עדות ניר חפץ, יום עדות 6 מתוך 17, 01.12.2021

בוקר טוב לכולם. היום 1 בדצמבר 2021. אנחנו בתיק פלילי 67104-01-20 מר חפץ, בוקר טוב. עו"ד בן צור, אנחנו ממשיכים..

גברתי, שתי השלמות. ראשית, חברי ביקש שנגיש לבית המשפט את החומרים שניתנו לעיון באי כוח הנאשמים במשרדנו.

דוחות המעקב.

דוחות המעקב. אנחנו נבקש לסמן אותם, כמו שחברי ביקש להציג.

רגע, רק שנראה, זה שלושה עותקים, כן?

כן. נבקש בהסכמה שלא יסרקו. אוקיי. טוב, אני אסמן את זה כ - נ/2,033. כן? 2,033 וזה לא לסריקה. אני רושמת כאן גם לא לסריקה. זה הדוחות המלאים או זה חלקים?

זה הדוחות שהם גלויים גברתי. זה מה שניתן לעיון במסגרת חומר החקירה.

אוקיי. שאין עליהם מגבלות, אוקיי, בסדר.

הנושא השני: התבקשנו לבדוק בעקבות אמרת העד על כך שרואה החשבון שלו התבקש לאסוף חומרים ואמר לעד שחוקרים היו אצלו. אז אנחנו בדקנו, לאור דברי בית המשפט. ויש בחומר בחקירת העד ביום 25 במרץ שקיימת אצל חבריי, העד מביא את הכרטסות ואת החשבוניות הרלוונטיות לחשדות אחרים, שאנחנו לא נפרט פה. מביא אותם באופן מלא ואומר שהוא קיבל אותם מרואה החשבון. ומעבר לזה, במסגרת חקירה אחרת שלא נכללת בתוך התיק הזה, בחודש יולי 2018 הייתה דרישת מסמכים מרואה החשבון והתקבלו מסמכים. זה מה שאנחנו, זה מה שקיים בחומר. חבריי שאלו אותי כשעדכנו אותם האם עשינו בדיקה מול היחידה החוקרת בנושא הזה. והתשובה היא שבשלב הזה של ההליך אנחנו לא עושים בדיקות כאלה, אלא אם בית המשפט ינחה אותנו לעשות בירור כזה מעבר לחומרים שהצהרנו עליהם. לטעמנו סביר ביותר שלכך העד התכוון.

שזה לא חומר שקשור לענייננו.

זה לא חומר שקשור לענייננו ואני מניח את הדברים במלואם מול בית משפט ומול חבריי.

כן. אז חברי רוצה להתייחס. אם אני ארצה, אני אשלים.

כן. כבודכם, עו"ד טבנקין דיבר איתנו. אז אני מבקש רק להגיב ולהבהיר לדבריו. היו שתי שאלות ששאלנו. הוא הציג אחת לבית המשפט. השאלה הראשונה הייתה מה התשובה לשאלת בית המשפט בקשר לעדותו של העד שחוקרים ישבו אצל רואה החשבון שלו שעות. כי העדכון של חברי עכשיו לבית המשפט לא עונה על השאלה הזאת.

לא, הוא אומר שהיה משהו בפרשה אחרת.

זה בדיוק,

אבל העד אמר שרואה החשבון אמר לו שישבו אצלו. אנחנו בדקנו כל אינדיקציה שקשורה לפעילות עם רואה החשבון. ופירטנו את שתי האינדיקציות שיש. אחת מהן היא ממש מחקירה שסמוכה לאחר או כמה, שבועיים לאחר החתימה על הסכם עד המדינה וחבריי מכירים אותה. והשנייה היא פעולה במסגרת תיק אחר.

עכשיו, אין, ולכן אני הקדמתי ואמרתי, לשאלה הראשונה, האם יש תיעוד לישיבה של שעות, כפי שהעיד העד, של חוקרים,

ששמע.

אבל בבקשה, העד העיד שרואה החשבון סיפר לו שישבו אצלו חוקרים במשך שעות ארוכות. הוא אמר את זה פעמיים. זאת הייתה שאלת בית המשפט בעקבות בקשתנו. האם יש לדבר הזה תיעוד? התשובה שנתן חברי היא שלילית. מה זה אומר? שלזה אין תיעוד. יש לעומת זאת תיעוד, ופה הוא הזכיר שני מקומות שרואה החשבון נזכר.

טוב. שלילית יתכן שגם לא ישבו שם שעות.

סליחה?

יתכן שגם לא ישבו שעות כפי שנטען.

יכול להיות שלא, בוודאי שלא.

בדקו מקומות אחרים שלא קשורים.

לא"לא קשורים", הם כן קשורים.

מה אתם מבקשים? בוא, מה אתם מבקשים?

אבל גברתי, לפני שאנחנו מבקשים, הדבר צריך להיות ברור. ראשית, נאמנה עלינו בדיקתם של חבריי, נתחיל בזה. הם בדקו ואכן בחומר, כפי שאנחנו ידענו, אין תיעוד למה שהעד תיאר כאן. יש תיעוד אחר שאותו אנחנו מכירים, שלא שייך למה שהעד תיאר כאן.

אוקיי.

זו שאלה ראשונה. השאלה השנייה ששאלנו זה האם נעשתה בדיקה מול היחידה החוקרת כדי לראות שמא. ועל השאלה הזאת ענה חברי שעדיין לא. עדיין לא אבל הוא יעשה,

לא, הוא לא אמר עדיין לא. הוא אמר אם אין לנו הוראה של בית משפט, אנחנו בשלב הזה לא פונים.

לא. אז אם ככה, אנחנו מבקשים כבודכם,

לכן שאלתי מה אתם מבקשים.

אז אנחנו מבקשים, אני חשבתי שהם פשוט לא הספיקו מאתמול.

לא, לא, הוא אמר אנחנו בשלב הזה לא פונים, אלא אם אנחנו נדרשים על ידי בית המשפט.

אז מצוין. אז אנחנו מבקשים, בנסיבות האלה, משום שהתיאור של העד, ולדבר הזה יש חשיבות. או שמה ששמע העד מרואה החשבון אינו נכון. ולדבר הזה יש משמעויות. או שמסתבר שהיחידה החוקרת עשתה פעולה ובכל זאת לא טרחה לתעד אותה. כך או כך, הדבר חשוב להגנה. ולכן אנחנו מבקשים שיותר לפרקליטות לדבר עם חוקרי המשטרה איתם הם נמצאים בקשר, כדי לשאול אותם: אחד, האם הייתה פעולת חקירה כזו שבה ישבו שעות עם רואה החשבון, כפי שמספר העד ששמע מרואה החשבון שלו. שניים, וככל שהתשובה לשאלה הראשונה היא חיובית, היכן נמצא התיעוד, אם קיים בכלל. תודה.

אוקיי. אני מבינה שאין לכם בעיה לבדוק את זה, אתם רק צריכים רשות לעשות.

גברתי, אנחנו חושבים באמת ראשית שהרלוונטיות של זה היא לא קרובה. ושנראה לנו שגם העד מספר על דברים שאמרו לו רואה החשבון ולכן אנחנו לא מקבלים את טענת חברינו כאילו יש פה עניין שהוא בליבת העניין. אבל אם בית המשפט יורה לנו,

לא, הבקשה היא בעצם לבדוק אם יש חומר חקירה נוסף. ואם יש לאתר אותו. זו הבקשה. אז תבדקו. אז תבדקו. אוקיי?

נדמה לי שפעולות חקירה לגבי עד שהופך לעד מדינה, זה דבר מטריאלי.

אין בעיה.

היה צריך לבדוק אותו. ואם זה לא תועד, זה עוד יותר מטריאלי תודה..

טוב, מישהו רוצה להכניס את העד?

אפשר כבודה?

כן, בבקשה.

בוקר טוב מר חפץ.

בוקר טוב

אנחנו באותו יום חקירה של ה - 20 בפברואר, באותו עניין. אני כבר אומר לך שיש שני מקומות שאני אבקש פאוזה ואני אבקש שזה יהיה בדלתיים סגורות.

אם אפשר הבהרה, להתחיל לגבי אתמול. איזה תיקון קטנטן

בבקשה

אז לגבי (לא ברור), שלא ייווצר רושם מוטעה מהחקירה אתמול. שני המרכיבים שאני העדתי עליהם אתמול. אחד שהיו הרבה מאוד, אולי מאות ניסיונות להוציא ממני גרסה כלשהי. והנושא שהזכרנו, בוא נקרא לזה הצעות עקיפות להיות עד מדינה. הם לא שקולים. זאת אומרת, פה מדובר על משהו שאני זוכר אותו בין חמישה לעשרה מקרים ופה מאות. כלומר, זה לא שהיה פה, לשון המאזניים הייתה באופן ברור לכיוון.

אתה אומר חמש עשר פעמים, אבל אני אציג לך שזה 30-40

בסדר, אמרת את זה.

יכול להיות. עכשיו, הדבר השני שהוא ממש תיקון קטנטן, לדעתי חסר ערך, אבל פשוט בשביל הדיוק. שבחקירה הראשית סיפרתי על איזה אירוע שהיה עם אהרון שביב. אני הזכרתי שהוא לא פוטר אחרי אותה שיחה שזה, אלא בוא נאמר בשבועיים האחרונים של הבחירות הוא היה מאוד, בפעילות מאוד דלילה. סוכם שלא מפטרים אותו, אבל הוא בעצם מעט מאוד היה נוכח.

אני לא (מדברים ביחד) לכן אני לא יכול להתייחס

לא, זה תיקון קטנטן, פשוט למען הדיוק

תודה מר חפץ. אנחנו עוברים לחומרים שנכנסים לתחום שדובר עליו?

לא, אנחנו ממשיכים.

כי אדוני אמר משהו על דלתיים סגורות.

אמרתי שבמהלך החקירה יש שני מקומות שאני אבקש. אבל כרגע אני מדברים ביחד.)(

בסדר. לא הבנתי נכון.

כן, תודה גברתי. אני רוצה להקרין לך, אנחנו בחקירה שאני אומר לך אותה, ב - נ/1,915. חקירה מ - 20 בפברואר 2018 ברקוד, לשירותכם,. 2329. אני בעמוד 78. ואני מקרין לך.

מוקרן סרטון באולם בית המשפט )(

אוקיי, נספח. 6

באיזה עמוד אדוני רק?

בעמוד 78 גברתי, משורה 22, עד עמוד 79 שורה 4.

כן.

עכשיו, החוקר אומר לך שהולכת לנחות עליך"פצצה"כלשונו, שתזעזע את עולמך. מוסיף במקום מסוים. מה אתה ידעת? מה הבנת, מה היה ברור?

בוא נגיד ככה, הבנתי שזה איום, הערכתי, הערכתי

כן?

שזה איום בעולמות האישיים. משום שכאמור אני בשיח שביני לבין עצמי, אני לא חשבתי שעשיתי משהו חוץ משיבוש. לא שאני מקל בשיבוש, אבל איזה פצצה כבר אפשר להפיל עליי? זאת אומרת,

הפצצה האישית, הפרטית

אני חשבתי שהוא זה והוא גם הזכיר פה את השב"כ שמה זה השב"כ?

נכון

אנחנו מכירים את זה מתקופת הקורונה. השב"כ יש לו זרועות סטטוטוריות ויכולות שאין לגופים אחרים.

טוב. ולכן האיום כרגע, זה לא משנה כרגע תמסור גרסה, עד מדינה, תתקשר. אתה צריך לצאת מהעמדה שלך ואם לא נחריב אותך. נכון?

כן

רק תדע לך, אני יודע שאתה בתחום המשפטים, שגם בפסיקה לגבי השב"כ, מכיוון שהזכרת את זה. שימוש מניפולטיבי בבני משפחה נאסר בפסיקה. אולי תעשו את זה גם בלהב 433. זה בג"צ סוויטי למשל. זה אסור בתכלית, גם בחקירות ביטחוניות, מה שנעשה פה. אבל זה לא העניין שלך כמובן. עכשיו בוא נמשיך להקרין. זה מ - 2008, פסק הדין. אני מקרין מעמוד 79 כבודם, שורה 6.

מוקרן סרטון באולם בית המשפט )(

אוקיי. על מי הדברים עלולים להשפיע?

על המשפחה שלי

והמסר שאתה מקבל אותו זה פעם אחר פעם אחר פעם. אתה בחור אינטליגנטי וכל אדם היה מבין שסרקנו את כל תולדות חייך, בדקנו את כל הפינות. אנחנו שב"כ, אנחנו להב, אנחנו FBI אנחנו ק. ג. ב,., whatever בעניין הזה הם יודעים את הכל ובזה הם השתמשו. נכון?.

האיום היה ברור שאם אני לא אספק גרסה יחריבו את משפחתי

אוקיי. עכשיו,

לא, זה פשוט נאמר עשרות פעמים

נכון. זה עשרות פעמים ואני מקרין מעט, לא מעט מזה, אבל מעט

אוקיי

ונמשיך להקרין. עמוד 86 כבודם, שורה 4 מוקרן סרטון באולם בית המשפט )(

בוא נעצור רגע. מספר שאלות בעניין הזה. אחד, החוקר הוא מאוד כן איתך והוא אומר שאין לו אבא. אני לא בטוח אם אותו חוקר שאמר ששם אשתו ואשתך זה דומה. החליטו לעשות גנאולוגיה שלכם החוקרים ושלך.

אבא שלי, שייבדל לחיים ארוכים, עד 120 חי.,

לא, לא, החוקר אמר שלו אין אבא

כן, כן, אני יודע

לא, באמת שאביך ייבדל לחיים ארוכים. אבל החוקר אמר, החוקר אומר אין לי אבא, שהמשמעות היא הקשר שלך מול ילדיך, לזה הוא התכוון.

כן, ברור

נכון?

כן

כן. אוקיי. ואז הוא אומר לך שאחרי הסיפור הזה הילדים שלך לא ירצו להיות איתך בקשר יותר וגם אשתך. כאילו, תסביר רגע, אלוהים אדירים. פנית, לא פנית, נברר אחרי זה את כל הסוגיות של וואלה. למה הילדים שלך לא ירצו להיות איתך בקשר? אשתך לא תהיה איתך בקשר. מה זה קשור?

אני לא רוצה להגיד את זה עכשיו

אתה לא רוצה להגיד. זה מהסיבה המובנות שאנחנו מדברים עליה כל הזמן. נכון?

שמע, עו"ד בן צור, אני חייב להגיד לך את הדבר הבא: ביממה האחרונה מה שהולך ברשתות החברתיות זה רצח של צד ג'. אנחנו חייבים להיזהר. אתה לא יכול לדמיין מה שקורה. אני בטוח שאתה לא יודע את זה, אבל אני יודע מה הולך. תמונות, שמות. אין, חייבים להיזהר, נו. יש פה צד ג.'

מר חפץ, אתה שם לב שאני,

אני מכבד את האיזון שבית המשפט עשה, אבל אי אפשר. זה בלתי אפשרי, נו, זה בלתי אפשרי אני רוצה לשתף פעולה. אבל,

מר חפץ, תשמע. אתה רואה שאני באמת נזהר

לא, הרמזים האלה, התקשורת הממוסדת שיושבת פה לא עושה, אפילו לא מתקרבת, היא שומרת על הכללים. אבל יש אנשים שתודלקו על ידי מי שתודלקו במשך שנתיים והם עושים את העבודה. צריך להיזהר.

מר חפץ, אני רוצה רגע להגיד לך משהו אחד. תראה, א' אני מסכים שצריך להיזהר. ב', אין לי שום עימות איתך בנושא הזה. אין לי שום עימות איתך בנושא הזה. יש לי עימות חזק, אני חושב, עם מה שנעשה,

בסדר

סליחה, תקשיב לי רגע עד הסוף. יש לי בהחלט עימות חזק על כל המהלך הזה שנעשה. רק תזכור, זה חשוב לזכור, שמי שעשה את הדבר.

בסדר,

שנייה, תשיב לי

אבל מה צד ג' הזה אשם שמי שעשה עשה?

נכון

מה הצד ג' הזה אשם?

צד ג' לא אשם וצדדים מעורבים לא אשמים. אבל החליט מי שהחליט, בהחלטה מודעת, זדונית, בלתי חוקית, בלתי לגיטימית, פסולה, וכל שם תואר שאני יכול לשים, לעשות את המהלך הזה. והייתה לזה השלכה. ואם אתה רוצה, אני כבר אומר, אם אתה רוצה כרגע לעשות איזה שהיא פאוזה, לומר מה שבדלתיים סגורות לבית המשפט, אני מוכן לעשות את זה.

זו החלטה שלך

זו החלטה שלך. אני משאיר לך את ההחלטה הזאת בנושא הזה

אז אני לא רוצה לענות על השאלה הזאת שאתה אמרת בדלתיים פתוחות. אני לא רוצה

אוקיי. אני אקרין לך עוד קטע ואז אני אשאל אותך את השאלה ואז תגיד מה שאתה רוצה

בסדר. אני רק אבל אוסיף לך פה שאדם שיושב, בוא נאמר שהיו חמישה שישה חוקרים שהם היו, כנראה שהם מסדרים את התפקידים. הם היו המאיימים הסדרתיים. זה חוקר בשם מיקו גנדי, זה ממש לא אירוע השיא.

זה פלד, דרך אגב

אה, זה לא מיקו גנדי שמדבר איתי? אוקיי. אבל יניב פלג, ניר שוורץ, מיקו גנדי, צחי בן חמו וחוקרת בשם דפנה קרביץ איימו בצורה סדרתית בהרבה מקרים. וזהו.

אוקיי

אז רגע, בסוף התשובה של העד אנחנו נבקש להבהיר שרוב השמות שהעד מסר פה חקרו אותו בחקירה אחרת ולא בחקירה של תיק 4,000 וצריך לשים את הדברים על דיוקם.

אני לא מבין את העניין הזה. הם נותנים תשובה, סליחה.

עו"ד טבנקין,

לא, צחי בן חמו זה בזאת

גם מיקו גנדי, גם צחי בן חמו וגם החוקרת השלישית הם חוקרים שחקרו אותו בתיק 1,270 ולא (מדברים ביחד)

באותו זמן, כן.

באותו זמן. זה לא אותם נושאים ולא אותן חשדות.

עו"ד טבנקין, תודה.

מר טבנקין, העד לרשותך, תגיד לי מתי אתה רוצה להפסיק לחקור.

אנחנו ממשיכים. עו"ד בן צור.

לא, פשוט,

הוא סיים, אנחנו ממשיכים.

אגב, מכיוון שחברי קם, שאני לא מצליח להבין על מה ולמה, אבל זה טוב. גם ב - 1,270 הנושא הזה עלה, נכון? כי אנחנו נגיע לשם.

או, או, חבל

מה?

בוודאי

בוודאי. אוקיי. אז אני אמשיך להקרין לך עוד קטע ואז אני,

אני רוצה לומר שב - 1,270 התיק נסגר נגדי בחוסר אשמה

אני יודע

חוסר אשמה

נכון

אוקיי

אבל גם גם המוטיב הזה,

חד משמעית. שם זה הגיע לרמות ש -,

אוקיי. אז בוא נמשיך ואז אני אשאל אותך שאלה. בסדר?

מוקרן סרטון באולם בית המשפט )(

1,270 אני מניח שבית המשפט מודע.,

לא, לא מודע.

1,270 זו חקירה נוספת שהעד נחקר. הייתה טענה של הצעת שוחד לשופטת בדימוס בגין המינוי שלה. זה התיק, זה תיק 1,270 העד נחקר במקביל גם באותו עניין..

זה לא חשד היה, אם כבר לדייק.

מה?

זה לא היה,

זה לא היה חשד? את רוצה לדייק אותי לבית המשפט?

החשד היה בתיק 1,270 ששופטת, שפנו לשופטת בדימוס, שהיא הייתה מועמדת להיות היועצת המשפטית לממשלה, פנו אליה בהצעת שוחד. זאת הייתה, על מנת שהיא תמונה.

זו פרשה, זו פרשה,

זה היה חשד וזה היה חשד רציני ביותר.

טוב, היה חשד רציני ביותר.

עוד פעם, נכון שהתיק, חשוב לומר את זה. התיק נסגר כנגד העד מחוסר אשמה.

אוקיי. רק שנדע על מה אתם מדברים.

אז אוקיי. לא, אני רק לא מצליח להבין,

אני חושב שלצורך ההגינות, זה לא רק נגד העד מחוסר אשמה. חברתי תאשר בוודאי שמלכתחילה לא הייתה אשמה לא כנגד השופטת בדימוס.

נכון.

' יפה. ונגד מעורבים אחרים גם נסגר התיק, כדי שזה לא יישאר תלוי באוויר. מה שלא הפריע כמובן לנציג המדינה להופיע בדיוני המעצר, בעיצומם של המעצרים בתיק,

עו"ד חן, די לנו במה שיש לנו, בלי תיק נוסף.

לא, לא, לא, גברתי, אבל זה רלוונטי.

לא, גברתי, זה העולם שלנו.

גברתי, זה רלוונטי לבית המשפט הזה. אני לא סתם אומר את זה. זה רלוונטי לבית המשפט הזה בהקשרים האלה, הכל יתחבר לכבודכם. לא היה שטר שלא פרענו. לקום בעיצומם של הליכי המעצר ולהכריז שזה התיק החמור מכולם, החמור מכולם. כשהוא מבקש הארכת מעצר של מר חפץ, של חמישה ימים, בגין אותו אירוע של 1,270 ושל היועץ אלי קמיר, בגין אותו אירוע. תיק שנגמר בלא כלום.

טוב.

כלום, כלום. עכשיו, מדוע זה רלוונטי גברתי ומדוע אני מדגיש? כי לא רק שהייתה כאן התעופפות לגובה רב בעיצומם של הליכי המעצר, כאשר חושבים נציגי המדינה שהם תפסו שלל רב. אלא שזה היה בעיצומם של הליכי המעצר של העד הזה כאן ובאותו תיק, בניגוד למה שאמרו חבריי על החוקרים שידם לא הייתה במעל, כפי שאמר העד, גם אז הם השתמשו באותו איום ללא הרף.

בתיק האחר, זה כל מה שאמרנו. בתיק אחר.

זה אותו תיק, באותה פרשה.

לא, זה לא אותו תיק וזו לא אותה פרשה, זה לא נכון. זה לא נכון. זה לא אותו תיק ולא אותה פרשה. ובאותה תקופה זה היה נכון.

זה כל כך נפלא, אנחנו נזכור את זה שזה לא אותו תיק,

הנושא הזה סגור, גמרנו. גמרנו.

כאשר נדבר על ראיות שהופקו,

גמרנו.

באמצעות איזה צווים ומה נאמר לבתי המשפט.

הנושא סגור.

אבל את זה אנחנו נזכור. שזה לא אותו תיק ולא אותה פרשה.

עו"ד חן, סיימנו עם זה. אנחנו חוזרים.

לא, אבל גברתי, זה לא וכחנות, זה עניין מהותי.

סיימנו עם זה עכשיו. אם וכאשר זה יהיה רלוונטי וזה יעלה, נדבר אז. עכשיו זהו, סיימנו. אמר העד מה שאמר, הבהרתם מה שהבהרתם. שאלה הבאה עו"ד בן צור.

אני אמשיך להקרין.

בבקשה.

מוקרן סרטון באולם בית המשפט )(

עכשיו, אתה מעדיף שאני אשאל אותך על זה בדלתיים סגורות?

כל מה שאתה מוכן בדלתיים סגורות, אני מעדיף

בבקשה

טוב.

מצטער, זה יהיה קצר.

אנחנו מבקשים,

מצטער עבור,

אנחנו מבקשים לצאת. רק המאבטח, סליחה רגע, הביטחון. יש עוד אולם. שנייה. יש עוד אולם שיש לו גם שתי דלתות, אז כן. טוב, לצורך הפרוטוקול: עו"ד טבנקין, שכחת להזכיר, להגיד שבשלב הזה אנחנו בדלתיים סגורות.

תודה גברתי.

אז תזכיר לי כשזה יסתיים, אם אני אשכח.

אני אזכור להזכיר לך.

רבותיי, אפשר בבקשה לצאת? מישהו יגיד, כן, נדאג להגיד לכם כשהדלתיים ייפתחו. כן, מי יושב שם עדיין באולם? מי עומד באולם? הם צריכים להיות כאן ברגע זה? אני חושבת שהם יכולים להיות בחוץ.

הם יכולים להיות בחוץ.

תודה. רגע, אני רוצה לוודא שהאולם השני ריק. שני, תבדקי לנו. אנחנו מוציאים אותם, אנחנו מרוקנים את האולם, זה יותר פשוט.

אפשר?

רגע, אנחנו מחכים לאישור שגם שם אין צופים.

המקסימום שאני יודע זה ללחוץ על"פוש"פה.

אם יש עוד שאלות, אולי תוכל לרכז אותן.

אני ארכז, כן, אני אפתח את זה עכשיו בצורה די רחבה, כדי שזה לא נעשה את זה הלוך ושוב.

שנרכז את זה.

לא, אני אמרתי, אני אעשה את זה בסיטואציה רחבה קצת, כדי שהעד ירגיש משוחרר ונעשה את זה בצורה יותר כוללנית. ואני כבר אומר שיהיו עוד שני מקטעים.

לכן שאלתי אם אפשר אולי לחבר את המקטעים.

הם לא קשורים.

לא קשורים?

הם קשורים בקשר מתגלגל.

אוקיי.

האולם סגור. דיון בדלתיים סגורות

תמלול הדיון שנשמע בדלתיים סגורות הושמט מהעתק פרוטוקול זה. סיום דיון בדלתיים סגורות

בסדר. טוב, עד כאן פרוטוקול בדלתיים סגורות. ואנחנו מכניסים, אפשר לפתוח גם את האולם השני בחזרה. תודה. טוב, אנחנו ממשיכים.

אני רק אומר, אני אגיד, אנחנו הגשנו כבודם את נ/1,989. זו ההודעה של החקירה שאנחנו מקרינים חלקים מתוכה.

רגע. נ/1,989 רגע, את זה אין לנו בקובץ שקיבלנו?

זה בקלסר המוצגים שהגשנו.

רגע.

לא, יש לזה כבר נ' סופי. לא שזה כזה חשוב, אבל זה הוגש הרי בתחילת החקירה הראשית.

אני רק אומר,

רק שנייה. לא, אין לנו אותו ב - נ' שהוגשו. שם היה לנו עד 1,982.

מה שהוגש אתמול גברתי.

אני יודעת, אני יודעת. אבל הוגשו לנו לכאורה כל ההודעות של העד. זאת אומרת יש לנו שם מ - נ/1,907 עד נ/1,982.

כבודכם, אנחנו הגשנו את זה פעם נוספת במסגרת הקלסר שהוגש.

זה לא היה שם?

זה נ/1,914 ואצלנו הוא מסומן.

רגע, מה שאתם מגישים לנו,

את 1,914 גברתי, זה הוגש.

רשום כ - נ/1,914.

כן.

אוקיי. אז אני רושמת עליו שהוא זהה ל - נ/1,914.

לכן יתכן שזה לא הוגש, נכון. תראה, אני אומר לך, אתה לא חייב לקרוא את זה. אני אומר לך רק את הדבר הבא: זו ההודעה המודפסת ויש את התמליל, שזה מה שאנחנו מקרינים ומצטטים. אני אומר לך, אני אגיד את זה בזהירות המתחייבת, האיומים שהושמעו לך, וראינו ודיברנו עליהם לא אחת בנושא הזה, ככלל נפקדים. לא קיימים בהודעה המודפסת. מה אתה יודע על כך?

אני לא יודע

אתה לא אחראי על,

לא, כי אני לא ראיתי את הווידיאו הזה. לא ראיתי את הווידיאו, אז אני רק יודע מה שיש בתמלילים, שיכולתי לקרוא בריענון שהיה באוגוסט.

כאילו אני מדבר על משהו אחר. תראה, בחקירה שלך הם מקלידים ויש את ההודעה המודפסת ויש את הצילום, שאחרי זה מתמללים אותו.

אני יודע

יש פער לא מבוטל

אני מבין

בין התמליל של חומר הגלם לבין ההודעה המודפסת. חלקו של הפער מתייחס לסוגיית האיומים, שמשום מה נוקתה החוצה מההודעה המודפסת. אני אוסיף לך, זה גם מה שמוגש לבית המשפט בהליכי המעצר.

זאת אומרת הוא כן נמצא בתמליל, אבל הוא לא נמצא בהודעה

בדיוק

הבנתי, אוקיי

עכשיו אני,

אה, אז יכולתי להבחין בזה, אבל לא הבחנתי בזה בריענון. האמת, עו"ד בן צור, אני בריענון שלי דילגתי על ההודעות. קראתי רק את התמליל. אמרתי זה יהיה יותר מדויק. לא קראתי את ההודעות.

אני במקום אחר, אתה צודק. כל מה שאני אומר לך כרגע, האם אתה יודע שבהליכי המעצר מה שמוגש לבית המשפט זה לא התמליל, אלא ההודעות המודפסות?

במעצר?

כן

לא ידעתי בכלל שמגישים את ההודעות האלה

טוב

כי החומר כולו שנמסר לבית המשפט בהארכת מעצר הוא סוג של חסוי או whatever, מפניי בוודאי. אולי עורך הדין שלי ראה.

אוקיי. עכשיו, מבחינתך המשטרה איימה עליך, נכון? זה היה איום

כן

עכשיו אני רוצה להראות לך תשובה שהתקבלה ממשטרת ישראל במענה לפנייה מספטמבר 2021 של כתב גלובס אבישי גרינצייג.

יש לנו את זה בקלסר?

כן.

איזה? 1,900?

90.

בוא נקריא

זה אנחנו מדברים על ספטמבר 2019?

ספטמבר, לא, ספטמבר 2019

2019

כן. כך: "שלום רב", זו הדוברות. "ממשטרת ישראל נמסר, מבלי להתייחס לכל פרט מענייניו האישיים של מי מהמעורבים בתיק, נציין כי מבדיקת חומר החקירה בקשר לפנייתך עולה כי כלל הנחקרים והעדים זומנו רק לצורך מסירת עדותם וכי המשטרה לא"איימה"על נחקרים בחשיפת פרטים אישיים אודותיהם". שקר גס, שקר בוטה?

אני לא צריך להיות בפרשנות

מהידיעה שלך. כן

אני אומר לך מה עיניי ראו. אני לא רוצה להגיד פרשנות

מה עיניך ראו? מה עיניך ראו?

עיניי ראו את המקרים שאתה הקרנת פה ועוד רבים נוספים, שהם לחלוטין זהים. שבהם, שבהם הפעילו עליי לחץ כדי שאני אספק גרסה, על ידי איום בכך שיפרקו את משפחתי ויפגעו קשות בזכות החוקתית שלי לפרטיות.

תודה. עכשיו, אני אקרין קטע נוסף מעמוד 97

עמוד 97 למה?

לתמליל גברתי. זה אותו תמליל של החקירה.

אני רוצה להגיד איזה משהו. אולי הוא לא כל כך חשוב, אבל אמרתי לך שאני שיתפתי בזמן אמת את קוסטליץ בהתרחשות הזאת. ואני מהטבע שלי בן אדם שמגיב ולא כנוע, בוא נאמר ככה.

לא נשאר חייב, כן

אבל הוא פשוט הוא נתן לי הוראה להיות cool מאופק, ולחזור כל פעם על התשובה הזאת., הוא גם חשב שהמעצר יהיה הרבה יותר קצר מאשר הוא היה בפועל. הוא אמר לי תחזיק מעמד, עוד שלושה ארבעה ימים, יום חמישי תצא. אז זה מה שאני עשיתי, כי זה מה שהוא אמר לי. אחרת אני הייתי מתנגד לזה, הו - הו.

כשאתה אומר"לזה"למה הכוונה?

להתנהגות הזאת. שאני הבנתי בזמן אמת הוא במקרה הטוב לא מידתי וכנראה בלתי חוקי

מה זה היית מתנגד?

מתנגד, למשל עושה שביתת רעש. למשל מקים קול זעקה כשהובאתי להארכות מעצר. אני לא מתבייש בפני שופט. יש שם את כל התקשורת. אם כולם באים בהתחלה לצלם אותי, אני מבין את העבודה התקשורתית. אבל לא עשיתי את זה, כי הוא אמר לי להיות מרוסן. ואני סמכתי עליו. אני לא חושב שזו עצה לא טובה מה שהוא נתן לי. הוא פשוט באמת היה. עכשיו עוד דבר, ככל שגברו הלחצים בנושא השני של להחליף את עורך הדין, אמרתי לעצמי יש לי את עורך הדין הכי טוב בעולם. זאת אומרת, כל פעם שהם לחצו אמרתי איזה מזל שנפל עליי קוסטליץ הזה. זה לא השפיע עליי להחליף עורך דין.

אוקיי, בסדר. מאה אחוז. עכשיו, אני מדלג על כמה קטעים

עו"ד בן צור,

יושב מאחוריך מי שהמליץ עלי עליו

כבר עברנו פה מוצגים. תחזיר אותנו באיזה נ' אנחנו, עם התמליל. כי פתחנו כבר דברים אחרים.

מה שהגשנו עכשיו?

לא מה שהגשתם עכשיו. מה שאנחנו ממשיכים.

אני מיד אומר גברתי.

התמליל שעברנו עליו.

אני תמיד רק אבקש לכוון את השאלות לאחורה. גברתי, כדי לחסוך מבוכה, אם אפשר תמיד את השאלות האלה לכוון לאחורה, זה יהיה יותר קל.

השאלה מכוונת למי שזוכר.

לא, לא, בסדר, שנייה. זה כנראה 1,915.

אוקיי. העברנו כבר מוצגים פה.

ואני בעמוד 97 כבודה.

מוקרן סרטון באולם בית המשפט )(

זה היה פעם אחר פעם חוקר,

מי זה הדובר, ליאור?

ליאור שפיץ

כן, זה ליאור שפיץ

נכון? זה אותו ז'אנר, אותו דבר

זה היה,

אותו לחץ

זה היה אין סופי

זה היה אין סופי. ואז מגיע עורך הדין שלך להיוועצות. אני אומר לך, מבחינת, לא יודע אם אתה יכול לזכור את זה. ואז אני אראה לך מה החוקר שלך אומר לפני שאתה יוצא להיוועצות. כבודם, זה עמוד 102, שורות 17-20.

מוקרן סרטון באולם בית המשפט )(

מה שהוא אומר לך 'אתה הולך לחדר היוועצות. אם אתה רואה מישהו שאתה מכיר, אף מילה.'

זה באיזה תאריך?

ב - 19 לחודש. ב - 20 סליחה.,

זה ב - 20?

כן

אז אתה בטוח שאתה רוצה פה את כל הנוכחים?

לא, לא, אני רק אומר. לא, אני לא רוצה את הנוכחים. אני רק אומר לך, זה לא היה משהו מקרי. נכון?

איזו שאלה? אני אמרתי לך אתמול גם בדלתיים סגורות משהו על זה

בסדר, מאה אחוז. אוקיי. בקיצור, מה שבמערכה ראשונה אקדח מופיע, מערכה שלישית הוא יורה. נכון?

נדרך.

כן. צ'כוב, שפיץ, לא משנה, כל אחד לעניינים שלו. טוב. הלאה. עכשיו אני מתקדם הלאה חוקרים אותך עכשיו ב - 1,270 שהתביעה אמרה עכשיו זה לא קשור. ובכלל לא שאלו אותך,. כך הבנתי מהתגובה שלהם, הנושא הזה בכלל לא עלה.

זה לא מה שאמרנו. אמרנו שהחקירה הייתה חקירה לא קשורה, על ידי חוקרים אחרים. לא מלווה גם על ידי הצוות הזה. זה כל מה שאני אמרתי לגבי 1,270. לא אמרתי מה נשאל שם, מה לא נשאל שם. זה לא מה שנאמר.

ברור, אוקיי. מבחינתך זה שתי חקירות, סליחה, זה שתי פרשות שנחקרות באותם ימים. נכון?

לא זו בלבד, מאחר ואני יודע ש - 1,270 היא מופרכת ואני כל הזמן חוזר ואומר לשופטים זה פרשת חפץ קטף את הירח, כך אמרתי להם. בתוך חדר החקירות אמרתי את זה הרבה מאוד פעמים. זה פשוט הזיה, בדיחה הדבר הזה. שום קשר בין זה לבין המציאות. אז גם שיתפתי את עורך הדין שלי. והייתי בטוח שכל החקירה הזאת היא תרגיל חקירה. כי זה כל כך לא היה, זה פשוט לא קשור לכלום הדבר הזה. זה פשוט הפוך ממה. אני לא רוצה פה, אתה יודע, גם לפגוע באנשים אחרים. שיש לי כעסים עליהם. חלקם היו בתפקידים בכירים במערכת המשפטית. אבל אני לא רוצה פה להיכנס לזה בכלל. אני לא אומר לך את זה על 4,000 כי אני שוב מחזיר אותך לענייני השיבוש. ב - 1,270 אני טלית שכולה תכלת.

מאה אחוז. ואתה הרגשת בעצם,

ולכן הפרשייה הזאת, אני מגחך. ביני לבין עצמי אני מגחך. אני משתף בזה את עורך הדין שלי, שזה כנראה תרגיל חקירה, כי לא יכול להיות ולא הגיוני. ושם החקירות עולות לדציבלים ולאיומים ברמה שחוקרת מתקרבת אליי והיא צורחת עליי ברמה כזאת שאני פשוט מרגיש את הטיפות של הרוק שלה על כל הפנים. אני לא יודע מה לעשות. היא יורקת עליי. משהו בלתי נתפס. זה בלתי נתפס הדבר הזה.

מי זאת החוקרת?

דפנה קרביץ. זה בלתי נתפס. היא מתקרבת אליי מדברת איתי. היא גם עושה לי ככה עם היד, ככה, מאיימת עליי, מרחק של סנטימטרים. אני יושב ככה, אני זוכר את זה כמו אתמול.

אוקיי. תראה, לנו אין את הדציבלים, כי אנחנו קיבלנו רק תמליל פנימי של הפרקליטות

זה שעה וחצי של השתוללות. אני לא ספרתי, לא היה לי שעון כמובן. השתוללת בצרחות. הם לא שואלים אותי שאלה. לא שואלים אותי שום דבר על 1,270. עוד כשהגעתי להארכת מעצר לא באמת ידעתי מה החשדות חוץ מהאזהרה. הם שעה וחצי פשוט משתוללים עליי. מיקו גנדי ודפנה קרביץ.

באיזה תאריך?

אי אפשר להגדיר את זה אחרת

באיזה תאריך החקירה?

זה כנראה,

אני לא יודע את התאריך. החקירה הזאת היא בלתי נתפסת. זה בלתי נתפס הדבר הזה

על מה,

וגם צחי בן חמו שם בא ומאיים על המשפחה שלי בתוך החקירה הזאת

על מה הצרחות, דרך אגב? מה?

שהוא סגן ניצב. הוא היה ראש יחידת אתגרים, אני יודע איך קוראים לה? של המכוניות, שגונבים מכוניות.

ומה פשר,

זאת אומרת, אדם בכיר מאוד

אני יודע. מה הצרחות האלה שמלוות ברסיסי רוק, על מה,

אני לא זוכר. אני זוכר שצחי בן חמו איים שם גם על המשפחה שלי

נכון

ואני לא זוכר מה שהם אמרו. אבל זה היה איומים וצרחות ברמות שאי אפשר להבין את זה בכלל. וזה לא נגמר. אני יושב שם, זה לא נגמר.

אוקיי. עכשיו, אני אגיד לך, אני אראה לך. אנחנו בחקירה של 4,000 וראינו שאתה,

עכשיו,

בבקשה

אם אתה ראית את הווידיאו הזה

את הווידיאו שם לא ראינו, ראינו את התמליל

לא משנה, אני כל כל מאופק. אני יושב, שנייה. אני יושב שם ומתנהג הכי פוליטיקלי, הכי, אתה יודע, פשוט עורך הדין אמר לי החקירה הזאת זה פשוט לפנתאון של להראות איך משטרת ישראל מתנהגת. זה בלתי נתפס החקירה הזאת. אי אפשר להבין אותה. אני אומר לך שאי אפשר להבין אותה. זה, תשמע, זה רודף אותך אחר כך גם כשאתה משתחרר. הדבר הזה הוא.

אוקיי. עכשיו, אתה היית, אנחנו רואים בתיק 4,000 שהיית, נקרא לזה בטראומה, מהערות או אמירות שנאמרו לך ב - 1,270 שהיו באותם ימים. וגם אתה התייחסת להערות, כרגע אמתן את ההתייחסות, אישיות, פרטיות, השתמשת בביטוי אחר שהיה שם, שנאמרו לך בחקירת 1,270 אתה זוכר את העניין הזה?.

תשמע, קצת איבדתי את הריכוז האמת

עכשיו או אז?

כן. אני פשוט,

אוקיי

החקירה הזאת היא,

אתה אמרת, עזוב

מר חפץ, אתה יכול לשתות אם אתה רוצה, זה בסדר.

תודה

טוב. אני מציג הודעה של העד מה - 19 בפברואר 2018 נ /.1961 נ /.1,991. עמוד 4 כבודם, אנחנו הגשנו את זה אתמול. עמוד 4 נשמט ממה שהגשנו.

עוד פעם, 1,900?

חסר עמוד 4 כבודם.

אגב, אני ביקשתי מרשויות האכיפה לקבל את התמלילים של החקירה שלי ב - 1,270 וגם של אחרים. ולא נעניתי. פשוט תחושת העוול והתחושה שלא באמת הייתה פה, שלי, סובייקטיבית, שלא הייתה פה חקירה, אלא תרגיל חקירה מלווה אותי עד היום. ואני מתכוון כשאני אסיים להעיד פה את העדות, לא רוצה, ההליך הזה הוא לפני הכל. לנסות להשיג את החומרים האלה.

אוקיי, בסדר גמור. עכשיו, בגיליון 3 תסתכל, בעמוד, שורה 31. סליחה? אתה מתייחס לדברים של צחי בן חמו שאמר לחוקר מיקו כלשונו, שאתה לא מנהל שום דבר חוץ ממערכות יחסים,

בשביל מה אבל אנחנו צריכים פה את זה?

סליחה

מה, זה ממש לא בסדר

טוב, בסדר, נעצור. לא, לא, זה לא נמצא

זה נמצא, מוקרן.

אז להוציא את זה, רגע. אתה צודק, סליחה. החומר הזה נסרק או שעוד לא נסרק?

לא, ביקשו לא לסרוק.

אז לא נסרק, בסדר גמור. הכל בסדר. אז נעשה פאוזה רגע.

אגב, לנו לא חסר עמוד.

מה?

לנו לא חסר עמוד 4.

בסדר. אז א', לא נבקש לסרוק את זה. ושתיים, אני אבקש עוד פעם הפסקה.

אנחנו מחכים לעמדה של המדינה.

אפשר בלי להקרין. עמדתנו, כפי שגם דיברנו עליה אתמול, שמצבים כאלה, שבטח שהעד חש שבשביל להעיד עדות חופשית נדרש בדלתיים סגורות.

הכל בסדר. הכל בסדר גמור.

העד מבקש, הוא יקבל.

נדמה לי שכבודה אמרה שממתינים לעמדתנו.

אני מסכים. כל מה שהעד מבקש, אני מסכים. הכל בסר.

לא נקשה על העד.

אני מבקש שהקטע הזה יתקיים בדלתיים סגורות.

אתה רוצה אולי, השאלה שלי היא כזו: האם הדלתיים סגורות הם רק כי מציגים את זה על המסכים? אולי הוא יכול פשוט לקרוא את זה ולענות? אני לא יודעת אם הוא, לקרוא את הקטע ולענות לשאלה, בלי להתייחס למה שכתוב שם. אני לא יודעת מה השאלה של אדוני.

או לדחות את זה קצת.

אבל אם מספיק שהוא יקרא את זה, לתת לו לקרוא ולשאול אותו שאלה שאין איתה בעיה.

לא, זה נושא שאני צריך לשאול. כי אני אומר את זה כרגע, כדי שלא יגידו שאני מדריך את העד. אני צריך להראות לו את זה, אני צריך להראות מה החוקרים אמרו על העניין הזה.

רגע, זה הטיימינג הנכון שאדוני מבקש לעשות את זה?

רק רגע. אני אסתכל. יכול להיות שאנחנו לא נעשה משחק כיסאות עם התקשורת, אז רק רגע.

מה שאני מבקשת,

אנחנו נעשה מקטע שלם בדלתיים סגורות.

עכשיו, רגע, רק יש לי בקשה, לא יודעת לתביעה או לסנגוריה. ביקשתם לא לסרוק את זה כי אתם רוצים לעבור קודם על המסמכים. אני רואה עכשיו מזה שיש גם מסמכים שלא ייסרקו בדלתיים פתוחות. זאת אומרת, שייסרקו כחסויים, מאותם טעמים. אז מישהו, ביקשתי די מזמן כבר שאם יש מסמך שאי אפשר לסרוק אותו פתוח, שתגידו. כי באופן אוטומטי עכשיו אנחנו סורקים הכל פתוח.

אני מבין. אנחנו לא יודעים מה יש בתיק המוצגים שחבריי הגישו. אנחנו רואים את זה מוצג מוצג ואנחנו נתייחס כמובן אל כל מוצג שנראה נתייחס. ככל שנחשוב שצריך,

אז בסדר. עד שאנחנו לא שומעים מכם, לא סורקים שום דבר.

אז זה מה שביקשנו.

אני רק מבקשת גם מההגנה, תהיו ערים לזה שהיום אנחנו סורקים הכל פתוח. אם יש משהו שאי אפשר לסרוק פתוח, תגידו לנו. כי לא כל נייר אנחנו רואים. אני לא עוברת על כולם עכשיו.

אז אני, אני מציע שקודם כל חבריי יעשו את השיקול שלהם אחרי החקירה. ואולי בעניין זה אנחנו ניתן הודעה פוזיטיבית מה להעלות.

בסדר. כשזה ילך, לפני שזה ילך לסריקה תודיעו לנו.

מאה אחוז, אוקיי. אז אני אעשה עכשיו מקטע של חצי שעה או 20 דקות של נושאים שהם,

דלתיים סגורות?

כן.

טוב. אנחנו מבקשים לצאת. שני, אם אפשר, תודיעי לנו כשגם שם ריק. כל הנוכחים בכל צד של האולם, אם אפשר לצאת.

אם אפשר, עו"ד טבנקין, לכל מה שקטע כזה שהוא בדלתיים,

רגע, שנייה. אל תגיד כלום עד שיאשרו לנו שהאולם ריק.

לא, אבל זה משהו טכני

אוקיי.

לנצל את הזמן. אמיר, לכל קטע שפה סוגרים את הדלתיים, מן הסתם סביר להניח שיהיה לו תמונת ראי. כשיחקרו את צחי בן חמו, אם שם לא יסגרו דלתיים, אז אפשר גם עכשיו לפתוח אותם. אתה מבין? זה אותו דבר.

אתה צודק בהערה שלך וניקח את זה לתשומת הלב.

לא, בית המשפט לא יוכל לעקוב אחרי זה. זה רק אתם תוכלו

אנחנו אמונים על כך. גם אנחנו וגם חבריי. הבהרה שהיא מוסכמת, חבריי אמרו פה שלא מסרנו את קבצי התיעוד החזותי של החקירות ב - 1,270, אז הוסכם שכן העמדנו אותם לעיון והם נמצאים אצל חבריי.

כן, כן.

האולם ריק ונעול? מעכשיו אנחנו בדלתיים סגורות. דיון בדלתיים סגורות

תמלול הדיון שנשמע בדלתיים סגורות הושמט מהעתק פרוטוקול זה, למעט קטעים אותם הסכימו ב"כ הצדדים לפרסם.

אני ראיתי בזה כהמשך ישיר של האיומים מ - 4,000 ואני חשבתי כל הזמן ש - 1,270 זה תרגיל חקירה במסגרת 4,000 כך חשבתי לכל אורך החקירה. כי ידעתי שלא עשיתי כלום..

אוקיי, אז בוא נתקדם. ואז הוא אומר לך שהוא מוטרד בתור אזרח קטן, לא בתור שוטר. "מוטרד מזה שאתם האנשים שמנהלים אותי. זה מטריד אותי ברמה הכי קיומית שיכולה להיות". "אתם האנשים שמנהלים אותי"מי זה? ת: בנימין נתניהו, אני וסביבתו של בנימין נתניהו

...אומרת לך החוקרת: "אתה בא ממקום שאתה חושב שאנשים מתרשמים ממך. אני לא רואה אותך ממטר. אני אומרת את זה בצורה הכי ברורה, אנחנו באותו דף, אתה לא מרגש אותי. אל תנפנף לי. אם אתה רוצה, תגיד, זה רלוונטי עכשיו מה שאמרת על החומרים." מה שקורה פה זה שאתה מזדעק על ההערות האלה, כי אתה מבין לאן זה הולך. ואז יש את המסר, שאיך אתה תפסת אותו?

כאיום שאני בעצם לא אעז להתלונן יותר

נכון. אוקיי

זה לא פעם ראשונה ולא פעם אחרונה, שהם למעשה בוא נגיד ככה, שיגרו לעברי איומים כאלה. אתה יודע, בלשון של חצי המאפיה, שלא כדאי לך להתלונן עלינו.

נכון

ולכן גם אם אתה תראה, אפילו כבר ביום הראשון,

על האוכל

אני ניסחתי את זה בצורה מאוד מפותלת

אנחנו נראה את זה

כי פשוט הם העבירו את המסר שיורעו התנאים שלי אם אני אתלונן יותר מידי. אבל זה לא נאמר בצורה מפורשת. אבל בן אדם אינטליגנטי יבין זאת.

יש לנו פרק,

ואכן, אם הייתי חוזר איזה ערב ואומר, שואלים אותי על הבוקר שהתנאים נניח באיזה בית מעצר מסוים היו קצת יותר טובים, ידעתי באותו רגע שעשיתי טעות. אני כבר לא אחזור באותו לילה לאותו בית מעצר. זאת אומרת, שיחקו עם זה כל הזמן. כל הזמן העבירו אותי בין בתי מעצר. התנאים היו פשוט בלתי נתפסים. כי המשפחה, דרך עורך הדין, מעבירה לך את האוכל, את הבגדים להחלפה ואת מברשת השיניים. ואז בבוקר אתה מקבל הוראה להשאיר את הציוד בבית מעצר. ואז הם דואגים בכוונה להעביר. וכל הזמן החוקרים מיתממים כשאני אומר 'אבל יש לי כדורים נגד לחץ דם, יש לי שם מברשת שיניים, כמה דברים בסיסיים'. אפילו בבתי מעצר להתקלח בלי כפכפים זה בעייתיים. תמיד כשאני מבקש את זה, אני באותו יום בבית מעצר אחר. לא תמצא לזה יוצא מן הכלל, עד שהפסקתי להתלונן כדי שיפסיקו עם זה. וזה היה מתוכנן וכל הזמן החוקרים אומרים אנחנו לא שולטים לאן שב"ס מעביר אותך. יאללה, בחייאת. בקיצור, זאת הייתה, אין מילה אחרת, התעללות. הלכתי ימים שלמים עם אותה חולצה, כמו קרש, כי הדברים שהיו מביאים לי המשפחה, הם פשוט דאגו למחרת היום שלא יהיה לי אותם.

אני מבין

ואני עם פשפשים. זה כאב. כל הגוף שלי עם פשפשים

אני אומר, א', אני מבין. ויש לנו,

ותוסיף לזה את הלחצים האלה. ועוד לא דיברנו על סוגיית המזון

אנחנו, ניר, אנחנו נעשה את זה בצורה,

אוקיי

אנחנו נעשה את זה בצורה מסודרת, כי ראינו את זה

...אוקיי. עכשיו בוא נראה מזכר שכתב החוקר...

זה פשוט צריך להעיף אותו מהשירות על זה. אני, פשוט אל תראה לי את זה, אני לא רוצה לראות את זה.

...אני אומר לך שהוא אמר את זה בתוך חקירה של שעה וחצי צרחות, משהו כזה. חקירה לא שפויה פשוט. זה הזיה כל החקירה הזאת, מה שהיה שם...

זה ברור לי שהיא, מאחר ואני יודע שאין לה שום קשר whatsoever לעניינים שנחקרים, אפילו לא בגלגול חמישי. אז אני בתודעה שלי מבין שהביאו אותה כדי לאיים עליי...

תאשר לי שמובאת אישה...שאין לה שום קשר, אין לה שום קשר לעניין מבחינתך, אתה יודע את זה. נכון?

אני יודע שלא. זה לא מטריד אותי שהוא אמר את זה במובן הזה. היא יכולה לענות כל מה שהיא רוצה. היא בכלל לא ידעה כלום ולא קשורה לכלום. ומבחינת העובדה שאני עצור, זה שהוא אומר את זה, אני מגחך. שישאלו אותה מה שהם רוצים, היא לא קשורה. פשוט לא קשורה בשום אופן. לא היה לה שום מידע רלוונטי לנושאים האלה. אז זה שהוא אמר את זה, זה לא הזיז לי. הערכתי שהוא אומר את זה כדי להפחיד אותי או משהו. אבל לא, אין לזה משמעות.

תראה, אני לא דמיינתי ולא העליתי אפילו בדמיונות הפרועים שלי, לא פה ועד שלא פגשתי אותה, שהם שאלו אותה מה שהם שאלו. זה לא עלתה לי האפשרות הזאת. זה דמיוני. מה ששאלו אותה זה הרי דמיון. זה אי אפשר, הדעת, זה לא עלה לי.

הבנתי

אני רק חשבתי שרוצים להפחיד אותי שאולי היא אמרה עליי משהו. לא יודע. לא חשבתי שזה מה שזה היה באמת. מה שהיה באמת זה פשוט פי מיליארד יותר גרוע ממה שהמוח שלי היה יכול להגיע אליו.

אז תכף נראה מה היה באמת. אתה יודע מה? אוקיי, הבנתי מה שאתה אומר

זו האמת. זה פשוט, אני ביני לביני צחקתי. תשאלו אותה מה שאתם רוצים. כי אני יושב פה כחשוד. אני לא חשבתי שהם יגיעו לרמה הזאת שהם הגיעו איתה.

...

זה היה נראה לי הגיוני שיחפשו אם אולי הסתרתי שם משהו או משהו כזה. אבל זה שהביאו אותה פיזית, זה היה לי ברור שזה רק כדי ללחוץ עליי במובן הזה של המשפחה.

מאה אחוז

...מה שאני יודע ממנה זה שהגיעו שלושה חוקרים ב - 6:00 בבוקר, דפקו על דלת ביתה. ערכו חיפוש. ולמעשה לפי מה שהיא אומרת, בניגוד לסמכות שהייתה להם ובניגוד לדין, שללו ממנה חרויות כמו למשל החרימו לה את הטלפון ועד שהיא סיימה את החקירה, למרות שהיא התחננה, אני מצטט אותה מילה במילה. לא נתנו לה להתקשר... פשוט לא נתנו לה להתקשר. הם ציוו עליה להצטרף אליהם בנסיעה... לא נתנו לה לא גישה לטלפון, עד שהיא סיימה להיחקר. וציוו עליה, וזה גם כאשר אמרו לה ללכת להחליף בגדים, הם תפסו אותה בפיג'מה. ציוו עליה שלושה גברים חוקרים, להשאיר את הדלת פתוחה, שיהיה קו ראייה.

יש בד"מ 18 - 81 - 20 שרת המשפטים נגד השופטת פוזננסקי כץ, זה נבו 18 ביולי 2018. אני מצטט לך מתוך החלטה שיפוטית. "בהתכתבות מיום 19 בפברואר 2018 תיאמו השניים", השניים זה יועץ המשפטי של רשות ניירות ערך דאז וכבוד השופטת פוזננסקי מאידך, "מועד לדיון בבקשה למתן צו חיפוש. במסגרת זו כתב הפרקליט 'את תאהבי את הצו הזה' והשופטת השיבה 'אני כבר מתחילה לחשוש'" פסקה 4.

וגם היא אמרה לו בית המשפט על אופניים, משהו כזה

כן, נכון

פשוט קראתי באינטרנט את פסק הדין הזה

אז אני אגיד לך ככה. אנחנו בדקנו את ה - timeline. ההודעה שנשלחת, ששולח הפרקליט לשופטת הוא מ - 19 בפברואר. יום למחרת מוצא אותו צו חיפוש.

אתה לא צריך,

הנה, שנייה. ולא מצאנו, ויתכן שאנחנו בשגגה

גם אני ביצעתי את אותה עבודה

זה הצו שאליו,

זה הצו. והוא מתכוון להגיד לה שיש פה חומר עסיסי... ואני גם עשיתי בדיוק את אותו מחקר במסגרת... במסגרת התביעה האזרחית נגד המדינה. והגענו למסקנה חד משמעית שזה חייב להיות צו החיפוש אצלה בבית.

שניר שוורץ חוקר אותה. זה לא מקרי ולא סתמי, הוא אחד המאיימים הראשיים עליי. סליחה?

זה לא. זה טליה,

אבל כתוב פה שהוא נכנס. אני לא ידעתי, זה חדש לי. הוא מנהל את זה. הוא ראש צוות החקירה שחקר אותי, עו"ד בן צור. רגע עו"ד בן צור, הוא הוצג בפניי כראש צוות החקירה שחקר אותי.

רגע, רגע, מר חפץ, כתוב שהוא נכנס וכתוב שהוא יצא.

כן. אבל מה שאני רוצה לומר,

אז הוא לא מנהל את החקירה.

היא אמרה לי... שבתחילת החקירה שלה היה מישהו והיא העריכה, העריכה שזה אחד החוקרים שלי. היא אמרה לי את זה. ועכשיו אני לראשונה רואה שניר שוורץ, שהוא היה ראש הצוות שחקר אותי, נכנס לשם בהתחלה. אז אם אתה רוצה לחשוב שזה מקרי, זכותך.

הכל בסדר. אתה ידעת שהחוקרים אומרים לך פעם אחר פעם שהם עקבו אחריך והם יודעים כל פינה בחייך והפצצה שתיפול. והפרטיות שלך בבית השימוש של ההיסטוריה ותגיד שלום וביי ביי לילדים ולאשתך. ואנחנו יודעים מה עשית בכל ערב וערב. זה משפטים שאמרו לך, תמצתי את חלקם. נכון?

כן

מצוין. אבל ההנחה שלך הייתה שברגע שהמוטיב הזה, תסכים איתי, עוד פעם, המוטיב... והפירוק של התא המשפחתי זה מוטיב שהופיע יום אחרי יום אחרי יום, שעות אחרי שעות. נכון? זה לא איזה הערה אגבית.

נכון

אני צודק במה שאני אומר?

נכון

והמוטיב שאנחנו יודעים את הכל, אנחנו שב"כ וכל הממבו ג'מבו הזה, זה מה שאמרו לך אנחנו יודעים כל פינה בחייך. נכון?

הפרטיים

... לקחו... כל בר דעת מבין את זה. ולאיים עליי עם הדבר הזה. כל בר דעת, כל בן אדם סביר יפרש את זה ככה.

בשלב יותר מאוחר, שמן הסתם אתה תגיע אליו. וכשהתחילו להגיע כאלה תגובות מהסוג שאתה הראית של גרינצייג, אבישי גרינצייג מגלובס למשטרה, אז אני כבר נזעקתי עם עורך הדין שלי. היא מאוד נבהלה, היא גם שלחה אותי בעצם, רק אני הייתי בשיג ושיח. ואז ישבתי במשרד של מפקד היל"ק תת ניצב אלי אסייג. אני כמעט בטוח בפגישה הזאת היה גם אילן סופר. ופשוט הבעתי חשש מאוד גדול מהתוכן של הדבר הזה. ואז הוא אמר לי לא יכול להיות שחוקרים שלי שאלו כאלה שאלות. אני ידעתי ממנה מה שאלו אותה. אמרתי לו תשמע, שאלו אותה שאלות מזעזעות'. 'לא יכול להיות '' הוא אומר לי. ויושבים אנשים, היועצת המשפטית שלו הייתה, שלומית משהו. ואז מביאים לו את החקירה. הוא לא מראה לי אותה. הוא יושב מולי בחדר שלו והוא קורא אותה. ואז הוא אומר לי 'מישהו אצלי עשה את העבודה שלו לא כמו שצריך.'

טוב. אתה מאמין לו?

נפל לי הלב,

האמנת לו, אגב?

אני לא יודע. אני, תשמע, הייתי כל כך נסער. אגב, הוא,

רגע, רגע.

לא כמו שצריך או כמו שצריך?

'מישהו אצלי עשה את העבודה שלו לא כמו שצריך'. זה המשפט, מילה במילה. אני כמעט בטוח שאילן סופר היה איתי שם. אבל בכל מקרה, גם אם הוא לא, עדכנתי אותו בזמן אמת. אני הייתי...

מיד כשאני, אני רוצה להבהיר לאדוני. מיד כשאני מסיים את העדות המרכזית שלי כעד מדינה, אז משהו כמו, ויוצא ממעצר בית וכך הלאה, אז אני פוגש את... פעם ראשונה... היא מעלה מיד שהייתה פה חקירה... ואז אני רץ אליהם להגיד בוא'נה, מה זה? יש עכשיו, יש פה פצצת אטום. איך עשיתם דבר כזה? זה הרקע של השיחה הזאת שתיארתי לך עכשיו עם אסייג. אני איש תקשורת, אני מבין מה המשמעות של,

טוב, עכשיו תראה, אני רוצה לשאול אותך.... רגע, נראה פה. לידיעתך... הייתה הצדקה לזמן לחקירה את,

ממש לא. שום סיבה שבעולם. אני כן יכול להבין חיפוש... אבל אני, אני אתן לך גם נימוק למה גם החיפוש הזה הוא בעצם פתטי... הדיסק, הדיסק שבו אני שמרתי את כל הקבצים הדיגיטליים כל חיי, לא החבאתי אותו. פשוט מאחר ויכולה לפרוץ מחר שריפה, היה לי בבית של אבא שלי, במגירה פתוחה את הדיסק שהיה בו את כל החומרים שמסרתי כעד מדינה. איש לא הלך לחפש אצל אבא שלי. אז למה אצלה כן?... הרי אצל אבא שלי בתקופה שעקבו אחריי הייתי אצל ההורים שלי כל הזמן.

... היועץ המשפטי מנדלבליט, אחרי השימוע, ביקש הסברים בעניין התרגיל. שאלה ראשונה: אתה יודע אם ניתנו הסברים או לא ניתנו הסברים? הייתה איזה שהיא בדיקה?

איך הוא יכול לדעת?

אני שואל אם עדכנו אותך. האם עדכנו אותך? הם רוצים הסברים.... קיבלת איזה שהוא הסבר? או היא. לידיעתך.

אנחנו פנינו מספר פעמים לאורך התקופה. זה תמיד היה אל אלי אסייג, מפקד היל"ק. אבל הוא היה מתייעץ עם פרקליטות מיסוי וכלכלה. כלומר, היה מתייעץ ואז חוזר אלינו. והפניות היו כולן בפגישות איתו. או כאשר עיתונאים פנו לתגובות או כאשר ראינו דברים שהתפרסמו. רמזים שהתפרסמו ברשתות החברתיות. ולמעשה אני יכול להיות קצת יותר פרטני אם זה מעניין אותך...

אז אני אשאל אותך שאלה מאוד פשוטה. לא משנה מי אמר מה. מבחינתך, היית שם שבועיים, קצת יותר. המהלך החקירתי, יש לו קשר לאיום על שלמות המשפחה שלך או לא?

חד משמעית

תראה, כל דבר אפשר אחרי פרק זמן, בית המשפט יחליט שזה לא, אז ישחרר את זה.

לא, לא, מר חפץ, זה לא, זה לא עובד ככה.

לא עובד ככה?

זו הצעה טובה,

סליחה

אבל זה לא עובד ככה. אבל עו"ד בן צור מנסה לרכז את מה שמלכתחילה הוא התכוון שיהיה בדלתיים סגורות. שלא ייכנסו ויצאו.

בסדר

בסדר? ותודה על המאמץ.

הלאה, בוא נתקדם. כן, בוא נראה לך. בעמוד 5,

שורה 30 כבודו. "מה, אתה נורמלי בן אדם? המשפחה שלך מחוץ לעסק מה שנקרא. אנחנו כבוד של מאפיונרים, אתה יודע. אנחנו לא מערבים נשים ומשפחה." תאשר לי שלמרות ההצהרות החגיגיות שאנחנו עם איזה קוד של הקוזה נוסטרה, בפועל הם עירבו גם עירבו כל הזמן.

אני גם מאשר לך וגם למעשה ב - 15 יום הרגע היחיד שבו אני באמת בוא נקרא לזה התפרקתי או בכיתי, הוא היה על רקע תרגיל חקירתי בנושא עם המשפחה. סיום דיון בדלתיים סגורות הדיון בדלתיים פתוחות מתחדש

עד שהם נכנסים, הייתה החלטה אני ראיתי, הייתה בקשה של אני חושב חדשות 13, לגבי דברים מהסוג הזה שמוקרנים. ונדמה לי שבית המשפט נתן לצדדים פה עד ל-6 בחודש. אין לי מושג כרגע מה הסטטוס של הסרטונים האלה, אבל אני בכל מקרה גם מתכוון באמצעות בא כוחי להתנגד לעשות שימוש כי זה הולך להיות סרטון מאוד בעייתי מבחינתי..

אנחנו מסכימים. ואמרנו שאנחנו לא רוצים שום הדלפה של חומרים ואנחנו עקביים בנושא הזה. ולכן התנגדנו.

אנחנו מדברים על בקשה שהוגשה אתמול.

אני אומר מה העמדה העקרונית שלנו.

אני רק אומר, גברתי.

רק שנייה, אנחנו לא מדברים על הבקשה מהשבוע שעבר, הוא מדבר על בקשה שהוגשה,

כן, כן, אני יודע גברתי. לפי סעיף 13,

תגיבו בכתב כל מה שיש לכם להגיב.

אני רק רוצה שעמדתו של העד, גם לפי הפסיקה, עמדתו של העד היא שיקול חשוב ביותר בהחלטה האם לחרוג מן הכלל של אי פרסום לפי סעיף 13. אנחנו כמובן נגיב בכתב, אבל חשוב שהדברים שהעד אמר פה בפרוטוקול יהיו גם בפני בית המשפט.

הדברים לפרוטוקול, אנחנו לפני הדברים האחרונים שאמר העד חזרנו לדלתיים פתוחות. אם זה לא נאמר או כן נאמר, אני לא זוכרת. הדברים בוודאי חשובים. ואתם כשתגיבו יכולים גם להזכיר שזו תגובתו. ואנחנו מתקדמים.

אוקיי, עכשיו אני הולך רגע הצידה בנושא. אתה זוכר, אנחנו נראה לך למשל בעמוד 68 לחקירה, שחלק ניכר מהשאלות הטרמינולוגיה של החוקרים הייתה סיקור אוהד באתר וואלה. אני יכול להציג לך פעם אחר פעם. התפיסה שלך את החקירה, זה מופיע, של סיקור, שהשאלות מתייחסות לסיקור אוהד באתר. נכון?

כן. באזהרה שקראו לי זה היה החשד. איזה טובות הנאה קיבלתי עבור ראש הממשלה? רק סיקור אוהד מוואלה.

סיקור אוהד. יפה, אוקיי, בסדר

זו האזהרה שהוזהרתי

מאה אחוז. זו גם ההבנה שלך של מה שחיפשו, מה ששאלו

אני, תשמע, כל כך הרבה שאלו, אתה צריך להראות לי. בסדר

בסדר, מופיע. בוא נעבור כרגע לחקירה מה - 25 בפברואר. זה נ/1,940 כן? אוקיי. אני אקרין,, זה מעמוד 1.

2,333.

אוקיי, משורה 28 בוא תראה את האפיזודה. לא קשורה למה שדיברנו קודם מוקרן סרטון באולם בית המשפט )(

באיזה תאריך זה?

25 בפברואר

25. זאת אומרת יום בשבוע? נגיד אם 18 היה יום ראשון פלוס 7 אז זה יום ראשון., מוקרן סרטון באולם בית המשפט )(

בשביל מה צריך לראות את כל זה, נו? בשביל מה צריך לראות את זה?

טוב, עכשיו,

אני רוצה להבהיר, זה לא שאני ישבתי שם 15 יום ובכיתי. זה האירוע היחיד,

היו קצת יותר

אני לא זוכר שעוד פעם אחת וזה. והמכנה המשותף הוא אני עצמי מספיק חזק, כמה לחצים שלא הפעילו, אני קיבלתי את זה כמו שצריך. והמקרה הזה הוא פשוט בגלל תרגיל החקירה שנעשה עליי הוא היה לא עליי, אלא על משפחתי. אז זה פשוט,

זו השאלה שלי. קודם כל, אולי תסביר מה היה התרגיל

התרגיל הוא שאמרו לי וגם לעורך הדין שלי, שהולכים לבקש הארכת מעצר. אני לא זוכר באיזה יום האריכו שוב מעצר.

אוקיי

אבל הודיעו, זה אחרי שאני שבעה ימים במעצר, שזה עוד הולך להיות ארוך. ואז ממש בסמיכות זמנים, אולי זה היה דקות, אולי זה היה חצי שעה, אולי זה היה שעה. נכנס בן אדם שלא הכרתי, חוקר שלא ראיתי מעולם. והתקשר לידי בטלפון נייד, אף פעם לא בוצעה כזאת פעולה, לאשתי, והודיע לה שמחר אני בבית. זה היה פשוט, מה שאמרתי לו 'למה אתם משחקים ברגשות של המשפחה? בסדר, אתם מפעילים עליי את כל הלחצים האלה, אבל תעזבו את המשפחה'. זה מה שאתה רואה זה פשוט, זה מה ששבר אותי, שהם עברו כבר לשחק במשפחה.

ובוא נשים את הדברים. בעצם זו מניפולציה על הרגשות של המשפחה שלך,

איזו שאלה בכלל?

כדי להשפיע עליך. נכון?

איזה שאלה. הרי ברור לחלוטין. הוא עמד לי מול העיניים. ממתי חוקר מתקשר ומודיע לאשתי מול העיניים שלי בחדר חקירות, לידי בסלולארי, שהוא מודיע לה שמחר אני מגיע. איפה יש דבר כזה? תלמד אותי.

אוקיי, עכשיו, אתה זוכר מי היה החוקר? כי למיטב ידיעתי,

לא הכרתי אותו

אין תיעוד כזה

זה היה בן אדם שלא זיהיתי. מישהו חדש שפעם אחת בא למופע הזה ולא ראיתי אותו יותר אני לא יודע מי זה. אין את זה מצולם?

הזיכרון שלך הוא חי שזה היה חוקר שבחדר חקירות, טלפון לאשתך?

הוא חי, אי אפשר לשכוח

אוקיי

זה בן אדם שראיתי פעם אחת בתרגיל הזה

אוקיי, כי התיעוד נשכח. אנא בדקו, כי לא ראינו את זה. אם טעינו, אז כמובן מתנצלים. ואם לא טעינו,

לא, לא, אין תיעוד.

אז אין תיעוד כזה. אוקיי. עכשיו, אתה בחקירה,

זה, חתיכת מהלך מנוול

מנוול. זה במהלך חקירה ראיתי,

למרות השיחה, הייתה הארכת מעצר באותו יום.

בטח, אני הייתי עוד שמונה ימים במעצר אחר כך. זה היה משהו,

באותו יום היה הדיון?

הם רצו,

לא, לא, מה הם, עזוב, אני שואל עובדתית.

לא, אתה תגיד מתי האריכו לי את המעצר. האריכו לי שוב

ברור

לא, תגיד באיזה יום. זה היה ביום ראשון

לא, השאלה הייתה מתי הארכת המעצר. נבדוק את המועד של הארכת המעצר

אבל הוא אמר מול עיניי, הוא הודיע לאורית רעייתי מול עיניי שמחר אני בבית. זה כל התרגיל הוא פשוט הודיע לי. הוא עמד לי מול העיניים ואמר.

אוקיי. בחקירה שלך אמרת,

ואני ידעתי שהוא משקר אותה

בחקירה שלך אתה אמרת, לדעתי בגלל שהיית תחת הסטרס והרעיון לשמור על איזה שהוא איפוק, שאתה לא יודע אם זה בחובבנות או בכוונה. מילים שלך. זה מה האמת?

שלא רציתי להתעמת איתם. אמרתי את זה ככה, זה היה ברור לי לחלוטין,

שזה מהלך מנוול, כמו שקראת לזה?

זה בגלל שאני עדין פה, בבית משפט

בסדר, אוקיי. עכשיו, ואז תראה, החוקר, אנחנו חשבנו שאחרי שאתה בעצם נשבר בגלל מה שקורה עם המשפחה, אז שהוא ככה, אתה יודע, קצת ירגיש לא נוח. אבל בוא נראה מה החוקר עושה. זה בעמוד 3 באותו מקום, שורה 7 עד 13. זה אחרי ההתפרצות. הוא מתקרב אליך.

מוקרן סרטון באולם בית המשפט )(

כאילו להפגין אמפטיה מוקרן סרטון באולם בית המשפט )(

טוב. מה שהחוקר, הוא כאילו רואה את ההתפרצות שלך. הוא לוקח את הכיסא, אתה יודע, בדרך כלל באים קצת לעודד.

כן, זה חריג מאוד שהוא ככה התקרב אליי

זהו. הוא התקרב אליך ומה הוא אמר?

הוא היה בתפקיד זה ששומר על מרחק מאיים

אוקיי, אבל בוא נראה מה הוא אומר. מה שהוא אומר, הוא אומר לך שהוא מזהה את הקושי

כן, בסדר

לא, תגיד מה, תגיד מה המשמעות

הוא בעצם זיהה פה הזדמנות שהתרגיל עבד והוא מנסה עכשיו לחלץ ממני גרסה כלשהי. כי אני כאמור לא באמת מסרתי גרסה מפורטת. סביב הטיעון המשפחתי, לנגן, לפרוט על המיתר הזה. אני גם רוצה להוסיף משהו שאני מניח שאדוני לא יודע. באיזה שהוא שלב של השבוע הזה, זה השבוע השני, אני הרגשתי בחוויה שלי, שהם כבר התייאשו מלהוציא ממנו גרסה. ואז החוקר הזה, הוא החוקר הראשי שלי, הוא ראש צוות החקירה שלי. טס עם המשפחה לסקי בשוויץ. זאת אומרת, זה רמת הציניות. חקירת ראש ממשלה, הם יושבים עליי בעוצמות האלה. הוא ראש צוות החקירה שלי, הוא טס לסקי בשוויץ. והם אומרים לי את זה.

אמרו לך את זה?

בטח. איך אני יודע את זה? אני יודע את זה מהחקירה

אתה זוכר איפה אמרו לך את זה?

בחקירה, אני יודע? כשהייתי עצור

טוב. זה מן הסתם פרט שאתה לא שוכח אותו. נכון? אתה עם הפשפשים, עם הסקביאס

איך אפשר לשכוח את זה? היו גם הסתלבטויות עליי, שאני כאילו פה והוא בשוויץ. זה היה שיח.

טוב. הדברים חוזרים ונשנים, שלא קיימים, כן?

לדעתי זה קיים, אבל אני אבדוק.

טוב, בסדר. עכשיו, התרגיל הזה,

זאת אומרת, זה הופך להיות בדיחה שמריצים על חשבוני, הדבר הזה בחדר החקירות. בסדר, אולי זה לגיטימי, אני לא יודע.

זה קורה ב - 25 בפברואר

מה?

מה שהראינו לך עכשיו

סליחה, זה כבר ה - 25?

כן, ב - 25

אה, רגע, אז כן, יום ראשון

ב - 25, יום ראשון. שבוע אחרי שנעצרת. אוקיי. בוא נתקדם. אגב, אתה הבנת שאשתך נחקרה או זומנה לחדר החקירות?

ראיתי אותה במסדרון

נכון. עכשיו, אוקיי, להבנה שלך, הרי אתה יודע, הייתה איזה שהיא הצדקה,

שום כלום

לחקור אותה בנושא של וואלה?

גם אם הייתה איזה טכנולוגיה חדשה שמוציאה את כל המידע שיש בגופו של בן אדם ושמה אותו במחשבי הרשויות, לא היה שם שום דבר שיכול להיות רלוונטי לחקירה הזאת.

אבל בכל אופן, גם היא זומנה כדי להיחקר

כן. היום אני יודע שכן. אני רק ראיתי אותה במסדרון

באותה בלטה שדיברנו עליה בפעם שעברה

עזוב את זה עכשיו

טוב, עזבתי, אוקיי. עכשיו אני מקרין לך חקירה. עברו עוד יומיים. ב - 27 לחודש, זה נ/1,942? ברקוד 1,783.

תודה.

אני בעמוד 17 מוקרן סרטון באולם בית המשפט )(

טוב, בוא נסביר את ההקשר. יש תרופות שנמצאות כנראה בבית ומועלית האפשרות שאולי אשתך תגיע למסור את התרופות. זה ההקשר. ואז אתה אומר שהיא בדיונים, אתה רואה אותה בדיונים. אתה רואה שהיא שמה משקפי שמש, שהיא בוכה. ולכן אתה מעדיף לא לקבל את התרופות מאשר לגרור אותה לחדר החקירות או לתא המעצר, נכון? לבית המעצר.

ראיתי את זה עכשיו, אני לא זוכר את זה, את השיח הזה הספציפי

אוקיי

אני לא זוכר. אבל,

אבל מה שאני מראה ל, זה השיח. זה השיח,

כן, זה השיח. והיה שיח שלם סביב התרופות האלה

אוקיי. אנחנו נגיע לשיח סביב התרופות

בוא נגיד שהקשו עליי לקבל אותן, מאוד

הקשו זה understatement תכף אנחנו נראה אחרי זה. יש פרק בסדרה הזו על המצב הרפואי.,

אוקיי

זה נחסך בעניין. עכשיו, ברשות כבודה, לפני שנצא להפסקה אני עובר יום אחד קדימה, ב - 28 בפברואר. נ/1,944. אני רק אקריא לך, נלך ככה. הבן שלך עמד על סף גיוס לאותה יחידה מובחרת, נכון? למגלן.

כן

נכון? אוקיי. ואז הנושא של אם תגיע, זה היה בערך, הוא היה אמור להתגייס כשלושה או שלושה שבועות וחצי מתחילת המעצר שלך. זה אתה זוכר, נכון?

נכון

נכון. אוקיי. ואז החוקרים מפעם לפעם מנגנים על כך שאתה לא תגיע,

נכון, נכון

לראות את הגיוס של הבן שלך

נכון

נכון?

כן

אוקיי. עכשיו, אני אקריא לך למשל מעמוד 70, שהבן שלך מתגייס, שורה 8 כבודם, עוד שבוע וחצי. זה כבר אחרי כמעט, זה כבר אחרי עשרה ימים במעצר. ואתה רוצה לראות אותו מתגייס. תחשוב על מתי לתת תשובות. הבת שלך תקבל תואר ראשון, אתה אולי לא תהיה שם. המוטיב הזה של אירועים בחיי הילדים שלך, של העובדה שאתה תישאר במעצר תקופה מאוד ארוכה ולא תוכל להגיע. מעצר ימים בתיק של, כן? של (לא ברור), אבל נעזוב את זה בצד. לא תוכל להגיע לאותם אירועים זה מוטיב שחזרו וחזרו וחזרו. נכון?

הרבה פעמים. אבל גם על זה שהילדים שלי לא ידברו איתי. שהם לא ירצו להסתכל עליי דברים מהסוג הזה, כל הזמן. וזה באמת הדברים שאפשר להגיד היחידים שבאמת טלטלו אותי. בכל היתר, ראית, אם אני מתישהו התפרקתי. אני לא זוכר שהיה עוד אירוע. זה רק על הרקע הזה. רק על הרקע הזה.

בסדר גמור. מבחינתי, הגעתי פה לנקודה. אני יכול איך שנוח לכבודם

אוקיי, אז נעשה הפסקה. בסדר תודה., הפסקת ההקלטה )(

עו"ד בן צור?

כן גברתי.

בבקשה.

אנחנו נעבור לפרק נוסף. אתה השתמשת באופן כללי, שהחקירה הזאת הייתה התעללות. זה ביטוי שלך, נכון?

כן

סליחה?

כן

כן. וההתנהלות הזאת, תאשר לי, היא הייתה בראש ובראשונה כלפיך, וגם יש מעגל של קרובים לך שנפגעו מההתעללות הזאת. נכון?

כן

עכשיו, אני רוצה רגע לסגור איזה נקודה עם רואה החשבון. כי אני לא אוהב להשאיר עסקים לא גמורים. אתה הבנת, רואה החשבון שלך, אחרי שאתה משתחרר מהמעצר, ואני מבין לדבריך, שהוא מדבר איתך ומספר לך על כך. ותאשר לי שהגיעו אליו חוקרים.

בדיוק

זה מה שהוא אמר. נכון?

כן

הגיעו אליו למשרד. והחוקרים האלה, לפי מה שהוא אומר לך, ביקשו לקבל חומרים שנוגעים לעניינים הכספיים חשבונאיים שלך.

כן

אוקיי. וזאת הייתה ישיבה במשרד שלו

מה שקרה זה שמאוחר יותר, כשהייתה בינינו התחשבנות על הדוחות הכספיים ואני טענתי שאני צריך לשלם פחות, אז הוא אמר לי אתה לא יודע כמה שעות נאלצתי להשקיע, העובדים שלי שישבו עם חוקרים שפה עברו על הניירת שלך. אז נודע לי. זה היה לא מיד אחרי.

לנו זה נודע עכשיו. ולחבריי מהספסלים כנראה זה גם נודע עכשיו. אנא בדקו. זה לא קשור למה שאמרתם קודם שעלה, על פניו. עכשיו בוא נתקדם. אני כרגע מעצר. שני פרקים ששלובים זה בזה. אחד נקרא לזה ההרעבה שלך. הרעבה מלשון רעב. ושתיים, תחושת סכנה שחשת במעצר. בתקופת המעצר.

אוקיי

אלה שני הנושאים שאני הולך להתייחס אליהם בשלב הזה. אני רק רוצה למקם אותנו, להציג. אתה יודע שגם אילן ישועה נחקר ביחידה החוקרת. אתה מן הסתם יודע את זה בטח בדיעבד.

אני ראיתי אותו שם פעמיים

בסדר, מאה אחוז

אבל לא, לא יודע אם הוא נחקר

הוא נחקר

אני יודע שעשו לו עימות איתי. אני לא תפסתי אותו שם כמי שנחקר

אוקיי, אבל הוא היה, הוא נחקר

אני תפסתי אותו כחלק מצוות החקירה, פחות או יותר

תפסת אותו כחלק? תסביר

בבוקר שבו נעצרנו, זאת אומרת נעצרנו כי אני ראיתי, כשהביאו אותי ליחידה, אז שמו אותי בפטיו שמוקף כולו בבניינים של להב 433. במרחק של איזה 7-8 מטרים ביני לבין שלמה פילבר שישב שם על כיסא פלסטיק ואיתן צפריר. שלושתנו שמוטים לגמרי. מצב רוח רע, בלי שרוכים בנעליים, בלי חגורות. אתה יודע. ואז פשוט מראה שאני לא אשכח עד יום מותי. מולי אני רואה בדלתות, יש דלתות זכוכית של זה. אני פשוט, אני משפשף את עיניי. לא כקלישאה. שפשפתי כי לא האמנתי. אני רואה את אילן ישועה עומד שם. לא אשכח גם את הבגדים, בדיוק אני זוכר מה הוא לבש. שותה אספרסו עם החוקרים והם צוחקים והוא מסתכל עלינו בשמחה לאיד, למצב שלנו. זה היה כל כך מחזה שהדהים אותי שאני פשוט הסתכלתי לראות עוד פעם. זה הוא, זה לא הוא. אני אומר לך, אני עד היום מתרגש כשאני נזכר בתמונה הזאת. אז אני מבחינתי חשבתי שהוא פשוט חלק, לא תפסתי אותו כנחקר.

אז תראה, בנוסף לאספרסו שראית, כי אני רוצה לקשור את זה לרעב שלך

נראה כאילו הוא יצא מהמקלחת

כן, ככה עם האדים. ואז, אני רק אקשור את זה לרעב שלך. אצלו מדברים על תרצה סלטים, פסטה, פטריות, סלט ניסואז, קינוח, לינגוויני רוזה. זה הגסטרונומים והקולינריה של 433. ממש ביסטרו. עכשיו בוא נדבר עליך מה היה.

זה לא ב - 433.

כן, בסדר. לא ב -. 433 זה הנושא, אה? כן. עכשיו, בוא נתחיל בחקירה שלך ב - 19 בינואר. מה קרה אצלך. אני ב - נ/1,912 כבודם. אפשר להקרין? איזה עמוד? שעה 1:28.

עמוד?

מיד נבדוק.

חסר לנו עמוד, אבל זה קטע ויזואלי.

אוקיי. אנחנו מסתכלים עכשיו רק קטע ויזואלי. אנחנו לא נקרין, אתה עומד שם, מספר על התחושות שלך בשלב הזה.

איזה תאריך זה?

19 יום למחרת.,

תשישות פיזית ונפשית, ברמות הכי גבוהות שיש

עכשיו, אתה בעמוד 15, אני מקריא לך. אתה אומר להם כך, עמוד 15 כבודם, שורות 26-28 אתה מבקש מהחוקרים בצהריים משהו לאכול. אתה אומר להם אפשר להגיד שאתמול לא אכלתי. אפשר גם להקרין את זה.

מוקרן סרטון באולם בית המשפט )(

אוקיי. שתף את בית המשפט. כלומר?

מה שהתכוונתי זה שמאחר והוציאו אותי ב - 6:00 בבוקר מהבית, מהמיטה, אז ברור שלא אכלתי. וחקרו אותי ממש עד, אני לא יודע אם זה, סמוך לחצות. אני הגעתי לבית המעצר שקמה בסביבות השעה 1:00 בלילה, גרוסו מודו. וגם שם יש תהליך לא קצר של קליטה וטראומתי. זה הרי פעם ראשונה שאני עובר אותו. ולכן למעשה, ואתה מגיע בשעה כזאת לבית מעצר, אין אוכל. אז לא אכלתי עד למחרת בבוקר. אני מניח שבבוקר אולי נתנו משהו בבית מעצר, נותנים, מביאים אוכל בבית מעצר. ולמעשה לא אכלתי.

אוקיי. עכשיו אני עובר באותה חקירה ל - נ/1,913 אתה רוצה לכתוב, וראינו את זה בחקירה הציגו לך את זה בחקירה הראשית. מכתב, מכתב שבו אתה מתלונן על התזונה ועל תנאי המעצר. זכור לך?

אני זוכר את המכתב. אני זוכר את תנאי המעצר. אני לא זוכר שהיה שם עניין של תזונה

אני אראה לך את המכתב

איזה מוצג זה?

זה הוגש כ - ת' גם, אבל הגשנו את זה גם כ - נ'. איזה? תגידי לבית המשפט.

נ/2,003.

זה נ/2,003 זה הוגש גם על ידי התביעה. מכיוון שאין לנו,,

ת/179.

אוקיי, אז זה מופיע פעמיים.

עוד פעם, ת?'

179.

אתה כותב, תסתכל, שאתה לא מצליח, אתה רואה? לא מצליח לאכול בצורה מסודרת. נכון?

כן

עכשיו, ואתה גם מדבר על סכנה. תחושת סכנה שחשת, חווית במעצר. ואתה אומר כך, שמזהים אותך, מקשרים אותך לנתניהו. ולכן יש לרבים עמדה רגשית עוצמתית כלפי נתניהו. אתה מבקש שיבררו בקפידה את האנשים שנמצאים במחיצתך כדי שלא תחוש, לא תהיה לך סכנה. נכון?

כן, זה מה שכתבתי

עכשיו, אתה היית גם באזור של אסירים ביטחוניים, נכון?

כך לפחות הם היו לבושים, והם דיברו ערבית. אני לא יודע במה הם חשודים

טוב. אז בהנחה שזה לא,

זאת אומרת, היו כאלה שהיו לבושים בכתום והיו כאלה בצבע סוג של חאקי. אלה של סוג של חאקי אני חשבתי שזה כנראה מעזה או משהו כזה.

והם דיברו בשפה הערבית?

כולם, רק ערבית

רק ערבית

זאת אומרת, חלק מהם אני ידעתי מהסביבה שם, הישראלים שביניהם, שהם כנראה, בעניינים של סחר בסמים. ומה שאני תפסתי כעזתיים אני לא יודע, אני לא יודע מה הם עשו שם.

אוקיי. אבל אתה יודע, זה נראה כמו ברווז, מגעגע כמו ברווז, יכול להיות שזה אפילו ברווז מבחינתך אבל, כשאתה אומר הם מזהים אותי עם נתניהו. יש לנו אסירים שהם אסירים ביטחוניים, כך אתה מבין. אתה אומר אני מרגיש בסכנה. נכון?

אני אומר את זה על בסיס אירועים שקרו, לא על בסיס תחושות שלי

בבקשה

וזה מפתיע אותי שהם זיהו אותי. משום שגם, נדמה לי שעד שאתה מובא בפני שופט אי אפשר היה בכלל לפרסם את התמונה שלי ואת השם שלי. אבל זאת עובדה שכשאני הגעתי לכלא שקמה אז אתה עובר את תהליך החיול. אפילו כשאתה מגיע באמצע הלילה, שאתה צריך לפגוש, אני יודע מה? את קצין המודיעין. את קצין הת"ש, שלצורך העניין מברר שאתה לא רוצה להתאבד או משהו כזה. ואת החובש, שנמצא באותה עת. אז זה לוקח זמן. ממתינים לכל אחד. עכשיו, בכלא שקמה או בית המעצר שקמה, זה שמו אותי במן רחבה ויש שם כלוב. ממש כמו כלוב של קופים. ובכלוב הזה שמו אותי מלוכלך ומטונף בצורה בלתי רגילה, עם כל מיני. ומסביב היו עוד גם כאלה מכלאות וגם מן מרפסת שמוקפת כולה בתיל, ולשם הכניסו בהתחלה עצירים בכתום. שכולם היה דיבור ערבית. ואחר כך הגיעו גם עזתיים, מה שנראה לי עזתיים. ואז פתאום מישהו, כנראה אולי בגלל שאני הייתי, הוא זיהה אותי. ואז הם התחילו לצעוק"נתניהו, נתניהו"ושקשקו בזה. היה רעש נוראי של, כולם צורחים"נתניהו, נתניהו". אני לא הבנתי, זה ערבית. אמרו עוד דברים בערבית. אבל הבנתי שזיהו אותי. אני הייתי כלוא בכלוב משלי. לא היה להם,

מגע ישיר

מגע פיזי. אבל כתוצאה מהאירוע הזה ועוד אירועים, שאם תרצה אני אתאר, שקרו אחר כך בתא שלי באותו לילה.

אני אגיע אחרי זה

אני חשבתי שיש פה פשוט סכנה שאני לא אגמור את זה בחיים

טוב. ואז אתה רוצה לעשות את הדבר ההירואי הבא, לכתוב מכתב. נכון?

כן

דבר הכי בנאלי שיכול לדעת. נכון?

כן

אוקיי. אתה זוכר מה הייתה התגובה של החוקר ואת נומך הרוח שלך בתהליך הזה?

אני זוכר שבלי להגיד את זה, האווירה הייתה של תחשוב טוב טוב מה שאתה עושה, לפני שאתה מתלונן עלינו. אבל זה לא נאמר במילים.

בוא נראה מה אמרו לך ומה אפשר להבין. כבודם, זה מעמדו 4 שורה 24

נ/1,913?

כן אדוני.

מוקרן סרטון באולם בית המשפט )(

כן, פה אתה כותב את המכתב שהוגש מוקרן סרטון באולם בית המשפט )(

אתה, סליחה, אני אומר את זה לא בביקורת, בשיקוף. אתה כנוע להפליא, למסר

לא, לא. אני אבל עושה את זה בצורה שלא תגרום להם עוד יותר להרע את תנאיי. זה אחרי, זה אחרי לילה אחד. זה עוד לפני כל האיומים שאתה הראית לפני.

נכון

שאני כותב שבסך הכל בשלב הזה החקירה היא זה, זה דברים עדיין סבירים אחרי יממה אחת. ואני מלין על שני דברים: אחד, שבאמת למעשה דה פקטו מנעו ממני לאכול, כביכול בתירוץ של אי תיאום בין שני הגופים, השב"ס והמשטרה. ושתיים, שאירוע הזה שתיארתי ועוד אחד נוסף. אז על זה אני מתלונן.

על זה אתה מתלונן. והוא אומר לך שאם אתה רוצה לכתוב את זה למפקד להב 433, אתה יוצא חוצפן כלשונו. אתה אומר אם זה מה שאתה אומר, אז אני מוכן,

כן. אבל כתבתי את זה ושלחתי את זה, עם כל הכבוד

בסדר, אוקיי

לא רציתי להתעמת, אבל

בסדר, בוא נתקדם. אוקיי. אתה מסכים איתי גם שלכתוב מכתב לגבי אוכל, זה די אלמנטרי, נכון?

ברור

ברור. אוקיי. עכשיו, אנחנו עוברים יום קדימה. זה ב - 20 בפברואר, זה נ/1,915 כבודם. עכשיו רק אולי תתאר לבית המשפט הנכבד מתי אתה קם לספירת בוקר? מתי מעירים אותך בדרך כלל לספירת בוקר?

לפי מה שאני זוכר,

כן. 5:00?

אני זוכר שב - 5:00 פעם אחת אתה רק צריך לעמוד על הרגליים. בספירה, אתה זה. ב - 6:00 זה כבר ממש השכמה לגמרי. וסביבות 7:00 היו מגיעים הבלשים לקחת אותי.

בסדר. עכשיו תראה, אנחנו רואים,

זאת אומרת שאני בשום אופן לא נכנסתי לתא, למשל בלילה הראשון, לפני 1:30 בלילה לדעתי אחרי 2:00.

אני אגיע לנושא של השינה, של שעות השינה. זה פרק נפרד

אוקיי

עכשיו, יש לך שיח בעמוד 2, שורות 4 עד 20, לפי ההבנה שלי והשיח, אתה מקבל מהחוקר ירון הודו, סנדוויץ''. וזו הארוחה הראשונה שלך, כי בבוקר היית בהארכת מעצר. וזה קורה בצהריי אותו היום. זיכרונך?

לא זוכר את זה

לא זוכר. אתה זוכר משהו אחר ממה שאני אומר?

לא, לא, אני פשוט לא זוכר את זה. ממש, אני לא זוכר

טוב, אוקיי. מאה אחוז. עכשיו נעבור לחקירה מה - 22 בפברואר 2018 זה נ /.1,927 אוקיי עכשיו, אתה מספר לחוקר כלשונך, על שני דפוקים שהיו לך בתא המעצר, שאחד מהם יושב על ניסיונות הצתה. ומה החומר שתדלקו אותו כל הזמן שם?

נתנו לו סיגריות

1,927

27.

כן. מה אתה אומר?

שנתנו לו סיגריות

ומה אתה חשת עם זה?

פשוט דאגתי, כמה שהייתי עייף לא להירדם. כי, אני אסביר?

כן

להסביר? בתא שהכניסו אותי, תא מעצר ימים, היו שני עצורים. אחד שכינה את עצמו, לא יודע אם זה אמיתי או לא, רפי. והשני ספרטה. שניהם מאשדוד. שניהם בני העדה הגיאורגית ודיברו ביניהם גיאורגית. ורפי הוא היה בעצם, נקרא לזה, הדומיננטי. למרות שהוא אדם יותר מבוגר. הוא אמר לי בדיוק איפה לישון, לידו וכו'. והוא סיפר לי שספרטה יושב שם על, ספרטה הוא בחור נגיד כבן 40, מאוד מטורזן וחזק. נראה מאוד אתלט. הוא סיפר לי שהוא יושב שם על שלושה ניסיונות הצתה של בתים, של כניסות של בתים באשדוד. ואז כל, ספרטה כל הזמן ניגש לזה, קורא"סוהר"עם כל מיני קללות, אני לא רוצה לחזור עליהן. וצורח שהוא רוצה סיגריות ואז כל האגף מתעורר. כולם באמצע הלילה. אני הגעתי לשם בשעה מאוד מאוחרת. מתחילים לקלל אותו. האגף מתחיל להיות, כולם מקללים אותו שישתוק. ובסוף הסוהר בא, נותן לו סיגריה. עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. ואני מסתכל, כל התא מלא בשמיכות צמר כאלה. ואני מסתכל, אין ספרינקלרים, ואני אומר מה זה? הוא יושב פה, הוא פירומן ומכניסים אותי לתא. לא הלכתי לישון. אמרתי אני אשגיח.

מאה אחוז. עכשיו בוא נדבר רגע, נלך רגע טיפה הצידה. אתה זוכר מה החוקרים אמרו לך, בתקופה הזאת, כמה זמן אתה צפוי להיות עצור?

אני אמרתי לך שכשנעצרתי יניב פלג הלך אחריי ואמר לי שאני הולך שבועות לא לראות את הבית. עוד כשהייתי בבית, בבוקר, ב - 6:00 בבוקר.

נכון. זה גם מופיע מופעים בחקירה. אני מפנה בעניין הזה כבודם לעמודים 93 ו - 94. ואז אתה אומר, אולי נגיד את זה כך. אומר לך החוקר, אני אקריא לך מעוד 94. תראה את ההתייחסות שלך.

רגע, אני לא אמרתי לך אבל. במהלך הלילה הזה שהייתי, הלילה של המעצר הראשון, הייתה בתא הזה קטטת אסירים, של השניים האלה, מטורפת. אני לא יודע אם אני סיפרתי על זה.

סיפרת

פשוט אחד, זה החזק, הוא הטיח אותו בדלת. כל הבניין רעד

סיפרת

אוקיי, בסדר

אומר לך החוקר"זה יכול לקחת כמה שבועות בשביל לגבות את כל העדות". ואתה אומר "תגיד, בשביל זה אני לא צריך לישון בתא המעצר". והוא אומר לך"אתה חייב". אתה אומר לו"אני יכול להתייצב". הוא אומר לך"חייב, חייב, חד משמעית חייב". כלומר, האמירה שבועות אתה תשב פה בתא המעצר, זו אמירה שנאמרה לך פעם אחר פעם, נכון?

מספר פעמים

מספר פעמים. אוקיי. בהתחשב בסיוטי המעצר שלך, זה, המחשבה היא די מסויטת. נכון?

ברור

ברור

כן

כן. עכשיו, תאשר לי שחלק ניכר מהתזונה שלך הוא היה סנדוויצ'ים

נכון

הוא תשתף את בית המשפט. כי גם אמרת בסוף שתגמור בצורה של סנדוויץ'. זה אחד הביטויים שלך. אז בוא תשתף את בית המשפט.

בשבוע הראשון, אולי עד סוף השבוע, כשאתה נמצא בשב"ס סוף שבוע, אז אני חושב שהתזונה קצת מתאזנת. למעשה בשבוע הראשון, שהוא היה השבוע הכבד של הלחצים. כל מה שאכלתי זה אך ורק נגיד בלהב 433 סנדוויץ' משולשים, מכונה, קרים כאלה. תמיד הם קרים, זה מתוך המכונה. וקפה שחור. ובבית המעצר, מאחר והייתי מגיע מאוד מאוחר ויוצא מוקדם, אז היו שמים לי 5-6 פרוסות של לחן לבן המפוקח, לא יודע איך קוראים לו, אחיד או whatever. וקופסה קטנה של, מאוד קטנה כזאת של גבינה ושל ריבה ושל שוקולד. והייתי יושב על הברכיים, אוכל את זה כמו חומוס. לא היה צלחת, לא היה מזלג, לא היה כלום. כך שבוע שלם, ללא יוצא מן הכלל. אין פירור שבא לפי חוץ ממה שתיארתי לך עכשיו. בוא נגיד ככה, במעצר הזה, אני 20 שנה מנסה להוריד משקל ולא מצליח. ואני ממליץ, שמעתי שאלי אסייג פרש מהשירות, אחלה דיאטנית. ירדתי הרבה במשקל בשבועיים האלה.

עכשיו, יש פה, יש גם, אני לא אתייחס, זה בטח גם בדלתיים הפתוחות. יש גם תופעה שהחוקרים מזהים אותה. נכון? אני לא אגע בזה, בנושא של האכילה. אתה זוכר על מה אני מדבר או שנעזוב את זה?

לא, לא זוכר

טוב, נעזוב את זה. אם יהיה עוד פעם דלתיים סגורות אז אני אכנס לזה. אני אעזוב את זה עכשיו, תסמני רק את זה. טוב, אני עובר לחקירה ב - 22 בפברואר 2018 זה נ /.1,924.

אבל זה לא הגיע לכדי הרעבה. זה היה מה שתיארתי לך. אבל אתה אוכל סנדוויצ'ים, אתה אוכל 5-6 פרוסות ביום. זה לא הרעבה, אבל זה הייתה תזונה בלתי מתקבלת על הדעת.

אוקיי. אנחנו נראה איך התייחסת לזה. לא מתווכח איתך. אני עובר כרגע, אתה באותו יום אתה כבר אומר לחוקר בעמוד 32 ש - "ראיתי במעלית שאני השלתי 3-4 קילו". אנחנו מדברים על היום הרביעי.

כן

אני מניח שזאת הנחת העבודה שלך הייתה. נכון?

לא. אני הרגשתי שאני מאבד משקל

אוקיי

איבדתי הרבה יותר מ - 3-4 קילו בשבועיים האלה. ואמרתי לך, זה הדבר היחיד הטוב שיצא מכל, העז.

בסדר. שלא ישלחו לך חשבון על זה. בסדר. ועכשיו תראה, ואז אתה הולך גם להארכת מעצר בבית המשפט באותו יום. כבודם, הפרוטוקול זה נ/2,004 אתה מספר שם לבית המשפט,. ותאשר לי שגם שיתפת את בית המשפט בהליכי המעצר במה שעובר עליך. נכון?

כן. אבל זה עבר את המסננת של קוסטליץ', אז לא בכל ולא בעצימות שבדיעבד הייתי צריך לעשות זאת.

אוקיי. אז אנחנו, זה דובר בעד עצמו, בוא נתקדם. אני עובר לחקירה, ב - 22 זה חוזר על עצמו ב - 23 זה נ /,1,930. אני מפנה לעמוד 2, שורות 33-35. אתה שוב מבקש לאכול. תאשר לי שביקשת,

איזה תאריך זה?

23 בפברואר. ושוב אתה מבקש לאכול ואתה מקבל, כשאתה מבקש לאכול אתה מקבל סנדוויץ'. נכון?

כן

אוקיי. ואז אתה מבקש לקחת איתך תיק, להליכי המעצר. ומה התשובה שנותנים לך?

אני לא זוכר

אומר לך הם לא יכולים, אי אפשר לתת, זה שב"ס, זה כללים אחרים. אתה לא יכול לקחת איתך שום דבר כזה. נכון?

הייתה התעסקות רבה עם, סביב העניין הזה של לדאוג, שכשאני אגיע למחרת היום לא יהיה לי את הבגדים או את מה שהביאו לי המשפחה. זה היה בכל מיני אירועים.

אז בכל מיני אירועים

זה תמיד איכשהו הצליח להיות במצב שקיבלתי הוראה להשאיר את זה בבוקר בבית המעצר ולמחרת היום הייתי בלי כלום שוב פעם.

כי היית, לקחו אותך לבית מעצר אחר

ברור

אוקיי. מה הבנת שהסיבה? זה נושא שאני אחקור עליו בקצרה. אבל בכל אופן, כמה בתי מעצר עברת בשבועיים האלה?

לפחות חמישה

לפחות חמישה. נכון

זאת אומרת הייתי, אני אגיד לך בדיוק בעצם. שקמה, אבו כביר, קישון, מעבר איילון ומגרש הרוסים.

אוקיי. ומה הסיבה שהנחת שמעבירים אותך בטור בתי מעצר,

בשביל לטרטר אותי. לטרטר

לטרטר אותך, נכון?

כן

אוקיי. עכשיו, חקירה מה - 25 בפברואר, נ/1,940. עוד פעם אתם מדברים על אוכל ומדברים על הסנדוויץ'. והחוקר אומר לך שתצטרך גמילה מהגבינה,

עו"ד בן צור, אתה יכול רק להפנות אותנו?

כן, עמוד 25. בהחלט, סליחה. זה ברקוד 2,333 עמוד 25, שורות 27 ואילך.

תודה.

ואם אתה רואה שאני עובר, תעצור אותי. עוד פעם יש, זה כאילו חצי התבדחות. אבל זה כל פעם, עוד פעם סנדוויץ' עם גבינה צהובה. זה מה שדובר איתך כל הזמן. נכון?

שני סוגים של סנדוויצ'ים, זה מה שאכלתי

אוקיי

זה עוד, זה כאילו החלק הטוב. זה החלק הגסטרונומי העילי של החוויה

אוקיי

כי כשאתה מגיע ב - 2:00 בלילה או ב - 24:00 בלילה לבית המעצר, אמרתי לך מה יש. 5-6 פרוסות ואת, לטבול אותם בריבה קצת.

עכשיו תראה, אנחנו מגיעים ל - 25 בפברואר. זה נ/1,939. בעמוד 38 כבודם, שורה 17. אתה אומר, אני מקריא לך: "פעם ראשונה שאני אוכל לא סנדוויץ', שכחתי איך נראה אוכל נורמלי בכלל."

באיזה תאריך זה?

25 בפברואר

זאת אומרת שזה יום שישי?

יום ראשון

אה, ראשון. כנראה זה היה שישי שבת. בשישי שבת בבית המעצר. כנראה מגרש הרוסים

אוקיי. זאת אומרת מה שאתה אומר שכשבוע, לא נדייק בדיוק, כשבוע אתה בעצם לא קיבלת כי אתה אומר פעם ראשונה,

לא הייתי, שבוע שלם לא ראיתי צלחת, לא ראיתי מזלג, לא ראיתי סכו"ם. כל מה שראיתי זה פרוסות לחם בתצורות כאלה ואחרות שאני אוכל אותן על הברכיים או על שולחן החקירות.

טוב. ואז אתה אומר גם, זה באותה חקירה. כנראה אתה אוכל באותה חקירה, בעמוד 40 שורה 27: "וואי, איזו הקלה, עכשיו אוכל נורמלי". מביאים לך אוכל נורמלי, כך אני מבין ממה שישנו. כי זה התיאור האותנטי שלך במהלך חקירה. פעם ראשונה שאתה נפגש עם אוכל נורמלי וכנראה עם כלים, עם סכו"ם נורמלי, נכון?

אני גם לא זוכר את זה. אבל אני בוודאות אומר לך שבשבוע הראשון חוץ מאותם סנדוויצ'ים ופרוסות הלחם, לא אכלתי כלום. יכול להיות שבבוקר מביאים לך איזה עגבנייה במעצר. אז אולי שכחתי את זה. אבל לא אכלתי אוכל של, מאוזן באיזה שהיא צורה או מפוקח או מה שאתה מצפה שרשויות המדינה לפחות יפקחו שיש לצורך העניין את המרכיבים הבסיסיים באוכל. אתה לא אמור להיות ניזון רק מפחמימות.

כשיש מטרה, וזה מקדש, יש שבבים בתהליך כשחוטבים. ככה לפחות הם מייחסים. ב - 27 בפברואר, אנחנו כבר יומיים קדימה.

יכול להיות שלא היו מספיק משאבים כדי לקנות אוכל

נכון

יש מצב

בעמוד 12 אנחנו רואים, סליחה שאני אומר, אבל זה המצב, שאתה אוכל שלושה סנדוויצ'ים ברצף. תאשר לי שזה,

זה בשבוע הראשון או השני?

תחילת השני, 27 בפברואר

בשבוע השני הביאו לי הרבה, כמה שרציתי ללא הגבלה, סנדוויצ'ים מהמכונה הזאת. כל פעם שהייתי מבקש, היו מביאים. בלי, ממש.

תראה, זה לפעמים לא הסתייע, אני אגיד לך למה. כי בחקירה למחרת ב - 28 נ /,1,944, אני ספרתי, ואני אפנה, ארבע פעמים שביקשת לאכול. זה מופיע בעמוד 34, שורה 4. 68 שורה 5, 87 שורה, 5 ו - 104 שורה 2. עד שזה הגיע בעמוד 107 אז אני רואה, אתה מבקש פעם אחר פעם.. אנחנו ב - 28 בפברואר.

אני זוכר שבשבוע שני, זה מה שאני זוכר. אתה יודע, מה שיש שם אני לא מתווכח איתו, כמובן. אבל אני זוכר שבשבוע השני קיבלתי סנדוויצ'ים ככל שרציתי מהמכונה הזאת.

אז אנחנו,

מה שאני זוכר

כמו הטרמינולוגיה החביבה על חבריי, אולי באופן קצת פחות לגיטימי, מרעננים את זיכרונך מתוך הצילומים בחקירות. כן? זה לא יותר בעניין הזה. אגב, ואז אתה גם מתייחס בעמוד 116 לתנאי המעצר שלך, ואתה קורא לזה אקספרס של חצות.

כן

נא פרט

אז,

אני מניח שרוב האנשים בגיל המתאים להבין מה זה. אבל בכל אופן

מתי אני אומר את זה?

ב - 28 בפברואר, עמוד 116, שורות 24,33 לגבי תנאי המעצר בבית המשפט. כן

אז הייתי שני לילות ראשונים בבית המעצר שקמה. ובלילה השני התעוררתי כשהגוף שלי בערך מהאזור הזה ועד נגיד, כל החלק הזה. מכוסה במאות, מאות עקיצות של פשפשים. והתנאים היו מאוד קשים. אני מזכיר לך שכל פעם הייתי מאבד את הבגדים שהיו מביאים לי מהבית. וזה, למעט לילה אחד בקישון, שהתנאים היו ממש טובים, כל יתר הלילות היו תנאים גרועים ביותר. למשל במעבר איילון זה קטסטרופה. אי אפשר להסביר את הגיהינום הזה.

שאלה. אתה יודע, כי אתה אדם נבון, שבכל תנאי המעצר, על כל הנגזרות שלהם: אוכל, שינה, חילופים, מעברים, טיפול רפואי, שניגע בזה. זה לא באופן מקרי. זה לא מקריות.

אני לא יודע את זה. אני לא יודע

כי אמרת,

זה לא הוא אומר.

אני אראה לך איפה הוא אומר את זה. הוא אומר את זה בחקירות. אתה הנחת, אני שואל אותך כך. אני אומר לך כרגע שאני אראה לך בחקירה שלך שאתה לא חשבת,

יכול להיות שהשאלה, אנחנו לא מתנגדים. ככל שהשאלה נוסחה אתה כאדם נבון יודע, אנחנו מתנגדים.

היא מנוסחת אחרת עכשיו.

אני אנסח את זה, אני אקריא.

ניסוח אחר עכשיו.

אני אקריא את העניין הזה.

בסדר, הוא יבהיר ויסביר אם צריך, מה מקור הידיעה.

הוא אמר שהוא לא יודע. מה מקור האי ידיעה.

אם הוא לא יודע, הוא לא יודע. בסדר.

אם אפשר כמה מילים למשל על מעבר איילון. בשלב הזה כבר הייתי בבידוד, זאת אומרת הייתי לבד. היה איזה עניין. אני חושב שהשרה מירי רגב העלתה את הנושא הזה. אבל זה עלה איפה שהוא בישיבת ממשלה. אולי גם בגלל המכתב הזה שכתבתי. התקבלה החלטה שאני לא אהיה עם עצירים נוספים. ואז מכניסים אותי במעבר איילון, זה סמוך לכלא נדמה לי ניצן, ברמלה. ולחדר גדול, שהוא פשוט יש בו ארבע או חמש מיטות קומותיים. והחדר מפוצץ בזבל, מסריח. ואני פשוט לוקח שם איזה, ביקשתי מאחד העצירים, הופכים אותו לכזה שוויש. אז ביקשתי שיביא לי מגב. אז פשוט עסקתי בלנקות, שאני אוכל לשהות בחדר המטונף והמסריח הזה. הערימות היו בעצם שיירי אוכל שהשאירו עצירים קודמים בימים קודמים בכמויות בלתי נתפסות. עכשיו, זה התנאים. זה אמנם זה הקיצוני שבהם, מבחינת היגיינה. אבל היו גם מקרים נוספים.

אנחנו נגיע למקרים הנוספים. אני רק אומר לך, אני אקריא לך מה אמרת בחקירה. כי אני לא מאמין במקריות בחקירות.

בסדר, אני,

לא, אני אגיד לך. לא שאני לא מאמין, אני דוחה את זה. ואתה אמרת בחקירה שלך ואני אפנה ל - נ/1,946, עמוד 55, שורה 29 ואילך: "שלא תתבלבל"אתה אומר לחוקר, "אני יודע איך המערכות האלה זזות. התנאים", כך אתה אומר, "נקבעו על ידי מפקד השב"ס או נציב שב"ס. לא סגן ולא מפקד המתקן". אתה מבין בחושים שלך, אתה אדם מנוסה גם, שכל המהלך ההתעללותי הזה הוא מהלך מקומי ספורדי, של איזה תת מפקח בתחנה פלונית. נכון?

באיזה תאריך אני אומר את זה?

אתה זה אתה אמרת, אני אגיד לך בדיוק,

אתה יכול שוב להפנות אותנו לעמוד?

כן, עמוד 55.

תודה.

ב - 28 בפברואר. לא בטוח? מיד נבדוק

1.3.

נבדוק. ברקוד 1,806.

כן, 1 במרץ.

1 במרץ, עוד יותר טוב

כלומר, זאת אומרת משהו כמו שלושה ימים לפני שזה

נכון

תראה, זה כבר שלב יותר מאוחר. אני כבר למוד ניסיון. זה כמו שאני היום יכול להגיד לך מה אני חושב על זה.

כן. אז מה אתה חושב היום? אתה היית שם

אה, היום ברור לי לחלוטין שזה מתואם לגמרי. ואני אנמק מדוע

מה מתואם לגמרי, רק תגיד

משום שאחרי היום השני שתיארתי שהייתי על פשפשים, אני דורש במשך, אני לא זוכר אם זה יומיים או שלושה, לראות רופא. ואז הנימוקים שנותנים לי החוקרים הם שרופא אין ביחידת להב 433, אלא רק בשב"ס. ואז כל פעם שמביאים אותי אחרי חצות לשב"ס הרופא כבר איננו. אני רואה רק חובש. ואני מעלה את זה שוב ושוב. ושוב פעם הטיעונים המגוחכים האלה שרופא זה רק בשב"ס, אין לנו רופא פה. אז הבנתי שמשחקים בי. כי מה הבעיה? ואכן, אחרי שהתעקשתי והתעקשתי, אחרי יומיים או שלושה, הגיע הרופא של מחוז מרכז במשטרה, כך הוא הציג את עצמו בפניי. כבר אחרי שלושה ימים הפצעים היו הרבה יותר. הוא צילם את הפצעים שלי ולידי אמר לחוקרים שזה לא בסדר שלא נתנו לי לראות רופא.

אני אראה לך את הדוח אחרי זה של הרופא

אוקיי

אני חושב שהוא מדבר בעד עצמו

לא ידעתי שזה קיים

קיים. יש מזכר. אני לא יודע אם זה,

אבל כשהוא צילם אותי, הפצעים כבר היו עשרות מונים יותר מוחלשים ממה שזה היה כשאני ביקשתי את הרופא.

אז אני אראה לך. עכשיו, אני רק,

וגם לראות את החובש ביחידת 433 עשו לי קשיים גדולים. אני התווכחתי על זה. והחובש הזה זה סתם, הוא נשמע להוראות החוקרים. אמר זה כלום, תקבל משחה בערב בשב"ס. הוא שיתף פעולה לחלוטין. רופא זה משהו אחר. אתה יודע, שבועת הרופא. הוא גם למד.

היפוקרטס, כמובן. כשאתה מגיע, הוא לא נמצא והכל בסדר

לא נתנו לי. אני פשוט,

אני רק שואל

אוקיי. ולכן אני הסקתי מזה על מה שאתה שואל. אני הבנתי שאם, אתה אומר לי ב - 1.3 זה כבר היה.

היום. אחרי שאתה כבר,

מה המשקל של מה,

המשקל של מי שהיה שם, הרבה יותר מהמשקל של מה שאתה אומר כרגע.

אנחנו ממעטים בהתנגדויות בהיבט הזה.

ברור.

התנגדות כללית. אבל לשאול את העד היום מה הוא חושב שהסיבה, כשהוא אמר, התשובה הראשונה שלו לקו השאלות האלה היה אני לא יודע. משם והלאה זה שאלות שהן נטולות משקל.

מדברים ביחד) מה המשקל. בסדר.(

מר חפץ,

אני אענה לך. אני כבר יודע מה אתה רוצה לשאול

כן

היו שני אירועים שבהם הבנתי שהמשחק הזה בין כאילו השב"ס והמשטרה, הוא לגמרי מתואם בשביל להקשות עליי. אחד תיארתי עכשיו, העניינים הרפואיים. והשני הוא שעשיתי טעות. באותו יום אמרתי, באותה שנייה שגמרתי את המשפט אמרתי לעצמי איזה טמבל. כל בוקר שאלו אותי איך היה במעצר. ופעם אחת בלבד, כשהייתי בקישון, אמרתי לניר שוורץ שסוף סוף היו תנאים נורמליים. באותה שנייה כשגמרתי את המשפט ידעתי שאני לא אראה את קישון יותר.

וראית, לא?

ברור שלא

ברור שלא

תפסתי את הראש ואמרתי איזה טעות. באותה שנייה. אתה יודע, נגמר המשפט, הבנתי את הטעות.

טוב. אני חוזר, כן, עכשיו, בבקשה

ככל, סליחה עו"ד בן צור

בבקשה, בבקשה

ככל שהייתי יומיים. אם הייתי יומיים בקישון אז זה פשוט היה ביום השני. אתה מבין? זה היה, אני לא זוכר אם הייתי לילה אחד או שניים בקישון. יכול להיות שהייתי שניים. אבל ככל, אחרי שאמרתי ששם טוב לי, לא ראיתי יותר את קישון.

עכשיו אני רוצה להקריא לך חוק, חוק המעצרים. ולשאול אותך מה היה לך, כללית. אני מפנה לסעיף 9 לחוק המעצרים. "עצור יהיה זכאי בין היתר לכל אלה"סעיף קטן (א) "לתנאי תברואה הולמים. לתנאים שיאפשרו לו לשמור על ניקיונו האישי". היה או לא היה אצלך?

לא, בשום אופן לא

בשום אופן. "לטיפול רפואי נדרש לשם שמירה על בריאותו". היה או לא היה?

בשום אופן לא. לא רק בנושא של הפשפשים, אלא גם בנושא של כדורים שהייתי לוקח באופן קבוע. ללחץ דם ולכולסטרול.

אני עובר לסעיף קטן (3"לשתייה ולמזון בכמות ובהרכב המתאימים לשמירה על בריאותו.") היה או לא היה?

לא היה

הלאה. אני עובר לסוגיה של העייפות. בסדר? אני מתחיל ב - 19.2 כבודם, זה נ/1,912. אתה אחרי לילה במעצר, לילה ראשון במעצר. לילה ראשון בלי אמא. ואז אתה קודם כל, אני מפנה כבודם לעמוד 39, שורות 21-23. אתה אומר שיש לך כבר עייפות מצטברת. אתה אומר לו אתם ממשיכים בכל זאת. קודם כל, זה תיאור אותנטי, נכון?

לגמרי

לגמרי. ואז אומר לך החוקר"תשמע, לעשות הפסקת סיאסטה, מה שנקרא זה לא יקרה תחזור לתא, לך לישון". אוקיי. הוא אומר לך תשמע, אתה ממשיך. נכון? זה היה המסר שקיבלת אותו גם פעם אחר פעם.

באיזה תאריך זה?

19

אז מה שאני רוצה לומר לך זה שבכל יום חקירות, אתה יודע, אולי תמצא איזה אחד שלא היה. ואני מדגיש במיוחד את השבוע הראשון. אחרי שגמרו לחקור אותי, הייתי יושב בחדר עוד שעה, שעה וחצי סתם מול חוקר ושותק. שאני מניח שזה בשביל למנוע שעות שינה. לפחות, לפחות שעה. פשוט יושבים. אני גם לא יודע אם החקירה תימשך או לא. אבל אני יושב שעה, שעה וחצי בחדר. לא קורה כלום.

באיזה שעות פחות או יותר?

מ - 22:00 עד 23:30 בלילה. ואז באים לקחת אותי. כל יום, כל יום. זה כל יום ככה

זה לא כדי לעבוד על הקשר. זה לא זמן איכות. נכון? זה כדי לעייף אותך

לא יודע. אמרתי את מה שיש לי

זה השערות שלו.

השערות שלו?

כן, זה השערה שלי

סליחה, היה, כשנשארת, אתה אומר יום אחרי יום, שעה, שעה וחצי.

בוא נגיד ככה,

למה ההנחות האלה?

רגע, זה לא שום הנחה ואני אגיד לך למה

לא, לא

זה לא הנחה. אני אסביר לך למה

כן?

כמות, הרי האנשים שמסיעים אותך זה בלשים. ככה הם קוראים שם. כמות הבלשים שהסתובבו שם סביבי היא כל כך גדולה שלא יכול להיות שלא היו איזה שניים שמצאו אותם בשביל לקחת אותי כשסיימתי לחקור. זה לא, הדעת לא, זה לא הגיוני.

לכן מבחינתך ישבו איתך שעה, שעה וחצי כשנגמרה החקירה. לא שאלו שאלה

שום דבר. ואז אתה הולך. יום, יום, ריטואל קבוע

אני מבקש לומר משהו, בעקבות הערת בית המשפט על ההשערות שלו.

אנחנו לא מבקשים תגובות על הערות בית משפט, עו"ד חן. זו הייתה הערה. נשמעה תשובה. העד נתן את התשובה. אין הערות עכשיו. עו"ד חן, אין הערות עכשיו. אנחנו ממשיכים בחקירה של העד. בבקשה. עו"ד חן, אין עכשיו הערות. בבקשה עו"ד בן צור.

עכשיו, אני עובר לחקירה ב - 20 בפברואר. זה נ/1,915. אחרי הלילה השני. שם אתה מתאר את האירוע של המכות שהיו שם.

אה, אמרתי את זה לחוקרים?

כן, כן. הטיחו אחד את השני, הדלת, הצרחות. זה העניין

עמוד?

עמוד, כבודם, 2. משורה 21 ואילך. עכשיו, אז החוקר אומר לך שאלה חיי המעצר. סה לה וי. ואתה הולך לבית המשפט, כבודם, זה נ/2,004. אני בעמוד 6. אני רוצה להקריא לעד.

אפשר שנקבל את זה? אה, זה מה שהוגש? אה, סליחה.

כן, אנחנו נקרין את זה. לגבי הטיפול הרפואי

כן, כבודכם, לא הערה. אבל כפי שאמרתי לבית המשפט, אנחנו משתדלים על מנת לייעל, גם לחלק בינינו את העבודה. למעט מקטע מסוים שאנחנו תכננו לחקור בעניין הזה. הרעיון הוא שעו"ד בן צור חוקר גם בשמנו וכך אנחנו מקצרים. ובהקשר הזה אני רציתי לקום, לא כביקורת בכלל. אלא רק להסביר משהו, כמי ששותף לחקירה. כיוון שלא ניתן לי, אני אבקש שוב שיינתן לי. זה לא ביקורת. פשוט לא ביקורת.

עו"ד חן, זה לא שאלה של ביקורת או לא. נשמע משהו, העד ענה מה שענה, סוף פסוק.

אבל אני לא עכשיו, בית משפט ציווה עליי לא לומר.

גמרנו, תן לנו להמשיך.

אני רק אומר לבית המשפט שמכיוון שכך, ואנחנו שותפים לחקירה הזאת, לא כביקורת. לא ניתן לי לומר משהו שאני חושב שהוא חשוב לנקודה הזאת של אחריות. אז אני אחקור על העניין הזה, זה הכל.

אין בעיה עו"ד חן.

הייתה חלוקת עבודה. כל מה שאתם רואים עכשיו, אנחנו נחקור שוב.

עורך דין,

ואז תהיה חקירה גם שלנו.

עו"ד חן, ככל שאדוני יחשוב שלצורך ההגנה על הקליינטים שלו הוא צריך לשאול שאלה, אדוני ישאל את השאלה. עכשיו אנחנו בחקירה אחרת ובזה סיימנו.

אבל זה לא חקירה, אבל זה בדיוק מה שאני מסביר. זה לא חקירה אחרת, אבל נאמנה עליי מצוות בית המשפט.

עו"ד חן, אני מבינה כשאומרים גם פעם אחת. אני מניחה שגם אדוני מבין. סיימנו ואנחנו עם עו"ד בן צור בהמשך החקירה עכשיו.

בסדר.

אנחנו לא דנים בזה. כשאדוני יחקור, אדוני ישאל מה שהוא יצטרך.

מצוין.

אין בעיה.

תודה.

אנחנו ב - 22 לחודש. ואלה דברים שאתה אומר בפני בית המשפט. אני מקריא לך. "לגבי טיפול רפואי. אני מגיע חוץ בלילה אחרון, בשלוש היממות הראשונות מגיע למתקן המעצר בין 24:00 ל - 2:30 בלילה. מתעורר בבוקר לספירה. אוכל ואחר כך יוצא. בחלון של כמה שעות יש אירועים. למשל בלילה השני שלי בשב"ס הייתה קטטה בין עצירים,"

אז זאת אומרת שאני טעיתי וזה לא היה בלילה הראשון, אלא השני

נכון

אוקיי, זה מתבלבל

בסדר גמור. אז מה, רק מה שאנחנו רואים כאן, אתה ככלל, אחרי שהחזיקו אותך בגמר החקירות, כמו שאמרת, כעניין של שיטה, עוד שעה, שעה וחצי. ואז לוקחים אותך, תאשר לי, לוקחים אותך לאחד מבתי המעצר שבהם החליטו לשכן אותך באותו לילה. עד כאן נכון?

כן. והם כולם רחוקים, חוץ מאבו כביר, שזה בסוף

מאה אחוז. ועכשיו, יש לך נסיעה. אולי תתאר, הנסיעה היא בזינזנה. נכון?

לא, לא

נסיעה ברכב פרטי

זה נסיעה ברכב שאתה לא יכול לראות שהוא משטרתי

טוב

והחלונות הם כהים ויושבים איתי תמיד שני בלשים. או שניים או שלושה

מאה אחוז. עכשיו, ואז אתה מגיע לבית המעצר. נכון? בשעות, אתה אומר שאתה מגיע בין 24:00 בלילה ל - 02:30.

נכון

אוקיי. ואז, שנייה אחת. ואז בעצם מגיע לחדרך, נכון?

יש תהליך קליטה ארוך מאוד

אוקיי. מתי אתה נוחת במיטה לראשונה, פחות או יותר?

בערך 45 דקות אחרי שהרכב מגיע לבית המעצר

זאת אומרת בערך בין 1:00 בלילה ל - 3:00 לפנות בוקר,

לא, זה לא הגיע ל - 3:00

כתוב בין 24:00 ל - 02:30 לכן אני פה,

כן. אז אולי התכוונתי שזה הזמן שהגעתי לחדר

טוב. ואז, בקיצור, כמה שעות אתה ישן? שעות שחלקן מופרעות. אבל בממוצע, כמה שעות אתה ישן?

בלילה טוב?