תכשיט עבור ראש הממשלה בזיקה לתפקיד.
סעיף 586
בכל מקרה, בדומה לקבלת השמפניות והסיגרים, אין פסול בקבלת תכשיט במתנה. אין חולק כי התכשיט ניתן לגב'נתניהו במתנה לכבוד יום הולדתה. העובדה כי תכשיט ניתן אגב יום הולדת, היא נסיבה שמדגישה התכשיט לא ניתן בזיקה לתפקידו של ראש הממשלה, אלא כמתנה בין חברים.
סעיף 587
הדברים עולים בבירור גם מהחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז מ. מזוז, בעניינו של אולמרט, נגדו הוגשה תלונה על כך שקיבל עטי יוקרה במתנה מאנשי עסקים. אחד העטים ניתן לאולמרט לרגל יום הולדתו ידי איש העסקים טסלר. היועץ המשפטי לממשלה הודיע שאין מקום לפתוח בחקירה פלילית נגד אולמרט, הגם שבשלב מאוחר יותר עסק אולמרט בענייניו של טסלר, וזאת שכן:
]...[ באשר לעט שניתן על ידי מר טסלר – ממצאי הבדיקות העלו, כי המדובר ככל הנראה בעט בשווי של מאות שקלים, אשר ניתן למר אולמרט כמתנת יום הולדת, על ידי מר טסלר, עמו הוא מיודד שנים רבות. בהקשר זה יצוין, כי גם איש ציבור רשאי לקבל מתנות מידידים, ולא כל מתנה מקימה את החשד לקבלת טובת הנאה בלתי כשרה. בוודאי כשהמדובר במתנה שניתנה לראש הממ שלה לרגל יום הולדתו, עובדה אשר מהווה, כש לעצמה, אינדיקציה לכאורה, לכך שלא מדובר במתנה שניתנה לו'באשר הוא עובד ציבור ', כמצוין בסעיף 2 לחוק שירות הציבור ( מתנות ), תש"ם - 1979.
סעיף 588
אם הדברים נכונים ביחס לעט שניתן במתנה לעובד הציבור לכבוד יום הולדתו; הם נכונים מקל וחומר, ביחס למתנה שניתנה לאשת איש הציבור ליום הולדתה; ומקל וחומר בן בנו של קל וחומר, נוכח כלל הנסיבות שאפפו את החברות בין ראש הממשלה למילצ'ן.
סעיף 589
העובדה שאין פסול או בעיה בקבלת התכשיט נובעת גם מכך שראש הממשלה קיבל חוות דעת משפטית שהתירה לגב'נתניהו לקבל תכשיט ממילצ'ן לכבוד יום הולדתה. ראש הממשלה התייעץ גם עם ד"ר וינרוט

עמוד 74

אמור בסעיף 21 לאישום השלישי – אירועים שהתיישנו

" הפעולות השלטוניות"הנטענות המתוארות בסעיף 21 לכתב האישום – התיישנו זה מכבר.
סעיף 591
פעולות אלה פ ורטו בכתב האישום, בניסיון פסול להשחיר את ראש הממשלה, כאילו ביצע מעשים המקימים עבירה של הפרת אמונים. ואולם, ממילא אין לאירועים אלה משמעות משפטית, נוכח התיישנותם.
סעיף 592
ואולם, פטור בלא כלום אי אפשר, וראש הממשלה יתייחס בתמצית גם לאירועים אלו:
באשר להקמת מיזם משותף יחד עם איש העסקים ההודי ראטן טאטא – אין חולק, כי המיזם שהוצע הינו בעל חשיבות לאומית ובינלאומית ראשונה במעלה. כדי לקדם את המיזם הגיעה משלחת של טאטא לשורה של אתרים פוטנציאליים בישראל ונפגשה עם גורמים בכירים נוספים בישראל כגון הנשיא, מנכ"ל משר ד ראש הממשלה ושר הרווחה, יצחק הרצוג.
המיזם הוצג לראש הממשלה כמיזם של שלום, ולא כמיזם כלכלי שקשור למילצ'ן. לראש הממשלה לא הייתה ידיעה על קיומו של קשר כלכלי בין מילצ'ן לטאטא – אם בכלל. ראש הממשלה גם לא ידע אם יש למילצ'ן כוונה להפיק רווחים מהמיזם.
גם הטענות ביחס לעיסוקו של ר אש הממשלה בנושאים הנוגעים לערוץ 10 משוללות יסוד.
למילצ'ן לא היה אינטרס ממשי בערוץ 10 החל משנת 2009. לכן, לא ניתן לטעון שראש הממשלה פעל בניגוד עניינים כלשהו כאשר טיפל בענייני ערוץ 10 ממועד זה ואילך.
בכל מקרה, כאשר ראש הממשלה עסק בסוגיות הקשורות לערוץ 10 העיסוק היה דווקא לרעת הערוץ, ונגד את האינטרסים של מילצ'ן, ככל שהיו לו כאלה. ראש הממשלה פעל בשלב מסוים כדי להגביל את הערוץ, ורק בעקבות עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז, הערוץ לא נסגר בסופו של יום.

אמור בסעיפים 23 - 32 לאישום השלישי – ויזה

סעיף 593
לשיטת כתב האישום, ראש הממשלה פעל בניגוד עניינים בכך ששוחח עם שגריר ארצות הברית בישראל, דן שפירו, ועם מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, בנושא קבלת ויזה לארצות הברית עבור מילצ'ן. כתב האישום מכנה פעולות אלה – " פעולות חריגות מול גורמי הממשל בארצות הברית" ( סעיף 61 ב ()( 1) לאישום השליש י.)
סעיף 594
בחינת פעולותיו של הנאשם באספקלריה כללית, תוך הבנת הרקע שהוביל לדחיית הבקשה להארכת הוויזה מחייבת את המסקנה לפיה ראש הממשלה קיים את השיחות בדיוק בהתאם למצופה ממנו, ביחס לאדם שתרם לביטחונה של המדינה לאורך עשרות שנים.
סעיף 595
במשך עשרות שנים פעל מילצ'ן, באופן גלוי וסמוי, כדי לסייע לאינטרסים החשובים ביותר של מדינת ישראל.
סעיף 596
רוב פעילותו של מילצ'ן לאורך השנים נותרה חסויה מעיני הציבור, ובצדק נותרה. לא מדובר במי"שנקלע" לעזרה מקרית, אלא למי שהעמיד עצמו בס יכון ממשי כדי לתרום תרומה משמעותי ת לביטחון מדינת ישראל. מילצ'ן, החבר ות שלו והקשרים שייצר בעולם – היו נכס למדינת ישראל.
סעיף 597
תרומה זו של מילצ'ן למדינת ישראל היא הסיבה שברבות הימים עוכבו הליכי חידוש הוויזה של מילצ'ן לארצות הברית. נסביר.

עמוד 75

להת ייעץ בנושא עם ראש הממשלה. ראש הממשלה המליץ למילצ'ן להתראיין לתוכנית, מתוך מחשבה שהדבר יהיה חיובי עבורו ועבור מדינת ישראל.
סעיף 599
בין היתר, בעקבות המלצה זו של ראש הממשלה, ניאות מילצ'ן להתראיין לתוכנית עובדה. במהלך חודש נובמבר 2013 פורסם הריאיון בערוץ 2.
סעיף 600
בעקבות הר יאיון, התפרסמו כתבות רבות באתרי חדשות בעולם, לפיהן מילצ'ן עזר לסוכנות הביון הישראלית, ולמעשה סייע בסתר לישראל בפיתוח תוכנית הגרעין שלה.
סעיף 601
שבועות ספורים לאחר הפרסומים הרבים ביחס לפעילותו של מילצ'ן ולקשריו עם סוכנויות הביון הישראליות, ניגש מילצ'ן לשגרירות ארצו ת הברית בישראל כדי לחדש את הוויזה. אלא שלתדהמתו, נמסר שבקשתו הועברה לבחינת הפקידים האמריקאים וטרם אושרה.
סעיף 602
מילצ'ן הבין כי תרומתו לביטחון המדינה, שנחשפה במעט בתוכנית"עובדה," עומדת לו עתה לרועץ. מילצ'ן פנה לשורה של גורמים, ובכלל זה לשגריר ארצות הברית בישרא לדן שפירו ולראש הממשלה, בבקשה שיראו מה ניתן לעשות ביחס לבעיה שנוצרה לו בקבלת ויזה – בעיה שנוצרה בשל הסיוע שלו למדינת ישראל.
סעיף 603
ראש הממשלה שוחח בנושא עם דן שפירו, וביקש ממילצ'ן להיות עימו בקשר ישירות. כמו כן, ככל הנראה בשיחה שהתקיימה בין ראש הממשלה למזכיר המד ינה האמריקאי, ג'ון קרי, הבהיר ראש הממשלה לקרי שהוא לא מתערב בשיקולים של הגורמים המוסמכים בארצות הברית ביחס להחלטה האם להאריך למילצ'ן את הוויזה. יחד עם זאת, ראש הממשלה ביקש למנוע טעות וציין בפני קרי שאין למילצ'ן קשר לת וכנית הגרעין הישראלית.
סעיף 604
דבריו של ראש המ משלה היו ברורים ומתבקשים – הייתה לו אחריות מדינית וחובה מוסרית לעדכן ביחס לסטאטוס של מילצ'ן; הוא לא ביקש להתערב בשיקולים של הגורמים המוסמכים בארצות הברית, וממילא לא הייתה לו סמכות להתערב בשיקולים אלה; כל שעשה ראש הממשלה זה להעמיד את הדברים על דיוקם.
סעיף 605
ראש המ משלה חש גם באי נעימות, משום שהעיכוב שנוצר הוא תוצאה של הריאיון שהעניק מילצ'ן לת וכנית עובדה ", כאשר ראש הממשלה ייעץ למילצ'ן לקחת חלק בתוכנית.
סעיף 606
ראש הממשלה היה צריך לפעול כפי שפעל מתוקף האחריות של המדינה כלפי האנשים הפועלים לסייע לה; ובוודאי שלא ביצע פעולה חר יגה בשל החברות האישית בינו לבין מילצ'ן, אלא פעולה מתבקשת והכרחית כדי לסייע למי שפעל עבור האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל משך שנים רבות.
סעיף 607
מכל מקום, בסופו של דבר, ההחלטה על מתן הוויזה ניתנה על ידי הרשות האמריקאית המוסמכת בעניין . לפי חומר הראיות, מילצ'ן פעל במספר דרכים ואפיקים כדי לקבל את הוויזה. אין אינדיקציה בחומר שדווקא שיחותיו הקצרות של ראש הממשלה שינו במאום.
סעיף 608
מעניין להתייחס בהקשר זה לפסק הדין שניתן רק לאחרונה בעניינו של רוי מוצפי ( ת"פ 4637-12-15 ). מוצפי הועמד לדין בחשד כי העניק שוחד לשר הביטחון לשעבר פואד בן אליעזר ז"ל ובתמורה למתת כמו גם לחברות בין השניים, סייע לו מר בן אליעזר ז"ל בקבלת אשרות כניסה לחברה שלמוצפי היה אינטרס כלכלי ברור בהן. בית המשפט בעניין מוצפי קבע כעניין עובדתי שבין מר בן אליעזר ז"ל התקיימו יחסי חברות קרובים ( עמ' 115 להכרעת הדין ) וכ י מר בן אליעזר סייע למוצפי בשתי הזדמנויות שונות בכל הקשור לקבלת האשרה ( עמ' 130 להכרעת הדין.) מוצפי מהווה סטייה מן השורה. בהקשר זה קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, כי פ עילותו של מר בן אליעזר תאמה את האינטרסים של מדינת ישראל; וכי"גם גורמים נוספים ובהם סילבן שלום ואהוד ברק סייעו במימוש אינטרסים אלה, מבלי שנטען כי מדובר בפעולות פסולות ( עמ '" 133 להכרעת הדין בעניין מוצפי ).

עמוד 76

סעיף 610
הכרעת הדין בעניין מוצפי, בהקשר זה, מתאימה מקל וחומר לענייננו. הכרעת הדין קבעה כי פעולה תקינה למימוש אינטרס לגיטימי לא תגיע לרף הפלילי, גם אם נעשתה בעניינו של חבר. כך בדיוק היה בענייננו.
סעיף 611
הנה כי כן, ראש הממשלה לא ביצע פעולה חריגה כלשהי, אלא פעל בהתאם לחובותיו המוסריות והלאומיות.

אמור בסעיפים 33 - 38 לאי שום השלישי

סעיף 612
לשיטת התזה המפלילה, ראש הממשלה הפעיל את סמכויותיו עבור אינטרסים האישיים של מילצ'ן בכך שהוא שוחח פעמיים, במהלך פגישות מקצועיות עם יאיר לפיד, שכיהן בזמנו כשר אוצר, והביע תמיכה בהארכת פטור הניתן לתושבים חוזרים מדיווח ומתשלום מס הכנסה.
סעיף 613
סמכותו של ש ר האוצר בעניין זה קבועה בהוראת סעיף 14 ד )( לפקודת מס הכנסה, לפיה שר האוצר רשאי להאריך את הפטור לעשר שנים נוספות, כאשר התושב החוזר מוכיח כי תרם תרומה מיוחדת למדינת ישראל. הוראת סעיף 14( ד ) קבעה כי תקנות אלה צריכות להיות מ ותקנות תוך שישה חודשים מיום תיקון החוק. לפי חומר החקירה, תקנות כאמור, לא הותקנו.
סעיף 614
לראש הממשלה אין זיכרון כי מילצ'ן פנה אליו בנושא; ולכל היותר, אם נערכה שיחה שכזו, זו היתה שיחה כללית בה דובר על החוק באופן כללי, ללא נגיעה לעניינו הפרטני של מילצ'ן.
מילצ'ן העיד כי הוא לא פנה לראש הממשלה כדי שיס ייע בעניין הארכת הפטור ממס לתושב חוזר, לכל היותר, יכול להיות שמילצ'ן סיפר לראש הממשלה בשיחת חולין כי הוא שוחח עם לפיד בעניין התנאים הארכת הפטור. לא יותר ולא פחות.
סעיף 616
בכל מקרה, ראש הממשלה בוודאי לא ביקש מלפיד כי זה יסייע למילצ'ן בעניין, ואם שוחח על הנושא עם לפיד הרי שהשיחה הייתה כללית והתמקדה ברצונו לעודד משיכת ישראלים חזרה לישראל.
לשיטת המאשימה, כל שעשה ראש הממשלה, הוא לציין בשתי הזדמנויות, באופן כללי את עמדתו העקרונית בקשר להארכת הפטור. מדובר באמירה כללית ועקרונית ולא בהתייחסות פרטנית לעניינו של מילצ'ן, כשממילא מדובר בסוגיה שאינה בתחום סמכותו של ראש הממשלה.
סעיף 618
דבריו אלו של ראש הממשלה לא הובילו לפעולות מצידו של לפיד, או מצד מאן דהוא אחר; וממילא הארכת הפטור לעשר שנים נוספות לא נעשתה.
סעיף 619
למעשה, לראש הממשלה כלל לא הייתה סמכות בנושא, הוא לא עסק בעניינו של מילצ'ן, הוא לא ביצע פעולה שלטונית כלשהי, בוודאי שלא כדי לבחון אפשרות להיטיב עם מילצ'ן.
סעיף 620
יצוין, כי לשיטת המאשימה, מי ש פ על לכאורה בניגוד עניינים בכל הקשור לבחינת האפשרות להאריך את הפטור לתושבים חוזרים היה שר האוצר, יאיר לפיד, שלו הייתה הסמכות לקבוע תקנות לשם הארכה זו. לפיד קיים שתי ישיבות בנושא הארכת הפטור עם מילצ'ן, כאשר בישיב האחת שהתקיימה בביתו של לפיד, נכחו גם עורך דינו של מילצ'ן ויועצת משרד האוצר. בעקבות אותה פגישה, לפיד אף הנחה את יועצת משרד זאת עשה לפיד שכ הוא מצוי – לשיטת המאשימה – בניגוד עניינים, בשל חברותו ארוכת השנים עם מילצ'ן, עבודתו אצל מילצ'ן בתחילת דרכו, ותמיכת מילצ'ן בהקמת מפלגת"יש עתיד"בראשה עומד לפיד.

עמוד 77

אמור בסעיפים 39 - 55 לאישום השלישי – רעיון בוסרי למיזוג ר שת - קשת

פי הנטען, ראש הממשלה עשה שימוש בסמכויותיו המקצועיות לטובת מילצ'ן בכך שסייע למילצ'ן בענייני רגולציה הנוגעים לקידום עסקת מיזוג בין החברות"רשת"ו"קשת ".
סעיף 623
חשוב להבין, כי במועדים בהם עוסק כתב האישום, מיזוג רשת - קשת היה בבחינת רעיון ואפילו פחות מזה מדובר בביצה שלא באה לעולם.
סעיף 624
בין השלב שבו הדברים אחזו ועד לשלב השלמת המיזוג – פעור התהום עמוקה. נדרש היה שבעלי המניות של קשת ורשת יסכימו באופן עקרוני למיזוג; נדרש היה לקיים משא ומתן בין מילצ'ן וגורמים נוספים בדבר הצטרפותו כמשקיע ברשת; נדרש היה לסכם על מיזוג שתי החברות; נדרש היה לקבל את אישור הממונה על ההגבלים העסקיים; ובסוף, נדרש היה לקבל את אישור מועצת הרשות השנייה, הסוברנית להחליט כרצונה.
סעיף 625
במועדים לגביהם מתייחס כתב האישום, מיזוג רשת - קשת היה אפוא, רעיון תיאורטי, מעין משאלת לב – לא יותר.
סעיף 626
ממילא, בשלב טרום עוברי שכזה, אין מה לדב ר על סיוע רגולטורי, שהרי שמילצ'ן והבעלים של קשת ורשת נדרשו לעבור משוכות משמעותיות כדי שמיזוג יהפוך מרעיון אמורפי לחי בעל היתכנות. שיחות כלליות בעניין היו מעין גישוש כשסיוע רגולטורי בכלל לא היה רלוונטי.,
הטענה בכתב האישום כאילו היה ניסיון לוודא שמשרד התק שורת לא יהווה חסם לביצוע המיזוג, אינה נכונה.
סעיף 628
פנייתו של מילצ'ן הייתה לצורך קבלת הסבר אינפורמטיבי על אפשרות המיזוג בפן הרגולטורי, ובוודאי שלא לצורך סיוע רגולטורי. במסגרת זו, נקרא פילבר לפגישה כדי לתת תשובות אינפורמטיביות בתחום התקשורת.
סעיף 629
מילצ'ן לא פנה לראש הממ שלה בבקשה לקבל סיוע בענייני רגולציה; וראש הממשלה לא הנחה את פילבר לסייע למילצ'ן בתחום הרגולציה.
סעיף 630
כתב האישום מוסיף וטוען שבפגישה שהתקיימה בנסיבות חברתיות בין ראש הממשלה, מילצ'ן, פלדמן ופילבר, שאל ראש הממשלה כיצד ואיך הוא יכול לסייע בקידום העסקה. אין מדובר בס יוע בפן הרגולטורי, אלא בפניה מצידו למוזי ורטהיים בעל מניות בקשת.,
סעיף 631
למעשה, לראש הממשלה ולפילבר לא הייתה סמכות לאשר את העסקה או לסרב לה. מדובר בעסקה בין חברות פרטיות, ולראש הממשלה אין אפשרות לאשר או למנוע עסקה כזאת. מי שצריך היה לאשר עסקה מסוג זה הן הרשות לה גבלים עסקיים והרשות השנייה – גופים הפועלים באופן מקצועי וסוברני וממילא אף אחד לא ניסה להשפיע עליהם. מה גם, שכזכור, דובר ברעיון ראשוני בלבד.
סעיף 632
התעניינותו של ראש הממשלה במיזוג רשת - קשת מתיישב ת עם תפיסת עולמו, לפיה יש לפעול להבאת גיוון מרבי בשוק התקשורת, ובמיוח דבכל הקשור לתחום החדשות.

עמוד 78

המרכזי היה עידוד כניסתם של משקיעים לשוק התקשורת, הן על ידי הקמת גופי תקשורת חדשים, הן על ידי רכישת גופים קיימים.
סעיף 634
בהתאם לתפיסה זו, סבר ראש הממש לה שאפשרות כניסת מילצ'ן כמשקיע ברשת תועיל לשוק התקשורת הישראלי, ותביא לגיוון דעות נדרש במערכת החדשות – לא לכבודו של מילצ'ן, אלא כחלק מתפיסה כללית שלו.
סעיף 635
הניסיון של ראש הממשלה לגוון את שוק התקשורת, לא היה חריג בכלל – ראש הממשלה פעל מול שורה של אנשי עסקים, ובכ ללם שלדון אדלסון, מתיאס דורפנר, לארי אליסון, לן בלווטניק ומילצ'ן – כדי שי י כנסו לשוק התקשורת ויקהו, במידת מה, את מה שנתפס אצלו כמונופול דעות. ראש הממשלה היה מעוניין שאנשי עסקים ירכשו אמצעי תקשורת קיימים או יקימו כלי תקשורת חדשים. פעולות אלה של ראש הממשלה נע שו כדי לקדם את הגיוון התקשורתי שראה בו חשיבות.
" פעולות"של ראש הממשלה בקשר לסוגיית מיזוג קשת - רשת לא היו קשורות לתפקידיו השלטוניים, והן נעשו בשל במוקדם מאוד של בחינת רעיון.
סעיף 637
השלב המוקדם בו נגוז הרעיון סתם את הגולל הרבה לפני שהרגולציה הפכה לרלוונטית. העניין כולו התמצה בשיחות, שלא התקדמו מעבר לכך.
סעיף 638
בהתאם לכל האמור לעיל לא ניתן לטעון כי ראש הממשלה ביצע עבירה פלילית כלשהי, או סטה מן השורה כפי שמייחסת לו המאשימה בסעיף 62 ד ) לאישום השלישי.)(

לאמור בסעיפים 56 - 60 לאישום השלישי – כללי ועדת אשר

סעיף 639
הטענה בכתב האישום היא כי נוכח מערכת היחסים הקרובה בין ראש הממשלה למילצ'ן, בשנים 2009 ו - 2015 היה על ראש הממשלה לדווח בשאלון ניגוד העניינים כי קיים ניגוד עניינים בינו לבין מילצ'ן. בכך שלא עשה כן, כך לפי כתב החשדות, הפר ראש הממשלה את כללי ועדת אשר.
סעיף 640
ראש הממשלה כופר גם בטענה זו. מדובר בטענה שמתעלמת מהדרישות המופנות לעובדי ציבור בעת מילוי השאלון. נסביר.
סעיף 641
במועד כניסתו של עובד ציבור או נבחר ציבור לתפקיד, עליו למלא שאלון לאיתור חשש לניגוד עניינים שמוגש למשרד מבקר המדינה.
סעיף 642
בכל הקשור לדיווח על קשרים שעשויים להקים חשש לניגוד עניי נים עורך השאלון הבחנה בין קרובים המוגדרים כ" " בן זוג, הורה, הורי הורה, אח, אחות, צאצא וצאצאי בן הזוג, בן זוגו של כל אחד מאלה, צאצא של אח או אחות ואח או אחות של הורה"וכן"כל אדם אחר שיש לשר... עניין אישי במצבו הכלכלי ", אליהם מתייחסים כקרובי משפחה מדרגה ראשו נה, לבין מקורבים אחרים.
סעיף 643
ביחס לקרובי משפחה מדרגה ראשונה, דורש השאלון כי עובד הציבור יפרט את תפקידיהם ועבודתם בשלוש השנים האחרונות ( סעיף 8 לשאלון ניגוד העניינים.)
סעיף 644
ביחס למי שהשאלון מכנה אותם"מקורבים"ובכלל זה חברים קרובים ושותפים עסקיים, הדרישה בשאלון שונה בתכלית והיא מנוסחת בסעיף 9 לשאלון כדלקמן:

עמוד 79

עסקיים, מועסק או מעסיק, תורמים וכיו"ב ) שעלולים להעמיד אותך במצב של חשש לניגוד עניינים בכהונתך כשר או כסגן שר.
סעיף 645
המשמעות היא שאין חובה על עובד ציבור לפרט בשאלון ניגוד העניינים את שמות כל חבריו ושותפיו העסקיים מקדמת דנא ועד מועד מילוי השאלון; וכן לציין את תפקידם ועיסוקיהם הנוכחיים.
סעיף 646
ביחס למקורבים שאינם קרובי משפחה מדרגה ראשונה, החובה המוטלת על עובד הציבור היא לדווח רק על מקורבים שמחזיק ים ב"תפקידים ועיסוקים, כהונות ועניינים אחרים"שעלולים להעמיד את עובד הציבור במצב של ניגוד עניינים בקשר לתפקיד אותו הוא ממלא.
סעיף 647
במועד מילוי השאלונים על ידי ראש הממשלה – חודש אוקטובר 2009 וחודש נובמבר 2015 – מילצ'ן לא היה מקורב שתפקידו, עיסוקו או כהונתו עלולים היו להעמיד את ראש הממשלה במצב של ניגוד עניינים בתפקידו הציבורי. במועד מילוי השאלונים, למילצ'ן לא היו אינטרסים שעשויים היו להעמיד את ראש הממשלה במצב של ניגוד עניינים.
סעיף 648
ודוק; עצם הקשר החברי בין ראש הממשלה לבין מילצ'ן, ואפילו קבלת הסיגרים במתנה לא מקימים חוב ה

ראש הממשלה לציין את שמו של מילצ'ן בשאלון ניגוד העניינים, שכן מילצ'ן אינו מחזיק בתפקיד,

עיסוק או כהונה שעלולים היו להעמיד את ראש הממשלה במצב של ניגוד עניינים.
סעיף 649
העובדה שמילצ'ן הוא אדם בעל אמצעים; והעובדה שמילצ'ן עשוי יום אחד להשקיע בעסקים בישראל לא מקימ ה, ולא יכולה להקים, חשש לניגוד עניינים שצריך היה לחייב את ראש הממשלה לציין את שמו בשאלון ניגוד העניינים. בנסיבות אלה, ראש הממשלה לא היה מחויב לציין את שמו של מילצ'ן בשאלון ניגוד העניינים אותו נדרש למלא.
סעיף 650
בשולי הדברים ראוי לציין שבכל מה שקשור לדיווח למבקר המ דינה על ניגודי עניינים בשל חברות, כתב הצוות לחשיבה מחודשת בהיבטי ניגוד עניינים שהוקם על ידי משרד המשפטים, 5 כי יש חוסר בהירות מובנה בנוגע לחובתם של עובדי ציבור לדווח על חברים במסגרת השאלון.
סעיף 651
וכך כותב הצוות בעמ' 34-33 לדו"ח:
בכותרת השאלה על זיקות של קרובים א לה, מצוין כי לגבי מקורבים יש להתייחס, בין היתר, גם לחברים. יש לציין כי אמנם מספר האנשים שמדווחים על עיסוקים של חברים קרובים עולה בעת האחרונה, אך נראה שעדיין מדובר בדיווחים מעטים ולא ברורה רמת המודעות לצורך בדיווח האמור. בנוסף, נראה כי אין זה ברור מהי מידת ההיכרות או החברות המצריכה דיווח, וכך בעוד שבעלי תפקידים רבים אינם מדווחים כלל על חשש לניגוד עניינים בגין יחסי חברות, ישנם בעלי תפקידים שמדווחים כחברים על מי שבבחינה מפורטת יותר של הדברים עולה כי מידת ההיכרות או הקשר עימם אינם מעוררים חשש לניגוד עניינים. כת וצאה מכך, לעיתים עלולות להיקבע מגבלות גם במקרים שאינם מעוררים חשש לניגוד עניינים
סעיף 652
הצוות עמד גם על חוסר האחידות שקיים בדיווח בין מקרים שונים ועובדי ציבור שונים ( עמ' 34 לדו"ח:)
קושי נוסף שניתן להצביע עליו הוא העדר האחידות בין המקרים השונים. הדבר נובע מכך שכאמ ור, כל קשר הוא בעל מאפיינים שונים ולכן קשה להשוות בין המקרים. כמו כן, כיוון שישנם מקרים בהם מוטלת
בחודש יולי 2018.

עמוד 80

ביצירת אמות מידה עקביות אשר יגדירו באופן כוללני כי סוג מסוים של קשרים יע לה חשש לניגוד עניינים
סעיף 653
נוכח חוסר הבהירות וחוסר האחידות בכל הקשור למילוי השאלונים לאיתור חשש לניגוד עניינים בכל הקשור לקשרי חברות, המליץ הצוות"להבהיר ולהסדיר את השלבים של הדיווח וההסדרה במקרים

הנוגעים ליחסי חברות"ובכלל זה לעדכן את השאלון הקיים שכן הוא אינו ברור דיו ( עמ' 35.)

סעיף 654
שאלון ניגוד העניינים הוא מסמך בו נדרש עובד הציבור למלא את הקשרים שקיימים בחייו ושמקימים חשש לניגוד עניינים עם תפקידו הציבורי. כאשר עובד הציבור אינו יכול ללמוד מהשאלון כי עליו לדווח גם על יחסי חברות הדוקים; וכאשר השאלון מנוסח באופן שיוצר חוסר אחידות בין דיווחים שונים שנעשו על ידי עובדי ציבור שונים, ברור שלא ניתן לטעון כי ראש הממשלה הסתיר במכוון את הקשר בינו לבין מילצ'ן. עוד יוער, כי הקשר החברי בין נתניהו לבין מילצ'ן היה גלוי וידוע ברבים.

אמור בסעיף 61( א ) לאישום השלישי – לא נעברה עבי רה של הפרת אמונים

סעיף 655
כתב האישום מייחס עבירה של הפרת אמונים לראש הממשלה בכך שקיבל"טובות הנאה בזיקה לתפקידיו הציבוריים ולמעמדו כראש ממשלת ישראל". מדובר בטענה חסרת בסיס – משפטי ועובדתי.
סעיף 656
כאמור לעיל, ראש הממשלה לא קיבל ממילצ'ן ופאקר טובות הנאה, בכלל, ובזיקה לתפק ידו בפרט. ראש הממשלה קיבל סיגרים בשל וכחלק מהחברות הקרובה בין הצדדים. לכן ממילא גם אם התזה המשפטית של המאשימה הייתה נכונה ( ולא היא ) הרי שראש הממשלה לא ביצע עבירה גם לשיטת המאשימה.
סעיף 657
קבלת מתנות בנסיבות אלה, לא מקימה עבירה של הפרת אמונים. הדברים מעוגנים גם בסע יף 2 ( א ) לחוק שירות הציבור ( מתנות ), התש"ם - 1979, הקובע כי אסור לקבל מתנה שניתנת לעובד הציבור"באשר הוא עובד ציבור"אולם, מותר לעובד ציבור לקבל מתנה בשל חברו ת. מסקנה זו נתמכת גם בהצעת החוק שקידם משרד המשפטים ( חוק העונשין ( תיקון - מרמה והפרת אמונים ), התשס"ט - 2009 ) – לתיקון עבירת הפרת האמונים הקבועה בחוק העונשין במסגרתה פורטו המקרים העשויים להקים עבירה של הפרת אמונים. על לשון הצעת החוק - קבלת טובת הנאה על ידי עובד ציבור אסורה באשר הוא עובד הציבור.
סעיף 658
הדברים נלמדים גם מהחלטת היועץ המשפטי לממשלה בעניין התלונה שהוגש הנגד ראש הממשלה דאז אולמרט בגין קבלת עטי יוקרה במתנה. התיק בעניינו של אולמרט נסגר תוך שנקבע כי"גם איש ציבור רשאי לקבל מתנות מידידים, ולא כל מתנה מקימה את החשד לקבלת טובת הנאה בלתי כשרה".
סעיף 659
דברים דומים נלמדים מהחלטת היועץ המשפטי לממשלה בקשר לחקירה שהתקיימה בעניינה של פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר, רות דוד. הטענה הייתה שבמהלך עבודתה ותוך כדי שהיא מילאה את תפקידה כפרקליטת מחוז תל - אביב קשרה קשרים חברתיים עם עורך דין שניהל תיקים מול הפרקליטות שבראשה עמדה; ושבמסגרת החברות ובמהלך כהונתה כפרקליטת מחוז, קיבלה ממנו פרק ליטת המחוז מתנות. גם שם נקבע כי"המתנות אשר נתן פישר לרות דוד יכולות לשמש אינדיקציה לחברות עמוקה" ( עמוד 5 להחלטת הסגירה מיום 1.3.2016.)
סעיף 660
אין ברור מזה. אסור לאיש ציבור לקבל מתנות באשר הוא עובד ציבור; מותר גם מותר לאיש ציבור לקבל מתנות מידידים וחברים.
סעיף 661
לכך יש להוסיף, כי בזמן אמת, ראש הממשלה קיבל מספר חוות דעת משפטיות שהתירו לו לקבל מתנות מחברים. חוות דעת אחת נ ת נה על ידי היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, עו"ד ברנע - פרגו. הדברים הממשלה, בכתובים, שהחוק, התקנות והוראות התקשי"ר אינם חלים על מתנות אישיות הניתנות לו על ידי חברים.

עמוד 81

סעיף 662
חוות דעת משפטית דומה ניתנה לראש הממשלה גם על ידי עו"ד ד"ר יעקב וינרוט ז"ל במספר הזדמנויות, באופן כללי, הן במקרים ספציפיים. הנה כי כן, ראש הממשלה פעל בה קשר של המתנות שקיבל ממילצ'ן ופאקר על פי חוות דעת שקיבל מהיועצת המשפטית של משרדו ומעורך דינו, ד"ר יעקב וינרוט, המומחה לדין הפלילי.
סעיף 663
לאור האמור, אפילו היה אסור לראש הממשלה לקבל סיגרים במתנה ממילצ'ן, הרי שלאור חוות הדעת המשפטיות שקיבל קמה לו הגנת ההסתמכות.

אמור בסעיף 61( ב ) לאישום השלישי

סעיף 664
כפי שפורט לעיל, ראש הממשלה לא פעל במסגרת תפקידיו הציבוריים כדי לקדם עניינים הנוגעים לאינטרסים כלכליים של מילצ'ן.
סעיף 665
הפעולות שביצע ראש הממשלה נעשו על פי תפיסת עולמו ועל בסיס שיקולים ציבוריים ופוליטיים, ולא בשל מערכת היחסים החברית בינו לבין מילצ'ן.
סעיף 666
בנסיבות אלה, ראש הממשלה לא פעל בניגוד עניינים, בוודאי לא כזה החוצה את הרף הפלילי ומקים עבירה של הפרת אמונים.

לאמ ור בסעיפים 62 - 63 לאישום השלישי

סעיף 667
מוכחש האמור בסעיפים אלה. ראש הממשלה יפנה לאמור לעיל בתשובתו.

לאישומים הראש ון והשני

______________ ________________ __________________ בעז בן צור, עו"ד ישראל וולנרמן, עו"ד דקלה סירקיס, עו"ד
_________________ _________________________ כרמל בן צור, עו"ד אסנת ג ולדשמידט - שרייר, עו"ד ממשרד בן צור ושות ', עורכי דין

לאישומים השני והשלישי

_______________ __________________ _______________ ______________ עמית חדד, עו"ד נועה מילשטיין, עו"ד אביחי יהוסף, עו"ד יאיר לשם, עו"ד ממשרד חדד, רוט ושות ', עורכי דין

המסמך הזה